מגפת הקורונה טרפה את הקלפים ברוב תחומי חיינו, אבל עבור בני נוער בסיכון מדובר בהתמודדות מורכבת במיוחד. המשבר זימן לצוותים החינוכיים בפנימיות החינוכיות והטיפוליות אתגרים חדשים. הם נאלצים לחייב את הנערים והנערות לשהות במסגרות ללא יכולת לצאת לחופשות הביתה או לצאת מתחומי בית הספר לאחר שעות הלימודים, זאת על מנת לשמור ככל הניתן על סביבה בריאה ונקייה מקורונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הערכת צה"ל: באוקטובר נבצע 80 אלף בדיקות ביום
– "טיפלנו ביותר מדי קורבנות": קברני הקורונה מדברים
– נלחמים על שטחי C: המנהל הרס בנייה פלסטינית ליד נגוהות
"מדובר בנערים אשר שגרה מהווה עבורם נקודת חוזק, וכעת כשהשגרה הופרה הכול מעורער", טוען יריב פלר, מנהל "יפתח" – בית ספר פנימייתי לנערים בסיכון מהמגזר הדתי-לאומי של עמותת "תימורה". "אנחנו משתדלים לייצר כאן מציאות לא רק של שימור מצב קיים, אלא להמשיך בהתקדמות החינוכית והטיפולית של הנערים".
בזמן שבני נוער רבים כבר הספיקו לשכוח איך נראית כיתה מבפנים, במוסדות האלו הנערים לא חוזרים הביתה כבר שבועות ארוכים. ביפתח לדוגמה, הנערים לא יצאו הביתה במשך 50 יום בתקופת הסגר הראשון. אנשי הצוות ניסו למלא את הצורך הבסיסי של בני הנוער הללו בחיבוק וטעם של בית, על ידי חבילות שההורים שלחו לילדיהם. "ביקשנו מההורים שישלחו חבילות", מספר פלר, "הייתה התגייסות מדהימה, ועם כל חבילה או מכתב שהגיעו ראינו איך הנערים נטענים בכוחות מחודשים".
מה ההשפעה של הריחוק מהעולם החיצוני על הנערים?
"קודם כול הם לא מנותקים, הם יודעים ומרגישים שהמציאות מעורערת. אצל חלקם ההורים או האחים בבידוד וזה יוצר מתח וחרדה. אומנם בגלל שאנחנו חיים בתוך בועה מסוימת הסיכוי לחלות נמוך, אבל דווקא בגלל זה אם יהיה כאן חולה אחד זה משליך מיד על כולם. המסגרת של הפנימייה גם ככה אינטנסיבית ומורכבת. בשגרה, היציאות הן בסופי השבוע, והאפשרות לראות משפחה וחברים מחוץ ליפתח מאווררת אותם – ופתאום השערים סגורים".
בנוסף לקושי החברתי, הסיטואציה הלוחצת וחוסר היציבות מחמירים תופעות שנערים מתמודדים איתן בשגרה. "נער שסובל מקשיים בתפקוד או מחרדות, מצבי קיצון כמו עכשיו מגבירים את התופעות האלה. בכלל הכול בווליום גבוה יותר", אומר פלר אך מציין כי מצד שני מתרחשים גם תהליכים חיוביים בעקבות הסגר: "יש כאן גם שקט וביטחון בבידוד. במקום להחזיק את המתח סביב היציאות והחזרות יש ידיעה שכאן הם מוגנים. זה יוצר גיבוש, לכידות ומשפחתיות מאוד גדולה בתוך הפנימייה, כולם באיזו קלחת אחת גדולה".
מלבד הקושי של התלמידים, המציאות החדשה בפנימייה דרשה היערכות אחרת של הצוות, האתגרים שלהם כמעט הפוכים משל שאר האוכלוסייה. בכל הארץ אנשים יוצאים לחל"ת ונמצאים עם המשפחה ובפנימיות זה בדיוק הפוך. "אנחנו נדרשים להעלות הילוך, בראש השנה היינו כאן, זה ממש לא רגיל ובטח לא מתוכנן אבל היינו כאן. הקורונה דורשת מאתנו יותר".
איך הנערים מגיעים אליכם?
"באופן פורמאלי הרווחה מפנה אותם אלינו. רובם חבר'ה ממשפחות נורמטיביות וממרכז הציבור הדתי, שבגלל סיבות שונות מצאו את עצמם בשוליים. בגלל שאנחנו הרבה שנים בשטח יש גם מציאות של 'חבר מביא חבר', הורים ששומעים עלינו ומעודדים את ההגעה של הילדים לכאן. בתקופה הזו גם הרווחה לא עובדת לגמרי כרגיל. הקשב מופנה לנושא הקורונה, והנערים עצמם יושבים בבית – אז הרבה יותר מסובך לאבחן תהליך של נשירה. אבל יחד עם זאת אנחנו עדיין קולטים ויש כאן קרוב ל-35 תלמידים".
