עתירתו של חוקר בכיר במחלקה לחקירות שוטרים, שתכליתה לדרוש מהמשטרה לאפשר את העלאתו בדרגה, מאיימת לזעזע את אמות הסיפים המעורערות גם כך במערכת אכיפת החוק. בתצהירים המצורפים לעתירה, שהוגשה שלשום בשם קצין מח"ש רפ"ק דובי שרצר, מפורטת שרשרת אירועים שהתחוללו מאחורי הקלעים בין מח"ש ובין צמרת המשטרה. מהדברים מצטיירת תמונה של יחסים מעורערים ביותר, והתנהלות שעלולה להתפרש כאיומים על מח"ש מצד המפכ"ל דאז רוני אלשיך, אל מול שתיקה רועמת של פרקליט המדינה דאז שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בכירי מח"ש: "אלשיך ביקש להלך עלינו אימים״
– מגפת הקורונה נקלעה בטעות לשנת בחירות ישראלית
– אם לא תשנה מסלול, ניו-יורק עלולה להפוך לדטרויט החדשה
הדברים המתפרסמים בעתירה ובמסמכים המצורפים לה מצטרפים לחשיפותיו של עיתונאי חדשות 12 עמית סגל במהלך השבוע, שגילו טפח נסתר בהתנהלות מח"ש והמשטרה בעת שטיפלו בניגוד העניינים לכאורה של רפ"ק אבי רוטנברג בחקירות תיקי נתניהו. גם התנהלות פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן ומפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך בכל הנוגע לפרשת אום אל־חיראן נחשפה, ועלו חשדות כבדים לטיוח כשלי המשטרה הן במהלך הירי והן במהלך חקירתו.
את העתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים הגיש בא כוחו של רפ"ק שרצר, עו"ד עודד סבוראי, נגד משטרת ישראל, השר לביטחון הפנים, שר המשפטים ופרקליטות המדינה. לטענת סבוראי, "משטרת ישראל, בגיבוי מלא של הפרקליטות, סימנה לחוקרי מח״ש שאל להם לחקור במרץ את בכירי המשטרה, וכי מי מהם שלא יבין את הרמז, קידומו יסוכל". כדי לתמוך את העתירה צירף סבוראי בין השאר תצהירים של ראש מח"ש לשעבר עו"ד אורי כרמל ושל סגנו עו"ד משה סעדה, שמכהן גם כיום כסגן ראש מח"ש.
במוקד העתירה הפרטית עומדת אמנם שאלת העלאתו בדרגה של שרצר, אבל מבחינה ציבורית עומדים בליבה שני תיקי חקירה בולטים של מח"ש. הראשון הוא חקירת מפקד להב 433 לשעבר, ניצב רוני ריטמן, בדבר התנהגות מינית בלתי הולמת מצידו כלפי קצינה ששירתה תחתיו. השני הוא הפרשה הטרגית של אום אל־חיראן: במהלך פינוי היישוב ירו שוטרים למוות באחד מתושביו, יעקוב אבו־אלקיעאן, ובזירה נהרג גם השוטר ארז לוי. את שתי החקירות הוביל רפ"ק שרצר, שהיה אז ראש צוות חשיפה במח"ש.
שרצר היה חוקר בכיר בלהב 433 עד ספטמבר 2014, אז "הושאל" למחלקה לחקירת שוטרים והוביל חקירות נגד קציני משטרה בכירים. חקירותיו הובילו להגשת כתבי אישום, לפרישתם של קצינים ושוטרים ולהעמדתם לדין פלילי או משמעתי. "הצלחתם של שרצר וצוותו בפיצוח סדרת פרשיות חמורות לא הניבה בהכרח אהדה יתרה לקצין המושאל", העיד כרמל בתצהירו.
בתחילת 2015 מונה שרצר לראש "צוות חשיפה" במח"ש, בעקבות הערכת מפקד מצוינת של מפקדו דאז, ראש יאח"ה תנ"צ אפרים ברכה. התפקיד דורש דרגת סגן־ניצב, אך בתקנה מיוחדת הוחלט להנמיך את התקן לדרגת רב־פקד, ולבחון בזמן הזה את תפקודו של שרצר. ראשי מח"ש התחייבו לקדמו לדרגת סגן־ניצב בתום השנה, לאחר שליחתו לקורס פיקוד ומטה. שרצר עמד בתקופת הניסיון בהצלחה, לפי עדותו של סעדה, אולם בקשת סגל מח"ש להעלאת הדרגה נדחתה בידי מחלקת כוח אדם במשטרה. בעתירה מוסבר, בין השאר בהסתמך על תצהיר מאת שפרה שמר, ראש תחום כוח אדם במח"ש לשעבר, מדוע ההחלטה הייתה תמוהה ומנוגדת לנוהל המקובל. בפרט מציינת שמר שני מקרים דומים של קציני משטרה שנקלטו במח"ש לתפקיד ראש צוות חשיפה. אלה הגיעו לתפקידם בדומה לשרצר בדרגת רב־פקד, ועם תום קורס פו"מ קודמו וקבלו את דרגת סגן־ניצב.
תצהירו של סעדה, המצורף לעתירה, מקשר בין ההחלטה למנוע את העלאת הדרגה של שרצר ובין "השתלשלות האירועים בעניינו של דובי מההסלמה שהתרחשה באותה עת ביחסי משטרת ישראל־מח"ש לאור חקירות שניהל דובי, וניהול מלחמת חורמה אישית מצד המפכ"ל דאז אלשיך נגד מח"ש בכלל ודובי בפרט".
לפי התצהירים, המאבק נגד שרצר לא הסתכם במניעת העלאתו בדרגה. כרמל מספר בתצהירו על פגישה שנערכה בביתו בינו ובין אלשיך באפריל 2016, ובה הלין המפכ"ל דאז על התנהלות שרצר כחוקר מח"ש בחקירה מסוימת, ודרש שיינקטו נגד החוקר צעדים. בתצהירו מסביר כרמל שלאחר שבדק את הדברים בעצמו, מצא שאין כל עילה לנקוט צעדים כלשהם. גם המשנה לפרקליט המדינה שלמה (מומי) למברגר, בחוות דעת המובאת בעתירה, קבע כי "לא היה מקום להטחת הביקורת הקשה שהוטחה בדובי… לתחושתנו נגרם לו עוול של ממש"לפי כרמל, נגד שרצר נערך "מסע ציד", והתקיימו "ניסיונות להטלת מורא על אנשי מח"ש אשר כללו… הנחיה חריגה… בדבר הדרך להגשת תלונות נגד אנשי מח"ש".
באותה פגישה בין המפכ"ל לראש מח"ש, כפי שמצהיר סעדה, איים אלשיך במשתמע על מח"ש ואמר: "אתה הרי יודע שאני מומחה בפירוק ארגונים עוינים". בעקבות זאת הגיש סעדה תלונה על איומים לפרקליט המדינה שי ניצן. לדברי סעדה, ניצן לא עשה דבר בעניין.
כעבור כמה חודשים ניהל שרצר את חקירת מותו של אבו־אלקיעאן מאש המשטרה. במהלך החקירה, לטענת סעדה, הפעיל אלשיך לחצים כבדים נגדה. כזכור, אלשיך הכריז בכלי התקשורת שאבו־אלקיעאן היה מחבל, בניגוד לממצאי חקירת השב"כ וחקירת מח"ש שהוגשו לפרקליט המדינה ניצן. ניצן הכריע בזמנו שאי אפשר להכריע בשאלה אם היה זה ניסיון פיגוע או לא.
התנגדות לשכת המפכ"ל לחקירת הפרשה הגיעה לשיא, כפי שמתאר סעדה, כאשר עוזר המפכ"ל דאז עופר שומר שלח אליו בשגגה הודעה שנשלחה אליו כביכול מהמפכ"ל, ובה הוא מורה לו: "תיכנס בסעדה".
בעקבות התלונה שהגישו כרמל וסעדה על איומים לכאורה מצד המפכ"ל דאז, נערכה פגישה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה בנוכחות ניצן ואלשיך. במהלך הפגישה, מתאר סעדה, עומתו אלשיך ושומר עם המסר המאיים. בתגובה דרש אלשיך בתוקף לערוך שינוי מבני במח"ש ולהפריד בה את אגף החקירות מאגף הפרקליטות.
לפי סעדה, "היועמ"ש ופרקליט המדינה אפשרו לשניים (אלשיך ושומר) להשתלח בנו. הפגישה התפוצצה לאחר שהמפכ"ל דאז אמר שאינו מאמין לאורי ולצחות הלשון שלו. לאחר הפגישה היועמ"ש ופרקליט המדינה לא גוננו עלינו ואף לא שוחחו איתנו בנושא, ויצאתי בתחושה שלא זכינו להגנה. הדיון התכנס בעקבות תלונה שלנו על איומים כלפי מח"ש, ובסופו של דבר הותקפנו עוד יותר, בלי שניתן לנו מענה ומעטה הגנה כפי שהיה מתבקש ומתחייב".
למחרת קיבל סעדה מסרון מניצן: "מקווה שאתה בסדר אחרי אתמול. עמדת באירוע בגבורה ובאיפוק וזה לא היה קל. היה לי רגע שחשבתי להזמין אמבולנס לאורי… מקווה שזה לא פגע בו ושאפשר יהיה להמשיך לעבוד איתם בצורה סבירה". סעדה תוהה בתצהיר: "האם תפקידי לעמוד בגבורה מול השתלחות של אדם נשוא חקירה, בעיצומה של חקירה רגישה?"
עם פרישת עו"ד כרמל מתפקידו התמודד סעדה על תפקיד מנהל מח"ש, אך לבסוף זכתה בתפקיד קרן בר־מנחם, שעל פי דיווחים אלשיך וניצן דחפו למינויה. שרצר הועבר לתפקיד זוטר יותר.
ממידע שהגיע לידינו עולה כי בכירים במח"ש פנו לאחרונה למבקר המדינה בהצעה להפרדה מבנית של מח"ש מהפרקליטות, מחשש לניגוד עניינים: כשקצינים בכירים בפיקוד המשטרה באים ויוצאים במשרדי פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה כשליחיהם או כחוקרים בתיקים הרגישים ביותר, מטבע הדברים הם עלולים לא לטפל בחקירות נגד האישים הללו כנדרש. הפרדת מח"ש מהפרקליטות יכולה לבטל את הבעיה הזאת.
לדברי עו"ד סבוראי, רפ"ק שרצר משלם מחיר על יושרתו. "אנחנו תקווה שבשעה שיתר המערכות קורסות, בית המשפט יורה להן את דרך הישר", אמר לתקשורת.
מהפרקליטות נמסר: "מאחורי התביעה עומדים גורמים ממורמרים שלא קודמו, המבקשים לפגוע בהמשך התקדמותה של מח"ש. התביעה מצטרפת לגל הפרסומים הכוזב. הטענות ייענו במסגרת ההליך. ככל שאכן הטענות הן אלה המתוארות בפנייתכם, הרי שמדובר בסילופים וחצאי אמיתות".
פרקליט המדינה הקודם שי ניצן, מסר בתגובה: "למרבה הצער, אכן נוצרה מערכת יחסים מתוחה בין ראש מחש הקודם אורי כרמל וסגנו משה סעדה, לבין המפכ"ל הקודם רוני אלשיך, ולא כאן המקום להתייחס לשאלה מי היה אשם בכך. היועץ המשפטי לממשלה ואני עשינו כמיטב יכולתנו לשפר את מערכת היחסים המתוחה ולמנוע התבטאויות קשות שנאמרו על ידי שני הצדדים.
משה סעדה לא הגיש שום תלונה רשמית נגד המפכל אלא הלין על יחסו כלפיו, וזאת במקביל לכך שלמפכל היו טענות קשות לא פחות על התנהלותם של ראשי מחש, מר כרמל ומר סעדה. בפגישה שנערכה אצל היועמש, שנועדה ליישר ההדורים, ניתנה הגנה לראשי מחש וכן הגנתי עליהם בהזדמנויות רבות אחרות. כך למשל, כאשר פורסם כי המפכל מאשים את מחש בשיבוש חקירת תיק אום אל חיראן, הוצאתי מיד הודעה לעתונות שנתנה גיבוי מוחלט למחש ודחתה טענות אלה.
לטענת הכתבת, סעדה "מאשים" את גופי אכיפת החוק בשיתוף פעולה ביניהם. אם אמנם כך הדבר, מדובר בטענה מוזרה שכן ברור לכל כי שיתוף פעולה בין גופי אכיפת החוק הוא יסוד נדרש וחיוני לתפקוד המערכת. אשר לטענה כאילו "סימנתי" לחוקרי מח"ש "שאל להם לחקור במרץ את בכירי המשטרה", מדובר בטענה שקרית וכוזבת. כידוע, רוב החקירות נגד קציני המשטרה הבכירים ביותר בדרגת ניצב, נוהלו בתקופתי ובאישורי. חקירות אלה הובילו להעמדה לדין פלילי או משמעתי ולפרישה של כמה ניצבים. בהתחשב בכך ברור כי הטענה שלא נתתי גיבוי לחקירות נגד קציני משטרה בכירים היא מופרכת. אשר לטענה כי קבעתי בזמנו שאי אפשר להכריע בשאלה אם הארוע באום אל חיראן היה פיגוע או לא, וזאת "בניגוד לממצאי חקירת השב"כ", הרי שיש להדגיש כי עמדת השב"כ הרשמית שהועברה אלי היתה כי השב"כ לא יכול היה לקבוע אם מדובר בפיגוע או לא. ממילא גם כאן מדובר בטענה תמוהה.
עוד יודגש כי לא היה שום קשר בין תיק אום אל חיראן לתיקי ראש הממשלה וכל טענה אחרת היא מופרכת".
מטעמם של רוני אלשיך, ומשטרת ישראל לא התקבלה תגובה. היועמ"ש מנדלבליט פרסם אתמול התייחסות מבטלת לגילויים השבוע, והזכיר את החלטתו של ניצן ממאי 2018 שלא לפתוח בחקירה פלילית בפרשת אום אל־חיראן משום שאי אפשר להכריע בוודאות בעניין: "לאירוע הטרגי ולבדיקה בעקבותיו אין ולא היה כל קשר לראש הממשלה. הטענות הן שקר וכזב, המצאת יש מאין, שכל תכליתן דה־לגיטימציה למערכת אכיפת החוק ולהחלטותיה בעניינו של ראש הממשלה".
