בצה"ל מדווחים על גידול במספר אנשי הקבע – קצינים ונגדים – שיוצאים ללימודים אקדמיים במהלך תקופת שירותם. למעשה קיימים כיום שני מסלולים,שבמסגרתם אנשי הקבע של צה"ל מטפסים בסולם ההשכלה והתארים האקדמיים במקביל לשירותם הצבאי: האחד הוא של "לימודים מלאים", והשני של "לימודים תוך כדי שירות".
על פי נתוני מחלקת הסגל באגף כוח אדם, אחוז וחצי מכלל הקצינים והנגדים בשירות קבע יוצאים מדי שנה למסלול "לימודים מלאים". במקביל, במהלך 2017 למדו 18 אחוז מאנשי הקבע לתואר אקדמי במסגרת המסלול השני, המתבצע תוך כדי השירות הצבאי.
"בשנים האחרונות אנחנו מבינים יותר ויותר שלימודים אקדמיים והשכלה הם נדבך מאוד משמעותי לשירות של אנשים", אומרת רס"ן הדס מזרחי, ראש המדור ללימודים אקדמיים במחלקת הסגל של אכ"א. "מבחינתם זה 'מאסט', ובצה"ל מעודדים לצאת ללמוד ועושים מה שאפשר כדי לקדם יותר השכלה אקדמית".
אנשי המדור הם שאמונים על המדיניות בנוגע ליציאה ללימודים, ועל העבודה מול הזרועות והפיקודים השונים בצבא בכדי להסדיר את הסוגיות האקדמיות. כל מי שבוחר באחד משני מסלולי הלימוד המדוברים, מגיע אפוא אל שולחנה של רס"ן מזרחי.
ספרא וסייפא
תוכנית הלימודים המלאים מיועדת לקצינים ונגדים שנמצאים על ציר הליבה של צה"ל, כלומר כאלה שיהיו מפקדים בעתיד וימשיכו לשרת בצבא עוד שנים רבות. קצין או נגד צעיר שעומדים לקראת שחרור, או אפילו כאלה שמתכוונים למלא עוד תפקיד אחד או שניים בלבד ואז לצאת לאזרחות, לא יוכלו לזכות בהטבה זו. כאמור מדובר באוכלוסיה מצומצמת מאוד: רק אחוז וחצי מהחיילים מתחילים מדי שנה לימודים במסלול זה.
"היוצאים ללימודים במסגרת התוכנית הזו הם אנשים בעלי אופק שירות, שנבחנים בקפידה בפני ועדות צבאיות עם קריטריונים מאוד ברורים", אומרת רס"ן מזרחי. תקופת הלימודים לתואר ראשון נפרשת על פני שנתיים לכל היותר, ועד שנת לימודים אחת בעבור תואר שני. על פי דרישות הצבא, היוצאים ללימודים נדרשים לבחור תואר עם זיקה ככל הניתן לעיסוק הצבאי שלהם. "חשובה מבחינתנו הלימה למקצוע הצבאי, ואנחנו מגבילים בתארים מסוימים", היא מוסיפה.
כך למשל, אנשי אגף המודיעין יבחרו חוגים בלימודי ערבית ומזרח תיכון, ואנשי השלישות ילמדו משאבי אנוש. מעבר לכך בוחרים קצינים ונגדים ללמוד מנהל עסקים, מדע המדינה, חינוך וארץ ישראל. "אנחנו מנסים לכוון אותם לנושאים שיתרמו להם ולצבא אחר כך, כאמור בהתאם לתחום העיסוק הצבאי", מסבירה מזרחי.
את המוסד האקדמי בוחרים הקצינים והנגדים בעצמם, והם נרשמים ללימודים בהתאם לציון הפסיכומטרי שלהם. את הלימודים מממן הצבא. בתקופת הלימודים, הנפרשת על פני חמישה סמסטרים ברצף, כולל סמסטר קיץ, נדרשים הלומדים לשמור על כשירות צבאית ונמצאים בקשר עם היחידות. הניתוק מהצבא אינו מוחלט. פעמים רבות הם מקבלים מינוי לתפקיד משני, שאליו ייקראו במקרים חריגים גם במהלך הלימודים.
"מדובר בנגדים וקצינים שמעבר לכך שהם עתידים למלא שנים נוספות במדים, הם גם בולטים לחיוב, מצטיינים בתפקידם ועברו כברת דרך בצבא", מבהירה רס"ן מזרחי. "אנחנו רואים שהקצין המיועד הולך להתפתח בצבא, ומבינים שנכון להוציא אותו ללימודים ולהעשיר אותו. ברגע שהוא עומד בתנאים, הוא מועמד לצאת לתקופת לימודים. יש תוכנית מסודרת שהכול עובד לפיה, לא מדובר בהליך שרירותי. אנחנו יודעים מה התכנון הלאה, ולפעמים יש כאלה שיודעים שהם יוצאים ללימודים גם שנתיים לפני המועד".
המעקב אחר הישגיהם והתקדמותם של הקצינים בתקופת הלימודים הדוק וקפדני. מעבר לעובדה שהמפקדים־תלמידים נדרשים ללמוד תואר עם זיקה למקצוע והתחום הצבאי שלהם, הרי שגם בתקופה זו הם נמצאים תחת זכוכית מגדלת צבאית. צה"ל מוודא כי אנשי הקבע הלומדים צוברים את נקודות הזכות ועוברים את המבחנים שהם ניגשים אליהם בתוכנית הלימודים. אלו שלא עומדים בקצב צבירת הנקודות האקדמיות ונכשלים בלימודים, נקראים לשיחות בירור אצל המפקדים ולעתים גם באכ"א בכדי לברר מדוע.
מסלול הלימודים הזה "גוזל" למעשה חלק מתקופת השירות של הקצינים והנגדים, וגם המימון שלו הוא באחריות הצבא. בתמורה, קצינים ונגדים שנכללים בו חותמים על תקופת שירות נוספת – שנתיים בקבע על כל שנת לימודים.
מסלולים דומים לתוכנית הלימודים המלאים, המשלבים אקדמיה וקריירה צבאית, ניתן למצוא בהכשרות של קורס טיס וקורס חובלים, שבוגריהם מסיימים אותם עם תואר, או במכללה לפיקוד טקטי שאליה מגיעים קצינים מיחידות השדה ובמשך שנתיים לומדים לימודי צבא ותואר ראשון.
השילוב הראוי
מסלול הלימודים המרכזי, שבמסגרתו למדו כאמור במהלך 2017 כ־18 אחוז מכלל משרתי הקבע, הוא לימודים תוך כדי שירות. בניגוד למסלול הלימודים הקודם, שמשתתפיו מתנתקים במידה זו או אחרת מההווי הצבאי לטובת ספסל הלימודים האקדמי, במטרה לחזור בהמשך לעולם המדים – כאן מדובר בשילוב של לימודים לצד המשך השירות הצבאי כסדרו. במסלול זה, כל אחת ואחד מאנשי ונשות הקבע בוחרים בעצמם את המקצוע שלבם חפץ בו, במוסד שירצו ובשעות הנוחות להם, כל עוד הדבר מתאים לכללים שנקבעו.
המשמעות היא שהחייל מגיע בבוקר ליחידה ויוצא ללימודים במהלך היום, בהסכמה ובתיאום מלא עם מפקדיו. הזכאות לצאת ללמוד ניתנת כבר בשנת הקבע הראשונה, אך ישנם כללים ברורים המגדירים כמה מותר להיעדר מהשירות הצבאי לטובת הלימודים, ולאלו פרקי זמן יכולים הקצינים והנגדים להשתחרר מהיחידה לטובת לימודיהם. מדובר בשעות ספורות מדי שבוע, רק ביחידות עורפיות, ומרבית שעות הלימודים מתקיימות בערב או בימי שישי, לאחר סיום פעילות היחידה.
"אנחנו דורשים לראות שזמני הלימוד תואמים את פעילות היחידה, כדי שיהיה שילוב נכון ומיטבי וכדי שהחיילים היוצאים ללימודים יוכלו למלא במקביל את תפקידם בצה"ל", אומרת רס"ן מזרחי. תקופת הלימודים וההסדר של הקצין או הנגד מול שלטונות הצבא מוזנת במחשבי צה"ל, והמערכת יודעת שאותו איש קבע לומד במקביל לשירותו הצבאי.
במסלול זה, התואר ממומן באופן עצמי וללא סיוע של צה"ל, למעט מלגות ספורות. מי שכן זוכים במלגת לימודים צבאית, או שלומדים מעבר לשעות הרגילות שנקבעו וחורגים מהמסגרת המסודרת, נדרשים גם הם לחתום על תקופת שירות נוספת.
לדברי רס"ן מזרחי, במדור ללימודים אקדמיים מנסים להגמיש את הקריטריונים ככל האפשר, כדי שכמה שיותר קצינים ונגדים יוכלו ללמוד במקביל לשירותם הצבאי. "אנחנו מעודדים לימודים ומצהירים שזה דבר חשוב. המדיניות שלנו היא לייצר מצב שבו משרתים בקבע יוכלו ללמוד במקביל לשירות שלהם", מבהירה הקצינה האחראית, "אנחנו רוצים להגדיל את כמות האנשים שילמדו וישכילו תוך כדי שירות, ובכלל המגמה שלנו היא שכמה שיותר אנשים ילמדו, ולהגביר את המודעות לכך שניתן ואפשר לשלב לימודים בתקופת הצבא".
בונים עתיד
אפיק אקדמי נוסף ומוכר שמציע צה"ל הוא מסלול העתודה, שאליו מגיעים צעירים עוד לפני הגיוס וכורתים ברית עם צה"ל: לימודים על חשבון המערכת הצבאית, בתמורה לשש שנות שירות אחרי הלימודים. המנהל הטכנולוגי־קדמי באכ"א מאתר צעירות וצעירים המתאימים למסלול זה, משווק אותו במידת הצורך, וגם מבצע את תהליכי המיון והשיבוץ, כלומר מי ילמד היכן, ואחר כך באיזו יחידה ישרת.
לאחר הצו הראשון וקבלת הנתונים מלשכת הגיוס, כ־4,000 צעירות וצעירים שנמצאו מתאימים לתפקיד (קב"א 52 לפחות, דפ"ר מעל 70) מקבלים בדואר חוברת עבת כרס עם כלל מקצועות העתודה. בהמשך הם יוזמנו לאחד הכנסים, המהווים מעין "יום פתוח" לעתודאים במסלולים השונים, ושם יקבלו הסברים מפורטים יותר. אחרי הכנסים הללו מגיע שלב ההרשמה למוסד האקדמי, ובמסגרת המיונים עוברים המיועדים גם מיון אישיותי במכון אזרחי – מבחני אישיות, קואורדינציה וסימולציות – כדי לוודא את התאמתם של המועמדים גם לקורס קצינים, במקביל למבחן הפסיכומטרי.
"הצעירים הללו צריכים להתקבל לאוניברסיטה וגם להתקבל אליי", מסביר ראש המנהל הטכנולוגי־אקדמי, סא"ל איתי לבנון, בעצמו עתודאי בעברו. עד סוף אוקטובר, לפני תחילת הלימודים, מעדכנים מרשויות הצבא מי התקבל ולאן, ואז עוברים העתודאים תהליך של חיול בבקו"ם. אחריו הם שמים את המדים בארון, ויוצאים ללמוד. במהלך תקופת הלימודים הם נחשבים אזרחים לכל דבר, למעט טירונות קצרה של שלושה שבועות בקיץ בשנה הראשונה או השנייה ללימודיהם. הם לא מקבלים שכר מצה"ל, אך 80 אחוז מעלות הלימודים תמומן על ידי הצבא.
כאלף צעירות וצעירים מתחילים מדי שנה את מסלול העתודה בפועל, כרבע מאלו שנמצאו מתאימים בתחילת התהליך וקיבלו את הפנייה הראשונית בדואר. חלקם פורשים בעצמם תוך כדי התהליך, ואחרים לא עומדים בקריטריונים הנדרשים. בניגוד לתוכניות הלימודים של אנשי הקבע, שנמשכות עד שנתיים לכל היותר, עתודאים לומדים בין שלוש לארבע שנים, וסטודנטים לרפואה שבע שנים.
בשנת הלימודים האחרונה עוברים העתודאים ראיונות ביחידות, מדרגים את שאיפותיהם, ולפחות חצי שנה לפני סיום התואר כבר יודעים היכן ישרתו. בחלק ממסלולי העתודה עושים קורס קצינים תוך כדי התואר, בין השנה השנייה לשלישית, בעיקר בתוכניות עילית כמו "פסגות", שבה לומדים הנדסת חשמל והנדסת תוכנה, תוכנית "ברקים" שבה לומדים הנדסת חומרים ומכונות, ותוכנית "סילון" שבה לומדים הנדסת אווירונאוטיקה.
לדברי סא"ל לבנון, איכות העתודאים עולה כל העת, ובשנת הלימודים האקדמית האחרונה עמד ממוצע הפסיכומטרי שלהם על 663. בצבא רוצים להעלות את הרף עוד יותר, כדי להפוך את המסלול לנחשק ונחשב. "אני מאמין שהנוער רוצה שיאתגרו אותו, ואנחנו מניחים שאם נאמר שזה מסלול של מצוינות וכך גם נשווק אותו, בני נוער ירצו לבוא יותר. הם מבינים שכך יוכלו לסלול לעצמם את העתיד".
כאמור, כל עתודאי מחליט היכן הוא רוצה ללמוד בהתאם לתחום שנבחר לו על ידי הצבא, נרשם באופן עצמאי ומעדכן את רשויות הצבא. מי שציוניהם גבוהים יותר זוכים לקדימות ועדיפות ברשימת המכסות בכל מקצוע. צה"ל עשוי לשנות את המקצוע שנבחר אם זה כבר אויש במועמדים מתאימים אחרים, וכך גם את המוסד האקדמי הנבחר. במנהל האקדמי־טכנולוגי פועלים גם לשמור על איזון בין מכללות ואוניברסיטאות. "אם גמרתי למלא את המקומות באוניברסיטה העברית או בבר־אילן, לדוגמה, אעבור למוסדות האחרים", מסביר סא"ל לבנון.
איך מחליטים מי הולך לאן?
"לצבא יש יחידות טכנולוגיות, ואנחנו יודעים כמה מהנדסי חשמל צריך, כמה מהנדסי מכונות וכמה מהנדסי אווירונאוטיקה, וכן יודעים אלו פרויקטים הצבא מתכנן בעשר השנים הבאות. כל יחידה יודעת כמה אנשים היא צריכה בכל מקצוע, וכיוון שאני יודע שכל אחד מהם נמצא לפחות שש שנים בתפקיד, אני יודע להגיד מתי הם משתחררים, ואז לגזור מכך מבחינה תכנונית כמה תקנים ותפקידים אני צריך בכל אחד מהמקצועות. אנחנו בונים את המסלולים האלה עם הסתכלות אסטרטגית ותכנון לעתיד".
"יש לנו 54 מקצועות", ממחיש סא"ל לבנון, "ואני יודע למשל שאני צריך בקרוב הרבה מהנדסי חשמל או מעט מהנדסי מכונות. יודע את זה ברמה כמותית. אנחנו עוברים עם כל היחידות שורה אחרי שורה על כל תפקיד, איפה צריך עתודאי ואיפה הנדסאי. אתה רוצה להתאים 'חימוש למטרה' ולשמור על איזון. הכל עובר אצלנו, הצרכים של כל החילות".
75 אחוזים מהעתודאים לומדים מקצועות טכנולוגיים, הנדסה ומדעים, 15 אחוז לומדים רפואה דרך מסלול "צמרת" של חיל הרפואה, והיתר לומדים כלכלה, משפטים, פיזיקה וביולוגיה. המנהל האקדמי נסגר באמצע שנות האלפיים כתוצאה מקיצוצים והתייעלות והוקם מחדש לפני שלוש שנים, אחרי שבצבא קצת איבדו שליטה על מסלול העתודה.
חייל, שפר ציוניך
אחת מזירות הפעילות של המנהל האקדמי החדש היא בעולם הניו־מדיה. אנשיו מתחזקים דפי פייסבוק ובאינסטגרם, ורק לאחרונה ערכו "לייב צ'אט" שבו נטלו חלק מאות מועמדים ללימודי עתודה, שביקשו לקבל תשובות לשאלותיהם באופן ישיר וללא מתווכים.
"יש ביקוש למסלולים הללו", אומר סא"ל לבנון. "ראינו שבני הנוער רוצים את המידע בדחיפה אליהם, ואם לא נחשוף אותם בערוצי המדיה שבהם הם נמצאים, יהיה לנו קשה לגעת במועמדים חדשים. אנחנו עושים את זה ועושים גם כנסים, ופועלים ממש לבוא עד אליהם. בדרך כלל מי שמגיע אלינו הם אנשים עם מבט לטווח ארוך, מי שרוצה לעשות שירות מקצועי ולהוסיף בקורות החיים את שנותיו בצבא. בהחלט יש מי שבאים מראש ואומרים – 'אני מסתכל על זה כנקודת פתיחה בקריירה, ורוצה שהניסיון בצבא ישמש אותי באזרחות'".
ואכן, אחד היתרונות הגדולים של עתודאי הוא שכאשר הוא משתחרר יש באמתחתו ניסיון תעסוקתי של שש שנים ותואר ראשון, ולעתים גם תואר שני. החיסרון הוא בכך שמסלול זה דורש חתימה מראש לשנות קבע אחרי הלימודים. "עתודאים צריכים להיות אנשים מוכווני מטרה", אומר סא"ל לבנון, "אי אפשר לקחת מישהו שרוצה להיות בגולני ולשכנע אותו להיות עתודאי, זה מבנה אישיותי אחר. אלו אנשים עם קריאת כיוון מקצועית של שמונה או עשר שנים קדימה, והם צריכים גם חוסן נפשי בכדי לצלוח את המסלול הזה".
גם במקרה הזה, צה"ל עוקב באדיקות אחרי ההישגים האקדמיים של חייליו העתידיים. האוניברסיטאות והמכללות מעבירות לרשויות הצבא את הציונים, ובכל סמסטר מופק דו"ח מסודר שבו בודקים אנשי המערך כי כל עתודאי צובר מספיק נקודות זכות. מי שלא עומד ביעדים נקרא לשיחת אזהרה שבה הוא מקבל הזדמנות נוספת, ובמידת הצורך אף מקבל תגבור בשיעורים פרטיים. בתוכניות העילית של העתודה נדרש רף ציונים של 85 לפחות, ובתוכניות הלימודים הרגילות הרף הוא 70. בכל שנה נבחרים 100 מצטיינים שזוכים למענק של 5,000 שקלים, ובמנהל האקדמי־טכנולוגי דואגים לעדכן את יתר העתודאים בשמות הזוכים כדי לדרבן גם אותם להתאמץ.
"העתודאים הם אלה שמפתחים את בניין הכוח של צה"ל במערכות הטכנולוגיות", מסכם סא"ל לבנון. "אנחנו מציעים להם ניסיון מקצועי ומוניטין, וזהו מסלול יוקרתי שגאווה להשתייך אליו. העתודה היא הקטר האקדמי שלנו, השדרה הטכנולוגית של הצבא".
