לא שכיח לפגוש אנשים בשנות השמונים והתשעים לחייהם השומרים על זיכרון חד כמו זה של צעירים. מדענים נוברים כעת במוחותיהם של "מזדקני־על" (Superagers) כדי לחשוף את הסוד: כיצד הם שומרים על זיכרון מעולה, למרות גילם המתקדם?
זהו צידו השני של המחקר המאכזב המנסה למצוא תרופות חדשות שימנעו את מחלת האלצהיימר או יילחמו בה. "מדוע שלא נגלה מה אנחנו צריכים לעשות כדי לשפר את יכולות הזיכרון שלנו?", שואלת מדענית המוח אמילי רוגלסקי, המובילה את מחקר מזדקני־העל באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו.
חלקים מהמוח מתכווצים עם הגיל, וזו אחת הסיבות לכך שרוב האנשים חווים היחלשות הדרגתית בכוח הזיכרון בשלב מאוחר בחייהם, אפילו אם הם חומקים ממחלות כגון אלצהיימר. מוחותיהם של מזדקני־העל, לעומת זאת, אינם מתכווצים במהירות גדולה כמו של האדם הממוצע. במפגש שערכה באחרונה האגודה האמריקנית לקידום המדע אמרה רוגלסקי שניתוח לאחר המוות במזדקני־העל הראשונים שמתו במהלך עריכת המחקר שלה הראה שבמוחם יש הרבה יותר תאי עצב מסוג מיוחד, באזור עמוק במוח שחשוב לצורך מתן תשומת לב.
המזדקנים יוצאי הדופן הללו "הם הרבה יותר מתופעה מוזרה או נדירה", מסבירה מדענית המוח מולי ווגסטר מהמכון הלאומי לחקר הזקנה, שסייע לממן את המחקר. "יש פוטנציאל ללמוד כמות אדירה של מידע וליישם אותו ליתר האוכלוסייה, ואפילו לאלה שעלולים להיות בדרכם ללקות בסוג כלשהו של מחלה הקשורה לניוון עצבים".
מה דרוש כדי להיות מזדקן־על? מוח צעיר בגוף של אדם בן שמונים ויותר. הצוות של רוגלסקי ערך סדרת מבדקים למעל אלף אנשים שחשבו שהם יתאימו להגדרה, ורק כ־5 אחוזים מהם עברו את המבחן. אתגר הזיכרון המרכזי: לשמוע 15 מילים לא קשורות, ושעה וחצי אחר כך להיזכר בתשע מהן לפחות. בני חמישים מסוגלים לעשות זאת בדרך כלל, אבל בני שמונים ממוצעים זוכרים לרוב חמש מילים. חלק ממזדקני העל זכרו את כל המילים.
"המשמעות אינה שאתה חכם יותר", מדגיש מזדקן העל ויליאם 'ביל' גורולניק, שהצטרף למחקר לפני שנתיים, ובחודש הבא יחגוג 87. הוא לא יכול לתת את הקרדיט לגנטיקה שלו: אביו פיתח אלצהיימר בשנות החמישים לחייו. גורולניק סבור שהזיכרון המצטיין שלו התחזק כי הוא שומר על עצמו עסוק. הוא רוכב על אופניים, משחק טניס וכדורמים, ושומר על כישוריו החברתיים במפגשים קבועים עם קבוצת גברים. "זה בהחלט מרכיב מכריע בשמירה על השכל שלי", טוען גורולניק.
מזדקני העל של רוגלסקי נוטים להיות מוחצנים יתר על המידה ולדווח על קשרים חברתיים נרחבים, אבל מלבד זאת הם מגיעים ממגוון רקעים רחב, מה שמקשה על מציאת מאפיין משותף לבריאות מוחותיהם. חלקם למדו במכללה, אחרים לא; לחלקם יש איי־קיו גבוה, אחרים ממוצעים. היא חקרה אנשים שחוו טראומה אדירה, כולל ניצול שואה, מעשנים ומכורים לכושר, אנשים שהתנזרו כליל משתייה חריפה ואחרים ששותים מרטיני בכל לילה. אבל עמוק במוחותיהם היא מוצאת רמזים מרתקים לכך שלמזדקני־העל יש, איכשהו, חסינות גדולה יותר מפגעי הזמן.
בתחילת הדרך התגלה בסריקות מוח שהקורטקס של מזדקני-העל – קליפת המוח, המשחקת תפקיד מכריע בזיכרון ובעיבוד חשיבה – עבה הרבה יותר מהממוצע לבני גילם. הוא נראה יותר כמו קליפת המוח של בני חמישים ושישים בריאים. לא ברור אם מזדקני־העל נולדו כך, אבל הצוות של רוגלסקי מצא הסבר אפשרי אחר: הקורטקס של מזדקני־העל לא מצטמק באותה מהירות. ב־18 חודשים חווים בני שמונים ומעלה ממוצעים אובדן גדול יותר מפי שניים בהיקף קליפת המוח.
רמז אחר: עמוק במוח, אזור תשומת הלב גדול יותר אצל מזדקני־העל. נתיחות לאחר המוות הראו שעומק המוח של מזדקני העל עמוס בתאי עצב גדולים, דקים וארוכים – סוג מיוחד של תאי עצב שלא ידוע עליו דבר כמעט, הקרוי תאי עצב כישוריים, שלפי הסברה מסייעים בשליטה על המודעות ועל העיבוד החברתי. למזדקני העל היו פי ארבעה או חמישה יותר תאי עצב כאלה מאשר לבני שמונים ממוצעים, אמרה רוגלסקי, ואפילו יותר מלבוגרים ממוצעים.
המחקר של נורת'ווסטרן אינו הניסיון היחיד לפתור את תעלומת הזיכרון הממושך. ד"ר קלואדיה קוואס מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין לומדת את המבוגרים שבין המבוגרים, בני תשעים ומעלה. חלקם לקו באלצהיימר, אחדים שמרו על זיכרון מצוין, ואחרים נמצאים בתווך. בפגישה של האגודה האמריקנית לקידום המדע העידה קוואס שבמוחותיהם של כ־40 אחוזים מבני התשעים ומעלה שלא הראו תסמיני שיטיון בחייהם נמצאו אחרי מותם סימנים בשלים של מחלת האלצהיימר. גם רוגלסקי מצאה במוחותיהם של כמה ממזדקני־העל כמויות שונות של עמילואיד וטאו, החלבונים הקשורים לאלצהיימר.
כעת המדענים בוחנים כיצד מזדקני העל מתחמקים מפגיעה ושומרים על בריאות המוח. "הם חיים במשך זמן רב, וחיים היטב", אומרת רוגלסקי. "האם יש דברים שאפשר לשנות בחיי היומיום שלנו, שיביאו לאותה תוצאה?"
