תלמידי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ ז"ל נדהמו למדי כשביום בהיר בשנת 2005 גילו את שמו מתנוסס ברשימת השותפים ליוזמת חידוש הסנהדרין, זאת לצד דמויות מהימין העמוק מאוד, כדוגמת פרופ' הלל ויס והרב ישראל אריאל. ואם לא די בכך, הרב שטיינזלץ הוכתר כלא פחות מנשיא הגוף החדש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דאגה בישראל בעקבות אי חידוש אמברגו הנשק על איראן
– דעה: צם הדיון בבג"ץ על נציגי הוועדה לבחירת שופטים מטריד ביותר
– שיחות בין הליכוד לכחול לבן במאמץ למנוע את פיזור הכנסת
בכ"ט בתשרי תשס"ו, 2005, נערכה התכנסות פומבית ראשונה של "הסנהדרין" בבית הכנסת הדתי־לאומי בהר נוף. הימים ימי זעם של אחרי ההתנתקות, כאשר בחוגים שונים בציונות הדתית מושלת תפיסת סאטמר. כשברקע אריאל שרון ואנשיו כבר עמלים על הכנת מגה־התנתקות ביו"ש, המוני כתומים מושפלים אימצו את גישת "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים". וכך, בתזמון מושלם, הופיעה הצעת החלופה לשלטון הקיים: מגוחך ככל שזה נשמע היום, בעיני לא מעטים הגוף היומרני הזה בכינויו המתריס ואפילו חצוף "סנהדרין", שהזמין אותם מעל דפי העיתונות המגזרית לכנס, נתפס כמעין ממשלה גולה, כמענה דתי לשבר הגדול.
ה"סנהדרין", שהתבססה לטענתה על שרשרת סמיכה שהחלה, לא ייאמן, מהרב משה הלברשטם ז"ל מהעדה החרדית, חגגה באותה עת שנה להיווסדה באופן מחתרתי למחצה בטבריה, ולראשונה יצאה לאור. הגעתי לשם, כמו מאות אחרים, כדי לחזות בתופעה המפליאה במו עיניי. בחודשים שקדמו לכינוס המדובר נודע על כמה מקרים שבהם סירבו עצורי התנתקות או מגורשים להכיר בסמכות בית המשפט הישראלי ותבעו "להישפט רק בפני הסנהדרין". הידיעה שהרב שטיינזלץ נתן את שמו למיזם המוזר־למראה ואף הואיל לעמוד בראשותו, שידרה שאין מדובר במשחק ב"נדמה לי" וחייבה התייחסות רצינית. אחד הנושאים הבולטים בכנס היה הצגת מסקנותיה של ועדה מטעם ה"סנהדרין", ששקדה במשך חודשים על קביעת מקומו המדויק של המקדש בהר הבית.
תחת הכותרת "עכשיו כשיש סנהדרין, מי צריך בג"ץ?", כתב נדב שרגאי למחרת בעיתון הארץ: "כשהוקמה לפני כשנה 'הסנהדרין החדשה' בטבריה, לא התייחס אליה כמעט איש ברצינות. 71 הרבנים שהגיעו אל העיר הצפונית, 1,660 שנה לאחר כינוסה האחרון של הסנהדרין המקורית במקום, התקבלו על ידי רבים בחיוך של סלחנות מהולה בלגלוג… כצעד מרחיק לכת אך במידה רבה פרובוקטיבי. ההתרשמות הראשונית הייתה כי מדובר בעוד התארגנות מבית מדרשה של תנועת 'מנהיגות יהודית'. שנה אחרי כינונה, אי אפשר להמשיך להתייחס לסנהדרין החדשה כאל נחלתו של הימין הקיצוני בלבד".
"קשה להעריך כמה זמן יחזיק הרב עדין שטיינזלץ מעמד בתפקידו כנשיא הסנהדרין", העריך שרגאי, ובצדק כפי שיתברר בהמשך. "בכנס הוא הצטייר כאופוזיציה פנימית לוחמת", ציין כתב הארץ, וציטט משפטים נבחרים מדברי הרב שטיינזלץ, שהעיר למתכנסים כי מאורעות חובקי עולם אינם יכולים להיעשות בשיטת זבנג וגמרנו. "לפני המבול", הזכיר נשיא הגוף החדש, "בנה נח את התיבה והתכונן אליו במשך 120 שנה. כדי שנצא מגדר 'נפל' ונהיה רציניים ונוכל לומר 'ילד יולד לנו', אנו זקוקים לזמן רב. עצם העלאת השם 'סנהדרין' אינו דבר של מה בכך. זו אינה עוד מועצה דתית או מועצה לחתולי עמק רפאים. זה דבר שיש לו משמעות היסטורית. שינוי בסיסי, לא של מערך אחד קטן, אלא של מערכים בסיסיים.
"לא פלא שהדברים הללו מפחידים אנשים", המשיך הרב. "יש מי שחושש: מה נולד כאן? לאן זה הולך? אחרי שהוצאנו את שנתנו ולא התרחשו קטסטרופות, הגם שהיו כמה דברי ליצנות וגיחוכים, אנחנו נעמיק ונחזק את פעולתנו. נעשה דברים בראייה של דורות, לא עם שעון עצר ולוח שנה. הלוח היהודי הוא לוח של אלפי שנים. דרושה הרבה סבלנות והרבה עבודה. הייתי שמח אם בעוד כמה שנים הכיסאות הללו ייתפסו על ידי גדולים מאיתנו, ואנו נוכל להגיד: 'חיממנו לכם את הכיסאות'".
כן, דווקא מי שהועמד בנשיאות הארגון השאפתני, צינן את ההתלהבות מכך שכביכול קם כאן מוסד שיחליף בן־רגע את רשויות המדינה, והביע הסתייגות מובהקת מעיסוק בנושאים פוליטיים: "אני לא חושש מבג"ץ, מהמשטרה או מהיועץ המשפטי. לרב מותר לעסוק גם בענייני ציבור, אבל לשם כך צריך שיהיה לפניו כל החומר הראוי, בין שהוא עוסק בכשרות של עוף ובין שהוא עוסק בהתנתקות. כשיש תוכנית התנתקות כזאת ואין לי מידע מספיק עליה, כשם שיש מצווה לדבר, יש מצווה לשתוק. כאדם פרטי, יש לי ולכל אחד מאיתנו הבנה, אבל כרב, העיסוק בעניינים פוליטיים כמו ההתנתקות הוא ביזוי למהות של המושג סנהדרין. אם אני לא רוצה להיות לחוכא ואיטלולא, אז אני לא אביע דעה על כל דבר. דברי האמת הללו צריכים להיאמר כדי שהסנהדרין הזאת לא תהפוך להיות לא סניף של מועצת יש"ע ולא סניף של המועצה לשלום ולביטחון".
העמדה שהציג הרב שטיינזלץ לא התקבלה בהסכמה, ובהמשך הכנס הגנו הרב ישראל אריאל ורבנים נוספים על יכולתה של "הסנהדרין החדשה" לעסוק גם בענייני השעה הבוערים.
לא כפופים לאמנות
שלוש שנים עוד הוסיף הרב שטיינזלץ לשאת בנשיאות הגוף הזה. במשך תקופה ארוכה היו חברי "הסנהדרין" מתכנסים בכל יום שישי בלשכתו, ובהם – אגב – הרב נחמן כהנא, אחיו של מייסד תנועת כך. הרב שטיינזלץ ישב גם בראש בית הדין המיוחד שהוקם ב"סנהדרין" לצורך קבלת לא־יהודים שבחרו לאמץ את שבע מצוות בני נח.
בית הדין הבינלאומי של ה"סנהדרין", שהרב שטיינזלץ כיהן גם כנשיאו, התיימר לשמש כלא פחות ממקבילה מתחרה לזה שבהאג. דיון אחד שניהל כמעט שהביא להתנגשות ישראלית עם סין. בסרטון מקיץ 2007, שאפשר לצפות בו ביוטיוב, נראה הרב שטיינזלץ יושב בראש הרכב דיינים שהתכנסו במכון שטיינזלץ, כולם עטופי טליתות, שומעים את עדותם של שלושה ישראלים מתרגלי פאלון־גונג (שיטה המשלבת תרגילי התעמלות עם הטפה לחמלה ולסובלנות) על הזוועות הננקטות בסין כלפי מתרגלי השיטה, כולל קצירת איברים מאנשים חיים.
בפתיחת הדיון הבהיר הרב שטיינזלץ שבית הדין איננו כפוף לממשלת ישראל וגם לא לאמנות בינלאומיות, ובנוסף – שאין לו שום אמצעי אכיפה מלבד בירור האמת על פי דיני התורה ובלי עורכי דין. "זהו משפט בני נח", הבהיר, "כלומר משפט כלל־אנושי שנובע מתוך התורה. בית הדין שלנו איננו מחויב לאמנות, להצהרות ולהגדרות בינלאומיות".
לאחר שנת דיונים תמימה, שבועות לפני פתיחת האירועים האולימפיים, פרסם בית הדין את מסקנותיו התומכות בטענות חברי הפאלון־גונג. במהלך המשפט נשמעו עדים שהגיעו מארה"ב ומקנדה, ואף נגבתה עדות באוסטרליה. לפני בית הדין העידו מכלי ראשון גם סינים שעברו את הרדיפות הללו על בשרם.
בית הדין פנה לשגרירות סין בישראל בבקשה להציג את עמדתה בעניין. זו סירבה לשלוח נציגים לדיון, אולם הפעילה לחץ רב כדי להניא את הסנהדרין מלעסוק בכך. מה שמדהים הוא התבהלה שעוררה שמועת החקירה בקרב גורמים מטעם הממשל הסיני. בין השאר ביקשו הסינים מאורה נמיר, שגרירת ישראל בסין לשעבר, לדבר על ליבם של אנשי המוסד הזה. לאחר שבסנהדרין לא נענו לפניות, פנתה השגרירות לבית הדין בבקשה לתאם פגישה בנושא. השגרירות הסינית שלחה למזכיר בית הדין, הרב דב שטיין שקיים עימה מגעים רבים, מעין כתב הגנה ומסמכים רבים, ובין השאר טענה לחסינות הדיפלומטים על פי אמנת וינה. אולם הערכאה השיפוטית־בהתנדבות של ה"סנהדרין" דחתה כאמור כבר בהליך מוקדם את הרלוונטיות של האמנה לנושא, והסתייעה בכך בחוות דעת של המשפטנית הבינלאומית הבכירה פרופ' רות לפידות.
משלחת השגרירות לא ויתרה, וטענה שעריכת משפט כזה עלולה לפגוע ביחסים הטובים בין העם הסיני ליהודים, לאחר שבשואה ניצלו יהודים לא מעטים שברחו לארצם. אך גם ה"סנהדרין" לא נסוגה: "בתי הדין צריך שיהיו בלתי תלויים, והם מצווים לדאוג לא רק לעם היהודי אלא לכל באי עולם", הבהירה בתשובתה. עם זאת, הוסיפה, "יש להבחין היטב בין העם הסיני לבין ממשלתו". שורתו התחתונה של פסק הדין הייתה: "השתתפות באולימפיאדה זו יהיה בה כדי להוות סכנה לשלום האנושות".
אקורד הסיום של הרב שטיינזלץ ב"סנהדרין" הגיע לאחר שמגילת קלף בחתימתו שוגרה לנשיא ארה"ב דאז ג'ורג' בוש בעת ביקורו בישראל בקיץ 2008. "בשם ה' א־לוהי עולם", נכתב שם. "לכבוד נשיא ארצות הברית מר ג'ורג ו' בוש הבא לחלות פני עליון בירושלים עיר הא־לוהים, מקום המקדש, בירת ארצנו הנצחית, משוש כל הארץ, תיבנה ותכונן. בבואך לירושלים, בידך הדבר להצהיר הצהרה ככורש מלך פרס הזכור לטוב, אשר בשנת 538 לפני הספירה השיב העמים הגולים לארצם והכיר בדבר זכותם המלאה של היהודים להקים מקדשם, בית תפילה לכל העמים, וקרא להם ליישב ארצם וכפי הצהרת הלורד ג'יימס בלפור ב־1917, שקרא ליהודים להקים בית לאומי בארץ ישראל".
"מגילת בוש" עוררה גורמים בחו"ל להפעיל לחצים עצומים על הרב שטיינזלץ להסיר את ידו מפעילות הסנהדרין, ואלה הביאו לפרישתו ממנה זמן קצר אחר כך. כאשר נשאל, במהלך ריאיון ב־2011 לאתר וואלה, על שותפותו בסנהדרין, השיב בקרירות: "זה לא דבר רציני. עכשיו הקשר שלי לכך רופף מאוד, ויותר היסטורי. זה קרה בין השאר כי הגוף הזה התחיל להתעסק בפוליטיקה ימנית. הבעיה שלי היא לא עם פוליטיקה ימנית, כמו עם פוליטיקה בכלל".
