ההפגנות ההמוניות המתקיימות מדי שבוע, בעיקר במוצאי שבת, סמוך למעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, מחוללות ויכוח סוער בחברה הישראלית, ולא רק בשל המסרים המושמעים בהן. בשעה שאירועי שגרה אחרים ובהם חתונות, הופעות ותפילות, נדרשים לעמוד בסד הגבלות מחמיר בצל מגפת הקורונה, בלב בירת ישראל מתכנסים שוב ושוב אלפים ורבבות כדי לקרוא להתפטרותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– השר ביטון התחייב: פיילוט חיבור לחשמל לשלושה מאחזים
– מחקר חדש: מדענים ישראליים גילו רצפים גנטיים של קורונה
– הדרך לטיפול בטרור ביהודה ושומרון עוברת בעזה
"ההפגנות פוגעות בכך שהן דוחפות את הציבור הישראלי לכיוון של לגיטימציה לקיים גם התקהלויות אחרות, שהן אסורות", אומר לנו ממונה הקורונה פרופ' רוני גמזו. שישה שבועות חלפו מאז שקיבל על עצמו את התפקיד המאתגר, והוא נדרש להתייחס לנושא שוב ושוב. נראה כי הוא חש שבסביבת נתניהו מצפים ממנו להוציא עבורם את הערמונים מהאש, ולהיות הגורם האחראי שידרוש ממערכת המשפט להורות על הפסקת המחאה ההמונית. אלא שלמרות הסתייגותו מההפגנות, גמזו לא מתכוון לספק את הסחורה הזו.
"אני לא מעודד את זה, ואני אומר בצורה הכי ברורה – מכיוון שיש שם התקהלות, גם אם היא באוויר פתוח, היא יכולה לגרום להידבקות", אומר גמזו, "אבל לא ניתן למנוע זאת כי אנחנו חיים במשטר דמוקרטי שלא שולל את זכות המחאה". הוא מכיר בכך שהמחלוקת בעניין היא "מורכבת, מקשה ומטריפה ציבורים מסוימים", אבל באותה נשימה מבקש להבהיר כי בעיניו "אף אחד ממי שמפגין לא עושה דווקא. הוא אזרח במשטר דמוקרטי ורוצה למחות. אני לא מאושר מזה, אבל זו מתכונת החיים במשטר דמוקרטי, אם כי צריך לבקש מהמפגינים לשמור ולהימנע מדוחק ומהתקהלות שיוצרת הדבקה. יש לנו חוזה ומסגרת של המשטר שבחרנו, ואנחנו גאים בו אף שיש לו מחירים".
תפוח אדמה לוהט
במשרד הבריאות הבהירו השבוע כי אין שם תשובה ברורה לשאלה אם ההפגנות עד כה הגבירו את הפצת הנגיף, זאת בעיקר משום שכמעט לא ניתן להתחקות אחר מחוללי התחלואה. מערך החקירות האפידמיולוגיות, שהקמתו גם כך עודנה רחוקה מהשלמה, אינו עשוי להתמודד מול היקפה העכשווי של התחלואה ולאתר את כל המגעים והמקומות שבהם שהו מאומתי הקורונה הרבים. מה גם שהמפגינים עשויים להסתיר בעת התשאול את השתתפותם במחאה, כדי לא לגרום לפגיעה בה.
תכתובת פנימית בין אנשי המקצוע במשרד הבריאות, שבה נאמר כי לא התגלה מקרה מאומת שמקור הדבקתו בהפגנות, הודלפה לכלי התקשורת, וחלקם מיהרו לנופף בה ולטעון כי ההתקהלויות בבלפור אינן יוצרות סיכון. אלא שלדברי גורמים במשרד, גם אם הייתה הדבקה כזו, היה קשה לעלות על עקבותיה. מנגד, הודהד ברשתות החברתיות דיווח כזב שלפיו 150 שוטרים נדבקו בהפגנות. בתגובה לפנייתנו הבהירו במשטרה כי לדיווח הזה אין שחר. במשטרת ישראל כולה נספרו עד כה 148 שוטרים מאומתי קורונה, מתוך יותר מ־30 אלף שוטרים. חלקם נדבקו במהלך עבודתם, וחלקם מחוצה לה.
הדיון הציבורי המתלהט בסוגיה תודלק השבוע גם בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבמסיבת עיתונאים שקיים ביום שני, טען כי ראשי המחאה מורים למפגינים לכבות את מכשירי הטלפון שלהם ולמנוע בכך את איכונם כחלק מהליך החקירה האפידמיולוגי. על פי נתניהו, כך משתמע, זו אולי הסיבה שלא ידוע על מפגינים חיוביים לקורונה. עוד בראשית אוגוסט כינה ראש הממשלה את ההפגנות מול מעונו "מדגרות קורונה", והאשים את התקשורת בעידודן.
היחס במערכת הפוליטית להפגנות ולסכנה הנשקפת מהן אם לאו, נגזר לרוב מההשתייכות המחנאית והמפלגתית. כך למשל, ח"כ מיקי זוהר מהליכוד צייץ בטוויטר כי "כל עוד ההפגנות המטורפות הללו של אלפי אנשים משולהבים, צורחים ומזיעים יימשכו, התחלואה תעלה פה לממדים שלא חלמנו", ותקף את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שאינו מונע אותן. לעומתו שר החוץ גבי אשכנזי הבהיר כי מפלגתו כחול לבן לא תאפשר פגיעה בהפגנות, שכן "זוהי זכות בסיסית של כל אחד מאיתנו להביע את דעתו, גם בעידן הקורונה".
על רקע נפיצותה של הסוגיה, בכירי מערכת הבריאות מבינים כי הבעת עמדה ברורה מצידם בנושא תהווה כניסה למלכודת. הם מסתייגים וחוששים מההפגנות, אך בשורה התחתונה בוחרים לגלגל את תפוח האדמה הלוהט לעבר המערכת הפוליטית ומבהירים כי היא שצריכה להחליט מה מידת הסיכון שיש לאפשר לטובת הערך הדמוקרטי של חופש ההפגנה.
"ללא קשר לזכות הציבור להפגין וללא הקשר פוליטי – בדרך שהן נערכות, הן מהוות סכנה", קבע בשבת האחרונה מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' חזי לוי, ודחה את הטיעונים על כך שאין נתונים על אירועי הדבקה במהלך ההפגנות. "אין שום דרך להימנע כשאלפי אנשים, לעיתים נטולי מסכות, גוהרים זה על זה במרחק אפס, צועקים ופולטים רסיסי רוק. זו בדיוק הדרך שבה הנגיף עובר. בגל הקודם שמרו על כללים בהפגנות, הפעם אנחנו לא רואים זאת יותר". לצד הדברים הברורים הללו אמר לוי, כי "מי שצריך למנוע הפגנות צריך למנוע זאת".
לא להרים את הקול
ישראל איננה המדינה היחידה שמתקיימות בה הפגנות המוניות גם בעידן הקורונה, והניסיון העולמי, בעיקר האמריקני, איננו כולל עדויות להדבקה המונית במהלכן. התחלואה בניו־יורק, בשיקגו ובפילדלפיה לא עלתה באופן משמעותי בעקבות צעדות הענק שהתקיימו בהן – וברחבי ארה"ב כולה – לאחר הרג האזרח השחור ג'ורג' פלויד על ידי משטרת מיניאפוליס בסוף מאי. במאמר שפרסם ב"גרדיאן" הבריטי הסביר פרופ' אשיש ג'ה, מנהל מכון הבריאות העולמי בהרווארד, כי מניתוח הממצאים שנאספו עד כה בארה"ב, עולה כי הרוב המכריע של תפוצת הקורונה מתרחש באירועים בתוך הבית ובחללים סגורים.
"הסיכון להידבקות מהפגנות בחוץ מצטמצם עוד יותר בשל המאמצים הברורים מצד המפגינים, שמקפידים ברובם ללבוש מסכות ולשמור על מרחק חברתי", טען ג'ה. לדבריו, הראיות עד כה מצביעות על כך שככל שאנשים מקפידים על ההגבלות, הפגנות המוניות עלולות אמנם להוות גורם סיכון להדבקה, אך לא יביאו ל"מפולת שלגים", כלשונו.
עם זאת, מחקר שפרסמה לפני כשבועיים קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד מעלה תהיות על ההיתר לקיום ההפגנות. בשונה אולי מנגיפים אחרים המוכרים למדע, נטען במחקר, COVID־19 מתנהג אחרת ודורש טיפול שונה. העברתו של הנגיף לאדם אחר והדבקתו, תלויה במידת עוצמתו בגוף החולה, במשך החשיפה אליו וברגישות של מי שעלול להידבק בנגיף.
בהתאם לממצאיהם, ממליצים החוקרים להחיל כללי ריחוק חברתי מדורגים ומותאמים. כך, גורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לדבריהם הם אירועים שכרוכים במאמץ נשימתי, שירה וצעקות או שיעול והתעטשות. פעולות אלה מייצרות ענני רסס מהירים ומרוכזים, שיכולים להגיע בתוך מספר שניות לטווח של עד שמונה מטרים ולהדביק את מי שנמצא בו ללא אמצעי הגנה על פניו. העדות המעניינת ביותר לכך נמצאה במקהלת חובבים שפעלה בסמוך לכנסייה המקומית בעיירה מאונט־ורנון, לא הרחק מסיאטל, וושינגטון. "מדביק על" בעל ריכוז נגיפי גבוה, שהיה בכלל נטול תסמינים (א־סימפטומטי), הדביק 52 גברים ונשים ששהו בקרבתו ולא עטו מסכות. שניים מהם מתו מהנגיף, וכמה אחרים חלו באורח קשה.
מהתרשים שפיתחו החוקרים מאוקספורד עולה כי אירועים קטנים יחסית, שהפעילות בהם נעשית בשקט או בדיבור מתון ומשתתפיהם עוטים מסכות – בטוחים יותר, וזאת ללא תלות בשאלה אם הם נערכים במקומות סגורים או פתוחים. לעומת זאת אירועים המוניים, בין אם הם נערכים בחללים סגורים ובין אם באוויר הפתוח, אך כוללים צעקות או דיבור בקול רם – הם בעלי פוטנציאל סיכון גבוה ככל שמשתתפיהם אינם מקפידים על מסכות ומרחק של כשני מטרים זה מזה.
לנוכח הממצאים הללו, מתעוררת השאלה מדוע מגבילים את מספר המשתתפים בתפילות באוויר הפתוח, ואילו הפגנות נעשות ללא הגבלה בהיקף המשתתפים.
פרופ' ערן סגל, איש מכון ויצמן למדע, סבור כי "האינטראקציות בין אנשים בהפגנות שונות מאוד מאינטראקציות במקומות שיש בידינו עדויות על הרבה הדבקות בהם, כמו תפילות בבתי כנסת סגורים וחתונות". לדבריו, אופי המפגשים הקהילתיים סביב בתי כנסת או בתפילות, בוודאי בחתונות, הוא שונה מזה שבהפגנות. "בהפגנות אנשים עומדים לרוב עם מסכות, והם נמצאים בתנועה ולא עומדים זמן רב באותו מקום. זה לא המצב בחתונות ובתפילות, כאשר המפגשים ארוכים יותר ואינטימיים. לרוב גם השהות בהפגנות היא לצד המשפחה הגרעינית, או קבוצת אנשים שהגיעו יחד ונמצאים במגע ביום־יום".
אם כך, מה ההבדל בין הופעת אומן בקבלת שבת בהפגנות בבלפור, שנעשית ללא מגבלות מרחק, ובין הופעה של אותו אומן באמפי פתוח שמחויבת בדרישות תו סגול, ישיבה מוגבלת ובקפסולות?
"זו שאלה טובה. אין לנו הרבה עדויות שאפשר להתבסס עליהן לאירועי הדבקה נרחבים, למעט בחתונות המוניות בחוץ. אנחנו מבינים כעת יותר את הפיזיקה של דרך ההידבקות, ויודעים שככל שמדברים חזק יותר וצועקים או שרים, מגבירים את היכולת להפיץ את הווירוס. בחתונות הדברים האלה קורים הרבה, ובהופעות אני מניח שזה תלוי בצפיפות. אם אנשים שרים זה באמת בעייתי".
יש היגיון בהגבלת התכנסויות במרחבים פתוחים ללא יותר מכמה עשרות בני אדם?
"אין סיבה שאירוע באוויר הפתוח יהיה בהכרח מדבק. הכול תלוי בצפיפות ובחבישת מסכות, ולדעתי הדברים צריכים להימדד בפרמטרים הללו. אין בהכרח היגיון מאחורי הגבלה על התכנסות של 50 משתתפים למשל".
לאזן בין זכויות
אם בכירי מערכת הבריאות מעדיפים שלא להיכנס לשדה המוקשים הפוליטי ולא להתבטא בסוגיית ההפגנות, אנשי הרפואה בשטח, הנושאים בעול המאבק בהשלכותיה של המחלה, מביעים את התנגדותם העמוקה להפרת ההנחיות.
"אני מתבייש בהידרדרות החברתית ובהתפרקות הערכים בחברה", אומר לנו ד"ר גדי סגל, מנהל מחלקת הקורונה הראשונה שנפתחה בישראל, בבית החולים שיבא. הוא מצהיר על עצמו כמחזיק בדעות שמאל וכמי שתומך באופן עקרוני במסרי ההפגנות, אך מבהיר כי "צריך להפריד בין הדעות הפוליטיות ובין כללי התנהגות בסיסיים במגפה".
בעיני ד"ר סגל, "מי שהולך להתקהלויות האלו או מי שלא שם מסכה מסכן את אביו הקשיש, את השכנה הקשישה וגם את אשתו ואת עצמו אם הוא מעל גיל 50 ויש לו קצת לחץ דם וסוכרת. אני בן 51 עם לחץ דם וסוכרת, אז מותר לי למות מקורונה כי אני נחשב לבעל גורם סיכון? למה אני צריך שמישהו, בגלל הדאגה לחירותו, ילך לידי בלי מסכה ועם פוטנציאל להרוג אותי? אנשים לא מקפידים על מסכה כי הם מבינים שהיא לא מגינה עליהם אלא בעיקר על הזולת, ובאותו רגע המסכה הופכת להיות צעד אלטרואיסטי ולכן הם לא שמים אותה".
טוענים שאין נתוני תחלואה מוכחים כתוצאה מההפגנות.
"אף אחד לא יודע באמת אם יש שם חולים או אין, וזה לא מה שחשוב. אנשים שם רוצים דברים טובים וחשובים ונכונים, אבל זה חוסר אחריות. זה אותו דבר כמו נסיעה לאומן, חתונות והתקהלויות אחרות. אין הבדל".
ממונה הקורונה פרופ' רוני גמזו: "מכיוון שיש שם התקהלות, גם אם היא באוויר פתוח, היא יכולה לגרום להידבקות. ההפגנות פוגעות בכך שהן דוחפות את הציבור הישראלי לכיוון של לגיטימציה לקיים גם התקהלויות אחרות"
בפוסט שפרסם השבוע בפייסבוק וזכה לתפוצה רבתי, קבל ד"ר סגל על ההתנערות הציבורית לתחושתו מנוכחותה של מגפת הקורונה. "צריך לחזור על הדבר הזה פעם אחר פעם, שימו מסכה והימנעו מהתקהלות ואנחנו נצא מהסיפור הזה", כתב. "רק ככה נוכל לתת לקורונה לעבור עלינו בלי שתרצח אלפים. אני מוכן לקבל על עצמי אי־נוחות בשביל שלא ימותו כאן אלפים ולא נצטרך ללכת לסגר. אני מבין שקשה לאנשים מאוד מאוד, אבל חייבים להימנע מזה כמה שיותר".
"כשאר הזכויות, גם הזכות להפגין אינה מוחלטת", מעיר פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט" ומומחה למשפט חוקתי. לדבריו, ניתן לאזן בינה ובין זכויות אחרות כמו הזכות לחיים – ככל שייקבע כי ההפגנה יוצרת חשש ממשי להדבקה – הזכות לפרטיות ולחופש תנועה של תושבי האזור וכיוצא בזה. "כך עשה גם בית המשפט העליון בעשרות פסקי דין. מצד אחד לאפשר את זכות המחאה, במיוחד כשמדובר בחופש ביטוי פוליטי שנחשב ל'ציפור הנפש של הדמוקרטיה', ובד בבד למנוע פגיעה שלא לצורך בזכויות אחרות. הדרך הנכונה לעשות כן היא באמצעות הגבלת שעות ההפגנה ומספר המשתתפים, קביעת מיקום ההפגנה, הגבלת השימוש באמצעי רעש לא סבירים, ומגבלות שונות המתחייבות מנסיבותיו הספציפיות של כל אירוע כגון חובת עטיית מסכות ושמירת מרחק בין המפגינים. במאמץ לא גדול ובעזרת שכל ישר ניתן לאפשר גם את הזכות החשובה של המחאה וגם את השמירה על שלום הציבור ושאר הזכויות".
תא"ל (במיל') אמיר השכל, ממובילי מחאת הדגלים השחורים, דוחה את ההנמקות הבריאותיות נגד הפגנות ההמונים שהוא ממייסדיהן. "הניסיון לחבר בין ההפגנות ובין התפשטות המגפה הוא ציני ואיננו מתבסס על שום נתון", הוא טוען. "ההחלטות בנושא צריכות להתקבל על בסיס נתונים, והניסיונות להצר ולבלום את המחאה הם עוד ניסיון של משפחת נתניהו להרחיק את ההפגנות ממעון ראש הממשלה".
כמשתתף קבוע בהפגנות הוא מעיד כי רוב הבאים מקפידים לחבוש מסכה, ולו בשל החשש מהקנסות שמטילה המשטרה המסתובבת באזור בכוחות מתוגברים. "בסרטונים שיוצאים ברשתות החברתיות, אתה רואה רק את מקרי הקיצון", הוא מציין. "מוקדי התחלואה האדומים והנרחבים ביותר הם דווקא בקרב אוכלוסיות שלא נראות כלל בבלפור – החרדים והערבים".
מה דעתך על הטיעון שההפגנות פוגעות בסולידריות החברתית? הציבור שרואה את התקהלויות הענק איננו מבין מדוע עליו אוסרים לקיים חתונות וללכת להופעות.
"ההתייחסות חייבת להיות עניינית לחלוטין. אם הנתונים מראים שבשטח פתוח ההידבקות נמוכה, אז מה הטענה. אבל היות שמאחורי הוויכוח הזה יש כוונות פוליטיות, קל 'להתעלק' על ההפגנות. אנחנו יושבים פה כבר שלושה חודשים, יום ולילה, והתכלית שלנו היא שנתניהו ילך הביתה. אם היו באים ואומרים לי עכשיו שיש איקס אנשים שנדבקו פה באופן ודאי, הייתי האחרון להגן על זה. אבל אף אחד לא יודע להביא נתון על מישהו אחד שנדבק בבלפור".
שטח הפקר
זירת התקהלויות אחרת, שאיננה זוכה לאותה תשומת לב ציבורית כמו ההפגנות בבלפור, היא הר הבית. אלא שבעוד המתפללים היהודים בכותל המערבי מחויבים להנחיות הקורונה והתו הסגול – מתפללים בקפסולות מוגדרות ומול עיניהם של פקחים חמורי סבר שאוכפים את חובת המסכות ואיסור ההתקהלות – תפילות המוסלמים בהר הבית מתנהלות באין מפריע. זאת, אף שאחד ממוקדי התחלואה הנרחבים נמצא במזרח ירושלים.
ביום ראשון התקיים במטה לביטחון לאומי דיון בשאלת סגירת הר הבית למתפללים, לנוכח הזינוק בנתוני התחלואה.
בשלהי חודש מרץ הצליחה ישראל, בשיתוף פעולה עם ירדן, לגבש הסכמות על סגירת הר הבית לתפילות. לאחר כחודשיים הוא נפתח מחדש, כמעט ללא הגבלות ריחוק, אך אנשי הווקף במקום אוכפים עטיית מסכות.
פרופ' מסעד ברהום: "משרד הבריאות עושה הסברה מצוינת, אבל זה לא עוזר. אנשים לא מפחדים ומצפצפים על ההנחיות, וזה בולט מאוד בגל השני. הם אומרים לעצמם 'לי זה לא יקרה', ולא תמיד יש למי שנדבק תסמינים, ולכן הם מתעלמים מההנחיות"
עם תחילת הגל השני והנרחב יותר דרשו בעיריית ירושלים לחדד את הגבלות הקורונה בהתכנסויות ההמונים במסגדים, ובעיקר בתפילות יום השישי שמגיעים אליהן מוסלמים מכל רחבי הארץ. אלא שהפעם הווקף המוסלמי התנגד להתערבות ישראלית בנעשה בהר. וכך, בכל יום שישי נכנסים להר הבית בין 18 ל־22 אלף מתפללים. מסרטונים ותמונות המופצים ברשתות החברתיות ניכר כי רבים מהם אינם שומרים על ההנחיות, מתפללים קרוב זה לזה ולא עוטים מסכות.
בעיריית ירושלים הסבירו לנו שלשום כי אין להם כל מנדט להתערב בנעשה בהר הבית – בניגוד מוחלט לשמירה הקפדנית על הגבלות הקורונה במתחם הכותל המערבי בסמוך.
גם איימן סייף, ממונה הקורונה במגזר הערבי, שחלה בקורונה השבוע, הסביר לנו כי הנעשה בהר הבית וגם הניסיונות הישראליים להביא להסכמה לצמצום הסכנה בהדבקה המונית חסרת שליטה, מוטלים לפתחם של המל"ל וקבינט שרי הקורונה. בכל מקרה, הנושא לא עלה השבוע לדיונים בקבינט ולא נמצא באמת על סדר יומם של קברניטי המאבק במגפה.
"בגל השני אנחנו רואים התנהגות חסרת אחריות במגזר הערבי", אומר פרופ' מסעד ברהום, מנהל "המרכז הרפואי לגליל" בנהריה. את ההשלכות העגומות הוא מכיר מקרוב, שכן כ־70 אחוזים ממטופלי מחלקות הקורונה בבית החולים שבניהולו הם ערבים. "משרד הבריאות עושה הסברה מצוינת, אבל זה לא עוזר. אנשים לא מפחדים ומצפצפים על ההנחיות, וזה בולט מאוד בגל השני. הם אומרים לעצמם 'לי זה לא יקרה', ולא תמיד יש למי שנדבק תסמינים, ולכן הם מתעלמים מההנחיות. הם לא מבינים שהם עלולים להדביק את ההורים שלהם ואת הסבא והסבתא".
