הסכם שלום הוא עסקת חבילה. קצת כמו חתונה – מתחתנים לא רק עם החתן או הכלה אלא גם עם המשפחה. זה נכון גם לגבי הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות. בקרוב אנו צפויים לגלות דודנים וקרובי משפחה מדרגה שנייה או שלישית, שלא באמת ידענו על קיומם. לפעמים זו הפתעה משמחת, לפעמים קצת פחות. מה שבטוח, זה תמיד מורכב. אבל היי, משפחה לא בוחרים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מלקקת את הפצעים: לבנון מתחילה להשתקם
– וויפי קרבי: הצצה לאחד המערכים הכי מסווגים של צה"ל
– בירדן לא מוכנים לקבל את סתימת הפיות
מין דודן כזה, קרוב־רחוק, כבר מציץ מעבר לפינה. שמו שייח' האני בן־בריק, והוא סגן נשיא התנועה הבדלנית להקמת מדינה עצמאית בדרום תימן, המכונה "מועצת המעבר הדרומית". התנועה הבדלנית חוסה בצילו של שליט האמירויות, וגם ממומנת על ידו. וכך, מרגע שהסכם השלום עם ישראל הפך לעובדה מוגמרת, התייצב גם השייח' האני בן־בריק, שהוא גם שר הביטחון של התנועה, ותרם את חלקו.
"אם רק תפתח תל־אביב את שעריה", צייץ השייח' ב־15 באוגוסט בטוויטר, "אגיע לבקר את אחינו יהודי תימן בביתם בישראל ואעלה להתפלל במסגד אל־אקצה, עוד לפני החתימה על הסכם השלום בין איחוד האמירויות לישראל. בוקר טוב שלום, דו־קיום וקבלת האחר".
לא בכל יום נשמעות זמירות גלויות כאלה מתימן. בטוויטר פרצה כצפוי סערת ברכות וחרפות. בישראל איש לא הרים בינתיים את הכפפה, אפילו לא בראש־העין. ודאי לא באופן פומבי. רשמית, השייח' האני בן־בריק עדיין מחכה להזמנה. אבל יש סיבה טובה לחשוב שמשהו מתבשל מאחורי הקלעים.
בשטח נראים כבר כל הסימנים שהמוטיב התימני הולך ללוות את יחסי ישראל והאמירויות. ולא ברמת הפולקלור, אלא במישור האסטרטגי. עם חתימת הסכם השלום עם האמירויות, נפתחת לפני ישראל גישה מסוג שלא הייתה לה עד כה לזירת הים האדום. ספינות של חיל הים משייטות מזמן במרחק אלף קילומטר מחופי ישראל כדי להגן על אוניות משא ישראליות ולמנוע הברחות נשק איראני דרך הים האדום.
כבר לפני שנתיים אמר הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, בריאיון חריג בפני עצמו לעיתון הסעודי אילאף, כי "טהרן מתכננת להשתלט על המזרח התיכון בשני צירים: ציר אחד עובר דרך עיראק לסוריה ומשם ללבנון, ציר שני עובר דרך המפרץ מבחריין לתימן ועד לים האדום". בכיר בחיל הים הסביר אז כי "התבססות איראן בתימן והעברת אמצעי לחימה מתקדמים לכוחות החות'ים באזור, הן איום על ספינות הסוחר שעושות את דרכן בים האדום".
מלחמות הכול בכול
מה לכל זה ולמיודענו השייח' האני בן־בריק? ובכן, החיים בתימן מעולם לא היו קלים, אבל כיום תימן היא מדינה מוכת אסון שמתנהלות בה שתי מלחמות אזרחים בו־זמנית. האחת בהובלת המורדים החות'ים, והשנייה בהנהגת התנועה הבדלנית של דרום תימן. הזרז שהביא להתרסקות היה האביב הערבי. לאירועים שפרצו אז הייתה השפעה ניכרת על הלכידות והיציבות של המדינה. הפגנות ענק, שביתות ועימותים, שבמהלכם הופגז גם ארמון הנשיא, דרדרו את המדינה לשפל חסר תקדים ולאסון הומניטרי כבד.
במשך כל שנות המלחמה בתימן השקיפה איראן על הנעשה בה מן הצד, לכאורה. בפועל, האיראנים פעלו בחשאי לייצא את המהפכה באמצעות החות'ים, המיעוט השיעי בתימן. נקודת המפנה התרחשה במרץ 2015, אז פרצה בתימן מלחמת אזרחים בין הממשלה בצנעא ובין המיעוט החות'י. בגיבוי כוחות של איראן וחיזבאללה, כבשו החות'ים את צנעא בירת תימן, עצרו את הנשיא וביצעו הפיכה שלטונית.
התגובה הערבית לא איחרה לבוא. בתוך זמן קצר הוקמה קואליציה של מדינות ערביות סוניות בהובלה סעודית, שפתחה במבצע "סופה נחרצת" במטרה להדוף את החות'ים ולהשיב את הממשלה התימנית הגולה על כנה. שתי החברות הדומיננטיות בקואליציה היו סעודיה ואיחוד האמירויות. בשלב ראשון, גם המטרה הייתה זהה – להדוף את החות'ים השיעים, לחסל את מלאי הטילים שצברו ולהחזיר את השלטון לממשלת תימן. אבל מלכתחילה נראה היה שהמערכה הזאת לא הולכת לשום מקום. חוסר הניסיון הצבאי של הסעודים, לצד הסתמכות־היתר על הפצצות מן האוויר מחד גיסא ושכירי חרב על הקרקע מאידך גיסא, נידונו לכישלון מול החות'ים המקומיים וחדורי המוטיבציה. יכולותיהם של החות'ים בהפעלת טילים ומזל"טים בהדרכה איראנית רק הלכו והשתפרו.
עם הזמן גם נחשפו הבקיעים בקואליציה הערבית. בעוד המטרה הסעודית הייתה שמירה על אחדותה של תימן במטרה להגן על הגבול הארוך עימה, לשליט האמירויות מוחמד בן־זאיד היו אינטרסים קצת יותר מורכבים. וכך, בקיץ שעבר הודיעה איחוד האמירויות על הסגת כוחותיה מתימן.
אבל זה לא אומר לרגע שמעורבותה של הנסיכות בתימן הסתיימה. להפך. ענבל נסים־לובטון, חוקרת תימן במכון מתווים לחשיבה אזורית, אומרת כי המלחמה בתימן "הסתבכה בתוך עצמה ותוך כדי המאבק בחות'ים קמה תנועה הקוראת להיפרדות של דרום תימן והקמת מדינה עצמאית". באמירויות סימנו את הפוטנציאל של התנועה התימנית הבדלנית להפוך לראש חץ קטן ויעיל, שדרכו אפשר יהיה לשלוט על המתרחש בנתיבי השיט מעבר למצר הורמוז והים הערבי, וליצור מעין מכפיל כוח מול איראן ובכלל.
באיחוד האמירויות, מסבירה נסים־לובטון, "מעוניינים במדינה קטנטונת, ישות נשלטת שמתאימה למידותיה של איחוד האמירויות, גשר גיאו־פוליטי לשורת המאחזים שלהם בקרן אפריקה ובמצרי באב אל־מנדב". כך נוצר מצב שבו סעודיה תומכת בממשלה התימנית, ואילו איחוד האמירויות תומכת בתנועה הבדלנית ומממנת אותה. בסתיו שעבר הגיעו סעודיה ואיחוד האמירויות למעין הבנה על חלוקת הכוח ביניהן, בפשרה שכונתה "הסכם ריאד".
מעגל האש האיראני
כל הזמן הזה השקיפה מדינת ישראל מרחוק על המלחמה בתימן, ועקבה בעיקר אחר התפתחות יכולות השיגור של החות'ים במימון ואימון איראניים. בסתיו שעבר, במהלך ביקור של שר האוצר האמריקני סטיב מנוצ'ין, הסביר ראש הממשלה נתניהו למשלחת ולעומד בראשה כי חל שינוי בסיסי מדאיג מבחינתה של ישראל: "איראן מבקשת עתה לפתח נשק מדויק, טילים שיוכלו לפגוע בכל מטרה במזרח התיכון בדיוק של חמישה עד עשרה מטרים. הם מפתחים זאת באיראן. הם רוצים להציב אותם בעיראק ובסוריה, ולהפוך את המאגר בלבנון – שבו 130 אלף רקטות לא מדויקות – לחימוש מדויק. הם כבר החלו להציב את הנשק בתימן, במטרה להגיע גם לישראל".
כך הצטרפה תימן למעגל האש שבו מבקשת איראן להקיף את ישראל. בהמשך אף הזהיר שר ההגנה החות'י, הגנרל מוחמד אל־עטפי, כי אנשיו מחזיקים "בנק של יעדים צבאיים וימיים של האויב הציוני". מאז, הקשר של החות'ים בתימן עם האיראנים רק הלך והעמיק. השיא היה במתקפת הרחפנים האיראנית על מתקני חברת ארמקו הסעודית, בספטמבר שעבר. החות'ים התנדבו, ביוזמתם או בלחץ איראני, לקבל אחריות על המתקפה. אז כן, לישראל יש בהחלט עניין בתימן, אבל עליה לנווט בזהירות רבה בין סעודיה לאיחוד האמירויות. הפיתוי גדול, אבל גם פוטנציאל הסיבוך.
מה השלב הבא? התרחישים בכל הנוגע להמשך המלחמה בתימן מורכבים. סיום לא נראה באופק, ובינתיים כל צד צפוי להמשיך להעביר מימון ונשק כדי לתדלק את בני חסותו. האיראנים, הסעודים, האמירתים – כל אחד בתורו יפעל לשמר את מעמדו ואולי אף לחזקו. ובהקשר הזה, הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות קיבל השבוע טוויסט מיוחד. אתר החדשות היהודי־צרפתי ג'יי פורום, והאתר מידל איסט מוניטור, העלו דיווחים שלפיהם איחוד האמירויות וישראל מתכננות להקים באי סוקוטרה, המרוחק 350 קילומטר מחופי תימן, בסיסי ריגול משותפים שיאספו מידע על התנועה הימית במפרץ עדן, בקרן אפריקה ובמצרי באב אל־מנדב, ויעקבו אחר מהלכיה של איראן במרחב הימי ואחר פעילות החות'ים בתימן.
הפוטנציאל המודיעיני של בסיסים כאלה עצום, והוא עשוי להגיע אפילו עד חופי פקיסטן. מבחינה זו, מהלך כזה מתאים מאוד לחשיבה הביטחונית הגלובלית של ממשל טראמפ, שמעדיפה להפקיד את המטריקס של השמירה על הביטחון באזור ומעבר לו בידי בעלות בריתה, תוך שיתוף פעולה בין ישראל, המדינות הסוניות ונסיכויות המפרץ.
על פי הדיווחים בשני האתרים, לאחרונה אף הגיעה לאי משלחת של קציני מודיעין מישראל ומאיחוד האמירויות. אף שלידיעות הללו לא נלווה שמץ הוכחה, הן שטפו את טוויטר בסערה. התגובות הזועמות עסקו בעיקר בכך ש"הישות הציונית" ואיחוד האמירויות משתפות פעולה בהחרבתו האקולוגית של אי בעל ערכים סביבתיים שאין שני להם. הארכיפלג של איי סוקוטרה הוכרז ב־2008 כאתר מורשת עולמית, והוא מכונה לעיתים "הגלפגוס של מפרץ עדן". סמלו העיקרי הוא "עץ דם הדרקון". שמו של העץ, בעל המראה החייזרי־משהו, ניתן לו בגלל הנוזל האדום שנשפך ממנו עם פציעת קליפת העצה.
אז הוכחות לביקורה של משלחת ישראלית־אמירתית באי סוקוטרה עדיין אין, אבל יש עובדה אחת חשובה ובלתי ניתנת לערעור: מי ששולטת כרגע באי היא התנועה הבדלנית של דרום תימן, אשר נתמכת כאמור על ידי איחוד האמירויות. ויש גם דיווח מעניין של אתר חדשות שיעי מ־4 באוגוסט, ולפיו כוחותיו של השייח' האני בן־בריק, כאמור שר הביטחון של הבדלנים בתימן, התפרסו סביב שדה התעופה המקומי לקראת הגעתו של משלוח נשק גדול מאיחוד האמירויות לסוקוטרה.
לא צמחוני
מי שרוצה להתכתב עם השייח' האני בן־בריק, איש מעניין, יכול לעשות זאת באמצעות דף הטוויטר שלו. הוא גדל בעדן בשכונת עוני ולא סיים בית ספר, אבל היה הקפטן של קבוצת הכדורגל השכונתית. אביו, שנסע הלוך ושוב בין עדן לאבו־דאבי, נהג להביא משם בגדי ספורט לבנו ולחבריו.
אף שגדל בסביבה שאפשר להגדירה חילונית וסוציאליסטית, הוא עבר תהליך של חזרה בתשובה והושפע בעיקר מהתנועה הסלפית. את שנות בחרותו עשה בסעודיה, והשלים שם לימודי דת. בשלב מסוים אף הצטרף לקבוצות העוסקות בדה־רדיקליזציה של פעילים אסלאמיסטים. היום הוא אינו מגדיר את עצמו עוד כסלפי, ובעת ביקור בצרפת אף השתתף במסיבה שהופיעה בה רקדנית בטן. את הביקורות המלגלגות שצצו ברשתות החברתיות הוא פטר בהינף יד מזלזל.
הוא לא מתרגש בקלות, וגם רחוק מלהיות צמחוני. ביריביו במלחמה בתימן – בין אם אלה חות'ים שיעים או סונים חברי תנועת האחים המוסלמים של מפלגת אל־אצלאח – טיפל ביד קשה ביותר. זהו האיש של שליט האמירויות בתימן, וכעת גם באי המסתורי סוקוטרה. בטהרן ובאנקרה כבר מנסים לפענח את המשמעויות.
