תש"ף לא הייתה עוד שנה סוערת בתקופת הכהונה של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, היא הייתה הסוערת מכולן. הוא לא הרפה מאחיזתו בהגאי שלטון החוק, בני הפלוגתא שלו לא הרפו ממנו. בתחילת חודש שבט הגיש כתב אישום חמור נגד ראש הממשלה, והארץ רעדה. במערכת הבחירות וגם אחריה מילא תפקיד מפתח בתהליך שהוביל להקמת ממשלת הרוטציה. בין לבין המשיך לשקוד על תיקיהם של בכירים אחרים: ליצמן, דרעי, כץ ועוד. בג"ץ נדרש שוב ושוב להחלטותיו. הימין זעם עליו בגלל התנגדותו לפסילת מועמדי בל"ד לכנסת, בשמאל המשיכו לפקפק בקול בהחלטתו שלא לחקור את נתניהו בפרשת הצוללות, והתאכזבו כשלא פסל את נתניהו מלכהן כמועמד להרכבת ממשלה בגלל כתב האישום שהוגש נגדו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שלוש וחצי שנות מאסר: גזר הדין לקטין בפרשת דומא
– פורשים וחוגגים: פצצה מתקתקת ושמה פנסיה תקציבית
– "חיזבאללה יכול לירות, אבל הוא מורתע": דובר צה"ל בריאיון
ובין לבין – הקורונה. ביום שישי בשעה 14:00 נכנס לתוקפו סגר ממושך של שלושה שבועות שהטילה הממשלה על המשק במטרה לבלום את התפשטות הנגיף. תהליך קבלת ההחלטות בדרך על הסגר עמד בסימן מלחמת הכול בכול בין מייצגי האינטרסים השונים בממשלה לבין גורמי המקצוע, ביניהם היועץ המשפטי לממשלה. גורמים בליכוד מתחו ביקורת קשה על מנדלבליט בשל החלטתו להחריג מהסגר את המפגינים בבלפור ובתל־אביב ולהשוותם לעובדים חיוניים הרשאים לנוע בחופשיות בעוד הציבור הרחב כלוא בבתים. עוד לפני הסגר נמתחה מפי אותם גורמים ביקורת קשה על היועץ בשל סירובו להטיל הגבלות התקהלות כלשהן על המפגינים, בעוד שאזורי התכנסות ציבוריים אחרים כמו בתי כנסת נאלצו לפעול במגבלות תו סגול חמורות.
היועץ לא מתנגד להטלת הגבלות על המפגינים. חופש התנועה והביטוי של התקשורת, הכנסת, בתי המשפט והמפגינים נמצאים מבחינתו בליבת הזכויות המוגנות של הדמוקרטיה. גם התפילה היא זכות יסוד אזרחית, ובמיוחד בחגי תשרי היא צורך ציבורי חיוני ורחב, גם בעבור ציבור גדול שאיננו פוקד את בתי הכנסת בימי חול רגילים. עם זאת, כל זכות היא זכות יחסית, וכאשר מן הצד השני עומד אינטרס ציבורי חשוב כמו הגנה על בריאות הציבור – יש מקום לאזן בין הזכויות ולהגביל אותן.
"ח"כ דודי אמסלם אמר שמבחינתי שכולם יידבקו ויחלו בקורונה, העיקר שביבי ייפול. אבל מעולם לא טענתי שאי אפשר להגביל הפגנה משיקולי שלום הציבור", מחדד היועץ בשיחת תדרוך. "אם התרחבות התחלואה דורשת הטלת הגבלות אי אפשר להתעלם מזה. מה שאמרתי לח"כים ולשרים היה שאתם הפוליטיקאים לא יכולים להתעסק בזה כי ההפגנות הן נגדכם. התפילות הן לא נגדכם ולכן אתם יכולים לקבוע את המסגרות שבתוכן הן תתאפשרנה, וכך ביחס לשאר הפעילות במשק. אפשר להגביל הפגנות, אולם מי שצריכים לקבוע את המתווה הם המשטרה וגורמי המקצוע במשרד הבריאות. זוהי סוגיה מורכבת כי בהפגנה יש משמעות גדולה למאסה, וזה התפקיד של גורמי המקצוע – לקבוע באילו תנאים ניתן לקיים הפגנות ללא חשש הידבקות. גורמי המקצוע דייקא ולא השר לביטחון הפנים".
בניגוד לשר אמיר אוחנה ולח"כ אמסלם, היועץ חושב דברים טובים על שר הבריאות יולי אדלשטיין. הוא סומך על שיקול דעתו בהחלטות מקצועיות שקיבל במשבר הקורונה. לטענתו אדלשטיין נשאר מקצועי וממלכתי ולא שינה את אופיו הממלכתי למרות הטלטלה האישית שעבר כאשר מפלגת כחול לבן הטילה וטו על מינויו ליו"ר הכנסת בעקבות הביקורת שמתח על בג"ץ. היועץ גם מעריך את עבודתו של השר דרעי, שמצד אחד לא הקל ראש בחשיבות השתתפות המגזר החרדי במאבק בקורונה, ומצד שני הגה פתרונות שיאפשרו תפקוד סביר של בתי הכנסת בחגים.
עם הפגנות או בלי הפגנות, סגר הימים הנוראים לא יהיה פשוט, חושב מנדלבליט. למשטרה יהיה קשה מאוד לאכוף אותו. היא תתקשה למדוד 500 מטר מהבתים ולא תוכל להוכיח שמי שהתרחק מביתו עם שקית סופר לא באמת הלך לערוך קניות. ובכל זאת הוא מאמין שמכיוון שרוב האנשים שומרי חוק, הסגר עשוי להעלות תרומה משמעותית לבלימת התפשטות המגפה.
שני כובעים
מערכת היחסים של היועץ עם ראש הממשלה מטילה עליו עומס נפשי לא פשוט. מצד אחד הוא עדיין היועץ המשפטי של הממשלה, ובכובעו זה נדרש לישיבות עבודה תכופות בסוגיות רגישות עם ראש הרשות המבצעת, מצד שני היחסים האישיים בין שני בעלי התפקידים החזקים במדינה ירדו לשפל שהוא באמת חסר תקדים. המתקפות מצד נתניהו היו בתחילה עקיפות, באמצעות ציוצים של בנו יאיר או נאמניו במפלגת הליכוד; עם חלוף הזמן הסיר נתניהו את הכפפות ושלף טפרים.
תזכורת לחלק מהתבטאויותיו האחרונות: "מנדלבליט מנסה לבטל את ההכרעה הדמוקרטית של מיליוני אזרחים שבחרו בנתניהו", "אפסות הפעולה שלך נוכח הקריאות לרצח שלי ושל בני משפחתי והאיומים באונס של רעייתי, היא לא פחות מאשר התרה שערורייתית של דמנו", "מי שממשיך להתנהל בחוסר שקיפות כנראה רוצה להשיג תוצאה ידועה מראש".
התגובה של היועץ מורכבת. מצד אחד הוא מתנגד להטלת נבצרות על נתניהו משיקולי חוסר יכולת תפקודית. לדעתו, אין בעיה כזו. אדרבה, הוא אחוז התפעלות מיכולותיו של נתניהו להתמודד עם ההליך המשפטי נגדו תוך כדי ניהול שוטף של המדינה, טיפול בקורונה ואפילו חתימה על הסכמי שלום. לדעתו מדובר בשילוב שבין כישרון אישי מיוחד לעבודה בעומסים חריגים ובין העובדה שבחלק גדול מהדיונים הוא לא יצטרך להיות נוכח פיזית בבית המשפט.
לעומת זאת, עולה שאלה אם קיימת אפשרות הכרזה על "נבצרות מהותית". "גם לי יש שני כובעים", הוא הסביר בימים האחרונים, "בכובע הראשון שלי אני יועץ משפטי לראש הממשלה המחויב לסייע לו להצליח בתפקידו. בכובע השני אני התובע שהגיש כתב אישום נגד האזרח בנימין נתניהו בגין מעשים שעשה כאזרח פרטי, תוך ניצול תפקידו וסמכויותיו הציבוריים.
"גם לראש הממשלה ישנם שני כובעים. בכובע הראשון הוא ראש ממשלת ישראל, ובשני הוא אזרח הכפוף לשלטון החוק כמו כל אזרח אחר. אבל למרות הקושי הוא חייב להבחין ולהבדיל בין הדברים. אי אפשר להשתמש בכוח השלטוני שלו כראש ממשלה כדי להשפיע על ניהול משפטו האישי. הרי לא הגשתי כתב אישום נגד הימין או נגד מפלגת הליכוד, כתב האישום הוגש נגד האזרח בנימין נתניהו, והוא יקבל את יומו בבית המשפט".
לפני כשבועיים הכריזה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר מרים נאור כי משפט נתניהו הוא במידה רבה גם משפט מנדלבליט. כלומר, אם נתניהו יזוכה, מנדלבליט כביכול יורשע. האמירה הזאת לא נעמה לאוזני היועץ. מבחינתו הוא ממלא את חובתו להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אחרי שהשתכנע שיש סיכוי סביר להרשעתו. בינתיים נאור התקשרה אליו להבהיר שלא הובנה כראוי, ושהיא משוכנעת בתום מהלכיו. אבל מאז קרה דבר מטריד אחר מבחינתו: נאום נתניהו בשבוע שעבר שנועד לעסוק במשבר הקורונה, אבל חיש קל עבר לתיאור העוולות שלטענתו מנדלבליט גרם לו.
"אנחנו מבינים שכל מי שקשור לתיק נתניהו נמצא תחת זרקור ומחפשים אותו. חובה לברר תלונות מבוססות, אבל אם כל טיפול כזה יגרור שיתוק של עבודת הפרקליט אפשר יהיה לסגור את הבסטה. לא נוכל לנהל שום תיק ציבורי"
לטעמו של היועץ, ראש ממשלה רשאי להתגונן ולהציג את גרסתו, "אולם יש בעיה עם עירוב התחומים. מרף מסוים, השתלחות קשה ומתמשכת במערכות שלטון החוק עלולה להגיע לכדי פגיעה ביכולת שלו לנהל את המדינה".
היועמ"ש מבין שהחלטה כזו עשויה לעורר טלטלה אדירה, והוא אינו מעוניין להגיע אליה. "אני סופר עד אלף כדי לא להגיע למקומות כאלה. האם לא תהיה לי ברירה? אני לא יודע, אני לא יודע כלום. קשה לי להגיע למקומות האלה כי ראש הממשלה של כולנו הוא גם ראש הממשלה שלי. הוא נבחר על ידי הבוחר בקלפי בהכרעה ברורה, ואני מחויב לכבד את ההכרעה הזאת".
מבחינתו של היועץ, קו הגבול הזה עלול להיחצות אם נתניהו יסרב לקבל את הסדר ניגוד העניינים שהוא ניסח לו. ההסדר נועד למנוע מנתניהו להשפיע בכל דרך, ישירה או עקיפה, על גורמי שלטון החוק הקשורים למשפטו. נתניהו התנגד להסדר בחריפות, ובמכתב ששלחו עורכי דינו נכתב כי טיוטת ההסדר "מנסה לשלול את האפשרות של הציבור להשפיע באמצעות בחירת ראש הממשלה על סוגיה מרכזית מאוד בשיח הפוליטי – מעמד מערכת המשפט. בכך היא פוגעת בדמוקרטיה. הטיוטה פוגעת בחופש הביטוי הפוליטי של ראש הממשלה, היא אוסרת עליו אפילו להביע עמדה, ולא רק להחליט בסוגיות הנוגעות למערכת המשפט". נתניהו דרש להעביר את ההחלטה למבקר המדינה או לשופט בדימוס. מאוחר יותר כנראה חזר בו ועורכי דינו נכנסו למשא ומתן בנדון מול לשכת היועץ.
אגב, נבחרי ציבור לא צריכים לחתום פיזית על הסדרי ניגוד עניינים אלא לפעול על פיהם. השאיפה של היועמ"שים היא שההסדרים ינוסחו בשיתוף פעולה עם נבחרי הציבור ויתקבלו בהסכמות. רוב השרים מקבלים את ההסדרים ככתבם וכלשונם, ואלו שמביעים התנגדות מגיעים ללשכת היועץ ומנהלים משא ומתן. ככל הנראה זה מה שיקרה בסוף גם עם נתניהו. מצד שני, זה בוודאי לא יהיה סוף פסוק במתיחות העצומה בין שתי הלשכות בכל מה שנוגע למשפט הדרמטי ביותר בתולדות ישראל.
בין שליחות לסמכות
אין כמעט צורך לומר, משפט נתניהו הוא הגורם המרכזי למשבר המשילות הקשה שפוקד אותה, סחרור מערפל בדמות שלוש מערכות בחירות והקמת ממשלת אחדות שלא העבירה תקציב ומתקשה לגבש הסכמות בנושאים אלמנטריים. אלו, יחד עם הידרדרות השיח, ההתלהמות והאלימות בין המחנות הפוליטיים הניצים, מעלים את השאלה אם לא נכון היה לאמץ את המודל הצרפתי, הקובע שלטובת המדינה עדיף שלא לנהל משפט פלילי נגד ראש ממשלה מכהן, ולהגיש את כתב האישום רק אחרי שיפרוש מהתפקיד. בעבור מנדלבליט זוהי ספקולציה פילוסופית תיאורטית שאיננה רלוונטית למצב החוקי השורר בישראל.
"אני נמצא פה בשליחות ולא יכול למעול בתפקיד שלי", מבהיר היועץ בכל הזדמנות. "אני מחויב לשמירה על שלטון החוק כפי שהוא קיים ומנוסח ברגע זה, והמחויבות הזאת היא לכל הצדדים. מצד אחד שום אזרח לא יכול להיות מעל החוק ולא להיחקר על עבירות שעשה, מצד שני לכל חשוד ולכל נאשם עומדת חזקת החפות, מצד שלישי אני לעולם לא אחקור אדם תחת אזהרה, במעמד של חשוד, כאשר אין ראיות מוצקות שמצדיקות זאת. לדוגמה, המפגינים נגד נתניהו מפעילים לחץ כבד לפתיחת חקירה בתיק 3000 (תיק הצוללות), אבל בתיק הזה אין ראיה שמחברת בין כסף להחלטות על רכש ביטחוני עם קשר סיבתי ביניהם, וכשאין ראיות אני לא חוקר.
"אני לא אשם במשבר המשילות, העם החליט בקלפי מה שהחליט ואני מכבד כל החלטה. השליחות שלי לא נמצאת בכלל במישור הזה. המפגינים נגד נתניהו דורשים להקים ועדת חקירה ממלכתית בטענה שראש הממשלה ממדר את ראשי מערכת הביטחון מהחלטות הרות גורל שקשורות לסוגיות של ביטחון לאומי. גם אם זה נכון אין פה שום שאלה משפטית. נתניהו הוא ראש הרשות המבצעת ומחזיק בכל הסמכויות הנגזרות מזה. שהציבור יאמר את דברו בקלפי על התפקוד שלו. השליחות והסמכות שלי בהקשר הזה צרות וממוקדות: למנוע עבירות של שחיתות ציבורית. אסור לי לאפשר עבירות מסוג שוחד, מרמה או הפרת אמונים. לשם כך נבחרתי ומוניתי".
מנדלבליט טוען שהוא ישב הרבה יותר משבעה נקיים לפני שהגיש את כתבי האישום, ומונה את התיקים שאותם הוא החליט לסגור לאחר שהגיע למסקנה כי לא חצו את הרף הפלילי המובהק: פרשת "ביבי טורס", מתנות רבות שניתנו בניגוד לחוק המתנות, תלונות שונות נגד שרה נתניהו ועוד. התיקים שבהם הוא כן החליט להגיש כתב אישום יושבים לדידו על בסיס עובדתי מוצק המלמד על עבירות פליליות מובהקות. "התיקים הללו מספרים סיפור, והסיפור הוא סיפור רע מאוד. קחו למשל את תיק 4000, מי שמקשיב ביושר לסיפור השלם לא יכול להגיע למסקנה אחרת, צריך לברר את הדברים בבית המשפט".
"בצד הפילוסופי", מנדלבליט לא תומך בחוק הצרפתי. הוא חושב שחוק כזה יפגע מאוד במרקם ההבנות הבסיסיות שמחזיקות את הדמוקרטיה הישראלית, ושהוא מנוגד לאתוס המוסרי של מורשת ישראל הדורש לא להכיר פנים במשפט ולא להפלות בין דל לגדול.
משחק תפקידים
למאבק בין היועץ לראש הממשלה יש כמובן שני צדדים. הבטן המלאה של נתניהו על מנדלבליט מגובה בטענות לא פשוטות. הראשונה היא ניגוד העניינים המוסדי שבו לכאורה מצוי היועץ. הסדר ניגוד העניינים שהוזכר לעיל הוא רק דוגמה. מצד אחד היועץ הוא התובע של נתניהו, והאינטרס המוסדי שלו הוא להצדיק את הגשת כתב האישום באמצעות הוכחת אשמתו במשפט. מצד שני, והנה דוגמה נוספת, מנדלבליט שלח חוות דעת לוועדת ההיתרים ולפיה אין להתיר לראש הממשלה לקבל ממקורביו תרומות למימון צוות ההגנה שלו, ובכך הוא הכריח אותו להתגונן כשידיו קשורות לאחור. בראייתו של נתניהו, התובע מונע מהנתבע אפשרות להתגונן בתנאים הוגנים. ראש הממשלה אמנם רחוק מאוד מקו העוני, אולם החסכנות הקיצונית שלו קולעת אותו למצוקה.
בשבוע שעבר הגיש מנדלבליט בקשה לדיון מחודש בסוגיית מצפה־כרמים בהרכב מורחב של שופטים, ומקווה שבקשתו תיענה בחיוב. היועץ לא מקבל את הפרשנות שנתנה הנשיאה חיות לדרישת תום הלב, וטוען שהרף גבוה מדי"ניתן להגביל הפגנות, אולם מי שצריכים לקבוע את המתווה הם המשטרה וגורמי המקצוע במשרד הבריאות. הפוליטיקאים לא יכולים להתעסק בזה כי ההפגנות הן נגדם, התפילות לא, ולכן הם יכולים לקבוע את המסגרות שלהן"
מנדלבליט דוחה את הדברים על הסף. מבחינתו הטענות קשורות כולן לשאלת ריבוי הכובעים של היועץ המשפטי לממשלה, שאלה שלדידו הוכרעה כבר לפני שנים רבות בדו"ח ועדת שמגר משנת 1997 והפכה לנורמה מבוססת בשיטת המשטר הישראלית. ליועץ המשפטי, לדידו של מנדלבליט, אין קושי להקים חיץ רגשי אטום והרמטי בין הדמויות שהוא משחק. התובע לא מושפע פסיכולוגית מהאינטרסים של היועץ, והיועץ לא מושפע מהתובע. תפיסת עולמו גורסת ש"צריך לסמוך על המקצועיות שלנו. בנוסף, אנחנו לא מקבלים שום החלטה לבד. המשנים מעורבים בכל הדיונים וכל השיקולים צפים בשיח שמתנהל פה".
"בנוגע למימון ההגנה, הרי כל תיק 1000 עוסק במתנות שניתנו לראש הממשלה בקשר למילוי תפקידו. הדין הישראלי קובע כי לנבחר ציבור ועובד ציבור אסור לקבל מתנות הניתנות להם בשל מעמדם. יש בזה היגיון רב. ועדת ההיתרים ביקשה ממני חוות דעת משפטית בשאלה אם התרומה הזאת נכנסת לאיסור הנקוב בחוק המתנות, ומחובתי לתת להם אותה. החיבור בין הון לשלטון בעייתי, והחוק אוסר על אדם לקבל סכומים כאלה בשל תפקידו כראש הממשלה".
טענה נוספת של נתניהו היא שהפרקליטות מתעטפת באצטלה של ניקיון כפיים ומקצועיות, אך בפועל מדליפה חומרים לתקשורת ומנהלת את המשפט דרך הדלפות לכתבי חצר מסוימים בערוצי החדשות בטלוויזיה. כך גם עלה השבוע בדיון דרמטי שהתקיים בבג"ץ בעתירה שהגישו עורכי הדין של שאול אלוביץ' הנאשם בתיק 4000, בדרישה להורות ליועמ"ש לחקור את מקורן של שתי הדלפות מתוך תיק החקירה. היועמ"ש סירב לפתוח בחקירה ובג"ץ דרש ממנו להסביר מדוע נמנע מכך. במהלך הדיון אמרה בין השאר הנשיאה חיות: "כשבאות לפתחו של בית המשפט הזה עתירות על הדלפות חומרי חקירה, אנו מביעים מורת רוח קשה. אלה לא אירועים נדירים שאז אפשר לשקול אירוע אחד נקודתי. יש כאן תופעה מדאיגה שהנזקים עליה, אתם לא חולקים עליהם, פוגעים בתביעה ובאמון הציבור. בסוף זה מתהפך גם עליכם. הפגיעה היא פגיעה מערכתית. האם לא הגיע הזמן לעשות מעשה?"
"מרף מסוים, השתלחות קשה במערכות שלטון החוק עלולה להגיע לפגיעה ביכולת של ראש הממשלה לנהל את המדינה. אני סופר עד אלף כדי לא להגיע למקומות כאלה. האם לא תהיה לי ברירה? אני לא יודע"
התגובה של היועץ מסויגת. הוא מתנגד בחריפות להדלפות, טוען שהן פוגעות בניהול המשפט ולא באמת משרתות את התביעה, ומצהיר על כוונתו להעמיד לדין מי מהפרקליטות שייתפס מדליף. במאמר מוסגר, כַּתבי החצר לטענתו גורמים לפרקליטות רק נזק. מאידך גיסא, הוא מסרב לפתוח בחקירה נגד המדליפים כי לדעתו צעד כזה יצריך שימוש בכלים דרמטיים שעלולים לפגוע בחופש העיתונות ובחיסיון העיתונאי.
"המשמעות היא לבקש צו לנתוני תקשורת", מסביר מנדלבליט כשהוא מתבקש לתת הסברים בנושא העדין הזה, "כלומר לפרוץ אל הטלפון של העיתונאי, לבלוש אחר כל ההתכתבויות והשיחות שלו, ולהגיע לגורמים מהתביעה שעמדו איתו בקשר. ההדלפות הן החמצן של התקשורת החוקרת וצעד כזה יפגע בדרך לא מידתית בחופש העיתונאי. זהו צעד חריף מאוד שיכול להיות מוצדק רק במקרים שעל הפרק עומדת סוגיה של פגיעה חמורה בביטחון המדינה, כמו למשל הדלפה של חומר ביטחוני רגיש". בשורה התחתונה היועמ"ש לא מתכוון לנקוט פעולה אקטיבית למאבק בהדלפות מחדרי חקירות, ויהיה מוכן לטפל בהן רק אם יתגלו בדרך מקרה. את תשובתו לבג"ץ הוא ימסור בימים הקרובים.
בנוגע לעבירות הבנייה לכאורה של ליאת בן־ארי אומר היועץ ש"גב' בן־ארי מוכרת לי היטב. היא פרקליטה מקצועית מאוד, מיומנת מאוד וישרה מאוד. משרתת ציבור מהמעלה הראשונה. לצד זאת, כל טענה צריך לבדוק, אבל זה לא צריך להשפיע על ניהול התיקים של נתניהו. הרי לא טוענים שלליאת יש ניגוד עניינים בניהול התיק של ראש ממשלה אלא טוענים טענות על התנהלותה במישור הפרטי. אנחנו מבינים שכל מי שקשור לתיק נתניהו נמצא תחת זרקור ומחפשים אותו. חובה לברר תלונות מבוססות, אבל אם כל טיפול כזה יגרור שיתוק של עבודת הפרקליט אפשר יהיה לסגור את הבסטה. לא נוכל לנהל שום תיק ציבורי".
סימן כחול
התחקיר שפורסם כאן לפני שבוע על מעללי צוות קו כחול הגיע ללשכת היועמ"ש. לפני פרסום התחקיר סברנו שהיועמ"שים במנהל האזרחי מתפקדים כאילו הם מהאו"ם, ופועלים בהכרזה על קרקעות מדינה באזור לפי הדין העות'מאני האנכרוניסטי בלי להתחשב באינטרסים של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. התחקיר העלה שקציני יועמ"ש איו"ש הם כבר מזמן "לא מהאו"ם", אלא משרתים באופן חד־צדדי את האינטרס הפלסטיני.
למי שהחמיץ, דוגמה קטנה שהוזכרה בתחקיר: באדמות המוגדרות כ"אדמות מהוות" – כלומר אדמות מתות הרחוקות ממקום יישוב – החוק העות'מאני לא מאפשר לפולשים לרכוש חזקה בקרקע חקלאית גם אם עיבדו אותה במשך עשר שנים. אדמות היישוב תקוע הן אדמות 'מהוות' מובהקות ולמרות זאת צוות קו כחול פרסם מפה הגורעת שטחים ניכרים מתוך קרקעות המדינה שעליהן קם היישוב ומגדירה אותן למפרע כ"קרקעות פלסטיניות פרטיות", תוך פגיעה קשה מאוד בבעלי הבתים שנבנו כחוק על האדמות, וזאת בטענה שתצלומי האוויר מראים סימני עיבוד שנעשו בהן לפני כיובל שנים. הדוגמה הזאת מוכיחה שהצוות והיועמ"שים המלווים אותו מכופפים את החוק ומייצרים יש מאין נורמות משלהם במטרה לקעקע את ההתיישבות היהודית.
בלשכת היועץ המשפטי לממשלה קובעים שמדובר ב"תחקיר חשוב" ומודים שהנהלים שלפיהם פועל צוות קו כחול הם נהלים בעייתיים שדורשים רפורמה מקיפה. היועץ נותן גיבוי מלא למִנהל האזרחי וליועמ"ש איו"ש, אולם במקביל הוא מודע לחלוטין לבעיות הטעונות תיקון. בשעת הצורך הוא מציין שבתקופה שבה כיהן בתפקיד מזכיר הממשלה, הוא עסק בהסדרת היישובים הלא מוכרים ביו"ש מטעמו של ראש הממשלה נתניהו. במסגרת תפקידו החל לעסוק גם בעבודתו של צוות קו כחול ועמד על הליקויים הקשים בפעילות הצוות.
לדוגמה, באותה תקופה הבין מנדלבליט שיש בעיה עם סוגיית ה"הוברה". החוק העות'מאני קובע שפולש שמפסיק לעבד קרקע במשך שלוש שנים מאבד את החזקה עליה גם אם עיבד אותה עשר שנים לפני כן. היועמ"שים הרחיבו את התקופה הזאת לעשר שנים, מה שנטה באופן מובהק לטובת הפולשים הפלסטינים. עוד הוא עמד על שאלת "שער הכניסה" לעבודת צוות קו כחול, קרי הנוהל התמוה שלפיו צוות קו כחול פותח לדיון מחדש יישובים שהקרקעות שלהם הוכרזו קרקעות מדינה, גם אם הוא התבקש לבדוק רק שטח של דונם או שניים שעליו היישוב רצה לבנות גן ילדים. במקביל שקד מנדלבליט על גיבושו של סעיף 5 (תקנת השוק) שנועד "למרק את הזכות" של מי שבנו את ביתם בתום לב על אדמות מדינה, לפני שצוות קו כחול גרע אותם.
אם היועץ מכיר את כל הבעיות, סימן אותן ועבד עליהן, איך זה שכעבור חמש שנים שום דבר לא זז? התשובה תתסכל אנשי התיישבות רבים. מנדלבליט סיים את תפקידו כמזכיר הממשלה ומונה ליועמ"ש, ומאז העניינים נתקעו. איש לא מצא את הזמן להשלים את המהלך ולתקן את העוולות. היועץ פתוח לשמוע את הטענות על עבודת צוות קו כחול, ואף נשמע מציע שהתחקיר שפורסם פה בשבוע שעבר יהפוך למסמך משפטי מסודר שיוכל לשמש בסיס לדיון מעמיק בלשכתו. לדבריו, "הדלת שלי פתוחה תמיד למי שרוצה לטעון טענות על עוול שנעשה, בכל עניין, לא רק ביו"ש".
למען הסר ספק, היועץ מגבה את יועמ"ש איו"ש ואת קציני המטה של המנהל האזרחי, ובד בבד מנסה להכניס דברים לפרופורציה. הוא מסביר שיש "מגן" ויש "חרב". ברמת ה"מגן" הוא לא דואג; לפי מיטב הערכתו, לא נשקפת סכנת הריסה לבתים שנבנו בתקוע או במקומות אחרים עם אישורים כדין והפכו למפרע ללא חוקיים. אבל נדרשת גם "חרב", כלומר מציאת דרך למרק את הזכות של בעלי הבתים באמצעות תקנת השוק.
בהקשר הזה היועץ מודאג מפסק הדין של בג"ץ בתיק מצפה־כרמים. בסוף השבוע שעבר הגיש בקשה לדיון מחודש בסוגיה בהרכב מורחב של שופטים, והוא מקווה שבקשתו תיענה בחיוב. אמנם לא מדובר שם באירוע "קו כחול", אבל מבחינת היועץ גם תושבי מצפה־כרמים זכאים להגנה מלאה של סעיף 5 מטעמי צדק ויושר. האנשים גרו על אדמות מדינה, המדינה העבירה אותם לקרקע אחרת במחשבה שהיא קרקע מדינה, והתגלה שנעשתה טעות ומדובר בקרקע פרטית. עקירתם מביתם בפעם השנייה היא עוול וחוסר צדק וסעיף 5 אמור לדאוג להם. היועץ לא מקבל את הפרשנות שנתנה הנשיאה חיות לדרישת תום הלב, וטוען שהיא מציבה רף גבוה מדי הפוגע קשות בזכויותיהם של תושבים שסמכו על המדינה.
לפי הבנתו והערכתו, סעיף 5 אמור להקנות זכות קניינית מלאה ולא רק זכות חכירה זמנית. מי שביתו נגרע מקו כחול אמור לקבל זכות מלאה שתאפשר לו למכור את ביתו, להוריש אותו ולקבל עליו משכנתא. אכן, הגישה הזאת משקפת שינוי הדרגתי בגישתו לשאלה כיצד יש לממש את סעיף 5 – האם כל תושב שצוות קו כחול פגע בו צריך לשכור עורך דין וללכת להתדיינויות ארוכות ומתישות בבית המשפט, או שהדבר יכול להיעשות בדרך מנהלית קצרה ויעילה, קרי הגורמים המיישבים יביאו חטיבות של בתים ביישובים לבירור משפטי ויכשירו אותם בהליך מנהלי. בתחילת הדרך התנגד היועץ לפתרון מנהלי ודרש שכל משפחה תתבע את זכויותיה בנפרד ותנהל הליך משפטי מלא, בהמשך שינה דעתו והסכים שהשימוש בסעיף 5 יהיה בהליך מנהלי פשוט וזמין.
דיון נוסף היה על "שאלת השכלול" – האם סעיף 5 יחול רק על מי שבנה בית או גם על שטח לא מבונה. היועץ הרחיב את הפרשנות לסעיף וקבע שגם אם יש במקום תוכנית מתאר בתוקף או שצד ג' קיבל זכויות בקרקע הסעיף יחול ואפשר יהיה לבנות עליה. סוגיה נוספת היא התפתחות עתידית של יישוב שנתקע על בסיס עבודת צוות קו כחול, האם ניתן לאפשר הקמת שכונות אחרי שהצוות גרע אותן ממכסת אדמות המדינה. כאן יש ליועץ ביקורת על הדרג המדיני, הוא טוען שבתקופות שבהן עבד על מתווי הסדרה הדרג המדיני דרש פתרונות מלאים ושלמים לכל הבעיות ולא הסכים לפתרונות חלקיים וזמניים. "התעקשו על הכול או לא כלום וקיבלו לא כלום".
בפרוס השנה החדשה חשוב ליועץ לפרגן למשנים שלו שעושים לדבריו לילות כימים בעבודת קודש במשימותיהם השונות. הוא מדגיש את עבודתו של רז נזרי בסוגיות הקורונה ואת עבודתו של ארז קמיניץ בענייני יו"ש ("הוא חסר אג'נדה לחלוטין, אין לו 'פינה חמה' לכאן או לכאן והוא הולך בקו מקצועי נקי"), ומציין לשבח את עבודתם של המשנים לפרקליט המדינה הנושאים בעול מוגבר בהיעדרו של פרקליט קבוע ("הם עושים עבודה נפלאה וסוחבים את העול הכבד באופן מעורר השתאות").
ויש לו גם מסר אישי לשנה החדשה: "ראש השנה מסמל את המועד שבו מסתיימת שנה ומתחילה שנה חדשה. פירושו של המונח 'שנה' הוא לחזור שוב על אותו הדבר, לִשנות מצד אחד, אך גם לְשנות מצד שני. לכן האיחול 'לשנה חדשה', במובן זה שהשנה החדשה תהיה גם שונה מקודמתה ולטובה, כמו האיחול 'תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה', הוא סוג של אוקסימורון. הוא אומר שאף על פי שכביכול חוזרים שוב על אותו הדבר, אנו מבקשים ומאחלים שהפעם הוא יהיה שונה, וגם משופר – טוב יותר.
