מי שעוקב מקרוב אחרי הנעשה במזרח התיכון לא היה מופתע לגמרי מהפרסומים על מכירת מטוסי F35 לאיחוד האמירויות, במסגרת חבילת התמריצים בדרך לחתימת הסכם השלום עם ישראל. כבר היו דברים בעולם. אולי לא באותו קנה מידה, אבל העיקרון זהה. קחו לדוגמה את הסיוע האמריקני לצבא לבנון, שיש המעריכים שחיזבאללה חדר עמוק לשורותיו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ברבדוס "מדיחה" את המלכה אליזבת
– שיבושה של מילה: כשההגה היה עוגן
– המגעים לעסקת שבויים: חמאס יעביר רשימת מחבלים לישראל
זה קרה בסתיו שעבר, זמן קצר לאחר שצה"ל חשף את מיזם דיוק הטילים של חיזבאללה בביירות, פעילות דיוק הטילים עלתה למקום השני במסכת האיומים על ישראל (במקום הראשון נמצאת כמובן תוכנית הגרעין האיראנית). ראש הממשלה סיכם אז את האזהרה לאיראן וחיזבאללה בשתי מילים: דיר בלק. ישראל פנתה לארה"ב ולמדינות נוספות בדרישה להתנות את המשך הסיוע הביטחוני ללבנון בכך שהממשלה בביירות תפעל נגד מיזם דיוק הטילים ותרחיק את חיזבאללה ממוקדי הכוח במדינה. על הפרק עמדה העברת סיוע בסך 105 מיליון דולר לצבא לבנון, וישראל ביקשה לעצור את העברת הכסף. אולם עוזר שר החוץ האמריקני לענייני המזרח התיכון דיוויד שֶׁנְקֶר, שבדיוק שהה בביקור בישראל, אמר שבממשל טראמפ סבורים שהסיוע לצבא לבנון הוא השקעה טובה. "אנו סומכים על צבא לבנון ורואים בו שותף חשוב במלחמה בקיצונים האסלאמיסטים", אמר, אך "אנו מקשיבים לבעלת בריתנו ישראל, ונביא את הבקשה בחשבון".
מאז התקדם שנקר ומונה לתפקיד סגן מזכיר המדינה האמריקני לענייני המזרח התיכון. במסגרת התפקיד הוא ירש את התיווך בעניין קביעת הגבול הימי בין ישראל ללבנון. הנושא קשה וסבוך, אבל למרבה הפלא השיחות התקדמו יפה. שנקר, מעין הכלאה בין מתווך לשמרטף, פיזר בחודשים האחרונים מחמאות חינוכיות לשני הצדדים – למשל, לרשת ב' הוא אמר ש"ישראל כבר קיבלה בעבר החלטות נכונות ופיקחיות בנוגע ליחסיה עם מדינות ערב".
עזרה מאוד העובדה שלבנון מצויה במצב כלכלי קשה. תש"ף לא היטיבה עם שכנתנו מצפון. המצב הכלכלי שם רק הידרדר. מערכת הבנקאות הגיעה לשפל חסר תקדים, בעקבות הסנקציות האמריקניות על חיזבאללה. מחאות פרצו במהלך השנה לאחר שממשלת לבנון נאלצה להעלות את מחיר החשמל, ואף הודיעה שבכוונתה להטיל מס חודשי על משתמשי יישומון ההודעות וואטסאפ. כאשר לבנון נתונה דרך קבע על סף תהום כלכלית, פיתוח שדות הגז הטבעי הוא מתבקש. המחלוקת עם ישראל בדבר הגבול הימי לא אפשרה לממש את האוצר, ולכן הממשלה ביקשה להתקדם לעבר הסכם. גם חיזבאללה ריככו מעט את התנגדותם למשא ומתן, לאחר שקלטו שיוכלו לא רק להרוויח מפיתוח שדות הגז אלא אולי אפילו להשתלט על תעשיית הגז המקומית שתקום.
ואז הגיע הפיצוץ בנמל ביירות. דבר לא הכין את הלבנונים להלם הפסיכולוגי, הכלכלי, החברתי והפוליטי בעקבות האירוע בנמל. חיזבאללה מצא את עצמו הקיץ בשפל חסר תקדים. טענותיו של נסראללה שלארגון אין שום קשר לאסון רק הגבירו את הזעם כלפיו. הנזק האיום שנגרם לנמל ולעיר כולה המחישו לתושבי לבנון עד כמה מסכן אותם הארגון באסטרטגיה שלו, המשתמשת באזרחים כמגן אנושי, ומנצלת תשתיות אזרחיות לשם הסתרת כלי נשק ותחמושת. טענתו של חיזבאללה שהוא מגן לבנון ונציגה האותנטי של "ההתנגדות" התנפצה אל מול חשיפת התנהלותו הנפשעת בנמל ביירות.
אבל ההלם, לצד החיבור בין המצב הכלכלי הנואש ובין ירידת מעמדו של חיזבאללה מעוררים תקווה לשינוי.
ואכן, לפני כשבועיים הודיע שנקר, שישראל ולבנון מתקדמות לעבר הסכם מסגרת בתיווך אמריקני על הגבול הימי ביניהן. "אנו הולכים ומתקרבים", אמר, "וזה פותח הזדמנות למדינת ישראל וללבנון להתחיל להתקדם באמת. אני מקווה להגיע ללבנון ולחתום על הסכם כבר בשבועות הקרובים". בבסיס ההתקדמות הזאת עומד הצורך הנואש של לבנון לחלץ מקרקעית הים את הגז השוכן בשטח הנתון במחלוקת בינה ובין ישראל.
בקיצור, זו שעת כושר לסיים את הסאגה המתמשכת ולהגדיר את הגבול הימי בין ישראל ללבנון. ואכן נדמה שהסכם נמצא בהישג יד. בשלב הראשון אמורות השיחות, שייערכו ככל הנראה בבסיס האו"ם בנקורה, ליישב את המחלוקת על הגבול הימי בין ישראל ללבנון, שבליבו "בלוק 9" העשיר כנראה במרבצי גז טבעי. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אמר בנאומו בטקס חתימת הסכמי אברהם בוושינגטון, שמדינות נוספות בדרכן לחתום על הסכם עם ישראל. רשימת הניחושים כוללת את מאוריטניה וסודן, לצד נסיכות עומאן. אולי יש הפתעות נוספות בדרך. לבנון לא תחתום כנראה על שלום, אבל אם תהיה התקדמות שתוביל להסכם על הגבול הימי, זה בהחלט יהיה חלק מהמגמה – ואולי גם תהיה השפעה לכך על הגבול היבשתי בין המדינות.
אסדת היציבות
לדברי ד"ר בני שפנייר, עמית מחקר במרכז לחקר ביטחון ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, לאורך קו הגבול היבשתי עם לבנון יש 13 נקודות חיכוך בעלות משמעות טקטית או אסטרטגית, וקשה להגיע להסכמות בעניינן. עד כה, הוא אומר, הייתה ללבנון נטייה לקשר בין ההסכמות על הגבול היבשתי להסכמות על הגבול הימי. האמריקנים ככל הנראה הצליחו לנתק את הקשר הזה. לבנון הסכימה מכיוון שהיא נושאת עיניים לבלוק 9, שיפתור לפחות חלק מבעיותיה הכלכליות.
את המצב הימי קל יותר לפתור מכיוון שקיים הליך לבירור מחלוקות על פי "אמנת הים", העוסקת בהסדרת זכויות של מדינות חוף. ישראל אינה חתומה על האמנה אך נוהגת לפיה. האמנה קובעת, בהסתייגויות מסוימות, שהמים הכלכליים של מדינה משתרעים למרחק 200 מייל ימי מהחוף – כ־370 ק"מ. עוד קובעת האמנה כי למדינת החוף זכות בלעדית לנצל את אוצרות הטבע בשטחה גם אם לא הכריזה על תחום המים הכלכליים שלה.
ישראל ולבנון הכריזו שתיהן על תחום המים הכלכליים שלהן וסימנו את גבולן בקו שמוצאו מראש הנקרה. אך ישראל, אומר שפנייר, סימנה קו שנוטה קצת יותר צפונה, ולבנון סימנה קו שנוטה קצת יותר דרומה. שני הקווים חותכים זה את זה ויוצרים משולש שנתון במחלוקת. שם נמצא בלוק 9 העשיר במרבצי גז טבעי, והשאלה היא כמובן מי יזכה בו. בזהירות המתבקשת אומר שפנייר שישראל סימנה קו "נסיבתי" יותר, ואילו הלבנונים סימנו קו "מקצועי" התואם יותר את אמנת הים. כיצד צריכה ישראל לנהוג? לפי שפנייר, לישראל יש אינטרס ללכת לפשרה לא רק כדי שתוכל לנצל את המשאבים בתחום המים הכלכליים שלה, אלא גם "כדי שלבנון תהיה יציבה, שתהיה לה אסדה בים ויהיה לה הרבה מה להפסיד".
פרופ' שאול חורב ממרכז חיפה לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, וראש מרכז עזרי למחקרי איראן והמפרץ הפרסי, מחדד את ההבחנה הזאת. "הפיצוץ בנמל ביירות יצר בלבנון מצב חדש שפועל לטובתנו. מי שחישק עד כה את ממשלת לבנון בשאלת הגבול הימי היה חיזבאללה. בעקבות הפיצוץ מעמדו השתנה. הארגון מעולם לא היה בשפל ציבורי כמו עתה. יכולת המיקוח שלו פחתה. לבנון במצב כלכלי וחברתי חמור, ואם יש אפשרות שיימצא גז בים, התועלת ללבנון תהיה גדולה עד כדי כך שחיזבאללה יתקשה מאוד להתנגד להסדר הגבול הימי שיאפשר להוציא את הגז מן הים".
מאז הפיצוץ בנמל ביירות חלף חודש וחצי. ממשלה בלבנון אין, ועד כה לא נמצאה דרך להקים ממשלה בלי חיזבאללה. יתרה מזו, השבוע התבשרנו שהארגון נושא את עיניו לשליטה במשרד האוצר, לא פחות. איך זה מתיישב עם הרפורמה הדרושה בבנקים, שהאמריקנים ניסו לטהר אותם מחשבונות חיזבאללה ומכספי טרור אחרים? קשה להבין. עם היד על הקופה, מעמדו של הארגון ישוב ויתחזק במהרה.
אם יגיעו ישראל ולבנון להסכמה על הגבולות הימיים והיבשתיים, חיזבאללה עלול לאבד את טיעונו שהוא "מגן לבנון" מפני ישראל. בניסיון להתמודד עם חולשתו היחסית והזמנית, חיזבאללה מנסה להדגיש את "ייצוא ההתנגדות". בתום פגישת הפסגה בין ראש חמאס אסמאעיל הנייה ובין מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה בביירות לפני שבועיים, דיווח חמאס שהשניים דיברו בין השאר על "הקשר ההולך ונבנה בין חיזבאללה לחמאס, המבוסס על אמונה, אחווה ומלחמת קודש, גורל אחד ופיתוח אמצעים לשיתוף פעולה ותיאום בין הצדדים".
את ניצני שיתוף הפעולה הזה ראינו כבר בסתיו 2017, גם כן בעקבות משבר לבנוני פנימי. ראש ממשלת לבנון דאז סעד אל־חרירי חזר מסעודיה, לאחר ששהה במעין מעצר בית: פטרוניו הסעודים דרשו ממנו לעשות סדר בחצר האחורית שלו בכל הקשור לאיראן וחיזבאללה. בדיוק כשחזר הגיעה ללבנון משלחת של חמאס־חוץ בראשות סלאח ערורי, סגנו של הנייה, לפגישות עם נסראללה וגם עם הנשיא מישל עאון. הרעיון אז היה לתאם יצירת חזית שנייה ושלישית ביום פקודה. מה שקורה עכשיו הוא נדבך נוסף בתהליך.
הפעילות הזאת אינה פוגמת באינטרס הישראלי להסדרת הגבול הימי. מבחינתנו יש לאחוז בשור בשתי קרניו – מתווך קשוב לישראל וחלון הזדמנויות בלבנון – ולשנות מציאות רבת שנים. עוד אסדה בים התיכון תהיה טובה כנראה לישראל וגם ללבנון.
