כמה עולה לכם טעות בחשבון? לסיטיבנק האמריקני, אחד הגופים הפיננסיים הגדולים בעולם, טעות כזו עלתה לא פחות מ־900 מיליון דולר. סוכנות הידיעות בלומברג דיווחה השבוע כי הבנק העביר בטעות את הסכום העצום הזה לחשבון של קבוצת נושים, ובכך נקלע גם לסכסוך עסקי בין שני יריבים. חלקם מסרבים להחזיר לבנק את הכסף. בסיטיבנק פתחו בחקירה פנימית כדי לגלות כיצד זה קרה, וככל הנראה מדובר בטעות אנוש של פקיד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הצצה אל אחורי הקלעים של מאהל בלפור
– הגולן שלא הכרתם: שלוש פעילויות קצת אחרות
– ארה"ב תדרוש מהאו"ם להשיב את העיצומים על איראן
המקרה הזה בהחלט ייחודי ולא רק בגלל הסכום, אלא משום שמדובר בטעות "לטובת" הלקוח. בדרך כלל טעויות כאלה הן לרעת הלקוח, ולא תמיד הוא מודע להן. כלל הברזל הנכון תמיד הוא לעקוב: לעבור על החשבונות והחסכונות שלכם, ולוודא שהכול תקין.
הנה שלושה מקרים שנתקלתי בהם בשנתיים האחרונות, וממחישים היטב את חשיבות המעקב: לקוחת אחד הבנקים גילתה בפירוט החשבון כי בכל חודש יורדים מחשבונה אלף שקלים בעבור "הוראת קבע לחיסכון", בשעה שאין שום חיסכון בבנק. היא פנתה לבנק, ולאחר מסכת בירורים התברר כי במשך חודשים נגבו מחשבונה אלפי שקלים, לטובת תוכנית חיסכון של לקוח אחר.
לקוח בסניף בנק באזור תל־אביב הפקיד בחשבונו צ'ק על סך 3,600 שקל. אחרי כמה ימים הוא שם לב שהיתרה בחשבון לא עודכנה. הוא פנה לסניף, ולאחר בירור התגלה להפתעתו כי הכספים הופקדו בחשבון אחר, שמספרו דומה מאוד.
המקרה השלישי נוגע לחיסכון פנסיוני. לקוחה שפרשה לא מזמן לגמלאות פנתה לחברת הביטוח שמנהלת את קופות הגמל כדי לבדוק את מצב הכספים העומדים לרשותה, שאותם חסכה במשך עשרות שנים. לתדהמתה, התברר כי על אותו מספר זהות רשום שם אחר לגמרי.
לאיתור טעויות כאלה מבעוד מועד, נדרשת כאמור תשומת לב. אלא שלעיתים הטעויות נגרמות דווקא בגללנו. הטעויות שלנו כנראה לא יגיעו למיליארד דולר כמו בסיטיבנק, אבל גם בהתנהלות של משקי הבית נעשות לא מעט שגיאות שעולות כסף ושאפשר למנוע בקלות.
דוגמה אחת קיימת בשימוש בצ'קים. אמנם השימוש בהמחאות הולך ומצטמצם, במקביל לגידול ברכישות בכרטיסי האשראי והתרחבות אמצעי התשלום הדיגיטליים. ועם זאת, צ'קים הם אמצעי תשלום דומיננטי, והסכום המשולם באמצעותם מתקרב לטריליון שקל בשנה.
קרוב ל־3.5 מיליון צ'קים חוזרים נרשמו בשנה האחרונה, בסכום כולל של כ־41 מיליארד שקל. כ־40 אחוזים מהצ'קים החוזרים (1.32 מיליון), חזרו בשל אי־כיסוי מספיק, כלומר, לנותן הצ'ק לא היה די כסף בחשבון. למעשה, שיעור הצ'קים שחזרו בגלל אי־כיסוי נע באופן קבוע סביב 30־40 אחוזים מכלל הצ'קים החוזרים. היתר, שהם הרוב, חוזרים מסיבות אחרות. כשבוחנים את סכומי החזרות הצ'קים, הפער גדול עוד יותר: רק כ־20% מהסכום הכולל של הצ'קים החוזרים, מקורם בצ'קים בלי כיסוי.
עם כל הכבוד לבנק ישראל, הצורך לעודד מעבר לתחליפי מזומן אינו קשור לקורונה. התמריצים היו צריכים להינתן בלי קשר למגפה ולא לזמן מוגבל
מהן הסיבות האחרות להחזר הצ'קים? הרשימה ארוכה וכוללת עשרות אפשרויות. ברוב המקרים מדובר בסיבה טכנית: סכום לא תואם למילים, הצ'ק הופקד טרם זמנו, הסבת צ'ק לא תקינה, חתימה חסרה, תיקון אסור שבוצע, צ'ק שהופקד והוא כבר לא בתוקף ועוד. במילים אחרות, חוסר תשומת לב של רושם הצ'ק ולעיתים של מפקיד הצ'ק, גורם לחזרתם של מאות אלפי צ'קים מדי שנה.
והטעויות הללו גם עולות כסף: על הצ'קים החוזרים הללו הבנקים גובים עמלות. את התשלום המיותר הזה אפשר לחסוך במעט תשומת לב.
מלחמה בהון השחור
בנק ישראל הודיע השבוע על ביטול זמני של עמלת דמי כרטיס בכרטיס "דביט". מדובר בכרטיס המיועד לתשלום ורכישה בדיוק כמו כרטיס אשראי "רגיל", אלא שבדביט, המכונה גם כרטיס חיוב מיידי, חיוב החשבון נעשה בעת ביצוע העסקה, ולא אחת לחודש.
בשונה מכרטיס אשראי רגיל ("כרטיס חיוב נדחה"), המקנה ללקוח מסגרת אשראי נוספת על זו שקיימת בחשבון הבנק – עד למועד חיוב החשבון – כרטיס דביט דומה יותר למזומן. יש לו יתרונות וחסרונות: העלות שלו נמוכה יותר והוא מסייע להתנהלות צרכנית שקולה ונבונה יותר, ומצד שני הוא לא מאפשר מסגרת אשראי.
הכרטיס הזה עשוי להיות רלוונטי במיוחד לאוכלוסייה שמתנהלת בעיקר במזומן ואיננה נוהגת להשתמש בכרטיסי אשראי. את הכרטיס הזה, אגב, הבנקים מחויבים להנפיק לכל לקוח שמבקש. כיום יש בישראל מיליון כרטיסים כאלה – והם כ־10% מכרטיסי החיוב הקיימים בארץ.
בבנק ישראל הסבירו השבוע כי בשל הנחיות משרד הבריאות והצורך להימנע מהתקהלויות, הם מבקשים לעודד את הלקוחות להימנע ככל האפשר מהגעה לסניפי הבנקים ולעשות שימוש רב יותר באמצעים אחרים. החזקה בכרטיס המאפשר למשוך את הכסף ממכשיר אוטומטי מפחיתה את מספר הביקורים בסניפי הבנקים ומקילה על ביצוע עסקאות יומיומיות ללא מזומן תוך מינימום מגע בין האנשים. נכון להיום, העמלה החודשית למחזיקי כרטיס דביט היא כ־8.5 שקלים בחודש. על פי הוראת בנק ישראל, מסוף ספטמבר ולמשך חצי שנה יינתן פטור מעמלה זו.
אלא שעם כל הכבוד לבנק ישראל, הצורך לעודד מעבר לשימוש בתחליפי מזומן אינו קשור לקורונה. התמריצים היו צריכים להינתן בלי קשר למגפה ולא לזמן מוגבל. המטרה העיקרית של עידוד המעבר לתשלום בכרטיסים היא צמצום השימוש במזומן והמלחמה בהון השחור (שאינו מדווח). בישראל יש אוכלוסיות שלמות שעדיין מתנהלות במזומן. לצד אנשים שעושים זאת מטעמי נוחות והרגל, יש המעדיפים מזומן מטעמים אחרים, לא בדיוק כשרים.
במקביל לחוק הגבלת השימוש במזומן שנכנס לתוקף לפני יותר משנה, ומתוך רצון להיאבק בהון השחור, במיוחד על רקע המשבר הכלכלי, מן הראוי לאפשר לכל אזרח שימוש בכרטיס תשלום בסיסי, חינם ולתקופה של כמה שנים, עד שהעניין ישתרש בכל חלקי האוכלוסייה.
אמצעי התשלום הזה איננו כרוך בעלויות משמעותיות; מדובר בהנפקת כרטיס פלסטיק ותפעול בסיסי. ובכל זאת רבים ישאלו, מי יממן את עלויות הכרטיס אם לא הלקוחות? התשובה: מי שמרוויח מכך. המרוויחים מהגדלת השימוש בכרטיסי חיוב הם לרוב הבנקים, חברות כרטיסי האשראי הישראליות, וכל מי שנהנים מעמלות הסליקה שהכרטיסים הללו מניבים. גם המדינה, שמצמצמת את השימוש במזומן, מרוויחה מכך. אם כל אלה יחלקו בעלות הזניחה של דמי הכרטיס, זה יהיה בעבורן הרבה פחות ממכה קלה בכנף.
