בישראל שנת 2020 אנחנו אוסף של שבטים, שנאבקים זה בזה על הגמוניה ומשאבים ובדרך מחריבים את הבית השלישי. נכון, נלחמנו יחד במלחמת השחרור, צנחנו יחד במתלה במבצע קדש, חלקנו את אותו נגמ"ש במלחמת ששת הימים, היינו יחד בצוות הטנק, שעצר את הסורים במלחמת יום כיפור בעמק הבכא, שכבנו יחד במארבים בלבנון אבל, כל זה נשכח ולא חשוב, כי עכשיו כל אחד דואג לשבט שלו, עכשיו אנחנו נלחמים זה בזה עד לחורבן הבית כפי שקרה פעמיים בעבר.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מדיניות חמאס: תוקפים את האמיריות, מקבלים מיליונים מקטאר
שער הגיא: סיפורו של הישראלי הראשון בטור דה פראנס
המועדון הסגור של עיתונאי השמאל: ליברלים דה לה שמאטע
אפילו במבנה הפוליטי הקיים, אנחנו מחולקים לפי שבטים, ולכל שבט יש מפלגה משלו, מפלגה לחרדים אשכנזים, מפלגה לחילונים אשכנזים, מפלגה לחרדים מזרחיים ומפלגה לחילונים מזרחיים, מפלגה לערבים, מפלגה למתנחלים ואפילו מפלגה לעולים חדשים, שרובם כבר מעל 20 שנים בארץ.
הבעיה עם תרבות שלטונית של חברה שבטית, שהיא גורמת לחוסר אמון בין האזרחים למדינה ובין המדינה לאזרחים ומעמיקה את השסעים בין השבטים השונים כך, שכל משבר הופך לכאוס ומהווה איום ממשי על המשך קיומה של המדינה כמדינה ריבונית ודמוקרטית.
דוגמה מצוינת לכך, אנחנו מקבלים בימים אלה של משבר הקורונה.
בעוד, שברוב מדינות העולם, האזרחים מתמודדים עם תוצאותיו ההרסניות של משבר הקורונה, תוך הפגנת סולידריות חברתית ואמון מלא בממסד השלטוני, בישראל משבר הקורונה, מציף את חוסר האמון ואת מאבקי הכוח הבין השבטיים ובמקום לכידות וסולידריות חברתית, יוצאת לנו השבטיות, מפנה אצבע מאשימה כלפי השבט האחר והופכת כל מחאה לגיטימית וצודקת למחאה שבטית, שמונעת משיקולים זרים.
בטרם נמצא עצמנו בגלות שלישית, חובה עלינו לחזור ולהיות עם אחד, חובה עלינו לכונן חוקה בהסכמה, שתבטל את האפשרות להתנהל בקריצת עין, וחובה עלינו לשנות את שיטת הבחירות לבחירות אזוריות, על מנת לבטל את החלוקה הפוליטית לפי שבטים וליצור חלוקה פוליטית חדשה לפי אינטרסים מקומיים משותפים.
בבחירות אזוריות, תחולק הארץ לאזורי בחירה שווים מבחינת גודל האוכלוסייה לדוגמא, 12 אזורי בחירה כשבכל אזור בחירה, הרשימות הארציות יתמודדו על 10 מקומות בכנסת וסה"כ 120 חברי כנסת בכל הארץ. על מנת להשיג את מירב הקולות באזור בחירה, רשימה ארצית תידרש להעמיד מטעמה רשימה של 10 מועמדים מקומיים, שתסחף אחריה את מירב הקולות באזור הבחירה.
מאחר, שכמעט בכל אזור בחירה, מתגוררים יחד כל השבטים, אזי רשימה ארצית, שתיקרא לצורך העניין, הרשימה הלאומית לישראל, אם תרצה לנצח באזור בחירה מסוים, תהיה חייבת לכלול ברשימה שלה מנהיגים מקומיים, שמייצגים את כל השבטים. לדוגמא, ברשימה הלאומית לישראל, באזור הבחירה חיפה, קרוב לוודאי, שישתפו פעולה יחד מנהיגים מקומיים מקרב החרדים והחילוניים, הערבים והיהודים, המזרחים והאשכנזים, הוותיקים והעולים חדשים תושבי העיר חיפה, כי רק שיתוף פעולה ביניהם, יאפשר ניצחון של הרשימה הלאומית לישראל, באזור הבחירה חיפה.
בדיוק אותו דבר יקרה עם הרשימה המתחרה, שתיקרא לצורך העניין, הרשימה הדמוקרטית לישראל, אם תרצה לנצח באזור הבחירה חיפה, תאלץ להרכיב גם היא, רשימה של מנהיגים מקומיים נציגי כל השבטים, שאם לא כן, לא תנצח באזור הבחירה חיפה או באזור בחירה ירושלים, או באזור הבחירה באר שבע והנגב או באזור הבחירה אשדוד ואשקלון וכן הלאה.
וכך, באמצעות שינוי השיטה לבחירות אזוריות, רשימות אתניות שבטיות ייעלמו מהמפה הפוליטית לטובת רשימות מעורבות, שהרי רשימה אתנית על טהרת החרדים האשכנזים ו/או החרדים המזרחיים ו/או היהודים ו/או הערבים לא תצליח לנצח כמעט באף אזור בחירה ואט אט תעלם מהמפה הפוליטית לטובת רשימות ארציות, שיצליחו להציב באזורי הבחירה השונים, רשימות מועמדים מעורבות.
שינוי של שיטת הבחירות, מבחירות יחסיות לבחירות אזוריות, ייאלץ את השבטים השונים לשתף פעולה ברשימות מקומיות משותפות, על מנת לנצח במישור הלאומי ומהפוליטיקה, שקיימת היום, שמעודדת חלוקה לשבטים ומאבקים בין שבטיים נעבור לפוליטיקה של אינטרסים משותפים ופשרה בין שבטית כדי ליצור חברה מלוכדת, שוויונית והוגנת ובא לציון גואל.
עו"ד יורם צברי ופרופ' אבנר בן-זקן הם חברי מועצה בתנועת "1948- מתחילים מחדש"
