יוסי פורטל, ותיק חקלאי המנגו בישראל, מושך אותי אל ראש הגבעה היפהפיה הסמוכה לקיבוץ מירב שבגלבוע ומצביע ימינה, שמאלה, לפנים ולאחור. בהתרגשות הוא מספר על הזנים השונים שהוא וחבריו החקלאים מגדלים באלפי הדונמים הפרוסים סביבנו כמרבד ירוק. בעשור האחרון גידול המנגו הולך ודוחק את פירות ההדר, ומאיים אפילו על ההגמוניה של התפוז הישראלי. רוב הפירות הגדלים בישראל נמכרים בשווקים המקומיים. הישראלים, מתברר, התאהבו בפרי המתוק והגדול. "לפני 27 שנים נטענו את המטע הראשון שלנו כאן, ומאז הלכנו והתפתחנו", הוא אומר בגאווה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סגר הישראבלוף: שגרה עם הגבלות לא תעצור את הנגיף
– "חיזבאללה יכול לירות, אבל הוא מורתע": דובר צה"ל בריאיון
– מנהלי בתי חולים: המדינה לא ערוכה לגל תחלואה בחורף
גידול המנגו נעשה בעיקר באזור סובב כינרת, עמק בית־שאן והערבה. גם באזור עוטף עזה נעשים ניסיונות לגדל את הפרי. על פי ארגון מגדלי הפירות, בישראל מעובדים 23,500 דונם מנגו, מתוכם 2,500 דונם של עצים צעירים שניטעו לאחרונה ועוד לא מניבים פרי. לשם השוואה, לפני כעשור התפרסו מטעי המנגו על פחות מ־12 אלף דונם. בכל שנה עוד ועוד חקלאים מתחילים לגדל אותו, וכאמור הוא דוחק את ההדרים הנחשבים לרווחיים פחות. בשבוע שעבר סיימו פורטל וחבריו לקיבוץ, הנחשבים למגדלי המנגו הגדולים בישראל, את חגיגת הקטיף.
תנובת המנגו בישראל מגיעה לכ־45־55 אלף טון בשנה. עונת הקטיף מתחילה בחודש יולי ומסתיימת בספטמבר. על פי נתוני משרד החקלאות, בעקבות איכותו המשתפרת של המנגו בעולם, ב־15 השנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בצריכתו כאן ובאירופה. גם היקף הייצור שלו עלה, בין היתר הודות לשינויי מזג אוויר המיטיבים עימו, וכן בזכות מחקרים שהביאו למציאת זנים המניבים יבול רב יותר, שיטות לנטיעה צפופה יותר וחידושים בעיבוד הקרקע. הייצור המקומי עונה על כלל הצריכה הישראלית, וכ־35 אחוזים מהפרי מיוצאים לחו"ל. בישראל גדלים 12 זנים של מנגו, והפופולריים הם "שלי", "מאיה" ו"קיט".
מקורו של המנגו בהודו, שבה הוא משמש כפרי הלאומי. לישראל הגיע בשנות השבעים, ורק בשנות השמונים התחילו לגדלו בארץ למטרות מסחריות. עד היום הודו היא המדינה שמגדלת את כמות המנגו הגדולה בעולם, אבל רוב היבול מיועד לשווקים המקומיים ולא לייצוא. בשוק העולמי, המנגו ההודי מהווה אחוז אחד בלבד מהסחורה. שיעור היבול בישראל לדונם הוא הגבוה ביותר בעולם, ובפער. חקלאי ישראל מצליחים לקטוף בין שלוש לארבע טונות פרי לדונם, בעוד שבמרבית המדינות שבהן מגדלים מנגו באופן מסחרי החקלאים מקבלים טונה אחת של פרי לדונם. למעשה, ישראל היא הנקודה הגיאוגרפית הצפונית ביותר שבה מתקיים גידול מסחרי של מנגו.
בעולם קיימים מאות סוגים של מנגו הנבדלים זה מזה באיכות, בבשומת (ארומה), ברמת הסיביות ובעפיצות. הזנים המקומיים בישראל הם תוצר של פיתוחי מכון וולקני ושלוחותיו. המנגו אוגר עמילן, ולכן אפשר לקטוף אותו בעודו בוסרי, כאשר צבעו ירוק – והפרי ימשיך להתרכך ולהתמתק במנותק מהעץ. הישראלים אוהבים אותו, איך לא, מתוק וחלק מסיבים. לפרי המנגו השפעה חיובית על דרכי העיכול. הוא עשיר מאוד בקרוטן, ההופך בגוף לוויטמין A, ועשיר למדי בוויטמין C.
בקיבוץ מירב, מראשוני הקיבוצים המופרטים בישראל, עברו לפני כמה שנים לגידול עצי המנגו בתוך תעלות הזנה מבית "טוף מרום גולן", ששיפרו את התנובה לאין ערוך. "גידול המנגו זקוק לכמויות גדולות של ברזל. באדמה רגילה הברזל חודר לקרקע, והעץ מתקשה לשאוב אותו", מסביר פורטל. מצע הטוף, מעין אבני חצץ קטנות, מקל על העץ לצרוך את הברזל שהוא זקוק לו ומאפשר יבול גדול בהרבה.
"עם ההצלחה הכלכלית גדלנו עוד ועוד, וכשראינו שאין לנו עוד עתודות מים או קרקע, ניגשנו לשותפויות עם קיבוצים באזור", ממשיך פורטל. כמעט בכל שנה מקדישים אנשי מירב קרקעות גם לניסוי ופיתוח של זני מנגו חדשים, שלא זכו עדיין לשמות. פורטל מראה לי כמה עצים עמוסי פרי שטרם הבשיל, והם נראים מבטיחים במיוחד. המאמץ העיקרי של החקלאים ממוקד בניסיון לגדל פירות שמאחרים או מקדימים להבשיל, כדי להתחרות בשוק העולמי והמקומי ולהביא פרי לשווקים בזמן שלאחרים אין.
"בסגר אוכלים יותר"
את ניצן אבירן, מנהל המשק והמפתח העסקי של קיבוץ מירב, אנחנו פוגשים במשרדו הסמוך למרכולית הקיבוצית. בלוח המודעות מתבשרים התושבים על זן אבוקדו חדש שגדל במטעי הקיבוץ ונמכר בלעדית בחנות הקטנה. ברחבי ישראל הוא עדיין לא משווק. לדברי אבירן, כל חברי הקיבוץ שותפים להתרגשות עם כל זן חדש שעמיתיהם מצליחים לפתח.
נדמה כי ימי הקורונה, הסגר והמשבר הכלכלי והרפואי פסחו על החקלאות המקומית במירב, ולא רק שם. "גם בזמן סגר ממושך אנשים לא מוותרים על אוכל, אולי אפילו אוכלים יותר", אומר אבירן. "מלבד תוצרי חקלאות בתחומי נישה כמו גידולים לבתי מלון וכדומה, ברוב הגידולים הבסיסיים הביקושים היו גבוהים. הרבה פחות אנשים נסעו לחו"ל וקנו את הפירות בשווקים המקומיים".
עם זאת, החקלאים במירב ובאזור הבקעה, הגלבוע והגליל התמודדו השנה עם מציאות שמעולם לא חוו: במהלך חודש מאי הוכתה ישראל בגל שרב קשה וחריג באורכו – יותר משבוע. נזקי השרב הזה לחקלאות בישראל נאמדים בכ־30 מיליון שקלים. "מנגו הוא פרי עדין מאוד, לעומת האבוקדו למשל שהוא גם פרי סובטרופי", מסביר אבירן. חום כבד וממושך גורם ל"כוויות" בפירות, והם אינם ראויים לשיווק בשוק הרחב אלא לתעשייה בלבד. "השנה ראינו את הבעיה בצורה דרמטית – החום גם החליש את החנט (הפרי בתחילת היווצרותו, אחרי הפריחה; י"ק) מהעוקץ לעץ, וכשהוא נחלש הפרי פשוט נופל לרצפה. איבדנו מאות טונות של פירות שפשוט נפלו לארץ עוד לפני שהגיעו להבשלה".
פורטל, שמכיר את עצי הפרי שלו כאילו היו ילדיו, אומר כי "זה לא רק כאב על הכסף שאבד אלא על המחזה של עצים עירומים מפרי שקרס ונפל". עם זאת, השניים מסייגים ומבהירים כי רק חלק מזני הפרי נפגעו. "זו הייתה צרה גדולה, אבל בסוף המחירים התאזנו וקיבלנו פיצויים מהקרן לביטוח נזקי טבע, כך שהשנה נגמרה לא פחות טוב ממה שתכננו. זה בהחלט העלה את מחירי הפרי ביחס לשנים רגילות", אומר אבירן.
יוסי פורטל: "בני הנוער אצלנו מאוד אוהבים לעבוד בחקלאות בכלל ובמטעים בפרט. סיימנו את קטיף המנגו עם הנוער, וגם התמרים נגדדים על ידי הנוער בלילות האחרונים. כל המשק מתגייס"
כשאני שואל את החקלאים מהו הפרי שהם הכי אוהבים לאכול, התשובה הצפויה זהה: מנגו. אינספור כתרים נקשרו לפרי הזה, ופרסומות קליטות כמו "צריך שניים למנגו" נצרבו בתודעה הישראלית עוד בימים שבטלוויזיה שידר ערוץ אחד בלבד. השיחה בינינו מתלהטת פתאום כשאני מעז לפקפק בגדולתו של הפרי המצליח ומסביר שמתסכל אותי לחתוך אותו לפרוסות בשל הגרעין הגדול שבתוכו והידיים שנצבעות בכתום.
"תשמע לי", עוצר אותי אבירן, "אני מקלף את הפרי ופשוט אוכל אותו כמו שהוא. עזוב לחתוך ולהסתבך. הידיים שמתלכלכות הם חלק מהחגיגה". אני נתקף חלחלה כשהוא טוען בכלל כי "יש לא מעט זנים שאני אוכל עם הקליפה. היא נעימה ולא שונה באופן מהותי מקליפה של תפוח שאותה ברור לך שאוכלים. ברגע שאתה לא מתעסק בזה, זה הופך את החוויה למשהו שונה. תנסה", מציע אבירן.
במקפיא הביתי שלו מאוחסנות קופסאות עם קוביות מנגו שהבשיל יותר מדי, ומהן הוא מכין שייקים בכל ימות השנה. הוא ממליץ לי בחום לעשות כן. הזן המבוקש ביותר בישראל הוא "שלי". "אנשים אוהבים לקנות מנגו בצבעי כתום, אדום וסגול ורוצים אותו מתוק", מדווח אבירן. "יש זן נוסף מצליח מאוד שנקרא נועה. הפירות שלו יכולים להגיע למשקל 900 גרם לאחד, אבל הישראלים לא אוהבים אותו כל כך. באירופה דווקא מאוד אוהבים אותו. יש שנים שהזן הזה הולך ב־98 אחוז לייצוא".
חגיגת הקטיף בגלבוע מתחילה במנגו, ונמשכת לגדיד התמרים, מסיק הזיתים ועוד. בקיבוץ מירב יש גם מטע תמרים מצליח, שמספק יותר מעשרה אחוזים משוק הלולבים העולמי. השבוע שלחו החברים את הלולבים האחרונים לנקודות השיווק בארה"ב ובאירופה.
ברגע שניכרים סימני הבשלה של פירות על העצים, כל אדם בקיבוץ בעל שתי ידיים ויכולת עבודה בחום הכבד מוזעק לעבודה. "בני הנוער אצלנו מאוד אוהבים לעבוד בחקלאות בכלל ובמטעים בפרט. סיימנו את קטיף המנגו עם הנוער וקבוצות נוספות, וגם התמרים נגדדים על ידי הנוער בלילות האחרונים. כל המשק מתגייס לחקלאות", אומר פורטל בגאווה.
גם במקרה הזה, הקורונה עבדה לטובת החקלאות. "לאנשים לא הייתה השנה אפשרות לנסוע לחו"ל והיו הגבלות תנועה", מסביר אבירן, "כך שגם בני הנוער וחיילים משוחררים היו כאן והיו פנויים להשתלב בעבודה החקלאית. יש לנו גם עובדים זרים ופועלים מיו"ש שעובדים איתנו שנים רבות".
אגדה מקומית מספרת על בחור צעיר, חייל גרעין נח"ל שעבד בגדיד התמרים במשך תקופה, עד שהוא ומעסיקיו הבינו שחקלאות היא לא בדיוק התחום בשבילו. לימים הפך להיות עיתונאי מוערך. "כולם כאן מכירים את הסיפור על אריאל שנבל, היום כתב במקור ראשון, שנרדם בתוך מכל תמרים ענק וכולנו חיפשנו אותו במשך שעות", מפתיע אותנו אבירן. "היינו יורדים בלילות לגדוד את התמרים לפני שהאור עולה ונעשה חם, והבחור פשוט נרדם בתוך אחד המכלים… כבר אז הבנו שכתיבה הרבה יותר מתאימה לו", הוא מעיר ופורץ בצחוק.
מהחקלאי לצרכן
השנה שחלפה לא היטיבה עם מצבם הכלכלי של מרבית אזרחי ישראל, אך במגזר החקלאי דווקא מסכמים אותה כמוצלחת למדי. "עם פרוץ משבר הקורונה הייתה עלייה גדולה מאוד בצריכה הקמעונאית", מציין אורי צוק־בר, סמנכ"ל מחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות. "אנשים נכנסו לחרדת אגירה וקנו כמויות גדולות. אחר כך הבהלה התמתנה כי הבינו שאנחנו יכולים לסמוך על החקלאות המקומית ושיש אספקה שוטפת. היה ברור שהחקלאות חייבת לעבוד ולהמשיך להיות פעילה גם בסגר הראשון שהייתה בו אי־ודאות גדולה יותר, ובטח בסגר השני שאנחנו נכנסים אליו".
למעט בהלת הביצים בחג הפסח לא הורגש מחסור בתוצרת חקלאית בענפי הבשר, החלב והגידולים החקלאיים. הצריכה הכוללת אף עלתה בחודשים האחרונים בכ־10 אחוזים. במשרד החקלאות סייעו לחקלאים בתקציבים, בכוח אדם ובהיתרי עבודה לשהיית פלסטינים, כדי שיוכלו להישאר בעבודה בתנאי קפסולות והפרדה.
עם זאת, מגדלי הפרחים והתבלינים התמודדו עם הפסדי עתק בשל הקורונה והירידה בביקושים בצל הסגר וצמצום הפעילות הבין־יבשתית. "מגדלי האדמוניות למשל, שהשקיעו וגידלו את הפרחים לאורך שנה שלמה, מצאו עצמם בלי ייצוא בעת הקטיף. בורסת הפרחים באירופה נסגרה והם הפסידו מיליונים", מתאר צוק־בר. חקלאים אלה לא עמדו בקריטריונים של סיוע ממשרד האוצר וקיבלו פיצוי זעום מהמדינה. באחרונה הקצה משרד האוצר כ־30 מיליון שקל לפיצוי הענפים הללו.
כמו בכל היבטי החיים, גם החקלאות נדרשת להשתנות ולהמציא עצמה מחדש בעידן הקורונה. "אני צופה הרבה שינויים במערכי השיווק – יותר מכירה דיגיטלית וישירה מהחקלאי לצרכן. כעת נפל לאזרחים האסימון עד כמה הייצור המקומי חשוב. אם היינו מתבססים יותר מדי על טורקיה וכל מיני מדינות שאי אפשר היה לייבא מהן, היינו מוצאים עצמנו בלי תוצרת חקלאית טרייה", הוא טוען.
התפרצות הקורונה הביאה לעלייה במיזמים עצמאיים של שיווק חקלאי ישיר לצרכנים, שיותר ויותר מזמינים את הקניות ברשת האינטרנט. אורי ויהודית קלנר מרמת הגולן יצאו בחודשים האחרונים בניסוי של מכירת תוצרת הגולן בשלושה מרכזים ברחבי הארץ. "גולן מרקט" מכונה המיזם המוצלח, וכעת בכוונתם להרחיב אותו.
"המחשבה על הקמת העסק התחילה אמנם לפני הרבה שנים, אבל אין ספק שהקורונה הביאה אותה לכדי מעשה", מספר קלנר, לשעבר סגן ראש המועצה המקומית גולן. "ראינו שהביקוש לתוצרת חקלאית ישירה ללקוח הולך וגובר, והציבור רואה ערך בחיזוק החקלאים בקנייה ישירה מהם. זו תוצרת חקלאית טרייה, שרק אתמול נקטפה מהעץ והיום היא אצלך בבית".
המחירים שמציעים קלנר ויזמי חקלאות נוספים ברחבי הארץ ממוצעים ברובם, ואינם מנסים בהכרח להתחרות במחיריהן של הרשתות הזולות ביותר. "המחיר הוא פחות העניין, העיקר האיכות", סבור קלנר. "רמי לוי יכול להביא פירות בכמות גדולה ובמחיר זול יותר, אבל לרוב הם יהיו פחות איכותיים, לאחר שעברו שרשרת ארוכה של מחסני אריזה ואחסנה. במקרים רבים, התפוחים שאתה קונה בסופרמרקט היו שנה במקרר או בילו באונייה מארה"ב במשך שבועות וחודשים. אצלנו הם טריים ומגיעים ישר מהמטע".
במשרד החקלאות מעודדים את היוזמות הללו, והסבו זירות מסחר דיגיטליות למכירת תוצרת חקלאית, ששימשו עד כה את השוק הקמעונאי, גם למכירה ישירה ואספקה לבתים של צרכנים פרטיים. "אנחנו מנסים לקדם ברמה ארצית 15 מוקדים ברחבי הארץ שבהם אפשר יהיה לספק תוצרת חקלאית בסימן חברתי מהחקלאי לצרכן", מתחייב צוק־בר.
בחזרה ליוסי פורטל בקיבוץ מירב. הוא מוודא עם בית האריזה "שהם" שבמושב רמות בגולן, שאחרוני המנגו ששלח אליהם ארוזים כהלכה לקראת המסע לאירופה. "הכי כיף לדעת שכשאנחנו שולחים את המנגו לשם, מפרגנים ואומרים לנו שהוא טעים אפילו יותר מזה שמגדלים מלכי המנגו בהודו", הוא אומר, כמו אב גאה לפרי שפגש לפני שלושה עשורים ומאז לא החליף באחר.
אורי צוק־בר
