על חוק הפיקדון שמעתם? קל שכן. כלובי המיחזור הם מחזה נפוץ, שלא לדבר על הפרסומות שמזכירות לנו להיות קצת יותר ידידותיים לסביבה. על חטאי אני מתוודה היום: מידת העצלנות טבועה בי, כך שהסיכוי שאני אקח בקבוקים לסופר כדי לקבל עבורם כמה אגורות – קלוש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יותר מ-50 מיליון דולר בשנה: התורמים המפתיעים של אונר"א
– "הסברתי שאי אפשר לבטל בידוד – הוא קרא לי גסטפו"
– "יכולנו לתקן ולא רק לנבור": דיון בוועדת החוקה גלש לאנרכיה
להומלס התורן שמחפש בקבוקים העצלנות שלי ושל אחרים משתלמת. זה עובד קצת כמו האלטע זאכן – מה שלא משמש אותי יותר, יכול להיות אוצר בשביל מישהו אחר.
למה לא.
כל בקבוק בנפח שקטן מליטר וחצי ומסומן במילים "חייב בפיקדון" מזכה את בעליו, על פי חוק, בהחזר של 30 אגורות לפחות. ההחזר מותנה כמובן בהשבת הבקבוק למכולת הקרובה. או הסופר או כל מקום אחר שמוכן לקבל אותו.
עד כאן טוב ויפה. באמת.
מה הקטע אתם שואלים? גילה גמליאל, השרה לאיכות הסביבה, היא הקטע. לאחרונה החליטה השרה להרחיב את גבולות החוק ולהחיל אותו גם על בקבוקים של ליטר וחצי. למה? שאלה טובה. מישהו מרוויח מזה, אבל אלה לא האזרחים.
במכתב ששלח יו"ר המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, לשרה, הוא תהה על קנקנה של ההחלטה. "כידוע, בקבוק ליטר וחצי הינו מוצר צריכה בסיסי והטלת הפיקדון הינו מס עקיף על כל תושבי המדינה אשר כידוע רובם הגדול איננו ממחזר ומקבל את כספי הפיקדון בחזרה", כתב.
כלומר, אלה שלכאורה אמורים להרוויח מהמהלך – האזרחים – יהיו הראשונים להיפגע. ממש בבחינת יוצא הפסדו בשכרו.
אך את תהייתו העיקרית הוא מייחס לתזמון ההחלטה ומבקש ממנה לשוב ולשקול אותה. "בעת הזו של הטלת סגרים ותקופת קורונה", הוא כותב, כשחלק ניכר מהציבור סובל ממצוקה כלכלית על נציגיו לסייע לעבור תקופה קשה זו. "ככל ויעבור הטלת הפיקדון ייווצר משבר אמון נוסף על הרגשת הנתק בין מרבית התושבים בעלי המצוקה הכלכלית ובין נציגי הציבור המקבלים החלטות".
נקווה שמכתבו יגיע לעין קוראת ואוזן קשבת, ושרוח דבריו תיכתב בהחלטה המשרדית הבאה לביטול, או לפחות להשהיה, של הרחבת חוק זו.
