אי אז, בימים השמחים של שלהי הגל הראשון בחודש מאי, סברו הגאורגים כי ישראל תהיה המדינה הראשונה שממנה תשוב ותבוא אליהם תיירות חוץ. גאורגיה הפכה כידוע ליעד ישראלי מועדף בשנים האחרונות, הן על חובבי מסלולי הליכה מפרכים והן על המעדיפים עיירות נופש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אלפי פצצות, מאות טילי נ"מ: נתוני התקיפות בסוריה נחשפים
– פרשת ראה: עלינו לקחת את האחריות בידיים
– "הכנסת היא המקום הכי חשוב לדמוקרטיה, וגם הכי מסורס"
על פי התחזיות האופטימיות, כבר בחודש יוני היו אמורים הישראלים לשוב ולפקוד את טביליסי ובַּטוּמִי. הגאורגים קיוו שזה יקרה כבר בראשון ביוני, מבחינת ישראל זה אמור היה להתרחש ב־15 בו. אבל אז רבו הנדבקים ונעכרו הגרפים, וישראל הודיעה לגאורגיה שתודה, אבל זה לא יקרה.
"ישראל הייתה מאוד זהירה, והיא צודקת בעניין הזה", אומר לנו השבוע לאשה ז'אווניה, שגריר גאורגיה בישראל. "קשה להעריך עכשיו מתי תיפתח גאורגיה לתיירות ישראלית. כדאי לחכות עוד שבועיים, ואז לראות מה קורה. גאורגיה היא מדינה ירוקה לגמרי מבחינת קורונה, ואנשי עסקים כבר נוסעים לשם. מלבד התיירות, הישראלים גילו כבר את פוטנציאל ההשקעות העסקיות בגאורגיה. הקשר האווירי לא נעצר לחלוטין בתקופה הזו. למשל ביום שלישי בבוקר יצאה מפה טיסה ששבה בחזור מגאורגיה עם 55 משפחות ישראליות שנסעו לצורך פונדקאות. גאורגיה אישרה להן להגיע בזמן הנגיף. מאז מרץ היו כבר שבע טיסות מישראל לגאורגיה למטרות פונדקאות".
הריאיון עם ז'אווניה נערך בעברית, שפה שלמד בבית ספר של הסוכנות היהודית בארצו בשנות התשעים, בימיו כסטודנט. את השכלול לכדי יכולת דיבור שוטפת השיג בארץ. זו כבר הקדנציה השנייה שלו פה כשגריר. בקודמת, בין 2005 ל־2008, הישגו הגדול היה השינוי הרשמי שהצליח להנחיל בעניין שמה של ארצו, מגרוזיה לגאורגיה. לדבריו, "זה נכון יותר. כך כתבו לאורך כל ההיסטוריה שלכם, ששלובה בשלנו. גרוזיה הוא השם הרוסי".
הוא בן 46, יהודי במוצאו, נשוי ואב לשלושה. משפטן בהשכלתו וכיהן במגוון תפקידים בכירים בארץ הולדתו, כולל שר הכלכלה.
מספר הנדבקים הכולל בקורונה בגאורגיה, המונה כ־4.5 מיליון תושבים, הוא כעת רק מעט יותר מאלף. השבוע הם ספרו מקרים בודדים של מאומתים חדשים, כשלושה ליום. "סגרנו את הגבולות לאזרחים סינים ובהמשך גם לאיראנים כבר בפברואר", מנסה השגריר להסביר כיצד זה קרה. בנוסף, במדינה שרר סגר של שבועיים, "ואחרי זה עוצר לילי משש בערב עד תשע בבוקר, במשך כמעט חודש נוסף. שאר ההגבלות דומות מאוד למה שיש פה בישראל. חובת מסכות וכן הלאה.
"מספר הנדבקים אצלנו נמוך מאוד, ומה שטוב במיוחד בגאורגיה הוא שלגבי כל הנדבקים ידועה שרשרת ההדבקה. זה חשוב כי יש מי שחייבים להיכנס, ואנחנו לא יכולים לחסום את המעבר היבשתי דרכנו מארמניה ואזרבייג'ן. עבור ארמניה, גאורגיה היא דרך המוצא היחידה (כיוון שהגבול בינה ובין טורקיה סגור; הכ"ח). אז בודקים היטב בגבול את כל נהגי המשאיות ושאר מי שחייב לעבור. הגבול הרשמי שלנו עם ארמניה ואזרבייג'ן עדיין סגור לקהל הרחב, והטיסות אלינו מכל מקום עדיין מעטות. פתחנו את התיירות עבור כמה מדינות מהאיחוד האירופי, כמו גרמניה. התיירים משם באים בכפוף לבדיקת קורונה שלילית".
עד כמה עצירת התיירות פוגעת בגאורגיה?
"זה פוגע בכל העולם, לא רק בנו. אבל כן, ההכנסות מתיירות הן כ־20 אחוז מהתל"ג של גאורגיה, אז זה משמעותי. השבוע פתחו אצלנו מחדש את הבריכות וחדרי הכושר. בתי המלון מוכנים כבר לקבל את התיירים עם כל הרגולציות המתבקשות. אנחנו רק מקווים שבישראל המצב יהיה קצת יותר טוב, ואז מחכים כבר לתיירים שיגיעו".
מול הדוב הרוסי
8 באוגוסט הוא תאריך משמעותי עבור הגאורגים. זהו היום שבו פרצה לפני 12 שנים המלחמה המהירה עם רוסיה, שבמהלכה השתלטו הרוסים על מחוזות אבחזיה ודרום אוסטיה. צבא רוסיה אף פלש אז לגאורגיה עצמה, ובמשך כמה ימים החזיק בערים מרכזיות במערב גאורגיה כדוגמת זוגדידי, סנאקי, פוטי וגורי. בין 14 ל־16 באוגוסט החלו שתי המדינות לנהל משא ומתן, וב־26 באוגוסט הכירה רוסיה רשמית בעצמאותן של אבחזיה ודרום אוסטיה. בתגובה ניתקה גאורגיה את קשריה הדיפלומטיים עם רוסיה ב־2 בספטמבר.
הממשל הגאורגי היה רוצה לראות תשומת לב בינלאומית רבה יותר כלפי ההתנהלות הרוסית בקווקז, אומר השגריר, ואינו חוסך במילים קשות כלפי השכנה הגדולה מצפון. "ב־2008 הייתי יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט בגאורגיה. אז, יחד עם עמיתים רבים שלי באיחוד האירופי, בארה"ב ובמדינות הידידותיות לגאורגיה, שבנו והזהרנו שאנחנו לא המדינה היחידה שרוסיה תתקוף. שאחרינו היא עלולה לפלוש למדינה דרום־אירופית אחרת, כלומר לאוקראינה. זה אכן קרה.
"הכוונה של רוסיה היא שהאיחוד האירופי יעמוד תמיד במצב של חוסר רגיעה לגבי הביטחון שלו. גאורגיה נמצאת במיקום גיאוגרפי אסטרטגי מאוד בין אירופה לרוסיה. עוברים בה צינורות נפט וגז, ושליטה על גאורגיה משמעה שליטה בביטחון האנרגטי של אירופה. העולם נכשל אז בסיוע לגאורגיה. רוסיה השתמשה ב־2008 בנשק קונבנציונלי וגם בלא קונבנציונלי, כמו פצצות מצרר. היא גם החלה אז בתקיפות סייבר נגד יעדים גאורגיים, עניין שהיא ממשיכה בו גם היום. מבחינתם זו לא רק מלחמה על אבחזיה או דרום אוסטיה, אלא נגד גאורגיה כולה. גם בתקופה הרגישה של הקורונה, רוסיה התמידה בתקיפות סייבר נגדנו".
איך מתבטאות תקיפות הסייבר הללו?
"יש נפילות אינטרנט חוזרות ונשנות, במיוחד בטביליסי, פגיעה בתקשורת סלולר, בתשתיות".
איך אתם יודעים שהמקור הוא תקיפות רוסיות?
"מתקיימות חקירות, והתוצאות תמיד מצביעות על רוסיה. טביעות האצבע הן רוסיות. זה נמשך גם בימים אלו, למרות קריאת האו"ם להפסקת אש בין מדינות בזמן הקורונה. בנוסף לתקיפות הסייבר, רוסיה ממשיכה גם בהפצה עקבית של מידע כוזב לגבי גאורגיה ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת שעומדים לרשותה.
"מאז 2008, המדינות היחידות שמכירות באבחזיה ודרום אוסטיה הן רוסיה ומשטר אסד הסורי. זה ממחיש טוב מאוד מהי הלוגיקה של המדינה ששולטת עכשיו באזורים גאורגיים. ב־2008 הגיעו להסכם טרילטרלי בהובלת הנשיא סרקוזי על הפסקת אש, והייתה החלטה שהצבא הרוסי יצא מהשטח. אבל כבר 12 שנה שזה ממשיך כך. 3,000 גאורגים היו עצורים אצל הרוסים במשך השנים הללו. רק לפני שלושה שבועות פגעו באזרח שעבר לשטח החקלאי שלו. הרוסים ממשיכים להזיז את הגבול, ואנשים מוצאים שהבתים שלהם נמצאים פתאום בצד הלא נכון. בשנה שעברה עצרו רופא שעבר בין הבתים כדי לבקר חולים, והאשימו אותו בריגול. הבעיה ההומניטרית ממשיכה מדי יום. אנחנו מנסים לפתור את בעיית הכיבוש דרך משא ומתן וארגונים בינלאומיים, אבל רוסיה מראה בהתנהלותה עד כמה לארגונים ולקהילייה הבינלאומית אין כוח מול הפשע הזה".
בשיחה טלפונית שקיים לפני כשבועיים מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו עם ראש ממשלת גאורגיה, גיאורגי גַאחארִיָה, שב פומפאו והזכיר את "התמיכה האמריקנית הבלתי מעורערת בריבונותה ובשלמותה הטריטוריאלית של גאורגיה, והסכים עם ראש הממשלה כי רוסיה חייבת להפסיק את פעולותיה המעוררות חוסר יציבות ולמלא את התחייבויותיה במסגרת הסכם הפסקת האש מ־2008", לשון הודעת מחלקת המדינה.
"גאורגיה היא מדינה קטנה, רוסיה לא כזו", אומר השגריר בישראל. "אנחנו לא יכולים לשבת איתם לבד. גורמים בינלאומיים, כמו האיחוד האירופי וארה"ב שתומכת בנו, צריכים לסייע. איבדנו הרבה שטח במהלך ההיסטוריה, ולא נאבד יותר. רוסיה צריכה לעזוב את האזור ולתת לו להתפתח בצורה דמוקרטית".
חברים בעת מצוקה
בפברואר 2008, כחצי שנה לפני המלחמה, היה ז'אווניה בין הפעילים שהזמינו ואירחו בגאורגיה את הכינוס השנתי של ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארה"ב. "הגיעו 150 איש. כולל נציגים של הדסה, בני ברית, ועוד רבים אחרים", הוא מספר.
ואז, בלילה שבין 8 ל־9 באוגוסט, עם המתקפה הרוסית, הוא היטיב להשתמש בקשרים שיצר עם המנהיגים היהודים. "ניהלתי באותו הלילה, כיו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט הגאורגי, המון שיחות ועידה עם גורמים בוועידת הנשיאים, שקישרו ביני ובין חברי קונגרס וסנאט בארה"ב שבעצמי לא הייתי מצליח ליצור איתם קשר. זה היה מפגן סיוע של חברים. בספטמבר של אותה שנה כבר הגיעה משלחת סיוע של ארגונים יהודיים בארה"ב.
"עוד קשר יהודי־ישראלי הוא דרך בחורה ישראלית שסייעה כאן המון, גל לוסקי. בעזרת ארגון הסיוע הבינלאומי שלה, IFA, היא הגישה עזרה הומניטרית משמעותית. עם התחלת המתקפה הרוסית היא הגיעה עם צוות קטן, פתחה מטבח בעיר גורי והאכילה שם במשך שלושה שבועות 6,000 איש, במיוחד כאלה מכפרים שהצבא הגאורגי לא היה יכול להיכנס אליהם. מעבר למזון עצמו, היא הביאה עידוד. זו הייתה עזרה מכל הלב ועם כל האומץ. בשנה שעברה היא קיבלה את העיטור הכי גבוה של מדינת גאורגיה, מטעם הנשיאה שלנו.
"אני רוצה לציין גם שהתיירות הישראלית לגאורגיה נמשכה גם בזמן המלחמה. זה נתן לגאורגיה תקווה לכך שגם בזמן מצוקה וסכנה, יש חברים שעומדים לצידה".
"אויב של ישראל לעולם לא יהיה חבר אמיתי של גאורגיה. כל ההחלטות של ממשלת ישראל (בענייני יו"ש) הן מבחינתנו עניינים פנימיים שלה. מה שמחזק את מדינת ישראל, חשוב לגאורגיה מאוד"
בגאורגיה מודעים היטב ליחסי הידידות בין ישראל לרוסיה, ולא מבקשים שישתנו. "מבחינת ישראל לא צריך להיעשות שום דבר בעניין הזה, וגאורגיה אף פעם לא ביקשה זאת מכם. לגאורגיה ולעם הגאורגי ידוע על הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל, כמה כל פרט ומרכיב בהם חשוב, ואיך טעות אחת יכולה להשפיע באופן משמעותי על ביטחון המדינה ואפילו לסכן את קיומה. ישראל נמצאת במצוקה ריאלית כי עדיין קיימות בעולם מדינות שאומרות בקול רם שהיא לא צריכה להתקיים. לכן ישראל חייבת לשמור על יחסי החוץ שלה. ישראל חזקה חשובה לגאורגיה. אנחנו לא יכולים לבקש ממדינה ידידותית כמו ישראל לקחת כיוון כזה ביחסים מול רוסיה. אנחנו לא מערבים אתכם בזה, אין צורך בזה".
אם ישראל תחיל את החוק הישראלי על שטחי יהודה ושומרון, יש לכך משמעות מבחינתכם?
"ישראל היא מדינה ידידותית לנו. ביטחון ישראל חשוב מאוד לגאורגיה. אויב של ישראל לעולם לא יהיה חבר אמיתי של גאורגיה. כל ההחלטות של ממשלת ישראל בעניינים האלה, הן מבחינתנו עניינים פנימיים של ישראל. מה שמחזק את מדינת ישראל, חשוב לגאורגיה מאוד".
ואם תהיינה מדינות, למשל באיחוד האירופי, שירצו להשית סנקציות על ישראל בעקבות החלת חוק ביו"ש?
"אנחנו לא חייבים ללכת יד ביד עם החלטות האיחוד האירופי. מניסיון רב והיכרות של הקשר העמוק שחש העם הגאורגי ליהודים ולישראל, אני יודע שלעולם לא נעשה דבר שיפגע ביכולת של ישראל לחיות כעם חופשי".
בינואר האחרון ביקרה בירושלים נשיאת גאורגיה, סלומה זוראבישווילי, במסגרת כינוס המנהיגים של פורום השואה הבינלאומי שהתקיים בבירה. זוראבישווילי היא שהחליטה לשלוח את ז'אווניה לקדנציה שנייה בארץ, לאחר שכיהן כמנהל בית הנשיא שלה. הצעד נתפס כאות לחשיבות העמוקה שמעניקה הנשיאה ליחסים בין שתי המדינות.
במהלך ביקור נשיאת גאורגיה כאן, נחנכה קונסוליית כבוד של גאורגיה בבירת ישראל. "תכנַנו גם לפתוח מרכז תרבותי בירושלים, אבל בגלל הקורונה זה קצת נדחה. אנחנו מחפשים מקום מתאים ואני מקווה שבקרוב, עם עזרה מממשלת ישראל ועיריית ירושלים, נמצא מקום מתאים למרכז תרבות. הקשר בין ירושלים לגאורגיה הוא עמוק מאוד, למעלה מ־1,500 שנים. הגאורגים בנו מבנים בירושלים, כמו המנזר בעמק המצלבה. ברור לנו שירושלים היא לא רק עיר הבירה של מדינת ישראל שנוסדה לפני 72 שנה, אלא עיר הבירה של ישראל באופן היסטורי. היא הייתה כבר בירתו של דוד המלך. הגאורגים מתפללים מדי יום לשלום ירושלים, באמצעות מזמורי התהילים שכתב דוד המלך".
אתם מתכוונים להעביר את השגרירות לשם?
"יש בהחלט סיכוי. זה עדיין לא קורה, אבל אנחנו בודקים את זה".
מטבע הדברים, לז'אווניה מערכת יחסים טובה עם קהילת יוצאי גאורגיה בארץ. הוא מצביע על מכתב התלוי במסגרת על הקיר בלשכתו, ומסביר את משמעותו: "ב־1967 שלחו 18 משפחות יהודיות גאורגיות מכתב למזכ"ל האו"ם, ובו ביקשה את התערבותו כדי שהשלטון הקומוניסטי יתיר להן לעלות ארצה. גאורגים עזרו להן להעביר את זה דרך שגרירות הולנד למזכיר האו"ם. גולדה מאיר הקריאה את זה בזמנו מעל בימת הכנסת.
"הקשרים של היהודים עם גאורגיה הם עמוקים ביותר. בגאורגיה לא צריך שיגידו שאנטישמיות זה לא טוב; אין אצלנו אנטישמיות. האמונה בכנסייה המקומית היא שברכה מיהודי היא ברכה מאלוקים. ידיים גאורגיות מעולם לא שפכו דם יהודי".
בעבר הייתה במדינה קהילה גדולה, אך כיום נותרו בה רק כ־1,500 יהודים. "הקהילה מאוד הצטמצמה, כי רובה עלתה לישראל", אומר השגריר. "עם זאת, גם במהלך הקורונה אישרנו פעמיים למוהל לטוס מישראל לגאורגיה, כדי למול תינוקות שנולדו. הקשר נשמר". 
