עבודת גמר לתואר שני שהגיש לאחרונה לאוניברסיטת אוקסופורד החוקר גילאנג אל־ג'פרי לוקמן, סוקרת בהרחבה את העמדות של קבוצות בקרב יהודי ישראל בנוגע להר הבית ולהקמת המקדש. המחקר מסתיים בצפירת הרגעה המופנית לעולם המוסלמי, וזאת בעקבות המסקנה שהשאיפות היהודיות המסורתיות בנוגע להר רחוקות מלהתממש. בכותרת העבודה ששמה "עמדות הקבוצות הפוליטיות בישראל בנוגע לאל־אקצה", צוין שזו נכתבה בסיוע "פרס ראיד שלאח הבינלאומי" וכן גוף בשם "אל קודס אל אמאנטי".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בעקבות ראייה חדשה: דיון בפתיחת תיק זדורוב
– הבור שנפער ונאטם בהר הבית: אולי מנהרת מילוט מימי בית שני
– הפלסטינים מנסים להציג חזית אחידה נגד ההסכם עם האמירויות
את המחקר שערך לוקמן מסכמת טבלה שבה הוא מנתח את עמדותיהם של גופים פוליטיים בישראל בנוגע להר, בקטגוריות שנעות החל ב"זניחת פתרון שתי המדינות", המשך ב"ריבונות ישראלית באל־אקצה", "גישה ישראלית חופשית יותר למתחם" וכלה ב"הקמת הבית השלישי". מרצ וערביי ישראל מסומנים בעבודה כמי שמתנגדים לכל אלו, ואילו מפלגת העבודה מסומנת כמי שתומכת בריבונות ישראלית בהר, הליכוד כמי שתומכת בנוסף לכך גם בגישה יהודית חופשית למקום ומתנגדת לפתרון שתי המדינות, ואילו הבית היהודי כמו גם "רבנים חרד"ליים" כהגדרת הטבלה, מסומנים כתומכים בכל הקטגוריות. הרב יצחק יוסף, אגב, מסומן שם כמי שמצדד בריבונות ישראלית בהר ובזניחת פתרון שתי המדינות, אולם מתנגד להקמת הבית השלישי ולגישה יהודית חופשית למקום.
בסיכום העבודה מציין הכותב ש"כל קבוצה פוליטית בישראל דבקה בתפיסות משלה, וזה משליך על היתכנות יישומה של כל תוכנית פוליטית. המחקר מצליח לשכנע שחלק גדול מהסיבה לכישלון אויבי אל־אקצה בנזק שהם ביקשו לגרום (למוסלמים) באמצעות בניית המקדש, נובע מהמחלוקות בין האויבים לבין עצמם". בהקשר הזה מצטט אל ג'פרי לוקמן פסוק מהקוראן הנוגע ליהודים: "חשבתם שהם מאוחדים, אבל ליבם חלוק כי הם עם שאיננו מבין".
"ניכר שכמעט כל המיזמים הקיצוניים לפגיעה במתחם אל־אקצה נכשלו", מסכם לוקמן בשמחה, "לא רק בגלל ההתנגדות מצד האומה (הערבית) אלא גם בגלל המניעה של הצעדים האלו בידי ממשלת ישראל עצמה". אבל עם זה הוא עדיין מוצא סיבה לדאגה, מכיוון ש"בינתיים, גישה מעודנת והדרגתית יותר של חלק מהציונים בדה־לגיטימציה שהם מעוררים בנוגע לאחיזה המוסלמית באל־אקצה, נוטים לשאת פרי רב יותר". זאת, לדבריו, "בעיקר בצורה של ביקורים יהודיים (בהר הבית. א"ס), אסטרטגיה מדורגת שלא זוכה לתגובה בידי האומה (הערבית) מכיוון שהיא נתפסת כפחות אלימה ומאיימת".
"לימוד לקח מההיסטוריה היה מספר לנו שהאמת הפוכה. כך, יש להיזכר במקרה אל־חרם אל־אבראהימי בחברון (מערת המכפלה. א"ס) ולקבל תשובה ברורה. היום במתחם קיימת הפרדה בין מתפללים מוסלמים ליהודים; ובחגים היהודיים הופך המתחם כולו לבית כנסת. עד לפני עשרות שנים המקום היה נתון לבלעדיות אסלאמית. אי אפשר היה להעלות על הדעת באותה תקופה שהמתפללים היהודים יחזיקו בכמחצית מהאתר הקדוש, אבל זהו המצב כיום".
"האם השינוי (במערה) התרחש בן לילה?", שואל לוקמן רטורית את קוראי המחקר ומשיב: "ודאי שלא. הטרגדיה הזאת היא תוצאה של אסטרטגיית צעד אחרי צעד של ייהוד אתרים קדושים אסלאמיים חשובים, אסטרטגיה שכלפיה לא הגיבו המוסלמים בצורה יעילה ומספקת. האומה איננה יכולה להרשות לעצמה חזרה על הטרגדיה של חברון באל־אקצה, אבל זה הולך וקורה כעת".
