הסגר שיחל מחר מטיל משקולת נוספת על תקציב המדינה המדולדל. בעקבות הסגר שעלותו נאמדת בכ-6.5 מיליארד שקלים, בחישוב אופטימי, הגירעון הממשלתי ההולך ותופח צפוי לגדול למספר דו ספרתי.
תבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בצה"ל נערכים להמשך הירי בדרום
– עושים שלום: הסכמי אברהם נחתמו, וישראל פרצה קדימה
– דעה: שיתוף פעולה בין דו"צ ליוצרים המקומיים הכרחי, אפילו במקרה של פגיעה
בתוך המציאות העגומה הזו פרסם שלשום החשב הכללי באוצר, רוני חזקיהו, את הדו"ח הכספי של מדינת ישראל לשנת 2019. עיון בדו"ח מציף מחדש, במיוחד לאור התקופה, את הפצצה המתקתקת שנקראת חוב הפנסיה התקציבית.
החוב הזה, הכולל את התחייבות המדינה לתשלום פנסיה מהקופה הציבורית, הסתכם בסוף שנת 2019 ב־866 מיליארד שקל, מתוכם 493 מיליארד שקל בגין גמלאים שכבר פרשו, ו־373 מיליארד שקל בגין עובדים פעילים הצפויים לפרוש בשנים הבאות.
על פי הדו"ח, השנה תשלם המדינה יותר מ- 22 מיליארד שקל למקבלי הפנסיה התקציבית. התשלומים השנתיים יגיעו לשיאם בשנת 2038. בשנה הזו תוציא המדינה בעבורם 35.82 מיליארד שקל.
עד אז, וגם עשרות שנים לאחר מכן, תשלם מדינת ישראל בכל שנה בין 20־30 מיליארד שקל על ההתחייבות הזאת. החוב העצום הזה, הרובץ למעשה על כתפינו ועל כתפי ילדינו ונכדינו, צפוי להיפרע במלואו אי שם בסוף המאה הנוכחית.
הנה כמה נתונים מעניינים העולים מהדו"ח: שופטים ודיינים נהנים מפנסיה ממוצעת של כ־42 אלף שקל בחודש, עלות של קרוב ל־400 מיליון שקל בשנה. אגב, השיאן של 2019 הוא שופט בפנסיה שמקבל 90 אלף שקל בחודש.
כרבע מגמלאי מערכת הביטחון מקבלים יותר מ־17,465 שקלים בחודש לכל ימי חייהם. שליש מהתקציב לגמלאי מערכת הביטחון הולך לפנסיונרים שמקבלים יותר מ־20 אלף שקל בחודש. מדובר בסכום כולל של 270 מיליון שקל שמשולם בכל חודש (נכון לדצמבר 2019), 3.2 מיליארד שקל בשנה. אגב, הסכומים הללו משולמים לפורשי מערכת הביטחון בחלק ניכר מהמקרים כבר בגילאי 42-47 בעת פרישתם משירות.
אגב, הסכומים הללו לא כוללים את 'פנסיית הגישור' הניתנת לקבוצה גדולה בקרב פורשי מערכת הביטחון. מדובר בקצבה המשולמת מגיל הפרישה מהמערכת (גילאי ה-40) ועד גיל הפרישה הרשמי בישראל (67 לגבר) אז הם יהיו זכאים לפנסיה ה"רגילה". העלות של פנסיית הגישור נאמדת בעשרות מיליארדי שקלים והיא אינה נכללת בתחשיבי דו"ח האוצר.
הדו"ח גם אינו כולל את העלות לעובדים וגמלאים המתוקצבים באופן עקיף מקופת המדינה, כגון עובדי חברת החשמל ואחרים. המדינה אומנם לא משלמת להם באופן ישיר קצבת פנסיה, אך היא ערבה בצורה כזו או אחרת לכך שהקופה המשלמת להם לא תתרוקן.
בכמה זכאים מדובר? חלק נכבד מאותם זכאי הפנסיה התקציבית, שנחסמה למצטרפים חדשים החל משנת 2001, הם, כאמור, עובדי מערכת הביטחון. המספר שלהם חסוי ואינו מפורסם בדוחות החשב הכללי, בכל מקרה, בהערכה מושכלת מדובר במאות אלפי עובדים וגמלאים.
הפנסיה הזו מבטאת אי שוויון מקומם בשלל התנאים המופלגים שהיא מעניקה. כך למשל, בעוד כל עובד במדינת ישראל מפריש בין 6 ל־ 7 אחוזים ממשכורתו לימי הפרישה והזקנה, זכאי הפנסיה התקציבית מפרישים 2 אחוזים בלבד, וגם זה רק משנת 2005.
רק לפני שבוע פרסמנו כאן תחשיב המשווה בין עובד המבוטח בפנסיה תקציבית לעומת עובד המבוטח בקרן פנסיה רגילה ומציג את הפער הגדול בתנאים ובקצבה שיקבל כל אחד מהם בעת פרישתו.
יש שורה של עיוותים בפנסיה הזו שדורשים תיקון. הנושא הזה עולה על שולחן משרד האוצר מעת לעת, אך נדחק חזרה לשוליים בלחץ קבוצות כוחניות הנהנות מההטבות המפליגות על חשבון הקופה הציבורית.
המציאות הנוכחית, בה קופת המדינה הולכת ומתרוקנת, מחייבת את האוצר להיות נחוש ולא להרפות. כך למשל, הגיע הזמן שהעובדים הזכאים לפנסיה תקציבית יפרישו 6% משכרם, כהשתתפות במימון הפנסיה שלהם, בדיוק כמו עמיתיהם במגזר הפרטי. זאת בנוסף לקיצוץ שחייב להתבצע בכל הקצבאות העולות על 15,000 שקל המשולמות למי שכבר פרש, בלי לפגוע במקבלי קצבאות הנמוכות יותר. השינוי ההוגן והשקול הזה יכול לחסוך לנו מיליארדים מדי שנה. כל יום שעובר מנציח את העיוות המתמשך ומעמיק את הגירעון של כולנו.
