"זה לא סוד שלא רצית שהריבונות תתרחש", אמרה עיתונאית CNN כריסטיאן אמנפור לג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא טראמפ, בריאיון שקיימה איתו ביום שישי. בתשובתו, הוא התייחס באופן ארוך ומפורט לכך שמוסלמים יוכלו להתפלל כעת באל-אקצא שבפאתי הר הבית. מסביר כי בכך פיצחה ארה"ב את ליבת הסכסוך במזרח התיכון. "ישראל הסכימה להשעות את מאמציה להחלת ריבונות", אמר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סעד חרירי צפוי להתמנות לראש ממשלת לבנון
– הריבונות תהיה לעובדה מוגמרת, לישראל רק נותר להתכונן
– בצורה מבוקרת ובביטחון מקסימלי: חייבים להחזיר את התיירות
מטרת העל של הממשל האמריקני הנוכחי, שהוא אכן האוהד ביותר לישראל, הייתה להוכיח כי הנשיא טראמפ הוא סוגר הדילים הטוב ביותר. שהוא וצוותו יצליחו במקום בו לא הצליח איש לפניהם, ויביאו שלום למזרח התיכון. מטרה לא פחותה בחשיבותה, הייתה שיפור אינטרסים כלכליים אמריקנים אזוריים. "מדינה אחת, שתי מדינות", אמר הנשיא טראמפ לאחר פגישתו עם נתניהו בעצרת האו"ם בניו-יורק לפני כשנתיים – לא היה לו באמת אכפת. גם כעת: טראמפ אמר בסוף השבוע כי ישראל הסכימה להשעות את פעילות ההתיישבות ביו"ש. בניסיון להבין למה הוא התכוון, השיב גורם בבית הלבן כי הכוונה היא לריבונות. כי בנייה, ריבונות, לא ממש משנה. גם גורם ישראלי מדיני בכיר הבהיר – הקפאת בנייה לא עלתה על הפרק.
בכל מקרה, ריבונות ישראלית ביו"ש לא הייתה בראש מעייניו של הממשל, לבד אולי מאשר אצל שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן.
ויש לומר – בסביבתו של פרידמן לא אהבו, ואפילו הופתעו מתגובת ראשי ההתיישבות לחזון השלום האמריקני שפורסם בינואר. הם ראו בהסכם הצלחה משמעותית שלהם, ובמחאות נגדו טפשות פוליטית. ניסו להסביר שהסדר כזה כמו שהם הציעו, הוא הזדמנות של פעם במאה שנה. שגם אם התכנית כוללת הסכמה למדינה פלסטינית, התנאים שהוצבו לפלסטינים בדרך להשגתה הם דמיוניים ולא יתרחשו במציאות, ואילו היתרונות ייראו בשטח ויתקבעו בפועל.
גם בסביבתו של נתניהו, לא צפו את עוצמת הזעם שיופנה כלפיהם. בשיחה עם התקשורת מיד לאחר הטקס אז בבית הלבן, ביקש נתניהו למסור "מסר להתיישבות", בו אמר כי "זה לא מושלם, אבל די קרוב", וחשבו שההישגים יקסמו יותר, למרות המובלעות והקפאת הבנייה. אבל בהתיישבות דבקו בעקרונות שלא להפקיר אף ישוב, וגם – סמכו על כוחם הפוליטי בליכוד ועל הפעלת לחץ אוונגליסטי פנימי בתוך ארה"ב על טראמפ, כדי לשפר את תנאי התכנית. לוותר על החלקים הלא נוחים או אפילו המסוכנים בה, ולהישאר ככל האפשר עם היתרונות בלבד. זה לא עבד.
האם חיבוק התיישבותי לתכנית היה משנה את התמונה? קשה לדעת. את המקל הראשוני בגלגלים תקע קושנר שמנע החלה מיידית של הריבונות. חוסר ההסכמה של כחול לבן אף שהצטרפו לממשלה החזיר את האמריקנים עוד צעד אחורה. בירושלים הבינו שלחץ לקידום התכנית הוא לאו דווקא נכס פוליטי לליכוד, ומיתנו את המאמצים לקדם אותו. ההתנגדות האירופית לכל המהלך הייתה צפויה אך בלתי מעודדת, וגם איום קידום ההליכים בבית הדין בהאג שעדיין מרחף מעל ראשה של ישראל, הרחיקו אותו עוד. כבר בתחילת יולי, לאחר ביקור אבי ברקוביץ', חבר בצוות השלום למזה"ת של הבית הלבן בארץ, היה ברור שהמהלך הזה איבד חיות.
בבית הלבן מינפו את הוויתור על ריבונות, (או את הדחייה למועד בלתי ידוע, למי שרוצה לדייק) לכדי הסכם, שמסתמן כי יהיה ראשון מבין שורה של הסכמים. ברקוביץ' אמר היום לג'רוזלם פוסט כי הוא מזכיר כי נציגי איחוד האמירויות, עומאן, ובחריין היו שלושתם נוכחים בחדר בטקס ההכרזה על חזון השלום בינואר. ראש הממשלה נתניהו הודה ביום שישי "לנשיא מצרים א-סיסי, ולממשלות עומאן ובחריין על תמיכתם בהסכם השלום ההיסטורי בין ישראל לאיחוד האמירויות, שמרחיב את מעגל השלום ויטיב עם האזור כולו". סימון של מי הבאות בתור להסכם, היא ברורה.
נתניהו הטיל על ראש המל"ל מאיר בן שבת לרכז את עבודת המטה וההכנה לקראת השיחות עם איחוד האמירויות בעקבות הסכם השלום. השאיפה הישראלית והאמריקנית היא לנהל את הדברים באופן המהיר ביותר האפשרי. אם כי גם כאן, ברקוביץ' הבוקר מצנן קצת את ההתלהבות :"מדובר בהסכמים מורכבים מאוד. זה יכול לקחת זמן".
