"אנחנו לא רק בגט וקרואסון, אנחנו נכס למדינת ישראל", מכריז אברהם אזולאי, עורך השבועון הפופולרי בשפה הצרפתית 'פטיט הבדו', הפופולרי בקרב עלייה זו. אנחנו יושבים במשרדי המערכת בשכונת תלפיות בירושלים על כוס קפה (ללא קרואסון, הפעם), ומבקשים מאזולאי, שעלה ב'עלייה הראשונה' של הצרפתים לפני 18 שנה, לרדת לנבכי אותה עלייה ולהשכיל אותנו מי הם אותם אנשים ומה הם אומרים על ההוויה הישראלית שאליה הגיעו.
תחילה הוא מדבר על התוויות שאנו, הישראלים, נוהגים להדביק לכל עדה או עלייה. מה לא אומרים על הצרפתים? "דתיים", "רעשניים", "מזרחיים", "שזופים", "ימניים" ואפילו "לאומנים". וכן, גם עשירים הגורמים לעליית מחירי הדירות.
"מדי פעם אני קורא כתבות על הצרפתים, בדרך כלל אלו כתבות המתארות את בעיות הקליטה או את 'ההשתלטות הנדל"נית' שלהם, ואחר כך באים הפוסטים והטוקבקים. בדרך כלל הם שליליים ביותר ואפילו מכילים קללות קשות", קובל אזולאי. "הם רואים רק את השלילי, והאמן לי, מדובר באנשים עובדים, נאמנים למדינה, משלמי מסים, שצעיריהם מתגייסים ליחידות קרביות בלי חשבון. שווה להשקיע בהם, אבל המדינה אינה עושה די. לא מספיק לחייך ולהגיד 'ברוכים הבאים', צריך ללוות אותם שנתיים לפחות כדי לחזק אותם שלא יחזרו לצרפת. יש בצרפת עוד עשרות אלפים שיושבים על המזוודות ואיש אינו עושה דבר להביאם. הם מפחדים להעז, וחבל".
אברהם אזולאי, בן 54, במקור מטולוז. ב־1982 התנדב לצה"ל ושירת במלחמת לבנון הראשונה, ואחריה חזר לצרפת. בשנת 2000 החליט לעלות עם אשתו מנואלה, והיום הם מתגוררים בשכונת הר־חומה בירושלים. ארבעת ילדיו, שני בנים ושתי בנות, נולדו בארץ. ההורים מדברים בבית צרפתית, אבל הילדים עונים בעברית.
מתברר שגם הילדים, שנולדו כולם בארץ, ירשו את אנינות הטעם הצרפתית, מספר אברהם. "הם אוהבים בבוקר את הקרואסון שלהם רק כאשר אני קונה אותו במאפייה הצרפתית ולא ב'אנג'ל', חלילה. גם בני ה־3 וה־6 יודעים להבדיל בין חמאת ה'פריזדנט' הצרפתית המשובחת לחמאה הישראלית הרגילה…"
את הרעיון להוציא לאור עיתון לקהילה הצרפתית שאב מהעלונים המחולקים בבתי הכנסת. "זה היה מוזר בעיניי, אבל נחמד. ראיתי שיש גם עלונים באנגלית, ואז חשבתי לעצמי מדוע לא להוציא גיליון בצרפתית. ראיתי בזה יוזמה חדשה שיכולה גם לספק לי תעסוקה מעניינת. באותם ימים עבדתי בשיווק רהיטים, כמו בצרפת, ב־25 שקלים בשעה".
אתה יודע, גם ביבי נתניהו התחיל בשיווק רהיטים…
"מעניין", צוחק אזולאי, "הכינוי שלי הוא בבי, אז אולי יש בזה משהו. אמרתי למנהל שלי שמשעמם לי לעבוד שמונה שעות במכירות, וירדתי לחצי משרה. התחלתי לערוך גיליון בצרפתית בשם 'לה פטיט הבדו' (השבועון הקטן) ובתחילה הוצאתי ארבעה עמודים. היום הגיליון מכיל 48 עמודים בכרומו ובצבע. התחלתי להפיץ אותו בבתי כנסת בירושלים שצרפתים מגיעים אליהם, בעיקר בערב שבת. כשראיתי שיש התעניינות, הפצתי אותו גם בריכוזים הצרפתיים הגדולים – נתניה, רעננה ואשדוד, והטרנד החדש תל־אביב".
לא כולם האמינו ביוזמה. "בנווה־צדק גרים הרבה אנשים מהעיר שלי, טולוז. אמרו לי 'עזוב, זה לא יעבוד, אתה מכיר את הצרפתים', וגם אשתי אמרה 'אני מבינה, זה הג'וק שלך, אבל את שיווק הרהיטים אתה לא עוזב'. אבל זה התפתח יפה, והיום אנשים מחכים לגיליון. זו הייתה מהפכה קטנה".
היום הגיליון מופץ בדואר בחינם בכל רחבי הארץ ומגיע לכ־20 אלף משפחות ו־100 אלף קוראים. כל ההכנסות באות מפרסום, ולמרבית ההפתעה העיתון מחזיק את עצמו.
את התכנים בוחר אזולאי בקפידה על פי תחומי העניין של הקהילה הצרפתית. "הצרפתים אוהבים ליהנות, הרבה 'פאן', אפילו החרדים שלנו אוהבים לצאת לחופש. אוהבים תרבות, תיאטרון ומוזיקה בלי קשר לרמת הדתיות. מדורי האוכל פופולריים מאוד. כל מאפייה צרפתית חדשה זוכה לידיעה חדשותית בדיוק כמו פרשיות ביבי. יש לנו אתר אינטרנט שזוכה ל־150 אלף כניסות בחודש. אני מחזיק שני כתבים ועורכת, וגם אני אוהב להסתובב בשטח ולמצוא חדשות מעניינות מהמגזר".
גם פוליטיקה?
"אני כותב מאמרי מערכת הנוגעים בסוגיות הפוליטיות, אם כי אני לא נכנס לעומק הנושאים הבוערים. אלה מוצאים את ביטויים בדעות השונות שאני מפרסם. כשכתבתי 'תנו לביבי לנהל את המדינה', שאלו אותי אם אני ליכודניק. אמרתי 'לא, אני יותר חבר של בנט ושקד מאשר נתניהו', אבל חשוב לי יותר מיהו האדם. הייתי שמח לראיין את שלי יחימוביץ' כי אני אוהב אנשים, רעיונות ודעות חכמות בלי קשר לשמאל או לימין, אם כי אעדיף את הימין".
אחיות ברוטשילד ובאמשינוב
הפלורליזם של אזולאי בא לידי ביטוי גם במשפחתו. אחותו נמנית עם מפגיני רוטשילד הקבועים, ואחות אחרת שייכת לחסידות אמשינוב. "כשהמשפחה נפגשת, ילדי האחות שמשרתים בסיירות מובחרות עם ילדי החסידים והילדים הדתיים־לאומיים שלי, כולם מסתדרים היטב. הלוואי שזה היה המצב בכל עם ישראל".
לדברי העורך אזולאי, בארץ חיים כיום כ־200 אלף צרפתים. האם הם כוח בעל השפעה פוליטית משמעותית? "בינתיים לא", מודה אזולאי, "הם לא כמו הרוסים. אבל בבחירות המוניציפליות הבאות הם מקווים להוות גורם משפיע".
מדוע 'הכוח הצרפתי' לא הפך לגורם פוליטי משמעותי כמו העלייה הרוסית?
"מה שמאפיין את הצרפתים הוא ימניותם, אבל הם מתפצלים. יש בהם חרדים או בעלי נטייה לחרדיות, בערך רבע מהעולים, שהם ימנים אבל יצביעו לש"ס או למפלגה חרדית אחרת. אתה רואה אותם עם כיפה שחורה, והם מפסיקים לומר תפילה לשלום המדינה בבתי הכנסת שלהם בשבת. זה לא סימן טוב. אחרים נוטים לחרד"ליות. הבעיה שכוח פוליטי ניתן לממש כאשר כולם מאוחדים, אבל כאשר הימניות הזו מתפצלת, הפוטנציאל לא בא לידי ביטוי. מכאן נובע התסכול שאני שומע בכל מיני כנסים מדוע יש שר דרוזי או שר רוסי ואין צרפתי אחד בכנסת".
מפוצלים ככל שיהיו, "רוב הצרפתים אוהבים את נתניהו, גם אם הם לא ליכודניקים", קובע אזולאי. "הם חשים שאם אתה פוגע בביבי אתה פוגע בהם. כולם מעריכים את העבר שלו בסיירת מטכ"ל ואת אחיו יוני ז"ל, ומרגישים שהוא אוהב את המדינה ואת ארץ ישראל. הוא יכול לשגות, אבל אוהבים אותו כמו אבא שניתן לסלוח לו על משוגותיו".
אזולאי עצמו ניסה להיכנס לזירה הפוליטית והתמודד בפריימריז האחרונים בבית היהודי, אך לא הצליח להיבחר. "לא כולם הבינו את הכוח שיש לנציג בכנסת, וראו רק את השלילה שבפוליטיקה. כשבנט ושקד התחילו את דרכם הם באו אליי למשרד לריאיון. הצעתי לבנט את עזרתי בקרב הקהילה הצרפתית כי ראיתי בו מנהיג שיכול להביא מהפכה חיובית. ארגנתי לו חוג בית, אבל רק איילת שקד הגיעה אליו. הצרפתים לא הכירו אותה אז ולא באו".
בפעם אחרת ארגן אזולאי יריד גדול לצרפתים. "בנט בא ואמר שלא ישכח את העזרה שקיבל ממני בתחילת הדרך. מאז אני בקשרים טובים איתו. אבל הוא עשה טעות שלא שריין אותי ברשימה. אחרי שביקש לשריין מקום לאלי אוחנה ונאלץ לבטל בלחץ המחאות שהתעוררו, שלחתי לו וואטסאפ: 'אני ספרדי מרוקאי, צרפתי, ימני, עולה חדש. מדוע לא תשריין לי מקום במקום לשריין לאלי אוחנה? גם אני א"א – אברהם אזולאי. זה היה מביא לך יותר ברכה'. כשנכנסתי לבית היהודי הייתי בטוח שבנט יוביל את 'המהפכה הצרפתית החדשה'".
לאיזו מהפכה אתה שואף?
"לא מספיק להביא לארץ 3,000 עולים מצרפת כל שנה. זו בושה. מתוך 500 אלף יהודים בצרפת יש 100 אלף שמוכנים לעלות. אני לא מדבר על המבוססים והעשירים, שלהם יש כבר בתים ודירות בארץ. הם יודעים להסתדר, אבל יש לפחות 50 אלף כמוני וכמוך, שיבואו מחר אם תהיה להם תעסוקה הולמת. היום בצרפת הם שייכים למעמד הביניים, יש להם רק בית אחד שיוכלו למכור – להם קשה לעזוב הכול. צריך לתת להם את ה'פוש' הזה. לא מספיק שנותנים להם קצת כסף ושישה חודשים של אולפן".
איזה מסר מעבירים להם העולים שכבר נמצאים כאן?
"יש רבים מתוסכלים. אין להם תעסוקה, הילדים בורחים להם מבין האצבעות. לצערי הנוער הצרפתי לא הולך בתלם".
למעשה, אומר לנו אברהם, יש בארץ שני "עמים" צרפתיים, כלשונו. בני 'העלייה הראשונה' הצליחו להתאקלם, מצאו עבודה וקנו דירות, ואולם 'העלייה השנייה', של 15 השנים האחרונות, עדיין מתקשה. "הרבה מהם עובדים בטלמרקטינג לחו"ל, שזו עבודה שבה מדברים רק עם צרפתים בצרפת ובצרפתית. כך אי אפשר להשתלב. גם הצעירים שבהם מדברים ביניהם בצרפתית בלבד. הם מרגישים שלא סופרים אותם, אבל גם הם מצדם לא עושים מאמץ להשתלב. חלק מהם באו עם כסף וניסו לפתוח עסקים, אבל נפלו בגדול כי לא הבינו את הקודים. עיתונים קמו ונפלו כי חשבו 'אם המרוקאי הזה, אזולאי, מצליח, למה שאני לא אוכל לעשות את זה', אבל נכשלו. זה תחום לא קל".
בין הצרפתים לרוסים
מי שמחבק את עולי צרפת הוא הימין הפוליטי. השמאל הליברלי דוחה אותם אף שרובם בעלי מנטליות וערכים סוציאליסטיים. איך אתה מסביר את זה? שאלתי את אזולאי. "נכון, הצרפתים מחונכים על ערכי צדק וחברה. הם באים לכאן ומתפלאים למה צריך לשלם לרופא השיניים, כי בצרפת הטיפול מסובסד. הם שמאל חברתי, אבל הם ימניים מבחינת ההשקפה הפוליטית".
"ההבדל בינינו לעלייה הרוסית הוא שהרוסים ידעו לתרגם את כוחם לשפה פוליטית, וצריך להודות, אנחנו לא טובים בזה. הרוסים גם לא מתלוננים כל כך, ואנחנו כן. אולי אנחנו רגישים יותר כי לא גדלנו בקור הרוסי, אנחנו מפונקים יותר. אבל במסורתיות, בדת, בציונות או באהבה כלפי ישראל, אין כמו הצרפתים".
האם הסיבות שהביאו לעלייה אז והיום השתנו?
"בהחלט. הוותיקים עלו כי רצו לחיות במקום שהם ראו בו כטבעי להם כיהודים. לעשות שבת, חגים, להיות יהודי נורמלי, עם כיפה על הראש, ולא להסתובב אחורה בחשש כל הזמן. לא קל להיות יהודי בצרפת, כך שהעלייה ארצה הייתה תהליך טבעי. בעשר השנים האחרונות השתנו הדברים. הפיגועים בטולוז, ב'היפר כשר', רצח אילן חלימי ויתר מעשי הטרור הביאו לסוויץ' אצל היהודים, והם חשו לא בטוחים. תוצאת הפיגועים הגדולים הייתה ה'פיק' בעלייה, שהגיע עד ל־7־8 אלפים בשנה. אלה אנשים שרצו לעלות, והטרור היה הדחיפה האחרונה. הם לא באו עם אותם אידיאלים של הוותיקים, ולכן להם קשה יותר לקבל את המצב. יכול להיות שגם אני, אם לא הייתי נחוש וחזק או אם הייתי בלי משפחה, אחים וחברים, הייתי נשבר ואומר שקשה מדי".
ואז מה, היית חוזר?
"יש שחוזרים. לפי הסוכנות היהודית מספרם מגיע ל־10 אחוז, ויש אומרים שאף יותר. גם משפחה אחת שחוזרת זה כישלון. היום אני מרוצה מאוד, ולא חושב לחזור".
שאלתי את עורך ה'פטיט הבדו' אם עיתונו נותן ביטוי לתסכולים הללו. "תפקיד העיתון הוא לחבר את כולם ולהביא לידי ביטוי את כל הקולות, אבל גם להיות יותר אופטימיים מ'ידיעות אחרונות', כדי שאותם 10 אחוזים שחוזרים לצרפת לא יהפכו ל־30".
מה החלום שלך? אני שואל. "שהילדים שלי יגדלו ולא יידרדרו לכל מה שאנו שומעים על הנוער בארץ. אנחנו מנסים הכול, אבל בחוץ משתוללים סמים, אלכוהול ואלימות, דברים שלא שיערנו שקיימים בארץ. זה מפחיד. כשהבן שלי מספר לי שהוא וחבריו הלכו מכות או החליפו קללות עם קבוצה של נערים, אני אומר לו 'אבל אתם יהודים!'. בצרפת אמרנו שבינינו לבין עצמנו לא נתנהג כמו הגויים, אבל פה הפכנו להיות עם ואני רוצה שנישאר יהודים".
למרות הכישלון בפריימריז והסירוב של בנט לשריין לו מקום, אזולאי עדיין חולם להיות חבר כנסת. בינתיים הוא שוקל את ההצעה לעמוד בראש הרשימה הצרפתית החדשה שעומדת להתמודד בבחירות לעיריית ירושלים. "אמרו לי שאני יכול להביא שני מנדטים. אני אוהב להשפיע לא רק בענייני קליטה ועלייה אלא גם במשפט ואיכות חיים. אני מביא איתי את תרבות צרפת על כל הצדדים הטובים שבה. אני קצת מאוכזב מזה שהפוליטיקאים חושבים עלינו רק כאשר יש בחירות, אבל מצד שני אני רוצה להיות ישראלי ולא רק להרגיש שמסתכלים עליי כי אני צרפתי. אני רוצה להיות שליח ציבור לא רק לצרפתים".
