שלא במפתיע, ההכרזה על נרמול היחסים בין איחוד האמירויות לישראל לא התקבלה ברוח טובה אצל הפלסטינים. אך באיחוד האמירויות, מתברר, לא התרשמו. "אני חושב שהגיע הזמן לעזוב את משקעי העבר ולהתמקד בשגשוג של שני הצדדים", אומר לנו השייח' חאמד בן ח'ליפה א־נהיאן, בן למשפחת המלוכה באבו־דאבי ומבכירי המשקיעים באיחוד האמירויות. "הרבה אנשים בנו חומה סינית פסיכולוגית בין איחוד האמירויות לישראל, בגלל אג'נדה אישית. אני לא רוצה להזכיר שמות אבל כולם מבינים במי מדובר. כבר לפני מאות שנים יהודים ומוסלמים חיו פה יחד בשלום, בשגשוג ובפריחה הדדית. אין שום סיבה שזה לא יקרה עכשיו. הדור החדש באמירויות מסתכל על האפשרויות לשיתוף פעולה, ומעוניין לחיות בשלום ובהרמוניה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: חיי עולם: התורה זורקת בנו נשמה חדשה
– משבר כלכלי? כך חוגגים על הקופה הציבורית
– בכיר בליכוד על כחול לבן: "אי אפשר לנהל ככה מדינה"
בעבור שייח' חאמד א־נהיאן, הקשר עם ישראל הוא גם עניין אישי. "יש לי קשרים עם הרבה ישראלים, שמזמן עברו מהמישור העסקי לחברי", הוא מספר. "אנחנו קרובים מאוד, ועושים עסקים מוצלחים. אני מתכוון לבקר בתל־אביב בקרוב ולהכריז על שותפות עם חברה חדשנית לייצור מים. ישראל נמצאת לפני כולם מבחינת ידע, ויכולה לתרום הרבה בתחום החקלאות, הטכנולוגיה ופיתוח ההון האנושי. כבני אדם אנחנו מחויבים לשתף את הידע שייצור חברה טובה יותר. אנחנו נלחמים במגפה עולמית, שמחדדת לכולם מהם שני הדברים החשובים באמת: בריאות ומזון. לכן הפיתוח החקלאי הוא נושא חשוב מאוד, ולישראל יש בו יתרון".
מאחורי הקלעים מתקיימים זה שנים יחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, אך בן שיחי מברך על הוצאתם לאור. "מנהיגות נבחנת בהחלטות אמיצות", הוא אומר, ומשבח את יורש העצר של איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד. "לשמחתנו יש לנו מנהיג עם תבונה, חזון ואומץ להוביל מהלכים אזוריים. זו החלטה חשובה מאוד שהייתה על השולחן הרבה זמן, וסוף־סוף יצאה לפועל. שמענו מהאמריקנים על מדינות אחרות במפרץ שבדרכן לכונן יחסים עם ישראל, ואני מברך על כך".
לברך שהחיינו
הכירו את אילן אוּזן, 53, ישראלי שחי באיחוד האמירויות מאז שנת 2004. הוא הגיע לביקור קצרצר, ולדבריו התאהב במקום ובפוטנציאל העסקי שלו. "הייתי בדרך לטיול במלדיביים, ואמרתי שיהיה נחמד לבקר יומיים באיחוד האמירויות", הוא מספר. "יש לי אזרחות איטלקית, אז לא הייתה בעיה. הגעתי והתרשמתי מהנסיכות, שהייתה אז רק בראשית הדרך. באותה תקופה עוד לא נבנה מגדל בורג' חליפה, ואם אני זוכר נכון גם לא אי הדקלים המפורסם".
אוזן השתמש בשפות שהוא דובר בזכות מוצאו הטריפוליטאי, ערבית ואיטלקית, כדי לטוות קשרים עסקיים. "הכרתי איטלקים שרצו להשקיע בדובאי, יצרתי קשרים עם מקומיים, וניצלתי את השפה והיכולת שלי לסדר להם השקעות", הוא מתאר. "פגשתי באיזו מסיבה שני חבר'ה שבדיעבד גיליתי שהם קשורים למשפחת המלוכה. הם סיפרו לי על שטח במרכז העיר שהם רוצים לפתח. ארגנתי להם אדריכלים איטלקים וריצוף איטלקי, ובנינו דירות שנמכרו במחירים גבוהים מאוד".
עסקיו של אוזן משתרעים על שלושה תחומים: ליווי עסקי של משקיעים באיחוד האמירויות, מכירת מכוניות יוקרה ונדל"ן. "ב־2008 המחירים בדובאי ירדו, ניצלתי את ההזדמנות לקנות דירות בזול, וב־2014, כשהם שוב עלו, מכרתי ביוקר", הוא מספר על צעדיו בתחום הנדל"ן. "אני מחזיק חברה בשם Sanam Cars, האנגר של 4,000 מטר רבוע עם מכוניות יוקרה שאני מוכר לכל העולם. אני מספק גם אלומיניום מאירופה לקבלנים הגדולים של דובאי. בדרך היו לי גם נפילות כמו שיש תמיד בעסקים, אבל תודה לא־ל היום אני מקושר טוב במרכז העניינים". אוזן נשוי ליהודייה איטלקית ("שהייתה אלופה באופנועי ים", הוא מציין), ולהם שלוש בנות.
אלכס פטרפרוינד, דובאי: "למקומיים אף פעם לא הייתה שנאה או טינה כלפינו. הם מלאים סקרנות כלפי ישראל והיהודים, ולהוטים לעבוד עם ישראלים ולבקר בירושלים. כשאני אומר שאני יהודי, תמיד מכבדים אותי"
את סיפור ההצלחה העסקי שלו יכולים גם אחרים לשכפל, משוכנע אוזן. "דובאי היא מקום של הזדמנויות, אפשר להגשים פה הרבה חלומות", הוא אומר. "זה הרגע הנכון, וישראל יכולה להיכנס בשוונג רציני מאוד. לשלב את המוח הישראלי עם הכסף המפרצי".
לדבריו, דווקא התקופה הנוכחית, למרות ההאטה הכלכלית בעקבות משבר הקורונה, עשויה להיות כר פורה להשקעות ישראליות מוצלחות שיניבו פרי בהמשך. "הקורונה פגעה קשה בכלכלה פה, במיוחד בתיירות ובתרבות הפנאי. מלונות שהעסיקו מאות עובדים נסגרו, מסעדות צמצמו פעילות, ומועדוני בילוי שהזמינו אומנים בינלאומיים ושילמו לדי־ג'יי 300 אלף אירו להופעה – נאלצו לסגור. קניון דובאי, אחד הגדולים בעולם, היה ריק ארבעה חודשים. חברות שלחו את העובדים הביתה וסגרו משרדים, וכעת הן נשארו עם משרדים ובתים ריקים ומנסים להיפטר מהם בזול. אני מעריך שחברות שהצליחו לשרוד בקורונה יעלו מחדש, כי עכשיו מתחילים להבריא את המשק. משווקים שוב חבילות תיירות, ומדברים על רישיון לקזינו".
אוזן מספר על תופעה חדשה, שמגיעה מהחלונות הגבוהים: התעניינות בלימוד עברית. "פתאום עברית נחשבת לשפה נצרכת. אני מקבל טלפונים מאנשים חשובים, בני משפחת המלוכה ובעלי חברות גדולות, שמבקשים ממני לארגן מורים לעברית. אני בקשר גם עם גורמים מבחריין, שביקשו ממני לעשות מצגת של חברות ישראליות שמתעסקות בביטחון – מצלמות אבטחה לשדות תעופה, קורסים נגד טרור ועוד דברים מהתחום".
הפוטנציאל הכלכלי של הרחבת הקשר בין ישראל לאיחוד האמירויות משתרע על תחומים שונים: תיירות, תעופה, הייטק, נדל"ן, טכנולוגיה, עסקאות צבאיות ועוד. תחום נוסף, מסורתי יותר, הוא נפט. על פי פרסומים זרים, ישראל רוכשת כיום נפט בעיקר מהכורדים בצפון עיראק, והוא מועבר דרך הצינור הטורקי. המשמעות היא שישראל תלויה בשליט הטורקי ארדואן, שאיננו מידידיה הגדולים. ההערכות הן כי איחוד האמירויות תשמח להחליף את טורקיה ולספק לישראל את תצרוכת הנפט הנדרשת, 250 אלף חביות ביום.
אלכס פטרפרוינד, יהודי בלגי דובר עברית, הגיע לאיחוד האמירויות ב־2014, בתקופת פריחה כלכלית במדינה. הוא עוסק ביהלומים, שדובאי היא מרכז עולמי לסחר בהם. "הסכם שלום הוא תמיד חדשות טובות", הוא אומר. "זה מושך משקיעים ונותן דם חדש לתיירות שצריכה להתאושש פה. אמנם זו רק ישראל, ולכן ההסכם לא עתיד לשנות את הכלכלה של איחוד האמירויות מקצה לקצה, אבל זה טוב לאזור ובוודאי יקדם פה את התחומים שישראל חזקה בהם".
פטרפרוינד משמש בהתנדבות דובר הקהילה היהודית, חזן, קורא בתורה וחבר במועצת היהודים באיחוד האמירויות. מדובר בקהילה המורכבת מאנשי עסקים יהודים מרחבי העולם השוהים בדובאי. "כשהגעתי היו פה קצת יהודים שנפגשו פעם־פעמיים בשנה בסתר. בתחילה התפללתי בבית של רוס קריל, ראש הקהילה, כשעוד היינו שני אנשים, ואחר כך הגיעו יהודים נוספים. בהמשך הכנסנו ספר תורה, בנינו בית כנסת ומינינו רב ראשי. אנחנו בקשר עם השלטונות, והם תומכים בפעילות שלנו. יש לנו מערך אוכל כשר, תפילות מסודרות וחיים יהודיים מלאים בשקט ובביטחון. אני בטוח שכל יהודי שירצה להגיע לפה ירגיש בנוח, כל עוד יקבל כמובן את הכללים המקומיים שמכבדים את הדתות השונות.
"למקומיים אף פעם לא הייתה שנאה או טינה כלפינו. להפך, הם מלאים סקרנות כלפי ישראל והיהודים. החבר'ה מדובאי להוטים מאוד להגיע לישראל ולעבוד עם ישראלים, לבקר בירושלים ולראות את העם היהודי. כשאני אומר שאני יהודי, תמיד מכבדים אותי. אנחנו בטוחים שההסכם יסייע לפתח את הקהילה, ואני מחכה כבר להתחיל לשמוע עברית ברחובות. אפשר ממש לומר שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
המפגשים שלכם תרמו לדעתך לגיבוש ההסכם?
"אנחנו רחוקים מלהתעסק בפוליטיקה, אבל ברור לנו שהקשרים שלנו עם השלטונות עזרו קצת לפתוח את הלבבות. אנחנו רואים לעצמנו גם שליחות לסייע במישור העסקי לישראלים שיגיעו לכאן, ושואפים לפתוח מרכז תרבותי יהודי שייתן גם ייעוץ והדרכה איך לקבל רישיון עסק ועניינים טכניים אחרים. אבל הכול עדיין בשלב של דיבורים, עוד לא הגיע לפסים מעשיים".
כמו כולם, גם פטרפרוינד מכיר את הדיבורים על כך שאנשי האמירויות הם ראשונים ברשימה של מנהיגי מדינות באזור, שישברו את הנתק הפומבי עם ישראל ויכרתו עימה הסכמי שלום. "להיות ראשון זה תמיד קשה, במיוחד במהלך שכזה", הוא אומר. "אני בטוח שיהיו מדינות נוספות – כמו בחריין, עומאן, סודאן, והלוואי שסעודיה. זה בהחלט מזרח תיכון חדש ועידן חדש".
לא מחפשים אקזיט
במקביל לסגירת הקצוות לפני החתימה הרשמית על הסכם השלום, במשרד הכלכלה והתעשייה הישראלי כבר מתחילים בהכנות ובמיפוי הפוטנציאל. "אנחנו מדברים על שבע נסיכויות שבהן כ־10 מיליון איש", אומר אוהד כהן, ראש מנהל סחר חוץ במשרד. "התוצר המקומי הגולמי לנפש באיחוד האמירויות עומד על כ־70 אלף דולר, מקום 11 בעולם. הנפט הוא מקור הכנסה מרכזי, אבל כבר שנים הממשלה שם מנהיגה מדיניות שמגוונת את מקורות ההכנסה וההשקעה באפיקים שונים".
על פי הערכות המשרד, היקף הייצוא הפוטנציאלי מישראל עומד על 400 מיליון דולרים. "יש מקומות באיחוד האמירויות שמתנהל בהם סחר חופשי, למשל באזור נמל ג'בל־עלי. יש להם שתי חברות תעופה מצליחות מאוד, וזה יכול לסייע בהורדת מחירי הטיסות מישראל למזרח. הרבה משקיעים באיחוד האמירויות מוכנים לשים כסף על תחומים שישראל חזקה בהם, כמו טכנולוגיה וסייבר, בריאות דיגיטלית ובינה מלאכותית. אני מעריך שאנחנו לקראת פרץ של כנסים ותערוכות בינלאומיות על אדמת האמירויות, וחברות ישראליות יוכלו לפגוש שם אנשים שלא היו פוגשים בעבר, ולהפך".
בעתיד צפויה להיפתח נספחות כלכלית בדובאי, שתהיה ה־45 במספר שישראל מפעילה ברחבי העולם. "זה אומר שליח דיפלומטי שעובד עם צוות שמתמחה בכלכלה", מסביר כהן. "במקום כזה, שמבחינת משקיעים וחברות ישראליות הוא לא מוכר, יש לו חשיבות עצומה. אנשי עסקים צריכים אדם אובייקטיבי ולא מוטה שיגיד להם איך לעבוד ואיך מתנהלים משפטית, ושיעזור להם בחיבור לאנשי עסקים מקומיים. יש גם טיפול בדברים טכניים, כמו איך משחררים מכולה עם סחורה מישראל שתקועה בנמל בדובאי וכדומה".
מהזווית הכלכלית שהוא מופקד עליה, כהן מדבר על אפקט דומינו. "אנחנו מאמינים שמדינות נוספות כמו בחריין ועומאן בדרך. אנחנו רצים למרחקים ארוכים, לא מנסים לעשות אקזיט אלא לחשוב ברמה הגבוהה. כרגע המצב באיחוד האמירויות בירידה, אבל בעוד שלוש שנים הן יעלו מחדש. לכן חברות ישראליות שמסתכלות לטווח ארוך יכולות לראות פה הזדמנות. חברות ישראליות ביקשו מאיתנו בעבר סיוע להשקיע במפרץ – כעת אנחנו בהחלט יכולים לדבר על זה".
