תקופת הקורונה הביאה עימה לא רק מגבלות ותקנות לשעת חירום, אלא גם פעילות משטרתית מוגברת באכיפת הבידוד ועטיית המסכה, ובתקופת הסגר גם אכיפה של איסור יציאה מהבית. לאלה נוספה ההתמודדות מול ההמון הצובא על מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים. פעילות זו מביאה לא פעם למפגשים טעונים בין הציבור לשוטרים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "הסכם היסטורי; הריבונות תוקפא": ההצהרה המלאה
– זיהוי מהיר ותקיפה הגנתית: ישראל הפכה למעצמת סייבר
– לימוד הדף היומי עזר לי להתמודד עם המגפה
אזרחים רבים נדרשים לראשונה בחייהם להזדהות בפני שוטר, והחשש הטבעי מפני עיכוב או מעצר מוביל פעמים רבות לחיכוכים, שעלולים להסתיים בתחנת משטרה. כך, אנשים נורמטיביים, נטולי עבר פלילי ברובם, הופכים לעבריינים – שלא בצדק, לטענת הסניגוריה הציבורית, המייצגת בבתי המשפט בישראל אלפי עצורים ונאשמים מדי שנה.
אף שאין חולק כי המשטרה נאלצת להגביר את פעילות האכיפה בתקופה האחרונה, ושמירת הסדר הציבורי היא תפקידה המובהק, בסניגוריה הציבורית מצביעים על התגברותן של שתי תופעות: מניעה של צילום פעולות אכיפה על ידי אזרחים במרחב הציבורי, ואיזוק עצורים בבתי המשפט ובמרחב הציבורי. שתי התופעות מנוגדות לחוק, אך במשטרה, כך טוענים בסניגוריה הציבורית, לא ממהרים לחדד נהלים.
עיסא עסאדי, צעיר מדיר־אל־אסד נטול עבר פלילי, נעצר בידי שוטרי מג"ב בסגר של הגל הראשון. השוטרים טענו כי הוא הפר את תקנות שעת החירום בכך ששהה במרחק אסור מביתו. אך לדברי עיסא הוא ירד לקנות אוכל במאפייה, יציאה שהייתה מותרת גם בעת הסגר.
את מעצרו הפיזי תיעד אחד מחבריו. בסרטון נראה כי השוטרים מנסים למנוע מהחבר את הצילום, תוך שהם עומדים בדרכו ומזהירים אותו כי אסור לו להפיץ את הסרטון. להבטחותיו כי לא יפיץ את הסרטון ברשתות החברתיות, ענתה אחת השוטרות: "אז למה אתה מצלם?"
עיסא וחברו המצלם שהו לילה במעצר, כשלעיסא מיוחסות שתי עבירות: תקיפת שוטרים והתנגדות למעצר. אלא שבית משפט השלום בחיפה, שצפה בתיעוד, הורה על שחרור ללא כל תנאי, תוך הטחת ביקורת קשה כלפי השוטרים המעורבים: "עולה פער בין מה שאירע במציאות לבין הנטען בבקשה, כמו גם בדו"חות הפעולה של השוטרים. הדברים נאמרים בלשון המעטה, מחמת חסד עם השוטרים".
מקרה נוסף, שהתרחש בחוף הילטון בתל־אביב, זכה להד תקשורתי נרחב. גולשי גלים שהגיעו לחוף בחודש אפריל חרף האיסור שהוטל אז על כך, נתקלו בכוח משטרה מורחב ובמסוק שרדף אחרי גולש סורר שסירב לצאת מהמים. מנהל מועדון הצלילה באותו חוף תיעד את המרדף במצלמת הטלפון שלו, אך השוטרים דרשו ממנו להתרחק ועיכבו אותו. ההסבר שלו כי הוא גר סמוך לחוף והגיע כדי לעשות ספורט, על פי הכללים שהיו מותרים באותה עת, לא הועילו.
לעודד את המצלמים
שני מקרים אלו הובאו במכתב ששלח לאחרונה הסנגור הציבורי הארצי ד"ר יואב ספיר ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ולממלא מקום המפכ"ל ניצב מוטי כהן. במכתב ציין ספיר כי מניעת אזרחים מתיעוד פעולת אכיפה משטרתיות במרחב הציבורי – מנוגדת לחוק. לפי החוק, אם אין במעשיו של המתעד הפרעה או הכשלת שוטר במילוי תפקיד, ואם אין בצילום כדי לפגוע בפרטיותו של אדם – התיעוד מותר.
ספיר ביקש כי היועמ"ש וממלא מקום המפכ"ל ינחו את המשטרה כי אין כל בסיס חוקי לאסור על אדם לצלם אירוע שבו המשטרה מבצעת פעולות אכיפה, וּודאי שאין כל מקום לעכב או לעצור את האזרח המתעד. "אירועים אלה אינם חריגים כלל ועיקר, ולא אחת נתפסים במסגרתם שלא כדין מכשירי טלפון ניידים, ואף מבוצעים בהם חיפושים בלתי חוקיים", קבע ספיר. "זאת בנוסף לעיכוב או למעצר, שהשלכותיהם הקשות ידועות לכול. דברים אלה נכונים תמיד, וביתר שאת בימים אלה",
לדברי הסנגור הציבורי הארצי, "אין כל ספק שתקופת החירום שאנו נמצאים בה הציבה בפני כולנו אתגרים חדשים ומורכבים כאחד. כפי שהאתגרים לא פסחו על הסנגוריה הציבורית, הם לא פסחו גם על משטרת ישראל, הנדרשת, בשונה מהרגיל, להתמקד גם בביצוע אכיפה מִנהלית כלפי אוכלוסייה אזרחית שומרת חוק".
במענה לפנייתו של ד"ר ספיר טענה עו"ד מוריה בן־משה, קצינת מדור יחידות מבצעיות במשטרה, כי למשטרה "לא מוכרת תופעה רווחת" של מניעת תיעוד פעולות אכיפה במרחב הציבורי על ידי שוטרים, ועדות לכך ניתן למצוא באינספור סרטונים המועלים לרשתות החברתיות ומגיעים למהדורות החדשות. לדבריה, כאשר מתקבלות תלונות, הן נבדקות ומטופלות באופן פרטני.
בסנגוריה הציבורית רואים בחיכוכים הללו ביטוי למתח שהחברה הישראלית נקלעה אליו בין חופש הביטוי ובין האפשרות להגבילו במקרים מסוימים. להשקפתם, תיעוד שוטרים על ידי אזרחים המתרשמים כי פעילותם חריגה ואף לא חוקית, היא תופעה שיש לעודד בחברה דמוקרטית.
"כאשר שוטר ניגש לאדם ומפעיל כלפיו סמכויות רק בשל העובדה שהאדם תיעד את ההתרחשות – זה דבר פסול. לא רק משום שזה לא חוקי, אלא משום שמעשה זה הוא בעל אפקט מצנן לחשיפת כשלים או ליקויים משטרתיים על ידי אזרחים בהמשך", אומר עו"ד גיל שפירא, ראש מחלקת ייצוג אסירים בסנגוריה הציבורית.
"ההבדל בין שוטר לאזרח הוא בסיסי מאוד", מחדד שפירא. "לאזרח מותר לעשות כל מה שלא אסור, אך למשטרה מותר לעשות רק מה שיש לה סמכות מפורשת לעשות. זה הרעיון הדמוקרטי. תיעוד במרחב הציבורי לא רק מותר, אלא הוא גם חלק מזכותו של האזרח לחופש הביטוי וחלק מהאתוס האזרחי המכונן של לא לשתוק ולא לשקוט מול עוולות של שלטון או רשות".
שפירא מסכים כי "המשטרה נקלעה שלא בטובתה לסיטואציה מורכבת מאוד. מתוקף תפקידה היא מורגלת לפעול מול מפירי חוק, אך לא להיות כוח פיקוחי אזרחי. לכן, כשנותנים למשטרה לאכוף במציאות האזרחית את הגבלות הקורונה שמראש מאוד מורכבות ומשתנות באופן תדיר, מדובר בכר פורה לטעויות בתום לב. משהדבר הזה קרה, אני חושב שבחלק גדול מהמקרים הופעלה יד קשה מדי כלפי האזרח, לא דווקא באלימות, גם בקנסות".
פגיעה בכבוד האדם
עוולה נוספת שבסנגוריה הציבורית מצביעים עליה היא כאמור איזוק עצורים במרחב הציבורי. בתיעוד שהגיע לידינו נראים עצורי המחאה מבלפור מובלים באזיקים לבית משפט השלום בירושלים – וזאת בניגוד לחוק הקובע במפורש שאין לכבול אדם במרחב הציבורי אלא אם יש הצדקה לכך, קרי: קיים יסוד סביר לחשד שהוא יימלט, ישבש ראיה או יפגע בשלומו של מישהו.
ח"כ משה ארבל מסיעת ש"ס, חבר ועדת הפנים של הכנסת, נכנס לעובי הקורה בסוגיה זו, ומקיים ביקורות פתע בבתי משפט ברחבי הארץ. לפני כחודש, באחד מביקוריו בבית משפט השלום בירושלים, פנה ארבל ועימו ח"כ ינון אזולאי מסיעתו לשני שוטרים בשאלה מדוע הם אוזקים את העצור במסדרונות בית המשפט בניגוד לחוק. לפנייתם של חברי הכנסת השיב אחד השוטרים: "תתקדם לי מהעיניים".
"לצערי הרב, המשטרה רחוקה מאוד מהטמעת השינוי הזה", אומר ח"כ ארבל, תוך שהוא מציין לשבח את שירות בתי הסוהר, אשר בעקבות עתירה שהוגשה נגדו לבג"ץ חולל שינוי בנושא תוך פרק זמן קצר.
חברי כנסת מש"ס שאלו שוטרים מדוע הם אוזקים עצור במסדרונות בית המשפט בניגוד לחוק. אחד השוטרים השיב: "תתקדם לי מהעיניים"
לפני כחודש פרסמה הפעילה החברתית שפי פז "יומן כליאה" בדף הפייסבוק שלה, לאחר עוד אחד ממעצריה בעקבות פעילותה נגד המסתננים בדרום תל־אביב. פז בת ה־68 מתארת את ההשפלה שחוותה, בין השאר כאשר צעדה אזוקה במסדרונות בית המשפט: "כדי להגיע ממרחב הכליאה לאולם המעצרים יש לרדת במדרגות, לצעוד לאורך מסדרון אינסופי ושוב לעלות. את כל זה את עושה כשהידיים שלך אזוקות לפנייך והרגליים שלך אזוקות מתחתייך. קשה להסביר כמה הברזלים האלה על הרגליים מכאיבים ומתחככים בקרסול ומשפשפים את העור, גוזלים ממך כל מה שעוד הצלחת להציל מכבודך וחירותך".
גם שפירא מציין את השיפור שחל בנושא בשירות בתי הסוהר. במשטרה, הוא אומר, לא ניכר שינוי: "לרוב, הובלות עצורים לבית המשפט על ידי המשטרה הן קצרות. במו עיניי ראיתי כמה פעמים בשבועות האחרונים עצורים שמובלים אזוקים ברחבה של בית המשפט, כי למשטרה יותר נוח לשים את הניידת ליד הכניסה הראשית במקום להכניס את העציר מהכניסה של העצורים, או פשוט להוביל אותו לא כבול. הדבר הזה בעייתי מאוד ובהחלט דורש שיפור".
כבילת עצירים במרחב הציבורי היא תופעה שבסנגוריה הציבורית נאבקים בה כבר שנים, אך השינוי לא ממש מוטמע בקרב הרשויות. "הובלה בכבילה במרחב הציבורי היא דבר משפיל ופוגעני מאוד מבחינת זכויות אדם", מדגיש שפירא, אשר נתקל בתופעה הזו באופן יומיומי כמעט. "זו פגיעה בליבת חירותו וכבודו של האדם, וכמובן יש בכך גם פגיעה חמורה בחזקת החפות ובמראית פני הצדק. כיצד אדם יכול לחוש שנעשה איתו צדק בבית המשפט כשהוא עומד אזוק בפני השופט?"
השופט מושפע מהאיזוק
"אנשים שמגיעים לבית משפט לדיון הארכת מעצר נמצאים במצבים הכי קשים בחיים שלהם, כשלא מעט פעמים התיק נגדם נסגר", מזכיר ח"כ ארבל. "למעשה כעת הם חפים מפשע, ואם הדבר היחיד שנשאר להם בסיטואציה הזו שבה הם מובאים בפני שופט הוא מעט הכבוד שמגיע להם, אין שום הצדקה בעולם למנוע את זה באמצעות איזוק. כשאזרח רואה בן אדם אזוק ברחוב הוא אוטומטית מתרחק, אף שייתכן כי אותו עצור הוא בכלל אדם חף מפשע".
חבר הכנסת מציין שגם שופטים אשר רואים מולם אדם אזוק עלולים להגיע לדיון שלא בלב פתוח ובנפש חפצה. "שופט הוא גם בן אדם, וכשהוא רואה לפניו אדם אזוק, מה הוא יחשוב? יש אמצעים להגן מפני בריחה או פגיעה של העצור, בית המשפט מאובטח".
ארבל מתכוון להגיש הצעת חוק בנושא. בינתיים הוא ביקש מהשר לביטחון הפנים אמיר אוחנה כי יחדד נהלים בנושא בקרב המשטרה. אוחנה השיב כי אחד מקווי היסוד של מדיניות משרדו בשנתיים הקרובות הוא לבדוק באופן שוטף את התנהלות משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר בכל הנוגע לשמירת זכויות הנחקר, החשוד, העצור והאסיר.
"אין כלל מקום להתייחסות השוטרים כפי שמתוארת במכתבך, אותה אני רואה כגסת רוח, וגם על כך ביקשתי התייחסות המשטרה", חתם אוחנה את תשובתו. הוא ציין כי המקרה של השוטר שפגש את ח"כ ארבל בבית משפט השלום בירושלים נבדק, וכי במקרה הצורך יופקו לקחים משמעתיים – מערכתיים או פרטניים.
"הזכויות של כולנו נפגעו בתקופת הקורונה", מסכם שפירא. "עברנו סגר, עברנו תקנות לשעת חירום שהן במהותן פוגעניות. יחד עם זאת, בכל מה שנוגע להליך הפלילי הפגיעה הייתה הרבה יותר משמעותית. עצורים ואסירים אלה אוכלוסיות שזכויותיהן נפגעו באופן דרמטי. החל ממניעת כניסת עורכי דין לבתי המעצר לצורך מתן ייעוץ משפטי, דרך מניעת ביקורי משפחות או יציאה לחופשות, וכמובן גם מניעת הבאת העצורים והאסירים לבתי המשפט. קשה לתאר את הפגיעה בטוהר ההליך ובתקינות שלו בסיטואציה שבה דנים בחירותו של אדם בטלפון. זו אוכלוסיה שנפגעה מאד בתקופת הקורונה והפגיעה הזו עדיין מתמשכת במובנים רבים".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לטענות בנושא עיכוב אזרחים המצלמים את פעילות השוטרים: "שוטרי משטרת ישראל פועלים בסביבה אזרחית, מתועדים מכל כיוון ומתעדים אף הם באמצעות מצלמות הגוף במהלך פעילותם. עדות לכך ניתן למצוא באינספור מקרים שבהם אזרחים מתעדים באין מפריע שוטרים במהלך פעילותם בכל ימות השנה. השוטרים מונחים ומתודרכים לאפשר לכל אדם לתעד אותם במרחב הציבורי, זאת ככל שהמתעד אינו פוגע או מהווה הפרעה לטיפול המשטרתי באירוע, או פוגע בצנעת הפרט של אדם מעורב בניגוד לחוק.
"לצערנו, יש מקרים שבהם אזרח מתעד בוחר לקחת חלק אקטיבי באירוע מעבר לצילום, זאת כשהוא עובר על החוק בעצמו או מייצר פרובוקציה במעשיו שתורמת להסלמת האירוע ולהכשלת השוטרים. התופעה שאליה נחשפנו בהקשר זה היא עיוות המציאות באמצעות הצגת תיעוד חלקי או ערוך, במטרה להכפיש את השוטרים והמשטרה".
לעניין הובלת עצורים במרחב הציבורי נמסר ממשטרת ישראל: "ככלל, הובלת עצורים לבית המשפט ובתוכו מצויה בסמכות ובאחריות שירות בתי הסוהר, ומשטרת ישראל מבצעת ליוויים מעין אלו במקרים חריגים בלבד. כאשר שוטר נדרש לליווי, הוא מבוצע במקצועיות ובהתאם לחוק, לפסיקה ולנהלים, כשחריגות נבדקות ומטופלות בהתאם".
