במשך עשר שנים שמר רב פקד ירון שור על שתיקה. מאז הורשע רומן זדורוב ברצח הנערה תאיר ראדה בת ה־13, הפכו הוא וצוות המחלקה לזיהוי פלילי מטרה להתקפות בלתי פוסקות. בשבוע החולף הגיעה הפרשה שוב לבית המשפט בדרישה למשפט חוזר, והביטויים החריפו. עורכי דינו של זדורוב, מגובים בסגן ראש השב"כ לשעבר יצחק אילן, הכריזו כי "שוטרים מושחתים תפרו לזדורוב תיק".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בכירי מח"ש: "אלשיך ביקש להלך עלינו אימים״
– מגפת הקורונה נקלעה בטעות לשנת בחירות ישראלית
– אם לא תשנה מסלול, ניו-יורק עלולה להפוך לדטרויט החדשה
בתקופת שירותו מנעה המשטרה מרפ"ק שור להגיב להאשמות. עתה, שנה וחצי אחרי צאתו לגמלאות, הוא החליט לשבור את שתיקתו. בריאיון הוא פורס את מסכת הראיות, קטעי הווידאו והתצלומים המוכיחים לדבריו כי לא נפל כל פגם בחקירה. "הטענות מופרכות ומקוממות. בגלל אג'נדה של כמה מומחים בעיני עצמם שמנסים לגמד את הראיות, מטילים דופי באנשים שמקדישים את חייהם לעשיית צדק", הוא קובל.
בשבוע הבא ימלא עשור שנים לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת. זדורוב הודה ברצח ראדה, כשהמניע לכך היה נקמה על גידופים ועלבונות שהטיחה בו בעקבות סירובו לתת לה סיגריה. על פי פסק הדין הוא הבחין בה כשעלתה לשירותים בקומה השנייה בבית הספר בקצרין ונכנס לשם בעקבותיה. הוא רצח אותה בסכין, לאחר מכן נעל את תא השירותים מבפנים וקפץ החוצה.
רצח תאיר ראדה עורר עניין ציבורי רב ביותר לאורך השנים. מצדדי חפותו של זדורוב הקימו אתר אינטרנט למענו וכמה סרטים דוקומנטריים ניסו להוכיח כי הוא חף מפשע. בעקבות ערעור לבית המשפט העליון הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת של הראיות, אך זה שב והרשיע את זדורוב. ערעור נוסף לעליון נדחה.
"הרצח הזה מציף את פחדיו של כל אדם השולח את ילדיו לבית הספר, מקום שבו הוא אמור להיות מוגן", סבור שור. "נערה נרצחה כמו בסרטי אימה, לא בשל אונס או ריב בין חברים. העיסוק ברצח לובה על ידי בעלי אינטרסים גם מהסיבה שהרוצח הוא עובד זר ממדינות חבר העמים".
שור, 63, שירת במשך 32 שנה כקצין במעבדת חומרים וסימנים במחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ). הוא נחשב אחד המומחים המובילים בעולם לבדיקת עקבות נעליים וצמיגים. מאחוריו עשרות מאמרים והרצאות באירופה ובארה"ב בכנסים מקצועיים לזיהוי פלילי.
"אנחנו לא מפנטזים או שולפים דברים מהשרוול", הוא אומר השבוע. "אנחנו זהירים מאוד. מז"פ אינו הגורם להרשעות שווא אלא להפך – התרופה להן. המז"פ אינו קובע אם אתה אשם או זכאי, אלא רק מה היה המצב ששרר בזירת העבירה בעת ביצועה. תפקיד השופט לבחון האם יש התאמה בין ההסברים שנתן החשוד, לממצאים בשטח".
ובכל זאת, ההיסטוריה יודעת לספר על הרשעות שווא שהתבססו לכאורה על ממצאים שנראו חד־משמעיים.
"בארה"ב יש המון הרשעות שווא כי שיטת המשפט מתבססת על עדי ראייה, גם כאשר המחקרים מראים כי שיעור הטעויות בזיהוי פנים מגיע ל־30 אחוז. אם אתה אדם שחור ועד ראייה מעיד שראה אותך בזירה, סיכוייך לשבת בכלא גדולים. השופטים יעדיפו לקבל את עדותו של עד ראיה קשיש שלא הרכיב משקפיים בסביבה חשוכה, על פני טביעות נעליים המוכיחות כי האדם המדובר לא היה שם. לכן טביעות נעליים מכונות שם 'הראיות הנזנחות', אבל בפועל יש בכוחן לזכות או להרשיע".
בחקירת רצח תאיר ראדה, אומר שור, הייתה התאמה מלאה בין תיאור האירועים שמסר זדורוב בשחזור המעשה, לממצאי טביעות הנעליים. ההגנה טענה כי החוקרים שגו בפענוח הטביעות. יצחק אילן, שהצטרף לצוות ההגנה, אף טען כי מדובר בשוטרים מושחתים שבדו ראיות. שור מתקומם מאוד על האמירה: "להזכירך, זדורוב היה החשוד השלישי אחרי שכבר חקרו שני חשודים אחרים".
עם הפנים לדלת
בשנת 2016 שודרה ב"הוט" סדרה בשם "צל של אמת", שתיארה את חקירת רצח ראדה. הוצג שם סיפורה של אישה שכונתה בראשי התיבות של שמה, א"ק. תואר כי מדובר בצעירה שאינה יציבה בנפשה, שהתגוררה בעת האירוע עם בן זוגה, א"ח, סמוך לבית הספר. אותו א"ח העיד שהתוודתה בפניו שרצחה את ראדה כשהיא לבושה בבגדיו ושהשתמשה בפאה, שאכן נמצאה בפח אשפה סמוך לבית הספר. על פי הטענה, במהלך השנים חזרה א"ק על גרסתה בפני שותפתה לחדר בבית החולים הפסיכיאטרי שבו אושפזו, אלא שהשותפה לחדר התאבדה ואי אפשר היה לאמת איתה את הדברים.
א"ק עצמה הכחישה את הטענות. לפני שנתיים טען סנגורו של זדורוב, עו"ד ירום הלוי, כי בזירה נמצאה שערה המתאימה לפרופיל הגנטי שאליו שייך גם א"ח. אלא שבדיקה העלתה כי הפרופיל מתאים לאלפים בישראל.
הטענה של אילן ושל אחרים היא כי המשטרה לא חקרה די את א"ק, וכי להם אין כל ספק שהיא הרוצחת.
"אין כל ממצאים פורנזיים התומכים בטענה זו. מדובר בבחורה פגועת נפש ואני בספק אם אילן קרא את המכתב של א"ח, שבו הוא מטיל את האשמה בא"ק. זה מכתב הזוי ביותר שבו הוא מתאר כי היא לבשה פאה צבעונית ואת בגדיו, כרכה תחבושת סביב חזה כדי להיראות צעירה יותר – סיפור מצוץ מהאצבע".
שור שולף את מחשבו האישי ומציג את הממצאים שבהם, לדבריו, אין להטיל ספק. תחילה הוא מראה סרטון שבו נראה ראש צוות החקירה רפ"ק יורם אזולאי, משחזר את דרך הימלטותו של הרוצח, כפי ששיערו החוקרים בשלב ראשון. "ראדה נרצחה בתא מספר 2. על מושב האסלה, לצד גופתה, נמצאה עקבת נעל. עוד חלקי עקבות וסימני דם נמצאו על מיכל הניאגרה ועל הקיר המפריד בין תא 2 לתא 3. החוקרים סברו כי מדובר בעקבות הרוצח. התיאוריה הייתה שהרוצח, בגבו לדלת, עלה על מכסה האסלה, טיפס על המכל ומשם לקיר המפריד, שמעליו דילג אל תא 3 ויצא לדרכו בהשאירו את דלת תא 2 נעולה כדי למנוע את גילוי הגופה".
אולם לחוקרים התברר בהמשך כי טעו. טביעת הנעל הזאת לא הייתה שייכת לרוצח. כאשר זדורוב הובא לשחזור, הם נדהמו. התברר כי סיפורו שונה לחלוטין. כעת מציג לנו שור את סרטון השחזור שבו נראה החשוד עומד ופניו אל הדלת, עולה על האסלה, מניח את שתי ידיו על קירות התא משני הצדדים וקופץ בקלילות החוצה מעל דלת הכניסה, ולא אל התא הסמוך.
"הפוך, רבותיי, הפוך", אומר שור. "האדם דרך על המכנסיים של הנרצחת והותיר עקבות הפונות אל הדלת, בדיוק כפי ששחזר זדורוב. כשמצאתי את הטביעות על המכנסיים כלל לא ידעתי על השחזור, כי יש הפרדה מוחלטת בין עבודת מז"פ לעבודת החוקרים. זדורוב טען שכלל לא היה במקום, אך המכנסיים והעקבות מספרים סיפור אחר".
המפנה בחקירה אירע שלושה שבועות אחרי הרצח, כאשר חוקר הסיבים מצא טביעת נעל על מכנסי הג'ינס של תאיר. היא התאימה לחלוטין לנעל של זדורוב שנמצאה בביתו. על הנעל נמצא DNA של זדורוב, אך לא של תאיר. "לקח לנו חודשים לפענח את העקבות, שבמהלכם שכללנו שיטות להעתקת דם ממכנסי ג'ינס באמצעות חומר דמוי פלסטלינה הנקרא אלג'ינייט, ואז נחשפו לעינינו עקבות נוספים שאי אפשר היה להבחין בהם בתחילה.
"זו אחת מההתמחויות שלנו: לפתח שיטות ויזואליזציה לאיתור טביעות אצבע ונעל ולהצליח להביא את הממצאים מהזירה אל המעבדה. אנחנו המצטיינים בעולם בתחום הזה. על מכנסיה של תאיר נמצאו סימנים נוספים מנעליו של זדורוב. טביעות הנעליים בזירה סיפרו את הסיפור בשלמותו. זדורוב לא זרק את נעליו, וסיפק את ההוכחה להימצאותו במקום ברמת סבירות גבוהה מאוד, זה המינוח המדויק של מדע הזיהוי הפלילי. הסיכוי שזוג נעליים אחר הותיר עקבות אלה הוא קרוב לאפסי".
אז של מי הייתה טביעת הנעל הראשונה שנמצאה על האסלה?
"חיפשנו במשך שלושה שבועות את בעל הנעליים, אך לא נמצאה נעל מתאימה לעקבות האלה. אלה 'עקבות מסיחות דעת'. התעלומה הזאת לא פוענחה", אומר שור. "כמו בכל זירת רצח, הגיעו לשם שוטרים, קצינים ובעלי תפקידים שהשאירו טביעות נעל רבות. בזירה ההיא היו כ־30 איש בטרם הגיעו חוקרי מז"פ ו־17 מהם השאירו טביעות נעליים בשטח. הסברה היא שמדובר במתנדב של 'הצלה' שניסה להראות כיצד נמלט הרוצח מזירת הפשע", אלא שמתנדב שכזה לא נמצא עד היום.
בימים אלו מנסה ההגנה להביא ראיה חדשה הקשורה באותה טביעת נעל: משפט שהוקלט בהרצאה של ד"ר חן קוגל, שעמד בראש המכון לרפואה משפטית, מטיל ספק שמדובר ב"מחלץ אלמוני". לטענתו, המחלצים הגיעו למקום שש או שבע שעות אחרי הרצח, זמן שבו הדם נקרש ולא סביר שיותיר סימנים על הנעל. לדעת סנגוריו של זדורוב דבר זה מחזק את הטענה כי לא הוא הרוצח. שופט בית המשפט העליון חנן מלצר אמור להכריע אם יש מקום למשפט חוזר בגין זאת.
שור אומר כי יש כאן מחלוקת בין המומחים. "עמי לייפר, מנהל המעבדות הניידות של מז"פ שכבר ביקר במאות זירות רצח, אומר שבהחלט ייתכן שכאשר הוציאו את הגופה נקווה דם מאחד הפצעים הפתוחים על עקבת הנעל, אבל לא לי להחליט בעניין".
ההגנה ויצחק אילן טוענים כי הודאתו של זדורוב מלאה בפרטים מוכמנים שליליים. שהוא נרמז על ידי החוקרים, ושגם המדובב שהוכנס לתאו סיפר לו פרטים שאחר כך הוצגו כמוכמנים."אם זה היה נכון, הם היו מדריכים אותו לשחזר באופן התואם את מה שסברו תחילה, לעמוד עם הגב אל הדלת ולעבור דרך האסלה מעל לקיר לתא הסמוך, כי זה מה שהם ידעו. זה הסיפור ואין בלתו. אבל הוא סיפר סיפור הפוך ב־180 מעלות שהתברר לפי המכנסיים כי הוא נכון! מה טוענים? שפרטי חקירה מוכמנים הם כאלה שרק הרוצח והחוקרים יודעים. זה לא נכון כי כך החוקרים יכולים לכוון את החשוד בתשובותיו. פרט מוכמן הוא כזה שידוע רק לרוצח וזה מה שהיה כאן".
אבל מומחה שהובא מארה"ב, ד"ר ויליאם בודזיאק שבדק יחד אתך את הממצאים, הטיל ספק בכך שזו טביעת נעל וסבר שמדובר בדם שיצר סימנים של עקבה.
"ביל ואני היינו ידידים שנים רבות, הוא הביא אותי לכנסים רבים ואף תרמתי פרק בספרו. חוות הדעת שנתן במשפט או־ג'יי סימפסון הייתה מלאכת מחשבת. איני יודע מה גרם לו, 17 שנים אחרי שפרש, ולהמציא המצאות.
"הוא עשה טעויות מתודולוגיות קשות והסתיר ראיות שלא תאמו לאג'נדה שלו. השופט הביע צער ש'עד, אשר כפשוטו חצה אוקיינוסים בכספי ציבור כדי להעיד בביהמ"ש, בתיק בו עסקינן בדיני נפשות, בחר למרבה הצער להיות מוטה'. ב־2014 התעמַתי איתו בכינוס בפראג על הממצאים האלה מול מאה מומחים אירופים ואיש מהם לא חלק על דעתי. היו"ר, ד"ר מייקל בראונה, חוקר מגרמניה, הודה לו בנימוס אך העיר: 'אבל לא נוכל להתעלם מהעובדה שראינו כאן עקבות נעליים'".
מדוע לא נמצא DNA של תאיר על נעלי זדורוב?
"פשוט מאוד, הוא שטף אותם במים וסבון. אפילו אין צורך באקונומיקה. כל הניסויים שלנו הוכיחו ששטיפת נעליים במים וסבון מעלימה את ה־DNA בשיטות הגילוי שהיו נהוגות אז. הפכתי למומחה בשטיפת נעליים מהמעלה הראשונה וזה קיבל גושפנקה מבית המשפט".
חתכים עצמיים
חוות הדעת שלך חרצה את דינו של זדורוב. במייל ששלחת למשטרת גרמניה כתבת שטביעת הנעל היא הראיה היחידה. טענת ההגנה היא שהשופטים הוטעו על ידך.
"לא רק חוות דעתי. מלבד ההודאה והשחזור יש עוד ראיות ששישה מתוך שבעה שופטים שראו אותן קבעו שהוא אשם. אני דיברתי על חלק קטן בלבד. בחקירתו טען זדורוב כי זרק לפח את המכנסיים שלבש באותו יום מכיוון שעלה במשקל והם היו 'קטנים עליו'. מאותו רגע גברו החשדות נגדו. בית המשפט מפרט יפה את הדברים ב־450 עמודים שספק אם המבקרים קראו.
"אתן לך עוד דוגמה: הוא דיווח למעביד שלו בערב כי 'יש בלגן בבית הספר, ילדה נפלה בשירותים', ואילו גופתה של תאיר נמצאה רק לאחר מכן. הוא לא סיפק הסבר מניח את הדעת מדוע זרק את מכנסיו. ראיה נוספת טמונה בעובדה שרק אחרי שסיפר לחוקרים שמנעול תא השירותים מקולקל, הם גילו שאכן כך הדבר".
כיצד תסביר את אי ההתאמה בין ממצאי החתך שנמצאו על צווארה של תאיר, שהעידו כי הסכין הייתה משוננת, לעדותו של זדורוב כי השתמש בסכין יפנית חלקה?
"אתה יודע כמה פעמים חתכתי את בשר ידי כדי להוכיח שמדובר בטענת סרק? גם את כל הניסויים מה קורה לדם עשיתי בדמי שלי. פשוט לא היו מתנדבים אחרים… הפתולוג טען שהחתך נוצר מלהב מושחז. הוא לא ציין שהלהב היה משונן. הרופאה הפתולוגית מאיה פורמן שעבדה תחת קוגל טענה שהסימנים על סנטרה של תאיר מקורם בסכין משוננת. התובעת שילָה ענבר חקרה אותה, והציגה את פורמן ככלי ריק. השופט פסל את עדותה מכול וכול. בעקבות עדותה המביכה, הפרקליטות התנגדה לאחר מכן למינויה למכון הפתולוגי".
טענו כלפיך שזייפת את תמונת המכנסיים בפוטושופ.
"הם פשוט לא מבינים כיצד עובדים באלג'ינייט".
כדי להסביר, שור חושף טפח מעבודת הזיהוי הפלילי. בתמונה שהוא מציג במחשב אפשר להבחין בבירור בטביעת הנעל שהושארה על מכנסיה של תאיר. על תפר המכנס יש פס דקיק של דם. בתעתיק האלג'ינייט הפס נראה עבה בהרבה. השינוי הזה עומד היום בבסיס הטענה שלבית המשפט הוצג תעתיק מזויף ששונה באמצעות פוטושופ כדי להתאימו למתאר הנעל. למעשה, לבית המשפט הוצג מעתק האלג'ינייט, שהצליח להעתיק דם סמוי שלא נראה בעין, אחרי שפותח באמצעים כימיים המזהים חלבונים שיש בדם, וכך "צמח" העיגול לגודל שהתאים בדיוק לנעל. "כשזדורוב ניסה לטפס על הגופה שהייתה מונחת על האסלה, כדי לדלג מעל הדלת, הנעל נגעה בקצה המכנס והותירה את העקבה החלקית והקלושה הזו. יש עקבות ברמה גבוהה ועוד אחרות ברמת ודאות נמוכה יותר".
כיצד חשת מול ההתקפות נגדך?
"זה בהחלט לא נעים. בתחילה ניסינו להתעלם. אנחנו שומרים בקפדנות על יושרה. כאשר ההתקפות התגברו ברשתות החברתיות ו'מטורפי זדורוב' כפי שאני קורא להם החלו להשתולל שם, ניסיתי עוד לשכנע שהם אינם צודקים. כשהבנתי שמדובר באינטרסים מנוגדים, חדלתי מכך".
מדוע אינך מגיש נגד המלעיזים תביעת דיבה?
"אולי עכשיו אעשה זאת. כל מי שאומר שאני זייפן, שיוכיח. אני אלקט 50 אלף שקלים מכל אחד מהם כאסוף ביצים עזובות".
עם הסבורים שזדורוב אינו הרוצח נמנית גם משפחת ראדה. אביה של תאיר, שמואל, נפטר מסרטן לפני 4 שנים. האם אילנה הביעה אי אמון בחוקרים וטענה כי המשטרה לא מיצתה את כל כיווני החקירה. לדבריה, הרצח בוצע בידי שתי בנות מבית הספר.
ירון שור דווקא יכול להבין לליבה של אם שכולה. בנם של ירון ורבקה שור, ברקאי, נפל עם ארבעה מחבריו בתקרית הפילבוקס ליד נחל־עוז ב"צוק איתן", כאשר מחבלי חמאס הגיחו ממנהרה ותקפו את המוצב. עם זאת הוא מתנגד לחלק מפעולות הורי החיילים הממשיכים לבקש אשמים, וכך הוא סבור גם לגבי אילנה ראדה.
"לצערי, לא נותנים לה להתאבל על בתה כראוי ולשים סוף לסאגה הזאת", הוא אומר. "אנשים נזהרים מאד בכבודה ואומרים 'מי יכול להבין אם שכולה, הלוואי שלא נגיע למקומה' אבל בכל פעם שהיא מצליחה להתגבר, מתעללים בה. כאשר הקימו בית כנסת לזכרה של תאיר או כשאילנה השתתפה בטיול מלכת המדבר, אמרתי לעצמי: או, סוף סוף היא מתחילה לצאת מזה ולבנות את חייה. אבל אז גררו אותה בחזרה למערבולת תוך ניצול העובדה שהיא אינה מומחית בזיהוי פלילי. גם היא צריכה להבין: חוקרי המשטרה עושים את עבודתם נאמנה. אין חקירה שהושקעו בה כל כך הרבה מאמצים כמו זאת. כל מי שמנסה להטיל דופי בשוטרים, בפרקליטות ובשופטים, פשוט טועה".
