ריבוי מעצרים, ריביות דרקוניות על חובות פליליים, חיפוש בטלפונים ניידים שלא כחוק, מניעת היוועצות עם סניגור וגניזת תלונות על אלימות שוטרים במח"ש. הנתונים העולים מדוח הסניגוריה הציבורית לשנת 2019 שהתפרסם היום (ד') חושפים התמודדות לא פשוטה של חשודים מעוטי יכולת מול גורמי אכיפת החוק, וכן שלילת זכויות בסיסיות מחשודים.
הדוח, שמוגש הבוקר לשר המשפטים ולוועדת הסניגוריה הציבורית, סוקר בהרחבה את פעילותה של הסניגוריה הציבורית בשנה החולפת בה טיפלה הסניגוריה הציבורית ב31,120 תיקים פליליים. מספר דומה למספר התיקים בהם טיפלה בשנים קודמות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שיר הלל: להקת הנשים שעברה מהפך מוציאה שיר מקורי
– הלכה במציאות משתנה: מסע בעקבות דיוני הפוסקים
– דיכטר תוקף: "צריכים לפנות את חאן אל אחמר מיד"
מהדו"ח עולה, כי למרות פסקי הדין של בית המשפט העליון ועל אף הוראות החוק והתקנות, המציאות בחדרי החקירות מלמדת כי משטרת ישראל לא מקפידה ליידע את כל העצורים כראוי על זכותם להיוועץ בסניגור בכלל, ובסניגור ציבורי בפרט, טרם חקירתם. הדוח אומנם מציג שיפור מתמשך בהתנהלות המשטרה ביחס לשנה שעברה: שיעור ההודעות למשרדי הסניגוריה על עצורים המבקשים ייעוץ לפני חקירה עלה ל-62% בשנת 2019, לעומת 56% בשנה הקודמת. עם זאת, קרוב ל-40% מהעצורים אינם זוכים לממש את זכותם החוקית לייעוץ משפטי לפני חקירה. כשמדובר בעצורים קטינים שיעור ההודעות לפני חקירה עומד על 91.35% , אך כשמדובר בבגירים הוא עומד על 57.74% בלבד.
יתרה מכך, מהנתונים עולה כי קיימת שונוּת משמעותית גם בין המחוזות השונים, ובין תחנות ויחידות משטרה שונות בתוך כל מחוז ומחוז: כאשר בוחנים את ההבדלים מצטיירת תמונה ברורה, המלמדת כי ההקפדה על זכויות החשודים תלויה בעיקר בתרבות החקירה בתחנות השונות. בחלק מתחנות המשטרה מקפידים החוקרים על יישום זכויות החשודים באופן כמעט מלא, ושיעור ההודעות על בקשות לייצוג לפני חקירה מגיע כמעט ל- 100%. בתחנות אחרות, לעיתים כאלה הנמצאות באותו מחוז, קיימת תרבות ברורה של זלזול בהוראות החוק ובפסיקה ושיעור ההודעות על בקשה לייצוג לפני חקירה. בעוד ששיעור היידוע לפני חקירה במחוז תל אביב עמד בשנת 2019 על 72.07%, במחוז צפון עמד שיעור זה על 47.42% בלבד. על פי הדו"ח, לא ניתן להסביר שונוּת כה קיצונית בתנאי המקום הספציפי או בכך שכמעט כל החשודים בתחנות מסוימות מוותרים מרצונם על זכות ההיוועצות. מסקנה זו נתמכת אף בבדיקה שערך משרד מבקר המדינה במסגרת דוח שנתי 70 ב שפורסם בחודש מאי 2020 ועסק בנושא המעצרים הפליליים בישראל.
מזה שנים הסניגוריה הציבורית שבה ומתריעה על ריבוי המעצרים בישראל, המהווה לדבריה את התופעה המטרידה ביותר כיום במערכת המשפט הפלילי.
מנתוני המשטרה עולה כי בשנת 2019 מספר המעצרים עמד על 51,120, נתון המבטא ירידה של 4% ביחס לכמות המעצרים בשנת 2018. אך ירידה זו לטענת הסניגוריה, אינה משקפת את תמונת המצב המלאה בנוגע למדיניות המעצרים של המשטרה: מדוח מבקר המדינה – מעצרים פליליים עולה, כי כמות המעצרים אותם מפרסמת המשטרה לציבור במהלך השנים בשנתונים הסטטיסטיים שלה אינה כוללת נתח עצום של מעצרים, הנאמד באלפי מעצרים מדי שנה: ההסבר הוא, שכמות המעצרים אותם מפרסמת המשטרה לציבור מתייחסת רק למעצרים שלגביהם קיימת החלטת קצין משטרה ממונה לעצור, כלומר רק כאשר נחתם על ידו מסמך הקרוי בפי המשטרה "אסמכתא לכליאה".
אך לפי דוח המבקר בשנים 2018-2016 לא נספרו בנתוני המעצרים שפרסמה המשטרה 123,549 מעצרים: מהם כ- 6,000 מעצרים על פי החלטת קצין ממונה, ו- 114,000 מעצרים שבוצעו על ידי שוטר בשטח, מעצרים שלאחריהם משוחרר העצור מבלי שהובא בפני קצין ממונה או לאחר שהובא בפניו והוא החליט על שחרורו.
אלימות שוטרים
עוד מלמדים הנתונים בדוח השנתי, על טיב הטיפול בתלונות על אלימות שוטרים המוגשות למח"ש. נתוני הפעילות הכלליים של מח"ש לשנת 2018 מלמדים על כך שרובן המכריע של התלונות אינן מגיעות לכדי מיצוי חקירה מלא, בין אם משום שהוחלט שלא לחקור בהן כלל ובין אם משום שנערך לגביהן בירור ראשוני בלבד, שלא הוביל להמשך חקירה. מהנתונים עולה כי חקירה של ממש נערכת רק בכשליש מכלל התלונות שמוגשות מדי שנה.
בשנת 2018 ערכה מח"ש חקירה ב- 728 תיקים בלבד. רק ב- 69 תיקים הועמדו שוטרים לדין פלילי, ב- 19 תיקים נערך הסדר מותנה שהביא לגניזת התיק במישור הפלילי, ו-146 תיקים הועברו לטיפול מחלקת משמעת במשטרת ישראל. לעומת זאת, 1,776 תלונות שהוגשו למח"ש נגנזו ללא שנערכה בהן בדיקה, ו- 771 תלונות נוספות נגנזו לאחר בירור ראשוני (שטיבו לא הובהר) שלא התפתח לכדי חקירה.
מתוך כלל התלונות שטופלו במהלך השנה נגנזו על ידי מח"ש 168 תלונות, מתוכן 149 תלונות נגנזו מבלי שנערכה בהן חקירה שמוצתה עד תום (בין אם משום שהוחלט שלא לחקור בהן כלל ובין אם משום שנערך לגביהן בירור ראשוני בלבד, שלא הוביל להמשך חקירה). בשתי תלונות התקיימה חקירה שבסיומה הוחלט להעמיד את השוטרים המעורבים לדין משמעתי, ואף לא תלונה אחת הסתיימה בהעמדה לדין פלילי.
כמו כן, הוגשו 18 עררים על החלטות מח"ש לגנוז תלונות שהוגשו, רובם עדיין נמצאים בבחינת הגורמים המוסמכים.
לא משתלם להיות עצור ועני
השנה, ניתן בדו"ח דגש מיוחד לנטל הכלכלי בהליך הפלילי. רבים מלקוחות הסניגוריה הציבורית הם מחוסרי אמצעים. כתיבת הפרק המיוחד בדוח העוסק בנטלים כלכליים אלה, החלה בשלהי 2019, טרום מגיפת הקורונה. התפרצותה, על השלכותיה הכלכליות, הביאה לתמורות גם גם בנושא זה.
מניסיונה של הסניגוריה הציבורית עולה, כי בהתחשב במצבם הסוציו-אקונומי הירוד של מרבית עוברי החוק, ובוודאי אלו הנמנים עם לקוחות הסניגוריה הציבורית, עונשי הקנס שמוטלים עליהם במסגרת גזרי הדין חורגים לעיתים קרובות מיכולתם הכלכלית.
ביחס לחלק מן העבירות ניתן באמצעות תשלום כספי להימלט מאימת ההליך הפלילי ולעבור למסלול מקל יותר של כופר, קנס מנהלי או אכיפה מנהלית, כשלאלה השלכות מאסר כבדות: חשודים ונאשמים עניים עלולים למצוא עצמם במעצר אם לא יצליחו לגייס את סכום הפיקדון לצורך שחרור בערובה; נידונים עניים שלא ישלמו את חובות הקנס עלולים למצוא עצמם מרצים מאסר חלף קנס; אסירים עניים עלולים לא לצאת לחופשות, לא להשתלב בתוכניות שיקום ולא להשתחרר בשחרור מוקדם, משום שאין ביכולתם לשלם את חובותיהם הכספיים על-פי גזר הדין.
בדו"ח מציינים בסניגוריה, שהעובדה שכ-80% מהמאסרים המחליפים את תשלום הקנס הם בגין חוב שלא עולה על 5,000 ₪, מלמדת כי גם כאשר שיעורי הקנס שנגזרים נמוכים, הם לעתים גבוהים מיכולתם הכלכלית של נידונים רבים. מדי שנה ניתנים כ-30,000 גזרי דין הכוללים הוראה של מאסר חלף קנס.
מנגנון זה של מאסר המחליף את תשלום הקנס, מביא לפגיעה אנושה בחירותם של אנשים מחוסרי יכולת כלכלית. השנה למשל, טיפלה הסניגוריה באם חד הורית לשלושה ילדים שקיבלה התראה בטרם מאסר למשך 400 ימים בגין אי תשלום חוב בסך 4,000 ₪ שמקורו בגזר דין על עבירות תנועה משנת 2009. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל ורכיב המאסר בוטל וסכום הקנס הועמד על 400 ₪.
בתחילת חודש אוגוסט, פנה הסניגור הציבורי הארצי ד"ר יואב ספיר במכתב למשנה ליועץ המשפטי לממשלה גב' עמית מררי, ובו קרא להורות על ביטול האפשרות להטיל מאסר חלף קנס. במכתבו הצביע הסניגור הציבורי הארצי על כך שאין במשפט הישראלי מנגנון אפקטיבי שיגן על נאשמים עליהם מוטל מאסר חלף קנס מפני כליאה רק בשל חסרון כיס. ניסיונה של הסניגוריה הציבורית בייצוג נידונים העומדים בפני הפעלת מאסר חלף קנס נגדם מלמד, כי אכן אוכלוסיות חלשות הן הנפגעות העיקריות ממנו, וביניהן חייבים פושטי רגל ואנשים עם מוגבלויות פיזיות ונפשיות.
ברבות ממדינות אירופה קיים הסדר שונה להטלת עונשי קנס כמו למשל מנגנון המכונה "הקנס היומי". לפי מנגנון זה, בית המשפט קובע את מספר ימי הקנס בהתאם לחומרת העבירה, לנסיבות ביצועה ולעברו של הנידון, ובכפוף למגבלת ימי הקנס. לאחר מכן בית המשפט מעריך את מצבו הכלכלי של הנידון ובהתאם קובע את ערך "יחידת הקנס היומית". הסניגוריה הציבורית קוראת לשקול את אימוצו של מנגנון זה גם בישראל.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: משטרת ישראל מטפלת בתיקי חקירה בהתאם להוראות החוק ובאופן מוקפד, מקצועי וסדור, בהתבסס על תשתית ראייתית ושיקולים מקצועיים במטרה להגיע לחקר האמת.
הדברים כפי שהובאו בדוח הסנגוריה מתייחסים למספר קטן של אירועים שנלקחו בפינצטה מתוך מאות אלפי פעולות חקירה המבוצעות מדי שנה. חקירות שהובילו לעשרות אלפי כתבי אישום נגד עבריינים והרחקתם מהחברה הנורמטיבית.
באשר למעצר חשודים במעורבות בפלילים: ככלל שלילת חירותו של אדם מתבצעת רק כאשר יש הכרח לכך כאשר טובת החקירה מחייבת זאת ובמסגרת אכיפת החוק. בכל בקשה להאריך את מעצרו של חשוד בביצוע עבירה פונה המשטרה לבית המשפט שהוא הסמכות הבלעדית להורות על הארכת מעצרו של חשוד.
מכוח סמכותו בית המשפט בוחן את הבקשה על פי מבחני החוק והפסיקה, מפקח ומבקר על בקשות המשטרה והתקדמות החקירה.
ההחלטה בדבר מעצרו של חשוד מתקבלת רק לאחר שנשקלה בכובד ראש ונבדקה בקפידה במדרג אישורים על ידי קצין חקירות וזאת בהתאם לצורכי החקירה, חומרת העבירה, הסיכון לשיבוש החקירה והראיות בתיק.
נדגיש כי משטרת ישראל לא רואה במעצרו של אדם הליך ענישה והיא פונה לחלופה זאת אך ורק כאשר טובת החקירה מחייבת זאת על פי העילות הקבועות בחוק.
