"תקרת הזכוכית נפרצה", אמר לנו גורם בטחוני ישראלי בכיר בתום הטקס אתמול (ג') בבית הלבן. שתי מדינות ערביות משמעותיות, איחוד האמירויות הערביות ובחריין, עברו באופן גלוי וחגיגי לעמוד לצידן של ארה"ב וישראל ומול איראן, וזה בהחלט אינו עניין של מה בכך. שנים ארוכות של מאמצים מאחורי הקלעים, הביאו לצעד שגורם לכך שהמזרח התיכון לא יהיה שוב אותו דבר. "אנחנו צועדים בנתיב שיסיים בהדרגה את הסכסוך שלנו עם מדינות ערב", אמר נתניהו אמש בסרטון שפרסם ברשתות החברתיות. "הצלחנו לפרוץ את הווטו הפלסטיני".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שיתוף פעולה בין דו"צ ליוצרים המקומיים הכרחי, אפילו במקרה של פגיעה
– ללא מחסה ואספקה: חסידי ברסלב מעוכבים בגבול אוקראינה
– הליכוד ידחו את ההצבעה על ועדה לבחינת תיקי נתניהו
להערכתו של הגורם הביטחוני, הסכם בין ערב הסעודית לישראל – תרחיש שהיה נשמע דמיוני לחלוטין עד לפני שנים ספורות – הוא כעת תסריט אפשרי לגמרי. כזה שאולי אפילו יתממש עוד לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר הקרוב. אותו גורם דיווח שיורש העצר הסעודי, מוחמד בן-סלמאן, שוקל את הצעד ברצינות רבה.
אל ההערכה הזו הצטרף גם דונלד טראמפ. לפני האירוע החגיגי אתמול, נועד נשיא ארה"ב ביחידות עם כל אחד משלושת האורחים – ראש הממשלה נתניהו ושרי החוץ של איחוד האמירויות ובחריין. בתחילת הפגישה עם ראש ממשלת ישראל, אמר טראמפ לכתבי התקשורת כי הוא שוחח עם סלמאן מלך סעודיה ועם בנו יורש העצר, וכי הייתה ביניהם שיחה טובה.
לגבי הפלסטינים אמר טראמפ כי הוא סבור שהם יצטרפו לתהליך "בזמן הנכון". בנוגע להורדת הריבונות מהשולחן, אמר נשיא ארה"ב כי כרגע אינו דן בנושא. "ישראל רוצה שלום ויודעת גם להילחם. יש לה צבא חזק, אפילו לביבי נמאס ממלחמה, ואני נותן לו הרבה קרדיט, הוא עושה עבודה נהדרת".
טראמפ הוסיף כי להערכתו יש עוד חמש או שש מדינות שיחתמו על הסכמי נורמליזציה עם ישראל בעתיד הקרוב. בעניין סוגיית מכירת מטוסי החמקן לאמירויות, אמר נשיא ארה"ב כי "נפתור את העניין. יש לנו יחסים טובים מאוד עם איחוד האמירויות". בהמשך, בתום הטקס, התייחס לכך גם השגריר לישראל דיוויד פרידמן: "ארה"ב לא תעשה דבר שיפגע בביטחונה של ישראל", אמר.
התואר "היסטורי", מוצמד תכופות לביקורים מדיניים של ראש הממשלה. אבל השבוע, אכן נפל דבר. למרות הלגלוג משמאל, למרות החששות מימין, הסכמי אברהם נחתמו, ומדינת ישראל פרצה קדימה.
מאות אורחים נאספו בשעת צהריים שמשית של יום שלישי אל חצר הבית הלבן. המשלחת הישראלית שהגיעה עם נתניהו במטוס, נאמנה להתחייבות הקפסולה, הופרדה מיתר האורחים באמצעות חבל לבן, וגם מלבד ברגעי שידור של אנשי התקשורת, הקפידה על עטיית מסכות.
הקורונה גם שללה מהמעמד את תמונת לחיצת הידיים המוכרת בין המנהיגים המוכרת מהסכמים קודמים. ואולי טוב ששללה, שכן התקווה הממשית היא שהפעם מדובר בהסכם שלום מסוג אחר. נורמליזציה אמתית. לא כמו מה שאירע להסכמים מול ירדן, וחלילה לא כמו הסכמי הוויתור המסוכנים דוגמת אוסלו.
הפעם הקודמת בה ביקר נתניהו בוושינגטון הייתה בינואר. אחרי למעלה משנתיים של סודיות כמעט מוחלטת, נחשפה בו בטקס חגיגי לא פחות תכנית השלום האמריקנית. למרות הביקורת הרבה והמוצדקת של תומכי ההתיישבות ביו"ש כנגד התכנית, היא הייתה בסופו של דבר טובה הרבה יותר לישראל מכל הצעה בינלאומית אחרת, שסברה כי תצליח להגיע להסדר בין הישראלים לפלסטינים. בביקור שלפני כן, במרץ 2019, הכירו האמריקנים בריבונות הישראלית בגולן.
ובמקביל למתנות לישראל שכללו כמובן גם את העברת השגרירות לירושלים ואת הפרישה החשובה מהסכם הגרעין, הפניית העורף הפלסטינית העיקשת הלכה והרחיקה מהם עוד ועוד את הממשל האמריקני. תקציבי הסיוע העצומים שהייתה מעבירה ארה"ב למיזמים פלסטינים קוצצו, נציגות אש"ף בוושינגטון נסגרה, המימון האמריקני לאונר"א, סוכנות הפליטים שמסייעת אך ורק לפלסטינים, נעצר. הכול בשם ההיגיון הבריא, שהזרמת הכספים הזו לא מקדמת את הפלסטינים, אלא רק מותירה אותם להתבוסס באותו מקום.
אולם ב-13 באוגוסט, עם הכרזת טראמפ על ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות, הושעתה באופן רשמי אפשרות החלת הריבונות שכלולה הייתה בתכנית האמריקנית. בהמשך לכך, החששות מימין בנוגע להסכמים שנחתמו השבוע, נגעו בעיקר לשני תחומים מרכזיים. ראשית, כי תיכלל בהם הסכמה להקפאת בנייה ארוכת טווח בפועל ביו"ש, או אפילו התחייבות כלשהי של ישראל לפעול למען הקמת מדינה פלסטינית, ושנית, בנוגע למדיניות החדשה אל מסגד אל-אקצה שבפאתי הר הבית. מחד, לכאורה, מחזקות ההצהרות האלו את הריבונות הישראלית בהר וגם מרגיזות מאוד את הפלסטינים. מאידך, על פי ראיונות שנתן יועץ הנשיא ג'ארד קושנר, אין כל כוונה לשחרר את ההר מידי הסמכות הירדנית שעדיין נוהגת בו. וכמובן – ההיתר הנרחב לתפילה מוסלמית, מחדד את העיוות בכך שתפילה יהודית עדיין אסורה במקום הקדוש ביותר למאמינים היהודים.
עם פרסום נוסח ההסכם, שעות ספורות לאחר הטקס, התברר כי אכן הקפאה ומדינה פלסטינית אינן מוזכרות בו. בסעיף העוסק באג'נדה האסטרטגית כלפי המזרח התיכון, מצוין כי המדינות מתחייבות לעבוד יחד עם ארה"ב כדי לקיים יציבות, שלום ושגשוג ביחסים ביניהן ובמזרח התיכון כולו. שר החוץ האמירתי בירך בנאומו את נתניהו על עצירת סיפוח "השטחים הפלסטיניים". בהסכם נכתב כי הצדדים "יעבדו יחד כדי להגיע לפתרון מוסכם בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שתואם את הצרכים הלגיטימיים ואת השאיפות של שני העמים".
למרות זאת, ביו"ש מודאגים מהעובדה שמועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי לא התכנסה מאז פברואר, מה שמוביל בפועל להקפאה של הליכי תכנון עתידיים. יש אולי הסכמה שבשתיקה, אומרים שם.
נתניהו המריא ביום ראשון אל ארה"ב, מודע היטב לעומק התסכול שהותיר על הקרקע. זה בהחלט לא המקום שהוא רצה להיות בו בכל הנוגע לטיפול בקורונה. לצידן, הפגנות הדגלים השחורים רדפו אותו בשדה התעופה, וקומץ מפגינים קולניים המתינו לו אפילו בוושינגטון.
וכך, בצד ההישגים הבינלאומיים המרשימים מאוד שהוא קוצר, הקידום המשמעותי שמעניק נתניהו למדינה בראשה הוא עומד בשדה הבינלאומי, החיזוק שלה מבחינה כלכלית וביטחונית באמצעות הסכמים כאלו ואלו שעוד יבואו, עדיין יש מולו איזה גל מתמיד של ביקורת מתמשכת. תקרות הזכוכית האזוריות הולכות ומתנפצות, אבל נדמה שתקרת חוסר האמון מבית, עדיין סוגרת על ראש הממשלה.
