רבים מבכים הבוקר (א') את לכתה של אחת הדמויות הציוניות-ליברליות החשובות בישראל ובעולם המשפט בפרט. כלת פרס ישראל, המשפטנית פרופסור רות גביזון, הלכה לעולמה במהלך השבת בגיל 75. אבדה גדולה לחברה הישראלית, למערכת המשפט ולאקדמיה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פורחת בסקרים, אבל תיאלץ להזיע: הדרך של קמלה האריס עוד ארוכה
– ריבונות תמורת לגיטימציה: הטוב והרע בהסכם עם האמירויות
– פוטו אזיקים: אזרח שמצלם שוטר עלול למצוא עצמו באבו־כביר
"פרופ' גביזון הייתה עולם ומלואו, עושר מרתק של רעיונות ופעילויות", ספדו לה אמש באוניברסיטה העברית, שם שימשה כפרופסור ועסקה בחקר זכויות האדם בפקולטה למשפטים. "היה בה שילוב של פילוסופית אנליטית עם סוציולוגית, של מודעות מלאה למורכבות של החיים ולריבוי הפנים של הסוגיות המעסיקות אותנו, ובה בעת דחייה של האופציה שלא להחליט, להיוותר בעמדת המבקרת. היא לא היססה לנקוט עמדה בסוגיות השונות ולהפשיל שרוולים ולפעול בזירה החברתית-ציבורית. גביזון היא מופת לחוקרת ולמורה מעולה, שהצטיינה באומץ לב ציבורי יוצא דופן".
על מחקריה ועבודתה בתחום חקר המשפט זכתה גביזון בפרס ישראל בתחום חקר המשפטים בשנת 2011 ובשלל פרסים נוספים במהלך השנים כגון פרס חשין למצוינות במחקר, פרס א.מ.ת להצטיינות מקצועית ואקדמית בתרבות ובמדע, אות יקיר ירושלים וכן דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטאות בר אילן ובן גוריון בבאר שבע.
ראש הממשלה ונשיא המדינה ספדו לגביזון. נשיא המדינה ראובן ריבלין כתב: "המשפטנית המבריקה הלכה מאיתנו. מחשבתה החריפה והמורכבת לא אפשרה לאיש לתייג אותה, ותפיסתה הייתה תמיד צלולה כבדולח, בהירה וברורה. במעשיה ובמילותיה הדבורות והכתובות הקדישה גביזון את חייה ל-ו' החיבור של ישראל כיהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית בנשימה אחת. קולה שנגרע מאיתנו כחברה וכמדינה יחסר לנו מאוד".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד לה: "אני מביע צער עמוק על פטירתה של פרופ' רות גביזון, כלת פרס ישראל ומהדמויות הבכירות בעולם המשפט בישראל. קולה הייחודי של פרופ' גביזון נשמע באופן רם וברור, גם כשלא היה מקובל או בקונצנזוס".
פרופ' גביזון נולדה בירושלים בשנת 1945 וגדלה בחיפה, שם למדה בבית הספר הריאלי. את לימודי המשפטים עשתה באוניברסיטה העברית יחד עם חוגים נוספים של כלכלה ופילוסופיה. ב-1975 קיבלה גביזון תואר דוקטור בפילוסופיה של המשפט מטעם אוניברסיטת אוקספורד.
במהלך השנים גביזון עסקה רבות בזכויות הפרט ועמדה בעבר בנשיאות האגודה לזכויות האזרח. היא אף לקחה חלק בוועדות ציבורית שונות, ביניהן ועדת שמגר ב-1997 לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו, ועדת צדוק לחוקי עיתונות וכן כיהנה כחברה בוועדת וינוגרד לחקירת אירועי מלחמת לבנון השנייה ב-2006. כמו כן, גביזון שימשה יועצת בכירה לוועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת.
במהלך השנים פרסומיה השונים נגעו במתח שבין ישראל יהודית לישראל דמוקרטית. "אני חושבת שאני מבטאת רוב גדול בציבור הישראלי של אנשים שרוצים לקיים את הארץ הזאת כמדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית – רוב גדול, לא קטן", אמרה פעם בראיון. "אני לא מיעוט ואני לא ימין רדיקלי… אני משקפת את חוט השדרה של האנשים בישראל".
גביזון הייתה גם קול ייחודי בשמאל הציוני שהשמיע לא אחת ביקורת כלפי האקטיביזם השיפוטי, "אג'נדה" שככל הנראה מנעה ממנה מועמדות לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אהרון ברק, התנגד בתוקף למינויה משום ש"יש לה אג'נדה… ואג'נדה זו אינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון", כך צוטט באחת הכתבות שפורסמה באותה עת. מינויה לבית המשפט העליון הפך למאבק בין שרת המשפטים דאז ציפי לבני לנשיא דאז אהרון ברק שתקף אותה בצורה כזו באופן פומבי וחסר תקדים.
גביזון זכורה היטב גם בשל יחסה הליברלי אך מכבד ליהדות ולמסורת. בשנת 2003 פרסמה יחד עם הרב יעקב מדן את אמנת גביזון מדן שהיוותה הצעה לאמנה שתסדיר את יחסי דתיים חילונים במדינת ישראל, בניסיון להגיע להבנות בנושא דת ומדינה שיהיו מוסכמות על שני הצדדים. האמנה המציעה באופן מפורט ורגיש פתרונות בתחומים רבים כמו למשל כשרות, חוק השבות, שמירת שבת במרחב הציבורי, נישואין וגירושין ועוד, ופורסמה על ידי קרן אביחי והמכון הישראלי לדמוקרטיה, גרפה תמיכה רחבה אך גם גררה לא מעט ביקורת בקרב הציבור הדתי לאומי. במהלך הבחירות באפריל 2019 הכריזו ראשי הימין החדש, נפתלי בנט ואיילת שקד, כי אמנה זו מהווה בסיס למצע המפלגה בנושאי דת ומדינה.
גם במערכת המשפט ספדו לגביזון. בהודעת הרשות השופטת נכתב: "נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, והרשות השופטת כולה על שופטיה ועובדיה מביעים צער ותנחומים על לכתה של כלת פרס ישראל, הפרופ׳ רות גביזון, לבית עולמה. לאורך שנים רבות השמיעה הפרופסור גביזון קול מקורי, צלול וייחודי והרימה תרומה כבירה למשפט הישראלי ולחברה הישראלית באקדמיה ומחוצה לה. הגותה המעמיקה ומחקריה החשובים נשארים עימנו וימשיכו ללוות אותנו ולשמש לנו מקור השראה. יהי זכרה ברוך".
היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט כתב: "פרופ' רות גביזון ז"ל, כלת פרס ישראל, הייתה דמות מופת, אשר תרומתה לחברה הישראלית בכלל ולעולם המשפט בפרט לא תסולא בפז. זכר מורשתה, בין היתר, בקידום החיבור בין אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, ובהגנה מתמדת על זכויות הפרט, יאיר את דרכנו עוד שנים רבות. פרופ' גביזון ליוותה בצמתים רבים את עבודתנו; היא תרמה לכולנו רבות מניסיונה, מחוכמתה ומידיעותיה. אנו מצטערים לשמוע הערב את הבשורה על לכתה, ושולחים תנחומינו לכל אוהביה ומוקיריה".
שרי משפטים לשעבר גם כן ביכו את לכתה. ח"כ שקד כתבה כי גביזון "הייתה אישה מבריקה, עם אג’נדה, שדאגה לשים דגש על המשותף ולא על המפריד. דעתה תמיד הייתה חשובה, מנומקת ומאוד מוערכת משמאל ומימין. כל שר משפטים נהג להתייעץ עם רות ללא תלות באידיאולוגיה שקידם. בתפיסותיה המנומקות כדבעי, גילמה את כיבוד הרעיון הדמוקרטי של הפרדת רשויות וסברה שבית המשפט אינו אמור להתערב בסוגיות פוליטיות וכי לא הכול שפיט". שקד חשפה כי השתיים עמדו בקשר ושוחחו מעת לעת, הפעם האחרונה לפני כשלושה חודשים. "היא שלחה לי מאמר בנושא שהטריד את שתינו ושוחחנו עליו רבות: הפליליזציה שמערכת המשפט עושה לחיים הפוליטיים. לכתה היא אבדה גדולה לעולם המשפט בישראל ולחברה הישראלית כולה".
השר לביטחון פנים אמיר אוחנה כתב: "ישראל איבדה היום את אחת מטובות בנותיה. פרסיה, מאמריה ותאריה הרבים של פרופ' רות גביזון מעידים על החותם שהותירה על עולם המשפט. כמי שקרא בשקיקה מכתביה במהלך לימודי המשפטים, שמחתי על הזכות להכיר את האדם החכם, הצנוע והמעניין שהייתה, בכהונתי כיו"ר ועדת חוק הלאום".
