השנים שאחרי המשבר הפיננסי של 2008 הפגישו את הציבור הישראלי עם מושג שלא היה מוכר לו עד אז: "תספורת". בעקבות אותו משבר כלכלי, חברות במינוף גבוה – שלקחו הלוואות בשיעורים גבוהים במיוחד ביחס לנכסים שברשותן – שהמשבר פגע חזק בנכסיהן, הודיעו כי לא יוכלו להחזיר את ההלוואות שלקחו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עדות מזעזעת על קצירת איברים בכפייה בבית חולים צבאי סיני
– נגד המקילים והמחמירים: חז"ל דורשים יהדות מהותית
– ללא חובת בידוד: התיירות מישראל ליוון צפויה להתחדש
ההלוואות הללו נלקחו מהגופים הפיננסיים ובראשם הבנקים, אבל בעיקר מהגופים המוסדיים (חברות הביטוח ובתי ההשקעות) – אלה שמנהלים את כספי הפנסיה והגמל שלנו. הגופים המוסדיים רכשו מכספי החסכונות של הציבור איגרות חוב (שהן למעשה הלוואה) של אותן חברות, בלי ביטחונות מספקים. הגופים המוסדיים מחקו חובות לטייקונים (שרובם נשארו מיליארדרים גם אחרי המשבר), ועשו לחסכונות שלנו "תספורת" במיליארדים.
הביקורת הציבורית הרבה, הוועדות שקמו בעקבות האירועים הללו (בראשן ועדת חודק) ואימוץ מסקנותיהן, היו אמורות למנוע מאיתנו מחזות דומים. למרות זאת, במהלך השנים הבאות ספגו הגופים המוסדיים לא פעם ביקורת על רכישות אג"ח שעוררו לא מעט סימני שאלה בכל הנוגע לחוסנה של החברה ויכולתה לעמוד בהתחייבויות.
האם הלקח באמת נלמד? ימיו הראשונים של המשבר הכלכלי הנוכחי, בעקבות המגפה, לוו בקריסת איגרות החוב והמניות של הטייקונים. לרגע היה נדמה שאנו הולכים לחוות שוב את הגילוח של 2008. כך למשל בכל הנוגע לנכסיו של יצחק תשובה, שכבר גרם לנו הפסדים במיליארדים לפני פחות מעשור.
הסכנה לא חלפה, אך בינתיים ראוי בכל זאת לומר מילה טובה על הגופים המוסדיים, או לפחות על חלקם. בשנים האחרונות חלק ממנהלי החסכונות שלנו פעלו ביעילות ליצירת הגנות שונות, ניהול סיכונים ובחינה מדוקדקת של ההשקעות ושל הנעשה בשווקים בארץ ובעולם. נראה שבדרך זו מצליחים לנצל את הגאות בשווקים הפיננסיים, בעיקר בארה"ב, דווקא בעיצומו של המשבר העולמי.
חשוב לזכור שהתפקיד שלהם הוא להשיא לנו תשואה מקסימלית, תוך נקיטת הזהירות הנדרשת, כדי שיהיה לנו מספיק כסף בפרישה. דווקא תקופה של משבר היא הזדמנות לבחון מי באמת מנהל טוב ועושה עבודה טובה ולאורך זמן.
