בשבע וחצי בבוקר ביום שני, החלו ראשוני התלמידים להיכנס בשערי בית הספר "עמל" בטייבה. בזה אחר זה הם נדרשו למסור לשומר הצהרת בריאות ולעבור בדיקת חום. המנהל, הילאל מסראווה, ניסה ללא הצלחה לתקן מדחום נוסף שהתקלקל, ומפעם לפעם התפנה לגעור בתלמידים סוררים שלא הקפידו להדק את המסכה על האף והפה. "זה כנראה היום האחרון שלנו ללימודים", אמר לנו, בעודו נואש מהמכשיר הפגום ומניח אותו בצד. בדיעבד ההחלטה על הסגר התעכבה, והתלמידים זכו ליום לימודים נוסף.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– השר ביטון התחייב: פיילוט חיבור לחשמל לשלושה מאחזים
– מחקר חדש: מדענים ישראליים גילו רצפים גנטיים של קורונה
– כך יתמודדו המבוגרים עם אתגרי המאה ה-21
"לסגור את בתי הספר זו החלטה גרועה", סבור מסראווה. "תלמידים רבים בכל השכבות יפתחו פערים בחומר הלימוד, שיצטרפו לפיגור שהם צברו בשנה שעברה. הפערים בין החברה הערבית לחברה היהודית בישראל קיימים, ועכשיו הם רק מעמיקים. בתקופה הראשונה של הקורונה ראינו איך לתלמידים היה קשה מבחינת ציוד קצה, מחשבים ומצלמות, ואיך במשפחות מרובות ילדים היה קשה למצוא מקום שיאפשר לימודים בשקט. היינו ממש קרובים לנשירה משמעותית של תלמידים בתקופה הזו.
"אני חושב שהמסגרת של בית הספר הרבה יותר בטוחה ושומרת על הכללים. אנחנו לומדים בקפסולות, בודקים את התלמידים לפני הכניסה ומקפידים על ההנחיות. פיזרנו פה נקודות חיטוי, התלמידים שומרים על מרחק והמורים מלמדים עם מסכות. התחלנו לעבוד על מחשוב הצהרות הבריאות, ומנסים להשתמש בטכנולוגיה כדי לעשות הכול בצורה נכונה. ברגע שהתלמידים יהיו בבית וההורים שלהם יהיו בעבודה, לא תהיה השגחה מספיק טובה והם יצאו לרחובות. החשש של ההידבקות יהיה אז הרבה יותר גדול, ולכן זה לא פתרון. זה לא יצמצם או ימזער את ההידבקות בנגיף".
בית הספר הרב־תחומי "עמל" בטייבה נחשב לאחד המובילים בחברה הערבית. אחוז זכאי הבגרות בו גבוה, ולימודי המדעים מוגברים. אבל כדרכם של צעירים, יש גם מי ששמחו שם על בשורת החופש הלא מתוכנן. "אני מבסוט, לא לומדים, אפשר לישון עד מאוחר ונשארים בבית, מה יותר טוב", אומר יוסוף, תלמיד כיתה ט'. עלי הבוגר יותר, מכיתה י"ב, משתיק אותו: "אתה ילד קטן, אין לך מבחני בגרות אז לא חשוב לך להיות בבית הספר. אנחנו צריכים לנסות ללמוד מרחוק את החומר לבגרויות, וזה ממש לא פשוט".
עלי לומד במגמה הנדסית־אלקטרונית המשלבת מדעי המחשב ומדעי הרפואה, כחלק מתוכנית שמפעיל הטכניון בבית הספר. "בסוף התוכנית אנחנו צריכים לגשת ל־10 יחידות בגרות במסגרתה, בנוסף ל־5 יחידות פיזיקה. אי אפשר לעצור את החיים ואת הלימודים. לא למדנו ממרץ עד מאי וזה פגע בנו. חייבים לחזור לשגרה", הוא אומר.
המנהל הילאל מציין את החתונות כמוקד ההדבקות העיקרי בחברה הערבית: "ביומיים־שלושה האחרונים, אחרי שהכריזו עלינו כעל יישוב אדום, אנשים התחילו לקחת ברצינות את העניין. אבל יש לנו בעיות עם החתונות. קשה מאוד להשתלט על זה. אנשים קובעים חתונות חצי שנה ושנה לפני, וקשה לבטל. הוזמנתי לשתי חתונות, לאחת מהן לא הלכתי אבל לשנייה הייתי מוכרח ללכת. אמנם בכניסה היה חומר חיטוי ומסכות, אבל כשעולים לבמה ומתחילים לרקוד אני בספק אם מישהו יכול לשמור על מסכה כל הזמן, אם בכלל. החתונה התקיימה בתוך הבית, היו קרוב למאה איש במקום צפוף".
התלמידים הממושמעים בכניסה למוסד עוטים מסכות, אבל בשיטוט ברחובות הסמוכים ניתן לראות כי עם היציאה מבית הספר רבים מהם מורידים אותה. ככלל, ההקפדה על מסכות ברחובות העיר הרבה פחות משמעותית.
"אל תשקרו למשרד הבריאות"
שועאע מנסור מסארווה, ראש העיר טייבה, נלחם עד הרגע האחרון כדי להוציא את העיר שלו מהרשימה האדומה. הוא מקבל אותנו במשרדו, ומצהיר שהכול פוליטיקה. "ההחלטות שהתקבלו הן החלטות פוליטיות", הוא קובל. "החרדים קובעים מה יקרה ומנהלים את המדינה, ואגיד לך את האמת, כל הכבוד להם. בהתחלה דיברו על שמונה ערים אדומות שצפויות להיכנס לסגר, בעיקר חרדיות. הם לחצו, והרשימה גדלה לארבעים ערים. זה הכול פוליטיקה ולחץ של החרדים שנתניהו פחד שיפרשו לו מהממשלה.
"תבין, לי לא מפריע סגר לילי, אני בעד כי אני לא רוצה שיתקיימו חתונות. אבל לסגור את בתי הספר זו החלטה גרועה שעושה צחוק מכל הערים הצבועות באדום, כתום או ירוק. מחר בבוקר הילדים שלא הולכים ללימודים יהיו בקניונים בכפר־סבא וילכו לחוף הים בתל־אביב ולבריכות שחייה. הקורונה תחגוג יחד איתם. אנחנו מתנהלים כמו רפובליקת בננות. הביאו אנשים שלא יודעים לנהל את המשבר הזה. אמרו שבחום הקורונה לא תתפשט, והשבוע בשיא החום היו הכי הרבה נדבקים".
בעיני מנסור, סימון הערים החרדיות והערביות כגורם ההדבקה בקורונה הוא אפליה לא מוצדקת. "מדברים על הערים שלנו ושל החרדים, אבל תסתכל על הנתונים. תל־אביב, אילת וחיפה הן הערים עם מספר הנדבקים הכי גדול. זה שעשו נוסחה של מספר נדבקים לעשרת אלפים תושבים, זה לא מעניין, בטח שלא את הקורונה. הפוטנציאל של תל־אביב להדביק את כל המדינה הוא פי אלף משל טייבה. לתל־אביב מגיעים מכל העולם, בטייבה נשארים רק המקומיים".
עיר אדומה נוספת שמספר החולים בה גואה היא כפר־קאסם. בחנות חומרי הבניין הסמוכה לכניסה לעיר אנחנו פוגשים באיימן. הוא מקפיד על ריחוק ומסכה באופן חריג למדי לסביבה, ומיד מתברר מדוע. "כמעט חודש לא הייתי בחנות, הייתי חולה בקורונה", הוא מספר. "הרגשתי קצת לא טוב, עשיתי בדיקה ויצאתי חיובי. נכנסתי לבידוד בלי שום תסמינים, ופתאום שבוע שלם התחיל לי קוצר נשימה חריף. שתבין, אני ספורטאי, שיחקתי כדורגל כמעט מקצועי, אני לא מעשן ועד היום בכושר. ובכל זאת שבועיים הייתי סמרטוט ולא יכולתי לנשום".
אני שואל אותו על התושבים הרבים שראינו שאינם מקפידים על הכללים. "עד שזה לא פוגש אותך, אתה לא מאמין בזה. אני הייתי כמוהם, לא הקפדתי. היום אני יותר שומר, הולך עם מסכה ולא מתקרב לאנשים. לחתונות בכפר אני לא הולך, לא רוצה עוד פעם קורונה".
אני שואל את אחד העובדים הצעירים בחנות, ששמו עזמי, אם אין לו בית ספר, והוא מחייך: "וואלה אצלנו סגור. לא פתחו בכלל את שנת הלימודים כי אנשים מפחדים לשלוח את הילדים שלהם. המצב לא הכי טוב. המחלה התפשטה יותר מדי, אנשים מזלזלים. לא שמים מסכות, ממשיכים להיפגש. והיום אנחנו עוד במצב טוב כי זה קיץ".
ליד מתקן שטיפת הרכבים הסמוך יושבים יאסר ומחמוד וממתינים לסיום הטיפול במכוניתם. יאסר נטול מסכה. "עזוב אותך, מסכה לא תעזור. כולם יידבקו בסוף. החזקים ישרדו, והחלשים מבחינה רפואית – לא. אין לנו באמת מה לעשות", הוא טוען. ואילו לדברי חברו מחמוד, "צריך לקבל החלטה. או שסוגרים את כל המדינה לחודש, או שמתנהגים כרגיל. אי אפשר להמשיך ככה חצי חצי".
תוך כדי שיחתנו מגיע למקום חברם תאמר. הוא מתחבק ומתנשק, גם הוא ללא מסכה. אני לוקח כמה צעדים לאחור. "מהרגע שהתחילה הקורונה, אני אמרתי שזה שטות", מצהיר תאמר. "לא שמתי מסכה יום אחד ולא מתכוון לשים מסכה. תמיד היו מחלות בעולם, אי אפשר לעצור את החיים. תנו לנו לעבוד, לשמוח בחתונות".
חודשי הקיץ הם עונת החתונות העמוסה במגזר. ההוראה לסגור את אולמות האירועים כדי למנוע התקהלות אסורה והדבקה המונית, הובילה לקיום חתונות פיראטיות בחצרות פרטיות. המתחמים הקטנים והיעדר הפיקוח יוצרים קרבה גדולה יותר ומגבירים את סכנת ההידבקות. בשבוע אחד, מספרים לי המקומיים, התקיימו בכפר־קאסם ארבע חתונות, מספר החולים עלה בהתאמה והעיר נצבעה אדום.
בכיכר המרכזית של העיר הוצב מסך, ועליו נראים שוב ושוב ראש העיר ורופאים מקומיים כשבפיהם מסרים אקטואליים מתחלפים. כל אחד מהמסרים נועד להתמודד עם הלכי רוח שונים הרווחים בחברה הערבית בסוגיית הקורונה. "קורונה היא לא בושה. נדבקתם? היכנסו לבידוד ביתי או התפנו למלונית", התייחסו הדוברים לתפיסה שלפיה הידבקות בקורונה היא עניין מביך שיש להסתיר. מסר נוסף עסק בשאלת האמון במערכת הממשלתית הישראלית: "הסיבה לעליית הנפגעים היא אי שמירה על הכללים", נאמר. "שִמרו על הבידוד הביתי, אל תשקרו למשרד הבריאות". וגם: "הקורונה פוגעת בכולם, גדולים וקטנים". אך הנערים שנסעו לנגד עינינו בכביש הראשי על אופניים חשמליות במהירות מסחררת וללא מסכות, לא ממש התרשמו.
בבית קפה השוכן ברחוב הראשי של כפר־קאסם יושבים כעשרים תושבים בשעת צהריים מאוחרת. בגילם המתקדם כמעט כולם בקבוצת סיכון, אך הדבר לא מפריע להם לשבת סביב שולחן אחד ולשחק רמי כשהמסכות תלויות ברפיון על הסנטר. על מסך הטלוויזיה הסמוך צצה דמותו של הרב אמנון יצחק, המתראיין בתוכניתו של אמנון לוי. הכותרת קובעת: "מרד החרדים. הרב אמנון יצחק: הכל חרטא, הכל בלוף של ביבי".
על כיסא מרוחק מעט יושב נזיד, פניו מעוטרות בזקן צרפתי בלבד. הוא מתחבר לכותרת שעל המסך. "אני לא מאמין בקורונה. כל הסיפור הזה זו המצאה של הממסד העולמי. מה האינטרס? אני לא יודע. כל מי שמת בבית החולים אומרים שהוא מת מקורונה. זה סתם, הכול חרטא".
לצידו יושב עז אל־דין עטוי מסכה, ומבטא גישה שונה. "אפשר יהיה לצמצם את מספרי החולים רק אם ניכנס לסגר הרמטי של עשרה ימים לפחות. לפתוח רק חנויות מזון ותרופות. המדינה תיתן כסף למי שלא עובד, והרשויות והצבא יעזרו. יחלקו מזון כמו שעשו בבני־ברק. המספרים יירדו", הוא משוכנע. "אף אחד לא ידאג לך", מתפרץ נזיד לדבריו. "לא ייתנו לנו מתנות. יש אפליה גם בקורונה. אתמול הייתי במרינה בהרצליה, ישבתי עד הערב, אנשים לא שמים מסכות ולא ראיתי פקח או שוטר. רק אצל החרדים והערבים מדווחים על עלייה במספרי הקורונה כי רואים בהם אוכלוסייה חלשה, אז אפשר לעשות עליה אבו עלי".
מתנת חתונה: תשלום הקנס
ביום שני ביקר שר הביטחון בני גנץ במרכז השליטה בכפר־קאסם, ועמד מקרוב על נתוני התחלואה הגבוהים בעיר ועל הצעדים הננקטים לצמצומם. הוא בירך על הירתמותה של הרשות המקומית למאבק בקורונה, ודיבר על מוקד ההדבקה העיקרי באוכלוסייה הערבית: החתונות. "אני אומר לכם, אי אפשר לקיים חתונות רגילות", פנה לנוכחים. "אפשר להתחתן, צריך להתחתן, אבל באירועים קטנים. צניעות עכשיו, מסיבה גדולה אחר כך כשכולם יהיו בריאים. כרגע חייבים להקפיד על ההנחיות, ובעזרת השם נוכל להתקדם".
לצד הקמת מתחמי היבדק וסע, פעילות פיקוד העורף ביישובים הערביים כוללת הצבת מערכות כריזה והשמעת הקלטות של אימאמים ואנשי דת הקוראים לשמור על ההנחיות. "אני רואה את הפעילות החיובית בכפר־קאסם ורוצה לעודד את כל מנהיגי הרשויות הערביות לקחת את העניינים ברצינות ובאחריות גדולה", אמר לנו גנץ. "זה מאוד חשוב. יש מאמץ משותף של הרשות המקומית, משרד הביטחון, צה"ל ופיקוד העורף ומשרדי הממשלה, שמעמידים את כל מה שאפשר בשביל להצליח".
סגן הרמטכ"ל האלוף אייל זמיר, שנכח גם הוא בישיבה המיוחדת בכפר־קאסם, הגדיר את המטרה: מלחמה למניעת סגר כללי. "צה"ל ופיקוד העורף, חיילים סדירים וחיילי מילואים, מתגייסים למשימה ונכנסים בכוחות גדולים מאוד לערים האדומות כדי להוריד את המספרים. יש פה מרכיב משמעותי של שיתוף פעולה בין הרשויות לגורמי צה"ל, המשטרה, משרד הביטחון והבריאות", אמר.
ראש עיריית טייבה: "אני בעד סגר לילי כי אני לא רוצה שיתקיימו חתונות, אבל לסגור את בתי הספר זו החלטה גרועה. הילדים ילכו לקניונים ולחוף הים, והקורונה תחגוג יחד איתם"
שאלתי אותו בנוגע למידת ההיענות והקשב של המגזר הערבי לכוחות הביטחון והמשטרה, נוכח משקעי העבר. "אין ממש ברירה", השיב האלוף זמיר. "צריך להקפיד על סגר לילי, לשמור על ההנחיות ולהישמע להוראות פיקוד העורף והמשטרה. לצמצם את המגע עד כמה שניתן, להקפיד על בידוד ולעשות את כל הפעולות כדי לחזור להיות עיר ירוקה ומדינה ירוקה. חייבת להיות יותר היענות מהציבור כי השלב הבא הוא סגר מלא, ומזה אנחנו בורחים".
ראש העיר כפר־קאסם, עאדל בדיר, שהצטרף לישיבה בזום בשל שהותו בבידוד, סימן גם הוא בשיחה איתנו את החתונות כמוקד ההדבקה העיקרי. "הגענו בחודשים האחרונים ל־60 ו־70 חולים חדשים ביום. אחוז ההדבקות הגיע ל־30 אחוז. לכן אפשר בהחלט להגדיר את כפר־קאסם כעיר אדומה, אפילו עיר אדומה מאוד".
לדברי בדיר נעשים מאמצים להפחית את התחלואה, והם מתחילים לתת את אותותיהם. "לא יעזרו כל התוכניות והמאמצים אם התושבים לא ייקחו את העניין ברצינות. ראינו שבחודשים הראשונים של הקורונה, כשהאנשים פחדו מהווירוס הלא נודע, הם נשארו בבית ואחוזי התחלואה היו נמוכים. עכשיו יש מין תחושה של משהו מוכר ולא כל כך מסוכן, אז אנשים מקיימים חתונות וחוזרים לעבוד ולא מקפידים על ההנחיות. אם רוצים להוריד את מספר החולים, חייבים לשנות את החשיבה ולהקפיד".
בבית הקפה של ודיע, סמוך למקום ההתכנסות של הבכירים, לא הבינו בתחילה על מה ההמולה ומדוע הגיעו הכוחות שסגרו להם את הרחוב בשעות הבוקר. לאחר שיושבי המקום מקבלים עדכון זריז כי מדובר בביקור רם דרג לרגל הקורונה, גם הם מפנים אצבע מאשימה לעבר החתונות.
"מי שחושב שאפשר לעצור את החתונות, לא מבין את המגזר הערבי", אומר ודיע. "סגרו את האולמות, אז אנשים עושים חתונות בסתר, בלחץ, מחשש שיגיעו שוטרים. אם היו משאירים את האולמות עם הכללים וההנחיות של משרד הבריאות, לא היה קורה שום דבר. במקום זה אנשים עושים חתונות ברחוב ומדביקים אחד את השני".
המשטרה עושה כל שביכולתה לאכוף את ההנחיות. היא מפזרת את החתונות ומשיתה קנסות מרתיעים על המארחים. ודיע מגלה כי גם לעניין הזה יש פתרון. "ראיתי בחתונות איך אחד האורחים הגיע לבעל השמחה ואמר לו 'אל תדאג, אם תבוא המשטרה ותיתן לך קנס – אני משלם אותו כמתנת חתונה'", הוא מספר. "היו גם מקרים שנתנו קנסות ואנשים עם קשרים במשטרה ביטלו אותם. זה ממש מעציב שבמקום לדאוג לבריאות של כולנו, אנשים משחקים עם המשטרה בחתול ועכבר. אני חושב שחייבים לעשות סגר. נכון שזה פוגע בפרנסה, אבל קודם כול צריך לשמור על הבריאות".
