עוד לפני פרסום מסקנות החקירה של הפיצוץ בנמל ביירות, כינס בשבו שעבר ראש הממשלה הלבנוני חסאן דיאב מסיבת עיתונאים והודיע על התפטרותו. לחיזבאללה זו מכה פוליטית, אם כי משמעותה מוגבלת. לנוכח המשבר הכלכלי בלבנון, פיזור הממשלה שמונתה בינואר היה בכל מקרה עניין של זמן. דיאב נחשב לראש ממשלה נוח מבחינת הארגון השיעי, אבל לא הצליח להביא תוצאות מבחינת טיפולו במשבר הכלכלי וריצוי שאיפותיו הפנימיות של חיזבאללה. כעת חוששים בחיזבאללה שגם מישל עאון, הנשיא בן ה־85 שעד כה גילה כוח שרידות מרשים, לא יצליח להתמודד עם המשבר וייאלץ לסיים את תפקידו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ללא חובת בידוד: התיירות מישראל ליוון צפויה להתחדש
– "הרחובות שממו פרט למתים": 75 שנה להפצצת הירושימה
– המדריך להורים המותשים בימי אוגוסט והקורונה
הלבנונים לא טרחו להתאבל על מה שממילא ראו כממשלת בובות של חיזבאללה. ההמונים יצאו לרחובות כבר בליל ההתפטרות, בדרישה לפזר גם את הפרלמנט הנשלט בידי חיזבאללה, ולמנוע ממנו לבחור את ראש הממשלה הבא. בהפגנות בביירות נראה מיצג מקרטון ובו דמויות חברי ההנהגה הבכירה של לבנון – ביניהם נסראללה – כשלראשם חבל תלייה. בכיכר מול בניין הפרלמנט הוצתה בובה בדמות עאון, לקול מצהלות ההמון. המפגינים ניסו לפרוץ את שערי הפרלמנט בדרישה לפזרו. כוחות הביטחון ניסו להרחיקם בגז מדמיע וכדורי גומי, שנורו בידי צלפים מהגגות הסמוכים. הטענה היא כי מדובר באנשי חיזבאללה.
הארגון השיעי מתנגד לפיזור הפרלמנט והליכה לבחירות חדשות, ולא בכדי. בבחירות האחרונות, ב־2018, הוא הצליח בעזרת שותפיו הפוליטיים לזכות ב־67 מושבים מתוך 128, ולמעשה ברוב שאפשר לו להטיל וטו על כל החלטה.
כדי להבין את מצבה של לבנון יש לשוב להסכם טאיף שנחתם לפני כשלושים שנה וסיים את מלחמת האזרחים. ההסכם שינה את המבנה הפוליטי שנקבע באמנה הלאומית ב־1943, ולפיו נשיא המדינה יהיה נוצרי־מארוני, ראש הממשלה סוני, יו"ר הפרלמנט שיעי ושר ההגנה דרוזי. במסגרת ההסכם המחודש, חלק מהכוח הפוליטי שניתן לעדה המארונית, הועבר לנציגי העדות השונות בלבנון. התוצאה הייתה החלשת מעמדם של הנוצרים וחיזוק המוסלמים ובתוכם השיעים. בשנים האחרונות, מינוי דיאב ועאון לתפקידי המפתח של ראש ממשלה ונשיא, וקשריהם של השניים עם ארגון חיזבאללה, ביטלו למעשה את הסכם טאיף.
"ההסדר משנות הארבעים עבר מצוין מתוך הבנה של חיה ותן לחיות", אומר פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב. "לבנון הייתה פתוחה למערב, יצרה קשרים ופרחה. הצרות התחילו בשנות השבעים. אירועי 'ספטמבר השחור' בירדן גירשו את הפלסטינים ללבנון. ערפאת וחבריו הקימו מחנות פליטים ופשע, העלו על נס את המאבק בישראל ושברו את האיזון. בשנות השמונים חיזבאללה נכנס לתמונה, ואז המדינה וההסדר הלכו לפח. כשאין ממשלה חזקה ואין פיקוח עליון, אי אפשר להציב כוח שיכול להתמודד עם חיזבאללה. הקשר עם צרפת, שלבנון הייתה זקוקה לו כמו אוויר לנשימה, התנתק, והקשר עם איראן התחזק".
ניתוק חיזבאללה מלבנון נראה כמשימה בלתי אפשרית. מלבד הכוח והשליטה של ארגון הטרור בארץ הארזים, כל עימות עם ישראל ממצב אותו שוב כמי שמגן על לבנון ומחזק את מעמדו. ובכל זאת, המפגינים בלבנון מגלים אומץ גובר. הם מבינים שהארגון מכר את ארצם לאיראנים ולקח אותם כבני ערובה. צעירים בפנים גלויות מקללים ותוקפים את חיזבאללה ונסראללה.
העיתונאי עלי מורתדא, המזוהה עם חיזבאללה, הציב סקר בחשבון הטוויטר שלו. "אני מתכוון להצביע שוב לחיזבאללה ולתנועת אמל, מה איתכם?" שאל. מאות אלפים השתתפו בסקר, והוא הסתיים בתוצאה הפוכה מזו שמורתדא התכוון להשיג. 86 אחוזים מהמשיבים ענו כי אינם מתכוונים להצביע לחיזבאללה. בתגובה האשים העיתונאי את ה"ציונים" בהטיית נתוני ההצבעה.
הכוחות היריבים בלבנון נתמכים בידי מדינות שונות, שמקדמות כל אחת את האינטרסים שלה במדינה השסועה. מיד לאחר אסון ביירות החל מעין מרוץ של מדינות שהציעו את עזרתן. נשיא צרפת עמנואל מקרון היה הראשון שנחת לביקור. בבואו לנמל, תושבים שנאספו שם קראו בגלוי למהפכה. רבבות חתמו על עצומה למען החזרת המנדט הצרפתי. מקרון מצידו הבטיח לדרוש שינוי של המציאות הפוליטית בלבנון. גרמניה רשמה צ'ק של מיליון אירו לטובת הצלב האדום. התמיכה האירופית מחזקת את "מחנה 14 במרץ" הפרו־מערבי, המעוניין בהתערבות בינלאומית לצמצום כוחו של חיזבאללה. כך גם תמיכתה של סעודיה, המצדדת בסעד אל־חרירי, ראש הממשלה הקודם שהוביל את מחנה 14 במרץ. היא הודיעה על רכבת אווירית של סיוע הומניטרי, להזדהות עם העם הלבנוני. תמיכה מסוג אחר מגיעה מקטאר וטורקיה, המרכיבות את ציר האחים המוסלמים.
מנגד, בטהרן חוששים שיוזמות הסיוע הללו יחזקו את כוחם של שחקנים אחרים בלבנון ויחלישו את השפעתה. "לא ניתן לשום מדינה לנצל לרעה את מצבה של לבנון", אמר בשבוע שעבר נשיא איראן חסן רוחאני. איראן, שלאחר מלחמת לבנון השנייה נרתמה לשקם את ביירות המופגזת, תוגמלה בעליית כוחו הפוליטי של חיזבאללה. מצבה הכלכלי הנוכחי איננו מזהיר, ובכל זאת הבטיח רוחאני לתרום לבנייה מחדש של נמל ביירות. "לבנון זקוקה לאחדות וסיוע, ולא לניצול האסון על ידי שום גורם", אמר.
אין אמון בבדיקה
אחד האזורים שנפגעו מאוד בפיצוץ בביירות הוא האזור שבו מתגוררים הנוצרים. אליאס, אזרח ביירות כבן 60, מארוני במוצאו, שיתף אותנו בחוויה הקשה. "זה היה יום נחמד, הסתובבתי עם המשפחה בעיר, כולם היו שמחים. ואז שמענו קול נפץ חזק, וכל החלונות סביבנו התנפצו. הילדים צרחו מפחד. אחת הבנות נפצעה מרסיסי זכוכית. פינינו אותה לבית חולים, וראינו שם מראות נוראיים".
היסטוריית הדמים הבלתי נגמרת ועימה היחלשות הזרמים הנוצריים והתחזקות חיזבאללה הובילה את חבריו של אליאס לעזוב את המדינה. "אני עצמי חייתי עשר שנים בצרפת; עבדתי גם במפרץ. עשיתי עסקים, הכרתי אנשים מכל העולם, היו לי קשרים גם עם חבר'ה שלכם. אבל אז המצב הרפואי של אבי הידרדר. אני בן יחיד ולא היה מי שיטפל בו, אז נאלצתי לחזור", הוא מספר.
אליאס סבור כי "אם היו מקיימים את הסכם טאיף כמו שהוא, המצב היה טוב מאוד. לבנון מורכבת מעדות שונות שכל אחת חייבת לקבל את המקום הפוליטי שלה. ההסכם המקורי נולד מתוך הבנה הדדית. בפועל מספר מצומצם של משפחות ניצלו אותו כדי להתעשר על חשבון העם".
ככל שמתפרסמים פרטים על נסיבות הפיצוץ בביירות, החשד נגד חיזבאללה מתחזק. "הם אומרים שבודקים עכשיו את הספינה שהביאה את האמוניה. מנסים להבין מי היה אחראי למטען ולהחזקה שלו בנמל. אבל האמת היא שאין אמון במי שעושה את הבדיקה. לא נראה לנו שנדע באמת מה קרה, וגם אם נדע, לא נראה שהאשמים ייתנו את הדין, במיוחד אם מדובר במי שמסתמן כאשם".
אני שואל אותו בזהירות אם הלבנונים יודעים מיהו האשם העיקרי באירוע ובמצבה של לבנון. אליאס עונה מיד: "ברור, יש מדינות ויש תנועה שלא רוצים בטובתה של לבנון. הם רואים בה רק נקודה בקידום האינטרסים שלהם. אי אפשר לדבר פתוח כי אתה יודע מה המצב, אבל אתה יודע למי אני מתכוון".
אליאס, כמעט בן 60, זוכר ימים טובים יותר. "נולדתי באזור הרי לבנון. כילד אני לא זוכר מציאות בלי תיירים. קראו לנו 'שווייץ של המזרח התיכון'. זה היה נכון, עד מלחמת האזרחים".
עוד לפני הפיצוץ שררה בלבנון מצוקה כלכלית קשה. "אני עוסק בנדל"ן, אבל אין בתים למכור עכשיו. אולי צריך להתמקד יותר בהריסת מבנים שנפגעו בפיצוץ ובנייתם מחדש", הוא צוחק בעצב. "אנחנו מנסים לשרוד כלכלית. המטבע הלבנוני לא שווה כלום, יש הרבה אבטלה. אנחנו מתפללים שיגיעו ימים טובים יותר".
