הוא מכונה "הדיקטטור האחרון באירופה", וכפי שזה נראה כרגע, אלכסנדר לוקשנקו, 65, נשיא בלארוס ב־26 השנים האחרונות נחוש להמשיך ולהחזיק בתואר המפוקפק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– זיהוי מהיר ותקיפה הגנתית: ישראל הפכה למעצמת סייבר
– "הרחובות שממו פרט למתים": 75 שנה להפצצת הירושימה
– פרשת ראה: עלינו לקחת את האחריות בידיים
לפני כשבוע נערכו בבלארוס בחירות לנשיאות. כצפוי, על פי התוצאות שפרסמה ועדת הבחירות המרכזית, לוקשנקו זכה שוב ברוב מוחץ של 80 אחוז מקולות הבוחרים. אולם, בניגוד לבחירות קודמות, תושבי בלארוס כבר אינם מוכנים להיות המעוז הסובייטי האחרון. הם רוצים שינוי, רוצים חופש.
מאז סוף השבוע שעבר מינסק בוערת. המספרים מבהילים. יותר מ־5,000 עצורים ויותר מ־200 מפגינים מאושפזים בבתי החולים. אולם מה שמבהיר מדוע זכה לוקשנקו לתוארו, הוא מה שקרה לסבטלנה טיחנובסקיה, 37, מורה לאנגלית שהפכה בחודשים האחרונים לסמל ההתנגדות לנשיא.
עד לפני זמן לא רב לא גילתה טיחנובסקיה עניין מיוחד בפוליטיקה. כל זה השתנה כאשר בעלה, מתנגד משטר ובלוגר ידוע שהתמודד על תפקיד הנשיא בבחירות, נעצר בידי השלטונות. טיחנובסקיה החליטה בלית ברירה, כפי שהגדירה בראיונות שנתנה, להילחם את מלחמתו, "כי זה מה שמשפחה עושה".
כדי למלא את מקומו היה עליה להירשם כמועמדת לנשיאות, ולא היה מובן מאליו שזה יתאפשר לה. להפתעתה, השלטונות התירו לה להירשם. היא העריכה אז כי לוקשנקו השוביניסט לא חשב לרגע שמישהו בבלארוס יתייחס ברצינות לרעיון לבחור אישה לתפקיד הנשיא. מבחינתו, זו אמורה הייתה להיות בדיחה טובה על חשבון האופוזיציה.
אבל טיחנובסקיה לא נרתעה. הצטרפו אליה במאבקה שתי נשים צעירות נוספות, ובניגוד לתחזיות הפכה השלישייה עד מהרה לגורם משמעותי. מערכת הבחירות שעד אז הייתה מנומנמת למדי, תפסה תאוצה. בכל עיר שאליה הגיעה טיחנובסקיה, נהרו אלפים לעצרות בחירות בכיכובה. והיא, כמו שאמרה בעצמה, העדיפה בכלל לחזור הביתה לטגן שניצלים לילדים. מבחינתה, חזרה והדגישה, אין לה שאיפות פוליטיות. ברגע שייבחר מנהיג חדש בבחירות הוגנות, היא תחזור לעבודתה בהוראה.
לאחר 24 שעות היא התגלתה במפתיע בליטא. במקביל צף סרטון שבו טיחנובסקיה נראית מבולבלת, מקריאה מן הכתב הודעה האומרת כי העם בבלארוס "אמר את דברו", וכי היא מבקשת מהאזרחים שלא לסכן את חייהם בעימות עם השלטונות
למרות זאת, במינסק החליטו כנראה שהגיע הזמן לסיים את מסעה של טיחנובסקיה לצמרת, כאן ועכשיו. ההזדמנות נפלה לידיהם כאשר טיחנובסקיה, באופן חובבני, כמעט תמים, הגיעה ביום שלישי שעבר לבניין ועדת הבחירות המרכזית כדי להגיש תלונה רשמית על זיוף תוצאות הבחירות. חברתה שהגיעה עימה נשארה בחוץ להמתין לה. אבל במקום לצאת אחרי כמה דקות, טיחנובסקיה נעלמה. לאחר כמעט 24 שעות מורטות עצבים, היא התגלתה במפתיע בליטא השכנה. במקביל צף ברשת סרטון שבו טיחנובסקיה נראית עייפה ומבולבלת, מקריאה מן הכתב הודעה האומרת כי העם בבלארוס "אמר את דברו", וכי היא מבקשת מהאזרחים שלא לסכן את חייהם בעימות עם השלטונות. יום קודם לכן היא אמרה בפה מלא שהיא ניצחה בבחירות.
העיתונאית החוקרת הרוסייה יבגניה אלבץ כתבה בפייסבוק כי "אנחנו יכולים רק לנחש אילו איומים הופעלו על טיחנובסקיה, בעלה וצוות פעילי הבחירות שלה בשבע השעות שבהן הוחזקה בבניין ועדת הבחירות המרכזית".
ההערכה היא כי השלטונות אילצו את טיחנובסקיה להקריא את ההודעה המצולמת שלה בעודה בבלארוס, כתנאי לשחרורה אל מעבר לגבול. שם, רחוק מהצוות שלה ומגרעין ההתנגדות, היא כבר לא תהווה איום. באותו שלב כבר הייתה ממשלת ליטא עמוק בסוד העניינים. בהופעה לפני עיתונאים חשף שר החוץ הליטאי לינאס לינקביציוס, כי עם הגיעה של טיחנובסקיה לוועדת הבחירות המרכזית היא נעצרה ונחקרה במשך שבע שעות. בסיומן, אמר, הובאה לפני שופט והוא לא הותיר לה ברירה אלא לעזוב את בלארוס. לדבריו, היא נמצאת כעת במקום בטוח.
וודקה נגד קורונה
באיחוד האירופי שוקלים כעת להטיל סנקציות על בלארוס. "להטרדה על ידי השלטונות ולדיכוי אלים של הפגנות אין מקום באירופה", אמרה נשיאת הוועידה האירופית, אורסולה פון דר ליין. מזכיר המדינה האמריקני, מייק פומפאו, אמר כי ארה"ב "מודאגת עמוקות" מתוצאות הבחירות שהיו "בלתי חופשיות ובלתי הוגנות", וקרא לשחרר את כל עצירי ההפגנות והשבת רשת האינטרנט לתפקוד.
לשאלה לאן מועדות כעת פניה של בלארוס, יש משמעות הרבה מעבר לגבולותיה של המדינה הקטנה. במיוחד בכל מה שקשור לשכנה הגדולה ממזרח, רוסיה. בפולין וברפובליקות הבלטיות השכנות צופים בדאגה בעיקר מחשש שרוסיה עשויה לנצל את היחלשותו של לוקשנקו כדי לנסות לכפות על בלארוס איחוד עם רוסיה. עניין שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין מנסה לבצע בהתמדה כבר שנים רבות, אך ללא הצלחה.
היתרון היחידי של לוקשנקו בכל שנות שלטונו הארוכות, היה יכולתו להתנגד לפוטין בעניין הזה. אולם כעת, לא בטוח שלוקשנקו חזק כבעבר. גם תפיסת המציאות שלו ויכולתו להתמודד עם האתגרים העכשוויים מוטלות בספק. הקורונה והפגיעה הקשה בכלכלה חשפו אותו בחולשתו. בהתייחסותו הראשונית אמר כי כל מה שנחוץ כדי לנצח את הווירוס הוא "כוסית וודקה, סאונה הגונה וסיבוב על טרקטור". אבל אז, דווקא הוא חלה. זה לא הפריע לו להמשיך להופיע לפני קהלים רחבים ולהתפאר שרופאיו אמרו לו שהוא א־סימפטומטי – מה שרומז שהדיקטטור כנראה לא הפנים מהי קורונה. ובכל מקרה, גם לשיטתו הוא כנראה פספס משהו בדרך, אולי רכיבה על טרקטור, כי ערב הבחירות הוא הופיע כשצינורית אינפוזיה מבצבצת מתחת לתחבושת שעטפה את ידו, והתלונן שחם לו.
יחסיו של לוקשנקו עם פוטין ידעו במשך השנים עליות ומורדות. כמו אוקראינה גם בלארוס, היא בשר מבשרה של רוסיה, ההיסטוריה שלה ותרבותה. לא מן הנמנע שאם פוטין יגיע למסקנה שלוקשנקו נחלש ובלארוס חשופה מתמיד להשפעה מערבית, הוא ישקול ברצינות להשתלט עליה בדיוק כמו שהשתלט על קרים. סיטואציה כזו תציב לארה"ב ולברית נאט"ו אתגרים חסרי תקדים. פולין והרפובליקות הבלטיות ידרשו אז מן המערב לממש את ההתחייבות להגן עליהן. ארה"ב תתקשה לעמוד מן הצד כפי שעשתה בעת הפלישה הרוסית למזרח אוקראינה.
קשה לקבוע אם המחאה בבלארוס תוביל למהפכה. מסרי המחאה מופצים בעיקר בטלגרם. בשבוע שעבר הופיעה באחד הערוצים קריאה לשביתה כללית ושלוש דרישות עיקריות: להכריז על טיחנובסקיה מנצחת, לשחרר את כל האסירים הפוליטיים ולקרוא לבחירות חדשות חופשיות והוגנות. האם הבלארוסים ילכו בעקבות מהפכת מיידן באוקראינה ב־2014? בלארוס שונה מאוקראינה, אבל גם דומה – במיוחד במה שקשור לצילה הארוך של רוסיה. סיבוב חדש מתחיל.
