קילומטרים ספורים מפרידים בין בית משפחת אוחיון בשכונת כפר־אברהם בפתח־תקווה לצומת סגולה. ביום רביעי השבוע, בעת שהיה בדרכו לערוך קניות לשבת, נרצח שם שי אוחיון (39), אבי המשפחה, בידי מחבל. בדירה הקטנה התכנסו השבוע אמו, אלמנתו סיוון, שני אחיו ושתי אחיותיו, מתקשים לעכל את האסון שנפל עליהם. ארבעת הילדים – טוהר (13), הלל (11), שילה (9) ומלאכי (4) סובבים בין החדרים. לא כך חשבו לבלות את הימים האחרונים לפני תחילת הלימודים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– רגע לפני 1 בספטמבר: חוק המעונות מקודם בעצלתיים
– ליקויים, ניתוק ומסרים סותרים: הכאוס במערכת החינוך חוגג
– פילוג האמירויות
שולמית, אמו של אוחיון, יושב מוקפת באחיותיו. היא הייתה בביתה כששמעה על הפיגוע. "לא חשבתי שיש לזה קשר אליי, אף שדיברו על בחור עם זקן בפיגוע בפתח־תקווה. כאב לי הלב עליו, קיוויתי שיתפסו את המחבל. הרגשתי הזדהות עם המשפחה וצער, חשבתי על ההורים ועל היתומים, ולא ידעתי שזו המשפחה שלי". רק שעות לאחר הפיגוע נודע לה שהנרצח הוא בנה.
האם מספרת על בן מסור שטיפל באביו החולה שנים ארוכות והתמסר גם לאחיו בעל הצרכים המיוחדים. "את הכול עשה בשמחה ובענווה, מתוך כיבוד הורים וחיבור למשפחה. אבא שלו היה חולה במשך שנים בסרטן, הוא טיפל בו, ישן איתו, ואחרי פטירתו דאג לי. הילדים שלו וסיוון אשתו היו כל עולמו. מאז נפלה עלינו ההודעה, עולמנו חרב".
הרב יוסף דוד מוגרבי, חברו של אוחיון, היה האחרון שפגש אותו. עכשיו הוא מקבל את פני המנחמים בשבעה בפתח הבית. הם למדו יחד בכולל "מאיר יישא ברכה" בכפר־סבא. שעה קלה לפני הפיגוע הוא ליווה את אוחיון אל עבר האוטובוס לפתח־תקווה. "הוא היה בדרכו לעשות קניות למשפחתו ולאמו האלמנה, שהוא תמיד דאג לה". השניים נפגשו לפני 11 שנים בכולל לרבנות ולמדו בחברותא, שהתפתחה לחברות. "מהר מאוד הוא הפך למורה דרך, אדם שנותן השקפה אמיתית לחיים. הוא ליווה אותי בזמני משבר ובהתמודדויות קשות. הוא תמיד כיוון אותי למקום הנכון", אומר מוגרבי.
לדברי מוגרבי, השלים אוחיון במהלך השנים את לימודי הרבנות, מבחן אחר מבחן, מ"יורה יורה" ועד לתעודת כושר רב עיר. "אף אחד לא ידע על התעודות האלו. הוא היה הולך לבד לטקס, לוקח את התעודה, חוזר הביתה ושם אותה במגרה. אם יש משהו שמאפיין אותו זו מידת הענווה. הכול בצניעות, הכול בשקט, אנשים לא ידעו איזה גאון הוא היה". אפילו לאמו לא סיפר. "פעם ניגש אליי מישהו ובירך אותי במזל טוב", אמרה לנו שולמית. "הוא סיפר לי שראה אותו בטקס קבלת התעודות. רק כשהתקשרתי לשי ושאלתי אותו הוא סיפר לי שאכן קיבל את התואר, ואמר שהוא לא רוצה לעשות מזה עניין".
עד לפני שנתיים כיהן אוחיון כרב הקהילה הספרדית ביישוב שער־אפרים, שם מסר שיעורים והיה כתובת לכל צורכי הציבור, ואז עבר עם משפחתו לפתח־תקווה.
"בטרגדיות כאלו ובפרט בפיגועים, כולם אומרים 'איזה אדם מדהים הוא היה'", אומר הרב מוגרבי. "כאן, אצל שי, לא היה צריך לחכות שהוא ימות כדי לדעת שהוא קדוש. הוא היה קדוש עוד בחייו הוא לא היה אדם רגיל, אלא מלאך".
רק כמאתיים איש הורשו ללוות את אוחיון למנוחות, מאוחר בלילה, בבית העלמין סגולה הסמוך למקום הרצח. הרב מיכה הלוי, רב העיר, ספד לו: "כאן, בצומת סגולה, ניסו לגדוע את מפעל חייך. הרב שי, שהיה כאן עד לפני כמה שעות, היה אישיות נעלמת. נחבאת אל הכלים. היום עם ישראל יודע מי היה הרב שי. אנחנו מבקשים ממנו שיתפלל על כולנו".
המחבל, ח'ליל דויכאת, מכפר סמוך לשכם דקר את אוחיון פעמים רבות ופצע אותו באורח אנוש. חובשי מגן דוד אדום סיפרו שאוחיון נמצא על המדרכה מדמם, קיבל טיפול בשטח, פונה במצב קריטי לבית החולים ואז נקבע מותו.
אזרחים שהיו בקרבת מקום רדפו אחר המחבל, ובאזור המוסכים בצומת סגולה הצליחו להשתלט עליו יחד עם שוטרים. השוטרים עצרו את המחבל, תשאלו אותו ומצאו על גופו סכין. כוח צה"ל פשט על בית המחבל סמוך לשכם, מדד אותו ותחקר את בני משפחתו.
"הטהור ביותר פגש את הרע ביותר"
אוחיון גדל במשפחה דתית לאומית, התחנך ברוח בני עקיבא, ועם השנים התקרב לחסידות ברסלב. גם השנה קנה כרטיסי טיסה לאוקראינה לקראת ראש השנה, כדי לבקר בציון קברו של רבי נחמן באומן. הוא כאב את איסור הנסיעה שהוטל בגלל מגבלות הקורונה. "הפריע לו מאוד שמתייחסים לאומן כאל מקום של מסיבות וריקודים. הוא אמר לי 'אני חוסך שקל לשקל מהמלגה שלי בכולל כדי להגיע לרבי נחמן, בשביל תפילה, כדי להיות לידו, איך יכול להיות שמתייחסים לזה ככה?".
קרוב משפחה אחר סיפר על היכולת של אוחיון לחבר כל אדם לתורה. "הוא ידע להעביר שיעורים בצורה מושכת, לדבר לעומק ולעניין. אנשים כיבדו אותו, התייעצו איתו וחיכו לפתחון פיו, והוא ברח מהכבוד".
חגית יודקוביץ', אחותו של אוחיון, יצאה אל כלי התקשורת מחוץ לבית האבלים וספדה לאחיה: "אחי שי היה הדבר הטהור ביותר, שפגש שלא באשמתו את הדבר הרע ביותר שיכול להיות – והתוצאה היא טרגית. הפסדנו אדם משכמו ומעלה. הוא היה עילוי, אבל רק מי שהכיר אותו מקרוב ידע שהוא היה צנוע בצורה שאי אפשר היה לתאר".
יודקוביץ' הביעה את תקוותה שהרוצח יבוא על עונשו. "הדברים האלה קורים כי אין ענישה", טענה. "מי שמרחם על האכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים. המדינה שלנו, במקום לדאוג לביטחון תושביה, דואגת לדברים אחרים, ואנחנו לא רוצים שעוד משפחה תעבור את מה שאנחנו עוברים עכשיו, מספיק משפחות עוברות את הסבל הזה".
נאוה רביבו, אמו של לוחם גולני עמית בן־יגאל שנרצח בחודש מאי השנה בעת פעילות מבצעית, הגיעה לחזק את האם השכולה ואת האלמנה בהזדהות עם כאבן. "הזדעזעתי כששמעתי על הרצח", היא מספרת. "הבן שלי נרצח במהלך פעילות מבצעית. רצח של אזרחים שמסתובבים במדינה החופשית שלנו, זה מזעזע. באתי לחבק את האמא חיבוק גדול ומזדהה. לא הייתה לי מילה להגיד לה. הייתי בסיטואציה הזאת מהצד השני, לאנשים לא היה מה לומר לי. נותר רק לחבק ולתמוך, ולהתפלל שאלו יהיו המקרים האחרונים. הנרצח היה אזרח חף מפשע שרצה להגיע הביתה, לצערי הוא לא זכה לזה".
