לפני כשבוע הרים אבו־מאזן טלפון לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. הסיבה הרשמית הייתה לברך אותו על שדה הגז הענק שהתגלה בים השחור. אבל זה לא יהיה מופרך לחשוב שמיד אחרי דברי הקילוסין עברו השניים לשיחת קיטורים על הנמסיס המשותף, מוחמד דחלאן. אם יש מישהו שהשניים שונאים מעומק הלב, הרי זה דחלאן. הראיס גירש אותו לפני עשור מרמאללה, משום שהיה משוכנע שבן הבליעל לוטש עיניו לכיסאו ואף זומם להרעיל אותו. השנאה הפכה מאובססיה אישית לעניין משפחתי, לאחר שבשלהי 2010 הדליף דחלאן לתקשורת הערבית מידע על השחיתות של טארק ויאסר, בניו של אבו־מאזן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כיצד פספסו מבדקי השב"כ את המחבל מפתח תקווה?
– דעה: ההתנשאות של שליין הורידה אותו מהמסך, לא ביבי
– הצעת חוק חדשה: שינוי שיטת ההרכבים בבג"ץ
המנהיג הפלסטיני ניצח אמנם באותו מאבק ויריבו נאלץ לעזוב את רמאללה, אבל זה היה ניצחון פירוס. דחלאן המציא את עצמו מחדש, ועשה זאת בענק. תחילה כאיש עסקים בינלאומי, יועץ ואיש סתרים לנשיא מצרים א־סיסי; בהמשך כיועצו הביטחוני של מוחמד בן־זאיד, השליט בפועל של איחוד האמירויות, מקום מגוריו של דחלאן כיום.
גם ארדואן משוכנע שדחלאן ניסה לתקוע סכין בגבו, בשליחות יריבו המושבע בן־זאיד. על פי הגרסה הטורקית, דחלאן חבר למתנגדו הגדול של ארדואן, פתהוללה גולן, ואף לקח חלק פעיל בניסיון ההפיכה הכושל בטורקיה לפני חמש שנים. מאז דחלאן לא נח לרגע. הוא משגר את צבא הסוכנים העומד לרשותו, רובם ככולם מגורשי פת"ח שגלו מעזה, לרגל אחרי הפזורה הפלסטינית – בעיקר אנשי חמאס והאחים המוסלמים היושבים בטורקיה בברכת ארדואן.
וזהו לב העניין. אם במקרה של אבו־מאזן השנאה היא אישית ומקומית, איבתו של ארדואן מייצגת משהו גדול בהרבה. המזרח התיכון מסוכסך ומפולג לאורכו ולרוחבו, אבל בשנים האחרונות התעצבו שתי חלוקות עיקריות: האחת, בין תומכי תנועת האחים המוסלמים למתנגדיה. השנייה, בין מי שמיישרים קו עם איראן למי שמאוימים מכוחה ויוצרים בריתות נגדה. מצרים ומדינות המפרץ, בראשן סעודיה, מצויות בקואליציה האנטי־איראנית, וחוששות גם מפני כוחה המהפכני של תנועת האחים המוסלמים. בכך הן מהוות שותפות טבעיות כמעט למדינת ישראל.
טורקיה, לעומת זאת, שוכנת בקוטב ההפוך. ארדואן תומך בחמאס, השלוחה הפלסטינית של האחים המוסלמים ורואה בעצמו מנהיג התנועה הבלתי־מוכתר. שותפתו ובת בריתו בעניין זה היא קטאר, שהאמיר שלה, שייח' תמים בן־חמד א־ת'אני, מארח בדוחא אסלאמיסטים רדיקלים מרחבי העולם. אחד מהם הוא ח'אלד משעל, שהנהגת חמאס מעניינת אותו פחות כיום, והוא כוסף לצמרת האחים המוסלמים.
ראשית הקריירה של דחלאן בפסיפס היריבויות האזורי הזה, היא כיועץ של עבד אל־פתאח א־סיסי. בשנים הראשונות לאחר שגלה מרמאללה הייתה מצרים ביתו השני של דחלאן. הוא התברג יפה בצמרת הכלכלית, בעיקר בעסקי הסלולר והמלונאות, וטיפח את קשריו בצמרת הצבא והמודיעין המצרי. לאחר הפלתו של נשיא מצרים ואיש תנועת האחים המוסלמים מוחמד מורסי, הידע המודיעיני של דחלאן סייע לא־סיסי, שבהמשך היה לנשיא, לחנוק את ההתנגדות הפנימית של תנועת האחים המוסלמים. למזלו של דחלאן, גירושו מרמאללה אירע בדיוק כשהמזרח התיכון כולו עלה בלהבות, ושירותיו המודיעיניים הפכו מטבע עובר לסוחר.
משולש עם פוטנציאל
בתקופתו כאיש פת"ח היה דחלאן ממונה גם על נציגויות הארגון ברחבי העולם, ויצר רשת בינלאומית של קשרים ומקורות, בעיקר במדינות הבלקן ובלוב. כך למשל, ב־2002 הצליח דחלאן, אז ראש הביטחון המסכל הפלסטיני, לבלום את התפתחותה של שערוריית ענק לאחר ששירות הביון הסרבי חטף את שגריר אש"ף בבוסניה. הייתה להם סיבה טובה לעשות זאת: תריסר מכוניות גנובות של השירות נמצאו במוסכו של השגריר. כן, גם לגנוב צריך לדעת ממי. דחלאן לא היסס ושלח את שותפו דאז, רשיד אבו־שבאכ, לבלגרד להסדיר בשקט את העניינים. אבו־שבאכ העלה את השגריר הסורר על טיסה לקהיר, וכשהגיעו לעזה נלקח השגריר אחר כבוד לחקירה שבה הפליא בו אמין אל־הינדי את מכותיו.
בכלל, דחלאן הרגיש בבית בבלקן, והקשרים שיצר שם היו המקפצה שממנה עשה את דרכו לצמרת המזרח־תיכונית. בסרביה ובמונטנגרו הכיר מקרוב את בכירי הממסד המודיעיני והפוליטי, ובבולגריה למד לעומק את תעשיית הנשק המקומית. הקשרים שנוצרו היו כל־כך אינטנסיביים, עד שכאשר אחיינו האהוב נפצע אנושות בשנת 2000 במהומות בגוש קטיף, בסופיה ובבלגרד ידעו על כך לפני שהשמועה הגיעה לדחלאן עצמו.
המהלך החשוב ביותר שעשה דחלאן כיועצו של בן־זאיד, הוא השידוך בין איחוד האמירויות לסרביה. כיום איחוד האמירויות מושקעת בסרביה צבאית, כלכלית, תעשייתית וחקלאית. חברות אמירתיות בונות בבלגרד את עיר העתיד על גדות הדנובה – מיזם של מגדלים, מסחר ובילוי המכונה "בלגרד על המים". התעשיה הצבאית הסרבית השתקמה על ידי השקעות אמירויות וחברת התעופה הלאומית יאט נרכשה על ידי איתיחד איירווייז, חברת התעופה האמירתית הלאומית.
אבל מה שאולי הכי מעניין, הם השטחים הנרחבים שחכרו האמירתים בסרביה לגידולים חקלאיים. כנסיכות מדברית קטנה, אין לאיחוד האמירויות עורף חקלאי והיא תלויה כמעט לחלוטין בייבוא. למרות כל עושרה ועוצמתה הכלכלית, זו חולשתה הבסיסית. הביטחון התזונתי של איחוד האמירויות נמצא תמיד בסימן שאלה. חכירת השטחים החקלאיים בסרביה אמורה למזער את החולשה הזו. בסרביה הרגשות מעורבים בקשר לעסקה הזו. שלא כמו בממשלה, ברמה העממית לא כולם אוהבים את השידוך שעשה דחלאן, ששמו מוכר שם כמעט כמו בישראל. לדחלאן ומשפחתו יש אזרחות סרבית, והוא מתגורר לעיתים בשכונת הווילות הדיפלומטית דדיניה בפאתי בלגרד, בבית שרכש מנשיא סרביה לשעבר בוריס טאדיץ'. אבל לא כל אחד יודע שגם לאבו־מאזן יש דירה קטנה ואלגנטית בלב בלגרד, סמוך לקנז מיכאלובה, מדרחוב הקניות המפורסם שמושך גם תיירים ישראלים.
אחת הזוויות הפחות מדוברות בשלום שפרץ בין ישראל לאיחוד האמירויות, הוא הפוטנציאל האדיר ביצירת משולש ישראלי־סרבי־אמירתי – תחילה בתחומי החקלאות אבל גם בשיתוף פעולה ביטחוני, שיכול לפצות חלקית על ההתנגדות למכירת מטוסי ה־F35 לאמירויות. גם מערך טיסות משולב בין המדינות עשוי להוות גן עדן לתייר הישראלי, שכעת יוכל לחסוך את הצורך לטוס ליעדים דרך טורקיה. כר נוסף לשיתוף פעולה אפשרי הוא תעשיית התרופות הישראלית. עם כוח אדם מיומן, רמה מדעית גבוהה, מקום בלב אירופה ועלויות העסקה נמוכות משמעותית מישראל, סרביה היא שותפה אידאלית במשולש הזה. לא בטוח שבממשלה ובמשרד החוץ כאן מודעים לפוטנציאל הזה, אבל יש סיבות טובות להניח שלא עוד זמן רב הוא יישאר מתחת לרדאר.
בטורקיה, שותפת סחר מרכזית של סרביה בשנים האחרונות, דווקא קולטים מצוין. אבל בשלב הזה בעיקר רותחים שם מזעם. השלום החדש ממש לא לרוחם. בחודשים האחרונים מעמיק המתח בין טורקיה לאיחוד האמירויות, גם בשאלת מלחמת האזרחים בלוב. בעוד הטורקים והקטארים תומכים בממשלה האסלאמיסטית בטריפולי ומממנים אותה, איחוד האמירויות חברה בקואליציה הנגדית עם יוון, מצרים, צרפת ורוסיה, התומכות בממשלה היריבה בבנגזי. לדרמה הלובית יש השלכות על האזור כולו, במיוחד במזרח הים התיכון, שבו הצדדים היריבים עורכים בשבועות האחרונים תמרונים ימיים כחלק מהמסרים העוינים.
גם כאן ניכרת טביעת האצבע של מוחמד דחלאן, אשר לוב היא אהבה חדשה־ישנה שלו. קשריו עם סיף אל־אסלאם, בנו של מועמר קדאפי – שממקום מסתורו בלוב עדיין מקווה לשוב ולהיות נשיאם של כל הלובים – מתועדים בסדרת הקלטות שהודלפו לרשת מלשכתו של נשיא מצרים א־סיסי. בהקלטות נשמעים אנשיו של דחלאן מחלקים הוראות על הוצאת טיסה פרטית באישורו של הנשיא המצרי, מקהיר לאי־שם בלוב. הקשר הזה לא נולד אתמול. דחלאן פגש את קדאפי הצעיר עוד כשלוב הייתה מדינה מסודרת וסיף אל־אסלאם נער שעשועים שהתחנך בבריטניה ונהג לבלות על היאכטה הפרטית שלו, שעגנה לחופי הטורקיז של מונטנגרו. לצד הידוענים והשחקניות שהתרועעו על סיפונה, הסתובב גם דחלאן.
ראש בראש
מעורבותו של דחלאן בלוב, לצד היחסים החדשים בין ישראל לאיחוד האמירויות, היו קצת יותר מדי עבור הטורקים. והם לא ישבו בשקט. התובע הכללי באנקרה פנה בשבוע שעבר לאינטרפול להוציא צו מעצר בינלאומי כנגד דחלאן. על פי העיתון הטורקי "דיילי סבאח", עוד אחד משופריו של ארדואן, דחלאן הוא סוכן של איחוד האמירויות, מצרים וישראל. סיבת המעצר הרשמית: ניהול רשת ריגול בטורקיה.
באפריל 2019 דיווחנו כאן על מעצרם של שני פלסטינים בטורקיה, בחשד לריגול עבור הרשת של דחלאן. מדובר בשני קציני פת"ח שלאחר תפיסת השלטון בעזה על ידי חמאס נמלטו לאיחוד האמירויות ועבדו עבור דחלאן כקציני ביטחון. אחד מהם, סאמר שעבאן, יושב עד עכשיו בכלא סילברי הידוע לשמצה. חברו, זכי חסן, שהתגורר בשנים האחרונות עם משפחתו בבולגריה, לא זכה. גופתו המעונה והמרוטשת הובאה לאחר מאמצים מרובים למשפחתו במצרים, שם התגלה למרבה הזוועה כי לשונו נכרתה. אחרי מותו הגיעו אלמונים לבית המשפחה בסופיה, ארבו לבתו והכו אותה מכות רצח.
באיחוד האמירויות לא עברו לסדר היום על הפרובוקציה הטורקית נגד דחלאן. בשבוע שעבר גם קיימו האמירתים תרגיל אווירי משותף עם יוון, ביטוי לתמיכתם בה בסכסוך עם טורקיה על זכויות במזרח הים התיכון ובלוב.
אחת הזוויות הפחות מדוברות בשלום שפרץ בין ישראל לאיחוד האמירויות, הוא הפוטנציאל האדיר ביצירת משולש ישראלי־סרבי־אמירתי – תחילה בתחומי החקלאות אבל גם בשיתוף פעולה ביטחוני
ברמאללה עוקבים בדריכות אחרי צעדיו של דחלאן, ותוהים אם ל"כלב בן כלב" הזה יש כוונה לשוב אי־פעם הביתה, ואם הוא עדיין חולם לרשת את הראיס. האמת, אף שאבו־מאזן משוכנע שדחלאן נושף בעורפו, קשה לראות מדוע ירצה דחלאן להחליף את דובאי ואבו־דאבי ברמאללה, ואת החיים הטובים באמירות בחדרים משמימים במוקטעה. בנוסף, דחלאן אולי פוליטיקאי מוצלח, אבל ספק אם מישהו ביו"ש או בעזה יקבל אותו כמנהיג. הייתה לו עדנה בעזה לאחר שאשתו הגיעה לביקור ברצועה וחילקה סכומי עתק להמונים. זה עזר, אבל ספק אם שינה את המהות. התנזים בג'נין מוכנים לקבל מדחלאן כסף, לא מנהיגות.
חזרה של דחלאן לצמרת הפלסטינית תוכל, אם בכלל, להתרחש בשלבים. בעידן שאחרי אבו־מאזן הוא עשוי להתברג תחילה כמושך בחוטים בזירה הפלסטינית, אם וכאשר שובו יתאפשר. ספק גדול. נכון להיום הוא סוג של רב מרגלים ורב מג, מישהו שידו בכול – בלוב, בעזה, במצרים, בסרביה ובישראל. השמועה אומרת שלפני שבועיים־שלושה הוא היה כאן, על מטוס אמירתי שנחת בלוד עם ציוד רפואי לפלסטינים, אך אבו־מאזן סירב לקבל את הציוד לאחר שנודע לו מי עוד הגיע במטוס.
אם דחלאן הוא האופרטור של איחוד האמירויות, שתפקידו הגדול להילחם בתנועת האחים המוסלמים ובתומכיה שליטי טורקיה וקטאר, הרי שמקבילו הוא ח'אלד משעל, האופרטור הגדול בשירותו של אמיר קטאר. תפקידו להביא לכל מקום את בשורת האחים המוסלמים, מסוריה ועד לוב. זוהי אפוא היריבות, ראש בראש; מוחמד דחלאן מול ח'אלד משעל. 
