בתחילתה של הפרשה עומד משה לפני העם ומצוה אותם לקיים טקס משונה מאוד לכשיכנסו לארץ ישראל. "והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הרחובות שממו פרט למתים": 75 שנה להפצצת הירושימה
– איש צבא לבנון לשעבר הצטרף למוחים – ונעלם
– "הכנסת היא המקום הכי חשוב לדמוקרטיה, וגם הכי מסורס"
הגמרא מתארת כיצד טקס זה התבצע. "ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע… הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות".
מדוע יש צורך בכל זה? אם הכוונה להזהיר את העם על ידי ברכות וקללות לקיים את המצוות, היה אפשר להישאר במישור ולעשות את זה משם, כפי שעשה משה עד עתה. איזו תועלת ישנה בחלוקת העם לשניים והטיפוס על ההרים?
בנוסף, על פי הגמרא, שבט לוי לא טיפס על אף הר אלא נשאר למטה. אך בהתבוננות בפרשת כי תבוא, שם מופיע הפירוט של המעמד, נראה שאין זה מדויק. שם כתוב: "אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן". הכיצד?
הגמרא במסכת סנהדרין חושפת שאז, באותו מעמד, חל שינוי דרמטי בעם ישראל: "מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן, דברי רבי יהודה, אמר ליה רבי נחמיה: וכי ענש על הנסתרות לעולם? והלא כבר נאמר עד עולם. אלא כשם שלא ענש על הנסתרות – כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן".
רש"י מסביר כי "עד שעברו את הירדן – ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה, מיד נענשו זה על זה, ואפילו לא ידע זה בעבירות שביד חבירו". כלומר, במעמד זה עם ישראל התאחד בקשר עמוק וחזק עדי כדי כך שלדעת רבי יהודה אפילו על העבירות הנסתרות של האדם הפרטי ה' העניש את האומה כולה (כפי שבא לידי ביטוי אצל עכן), ואף לדעת רבי נחמיה הסובר שהקב"ה לא מעניש על חטאים נסתרים, הרי שמאותו מעמד ואילך ענש את הרבים על חטאו של היחיד. מסתבר שהמעמד לא היה טקס סמלי בלבד, אלא הוא זה שיצר את ההתקשרות הזו.
על השאלה השנייה ששאלנו, היכן היה שבט לוי, עונה הגמרא בעצמה שהזקנים משבט לוי הם אלו שנשארו למטה אך שאר השבט טיפס למעלה. מדוע היה צורך בפיצול זה של שבט לוי?
טיפוס העם על ההרים הביע ניתוק מסוים מהזקנים של שבט לוי שנשארו למרגלותיהם, כאומרים – אתם אחראים על עצמכם ועל אחיכם. אנו, הזקנים של שבט לוי מבטאים את הנהגתו של משה שכבר איננה. מכניסתם לארץ ישראל, ההנהגה משתנה לחלוטין. מה שהיה עד היום הוא שכשחטא העם, משה עלה להר והתפלל למחילה עבורו, העם היה נשאר למרגלות ההר, בתוך האוהלים שלהם, ומשה הוא זה שעמד בתחינה לפני ה'. זה נגמר.
עכשיו, אומרים הזקנים של שבט לוי, אתם בעצמכם למעלה, ומעתה רק אתם שם למעלה ואנחנו נשארים למטה. האחריות לגורלכם מוטלת על כתפיכם בלבד, לא אנחנו, כתחליפיו של משה, נתפלל עבורכם. כל אחד מכם אחראי למעשיו ולתוצאותיהם, שישפיעו לא רק עליו, אלא על כלל האומה. תקבלו על עצמכם את כל התורה באלה ובשבועה, ותבינו שהערבות ביניכם נוצרת ברגעים אלו ממש.
הכניסה לארץ ישראל וההמצאות בה, דורשת מהאדם לא להתלות באחרים ולצפות שמישהו יבצע את המשימה עבורו. לא לחכות לניסים ולהמתין בחוסר מעש אלא לקחת אחריות מלאה ולדעת שכל מעשה פרטי גורר השפעה רחבה על האומה בכללה.
הרב איתי טוכפלד הוא רב בית המדרש של המרכז האקדמי לב.
