קשה להתעלם מכתב האישום שפרסם שאול מרידור עם התפטרותו מתפקיד ראש אגף התקציבים במשרד האוצר. אלף פרשנים כלכליים לא יוכלו למכתב התפטרות אחד, חריף ונוקב, של בכיר משרד האוצר, שההתנהלות הקלוקלת הביאה אותו להניח את המפתחות וללכת הביתה בטריקת דלת. מרידור האשים את הממשלה בשבירה חסרת תקדים של כל הכללים התקציביים ובהתנהלות שלא נראתה כמותה במסדרונות האוצר, שמרידור מצוי בהם מאז שנת 2002. לדבריו, שר האוצר ישראל כ"ץ מקבל החלטות בהשפעת "אינטרסים צרים, לא עניינים, קצרי טווח", ושינויים הרי גורל מבוצעים כלאחר יד, ללא מחשבה וללא שקילת סדרי עדיפויות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: התפילה במנייני חצרות מוכרחה להתבצע בזהירות ועם הכנסת אורחים
– הקבינט שוב עוצר החזרת גופות, האם בג"ץ יתערב?
– וויפי קרבי: הצצה לאחד המערכים הכי מסווגים של צה"ל
בחודשים האחרונים הועברו סכומי עתק מחוץ לתקציב המדינה הרגיל, וחלקם אושרו והועברו בניגוד לכללי ניהול התקציב הנהוגים. מעבר לתקציב המדינה המאושר העומד על כ־400 מיליארד שקלים, אישרה הממשלה הוצאות בהיקף של כ־100 מיליארד שקלים נוספים להתמודדות עם משבר הקורונה. בהיעדר תקציב מדינה מאושר, לסכומים הללו אין מקור תקציבי מוגדר. המדינה הגדילה את תקציבה בכ־25 אחוזים באמצעות הלוואות שתצטרך להחזיר בעתיד, ועשתה זאת ללא דיון ציבורי נרחב, ועל פי הממונה על התקציבים גם משיקולים לא ענייניים.
חוק יסוד משק המדינה תוקן שוב ושוב כדי לאפשר את התוספות הללו, אבל לאחרונה החלה הממשלה להתעלם אפילו ממנו. ועדת הכספים אישרה תוספת של 11 מיליארד שקלים לתקציב 2020 במסגרת "פשרת האוזר", כתחליף לאישור תקציב מדינה מסודר. ל־11 מיליארד השקלים הללו אין קשר למשבר הקורונה, אלא אך ורק למשבר הקואליציוני. ממשלת האחדות לא מצליחה להגיע להחלטה על תקציב, ולכן מגלגלת את ההחלטה כמה חודשים קדימה. וכך 11 מיליארד שקלים, להוצאות שלא הוגדרו עדיין, אפילו לא עברו באגף התקציבים לפני שאושרו בוועדת הכספים. לפניהם אישרה הממשלה שישה מיליארד שקלים במענקים לאזרחים על פי החלטת נתניהו, בלי לבחון אם זהו השימוש הראוי ביותר לסכום הזה בעת הזאת. אחריהם אושרה תוספת של ארבעה מיליארד שקלים להתאמת מערכת החינוך לקורונה, ומיליארד נוסף לטובת מענק הכנסה שאינו נוגע כלל לנפגעי הקורונה אלא ניתן על סמך הכנסות 2019.
כל אחד מהסכומים הללו, שאושרו לדברי מרידור ללא עבודת מטה מקצועית, הוא בגדר "התנהלות קלוקלת שכל אזרחי מדינת ישראל ישלמו עליה בשנים הבאות מחיר כבד" כלשונו, וראוי בהחלט להביא להתפטרותו של ראש אגף תקציבים. אבל מרידור תיאר גם התנהלות בעייתית במשרד, מידור אגף התקציבים וגורמים אחרים במשרד מהחלטות חשובות, ו"אווירת טרור" שמשליט השר, כפי שטען בריאיון לקרן מרציאנו בחדשות 12.
הכול פוליטי
אלא שסכסוכים מתוקשרים בין פקידי האוצר לפוליטיקאים הממונים עליהם אינם עניין חריג. רבות מההאשמות של מרידור ניתן להפנות גם לשר האוצר הקודם משה כחלון, שאכן קיבל גם הוא החלטות משיקולים פוליטיים צרים, תוך פריצתם של כללים תקציביים. כהונתו במשרד האוצר הייתה תעמולת בחירות ארוכה ומתמשכת. רבות מתוכניות ה"נטו" למיניהן וכך גם תוכנית הדגל מחיר למשתכן, התקבלו בניגוד לעמדת הדרג המקצועי וחלקן מומנו באמצעים חוץ־תקציביים.
גם אווירת טרור והשמצות אישיות אינן בגדר זירה חדשה למרידור. שי באב"ד, מנכ"ל משרד האוצר דאז ואיש אמונו של כחלון, ידוע במזגו הסוער והוא הופנה אישית נגד מרידור. ראש אגף התקציבים נכנע בתחילה ללחצי כחלון ובזבוזיו ושיתף איתם פעולה. רק בסוף 2018 התריע מרידור בפני הממשלה על הגידול המשמעותי בגירעון הממשלתי ועל החריגה מיעד הגירעון, בניגוד לעמדת שר האוצר שפעל בגישת "יהיה בסדר".
באב"ד בתגובה השמיץ את מרידור באופן אישי, טען בתוקף שהוא פועל ממניעים פוליטיים וקרא לחקירה פלילית נגד האגף. המנכ"ל דאז חשד שההדלפות לתקשורת בדבר נתוני הגירעון מגיעות מאגף התקציבים, ומידר את אנשיו מישיבות ומתהליכי קבלת החלטות. ההתנגשות הגיעה לשיא כאשר במכתב ששלחו לבאב"ד שישה סגנים באגף התקציבים, הם האשימו אותו בחריגה מנורמות מקצועיות ובהתנהלות בעייתית. באב"ד מצידו הצהיר שאלמלא היה מדובר בממשלת מעבר מוגבלת בסמכויותיה, היה מעביר מתפקידו את ראש אגף התקציבים. גם כאשר מרידור נפגש עם בני גנץ בחודש מרץ, בעיצומה של מערכת בחירות, ותדרך אותו על מצבה הקטסטרופלי לדבריו של הכלכלה הישראלית, הוא ספג קיתונות של רותחין.
שר לעומתי, צעקות במסדרונות, מידור מקצועי – את כולם חווה אפוא מרידור בעבר. אז מה נשתנה? מדוע התנהלות בעייתית שלפני שנתיים לא הצדיקה עזיבה, מביאה עכשיו להתפטרות מתוקשרת?
באגף התקציבים אומרים שההתנהלות הנוכחית מרחיקת לכת הרבה יותר מההתנהלות הבעייתית של כחלון את באב"ד ואחרים לפניהם, ושהיא שוברת כל נורמה מקצועית מקובלת. אפשרות נוספת היא שהשינוי התרחש בעיקר אצל מרידור עצמו, שנפשו נקעה מהעימותים עם השרים שמעליו אך מה שלא העז לעשות בעודו חדש בתפקיד ראש אגף התקציבים, הוא עושה עכשיו, כשמאחוריו ותק רב יותר.
ובכל זאת, מדובר כנראה בשני מרכיבים עיקריים שנוספו עתה לקלחת והגדישו את הסאה מבחינת מרידור: הראשון הוא היעדרו של תקציב מדינה מאושר, וההחלטה האחרונה לדחות את הכנת התקציב לדצמבר. אגף התקציבים אמון על מלאכת הכנת התקציב ושמירה על מסגרתו, אך באין תקציב – אין לו יכולת להתנהל. תקציב 2019 הוכן אי־אז בסוף שנת 2017 ואושר בראשית 2018, ומאז מדינת ישראל ממשיכה להתנהל על פיו. כפי שמסתמן מפשרת האוזר, כל שנת 2020 תחלוף על בסיס תקציב המשכי מהשנה שעברה, וייתכן שגם חלק ניכר משנת 2021 יתנהל באותו אופן. במכתבו חושף מרידור את העובדה המטרידה כי האגף טרם הונחה להכין את תקציב 2021 ולא ברור שתקציב כזה יהיה מוכן בזמן, ככל הנראה מסיבות פוליטיות גרידא. היעדרו של תקציב מאושר מחייב הקצאת תקציבים ממקורות יצירתיים, והמשבר הגדול שבתוכו אנו נתונים מחייב לעשות זאת במהירות.
הגורם השני הוא כנראה מעורבותו הגוברת של נתניהו עצמו. בימי כחלון מיעט ראש הממשלה להתערב בניהול הכלכלה, אבל בעקבות הקורונה והשפעתה הדרמטית על המשק, הוא מעורב כעת בהחלטות כלכליות באינטנסיביות גבוהה. כובד משקלו של נתניהו גורם לכל שיקול אחר לסגת מפניו, וגם עבודת מטה סדורה נדחית הצידה כדי לקיים את רצונו. גם אם ישראל כ"ץ מעוניין לפעול בריסון תקציבי ולשמור על אחריות פיסקלית, נתניהו לא מאפשר זאת. כל קבוצת לחץ המידפקת על הדלת מקבלת ליטרת בשר, וחלוקת כספי הציבור נעשית ללא מחשבה על המחר וללא המחויבות המסורתית של נתניהו לשמירה על הקופה הציבורית. אגף התקציבים, שזה תפקידו, התנגד עד שפשוט נותר מחוץ לתמונה.
נוכחותו של נתניהו גם גורמת לכל דיון ענייני להפוך, באופן אוטומטי כמעט, לפוליטי. הפרשנים הופכים כל מחלוקת למלחמת עולם, שרים בכירים נדרשים לכפוף ראש כי ראש הממשלה הודיע, ופקידי האוצר נתבעים למצוא מקורות תקציביים לתוכניות שהוכרזו כלאחר יד וללא מחשבה במסיבות עיתונאים. כל שאלה מקצועית הופכת לסוגיה של שרידות פוליטית, התגוששות קואליציונית וסאגה בין־דורית. מרידור הבן מותקף על חטאי אביו, דן מרידור, שהתפטר אי־אז בשנות התשעים מתפקידו כשר האוצר בעקבות ויכוח כלכלי עם נתניהו. מנגד, נתניהו ג'וניור תוקף בטוויטר את מרידור הבן ומכנה את פקידי האגף "מחבלים" שאינם מעבירים את הכסף לאזרחים ולעצמאים כדי להתסיס את העם. וכדי להשלים את הדרמה מצטרף גם נשיא המדינה ריבלין, חבר נוסף במשפחת נסיכי הליכוד, למצטערים על עזיבתו של מרידור. במציאות קדחתנית כזו, אנשי מקצוע מסוגו של מרידור מתקשים לפעול.
שאלת האחריות
יש מי שמנסים כעת להפוך את התפטרותו של מרידור לעוד מקרה של "שומר סף". לתפיסתם, על הקופה הציבורית שומרים פקידים ישרים ועשויים ללא חת, שלולא עמדו בפרץ היו הפוליטיקאים עושים בה כאוות נפשם. בעיניהם, הפקידים תמיד צודקים, לעומת הפוליטיקאים המושפעים דרך קבע משיקולים זרים. התפיסה הזו דומה במהותה לגישה המקבילה שלפיה המשפטנים צריכים לאשר כל החלטה פוליטית, אחרת היא תהיה נגועה בשחיתות.
אלא שדאגתם של פוליטיקאים לציבור שבחר בהם אינה בגדר שחיתות, ומנגד גם פקידים הם בני אדם בלבד, על פגמיהם וקוצר ידם. ההבדל בין נבחרי ציבור לפקידים שאינם נבחרים נעוץ בשאלת האחריות: מי שנדרש לקבל את ההחלטות, הוא גם מי שיצטרך לתת דין וחשבון לציבור.
מלאכתו החשובה ביותר של אגף התקציבים, בניית תקציב, היא מלאכה שכל כולה הגדרת סדרי עדיפויות: במה משקיעים יותר, היכן מקצצים. סדרי עדיפויות הם תמיד פוליטיים, ואף פעם לא מקצועיים בלבד. פוליטיקאים יכולים וצריכים לשקול שיקולים שאינם מקצועיים. ההחלטה לדחות את אישור תקציב המדינה אולי שגויה בפני עצמה, אבל ייתכן שהחלופה – הליכה לבחירות בעת הזאת – גרועה יותר. אנשי מקצוע יכולים לומר שפעולה א' לא בהכרח תייצר את תוצאה ב' כפי שחושב השר, או שהיא תגרום לתוצאות הבלתי רצויות ג' ו־ד', וכדאי בהחלט שהשר יקשיב להם. אבל בניגוד למה שאומרים לנו בתקשורת, גם פקידים ואפילו כאלה המוגדרים "שומרי סף" הם יצורי אנוש, וגם הם טועים לפעמים.
מרידור הוא אחד הפקידים הטובים וההגונים בשירות הציבורי, אבל טוב יותר אילו מלכתחילה היה שם איש אמונו של השר כ"ץ, שהוא מי שייתן את הדין על החלטותיו ותוצאותיהן
שאול מרידור הוא בוודאי אחד הפקידים המקצועיים, הטובים וההגונים בשירות הציבורי, אבל באגף התקציבים לא חזו נכונה את אורכו של המשבר ולא נערכו לו עם תוכניות מתאימות. בצד השני של המשוואה, האמצעים שנוקט עכשיו השר כ"ץ אכן חריגים בכל קנה מידה, אבל כך גם המשבר שאנחנו בעיצומו.
בסופו של יום, מי שנבחר על ידי הציבור ומי שייתן את הדין על ההחלטות ותוצאותיהן יהיה ישראל כ"ץ. מרידור יכול להתפטר במחאה, וטוב אם כך יעשה כל פקיד שסבור כי המשרד שלו מוביל מדיניות הרסנית. אבל טוב יותר היה אילו מלכתחילה היה כ"ץ ממנה את אנשי אמונו לתפקידים הבכירים במשרד האוצר. זהו החטא הקדמון של הפוליטיקה הישראלית: כאשר פקידים בכירים – חלקם בדרג שמקבל החלטות משמעותיות או מחזיק בכוח וטו על החלטות – אינם ממונים בידי השר האחראי, נמשיך ונראה התנגשויות מעין אלה.
כי הוא יכול
השבוע של שר האוצר התחיל בהתפטרות אחד מפקידיו הבכירים, והמשיך בהכרזת יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד על שביתה כללית במשק. הראשון האשים אותו שאינו שומר מספיק על הקופה הציבורית, השני שהוא מקצץ בה יותר מדי. ד"ר ישראל ומיסטר כ"ץ.
קצפו של בר־דוד יצא בעקבות הודעת שר האוצר כי בכוונתו לקדם תוכנית קיצוצים במגזר הציבורי, שתחול על 700 אלף עובדי המגזר הציבורי הרחב המקבלים שכר גבוה, כולל עובדי משרדי הממשלה, השלטון המקומי והחברות הממשלתיות, ועובדי מערכת החינוך ומערכת הבריאות. על פי הודעתו של כ"ץ הקיצוץ יהיה דיפרנציאלי: בעלי שכר נמוך לא ייפגעו כלל, אך "מקבלי השכר הגבוה והפנסיות הגבוהות במגזר הציבורי נדרשים כעת לתת את חלקם לטובת המאבק בקורונה".
בעקבות ההודעה הזו הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה בכלל המגזר הציבורי. הכרזה כזו משמעה שבתוך 15 ימים תוכל ההסתדרות להשבית את כלל המגזר הציבורי. על פי יו"ר ההסתדרות, עובדי המגזר הציבורי כבר תרמו את חלקם בזמן הסגר ואין לבקש מהם להיכנס שנית אל מתחת לאלונקה.
שיח ה"כניסה מתחת לאלונקה" מטעה אותנו לחשוב שמדובר בתרומה מיוחדת ונאצלת של עובדי המגזר הציבורי, שצריך לבקש יפה כדי לקבל אותה; למעשה ממשלת ישראל מבקשת לעשות משהו שכל מעסיק אחר זכאי וצריך לעשות נוכח משבר – לצמצם הוצאות. אין שום מעסיק שנאסר עליו לקצץ בשכר עובדיו בזמנים קשים, לפטרם או לצמצם את היקף המשרה שלהם, מלבד ממשלת ישראל. הממשלה נדרשת לשמור על כל עובדיה בשכר הגבוה שקיבלו טרם המשבר ועל כלל חבילת ההטבות שבאה איתו, גם אם הכנסותיה שלה התכווצו מאוד והוצאותיה הרקיעו שחקים.
עובדי המגזר הציבורי נהנים מהטבה משמעותית שאיש בכל המשק אינו זוכה לה: ביטחון תעסוקתי. העובדים הממשלתיים יודעים שגם כשהמצב קשה, עבודתם מובטחת. זוהי פריווילגיה ששכירים ועצמאים רבים, שבן־לילה מצאו עצמם ללא פרנסה, היו משלמים עליה הרבה יותר מ־3 עד 10 אחוזים משכרם, במיוחד כשהשכר במגזר הציבורי מראש גבוה יותר מבמגזר הפרטי. הסיבה היחידה שארנון בר־דוד מאיים בשביתה אפילו על צעד מינורי ומתבקש כזה היא, בפשטות, כי הוא יכול. יש לו נשק אדיר בדמות שביתה כללית במשק, שמאפשר לו לדרוש ולקבל כל מה שהוא רוצה. אם כ"ץ באמת רוצה לייעל את המגזר הציבורי, עליו להתחיל בהגבלת זכות השביתה של ההסתדרות.
