סקרי הבזק שנערכו מיד אחרי העימות הנשיאותי הראשון בין דונלד טראמפ לג'ו ביידן, בלילה בין שלישי לרביעי, הראו על ניצחון למועמד הדמוקרטי. כמה כלי תקשורת העניקו את הניצחון לטראמפ, אומנם, אבל בערוצי הטלוויזיה הגדולים התמונה הייתה ורודה הרבה יותר כלפי המועמד הדמוקרטי. ברשת CNN – הידועה כעוינת במיוחד את הנשיא המכהן – הראו תוצאות הסקר על 60 אחוזים שטוענים כי ביידן ניצח בעימות, לעומת 28 אחוזים בלבד שסברו כי טראמפ היה טוב יותר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– זה הזמן לשמוח: חגיגת סוכות בימי הקורונה
– "הייתי מראה להרצל מה השגנו, ממרחק הזמן"
– ביקוש שיא: מבצע חיסוני השפעת לחורף תשפ"א
באופן משעשע בעיני אחדים, תוצאות העימות הראשון בין טראמפ להילרי קלינטון לפני ארבע שנים ב־CNN היו זהות כמעט – 62 אחוזים לקלינטון לעומת 27 אחוזים לטראמפ. איך זה נגמר אז, כולם יודעים.
אז ביידן כנראה ניצח טקטית בעימות הזה, אבל בהחלט יכול להיות שבטווח הארוך – כלומר בעימותים הבאים שמחכים לנו עד הבחירות – יתגלה טראמפ כמנצח האסטרטגי. ביידן נכנס בעיניים פקוחות לשדה קרב שבו טראמפ טוב יותר מכל מתמודד שאפשר להעלות על הדעת, שדה קרבות הבוץ המלוכלכים, ויהיה לו קשה מאוד לשמור על יתרון באזורים האלו של השיח. מתישהו טראמפ יגרום לו לצאת מכליו, למעוד בלשונו, ואז הכול עשוי להתהפך.
בינתיים, אפשר לסכם את העימות עצמו בשתי מילים: תיקו אפס. תיקו – כי בסופו של דבר, אחרי שמנכים סנוקרת אחת או שתיים שטראמפ הצליח להכניס לביידן, וסנוקרת או שתיים שביידן הצליח להחטיף לטראמפ, נשארנו אחרי העימות עם אותם שני מועמדים צפויים, כל אחד בדרכו. אפס – כי זו הייתה רמתו של הדיון, אם אפשר בכלל לקרוא "דיון" למה שהתרחש שבוע שעבר באוהיו.
זה התחיל דווקא רגוע. טראמפ, בטון נמוך מהרגיל שהיה ברור כי יעלה בכמה אוקטבות ממש בעוד רגע, ענה על שאלות שקשורות למינוי השופטת החדשה בבית המשפט העליון. הוא טען שנשיא נבחר לארבע שנים ולכן זכותו למנות אותה עוד לפני 3 בנובמבר, וביידן טען שהליך הבחירות החל כבר, ולכן צריך לחכות לנשיא הבא. שני טיעונים ראויים והגיוניים, שהיה ברור שיטבעו במהרה בים הרעל והדם הרע שיש בין השניים, במסגרת הקיטוב הפוליטי הכללי בארה"ב.
ואכן, בנקודה הזו בערך הסתיים השיח המהותי, והחלה היאבקות בוץ מכוערת שנמשכה כמעט לאורך כל תשעים הדקות הבאות. המנחה כריס ואלאס מ"פוקס ניוז", מהמנוסים והמוערכים ביותר בארה"ב, איבד שליטה על ניהול האירוע בשלב מוקדם מדי, ושני המועמדים החלו לחבוט זה בזה באופן אישי, בלי שום קשר לנושא שעל הפרק. מהבחינה הזאת, כאמור, הצליח טראמפ לגרור את ביידן למגרש שלו, וזו הייתה טעות של ביידן, כי אי אפשר להיות יותר טראמפ מטראמפ עצמו.
במהלך העימות כינה ביידן את טראמפ "שקרן וליצן", אבל גולת הכותרת הייתה "סתום את הפה, בנאדם". אנשי הקמפיין שלו אולי ישמחו על כך ש"ג'ו המנומנם" נתן בראש ליריבו, אבל בכלל לא בטוח שהבוחר או הבוחרת המתלבטים בבית שמחו לשמוע שזו החלופה שמציעים הדמוקרטים.
לא ברור אם זו הייתה אסטרטגיה מובנית או שליפה מהמותן, אבל נראה שטראמפ משתדל להוציא את ביידן מאיזון, וזאת באמצעות הערות ביניים חוזרות ונשנות. לא היה כמעט משפט שביידן הצליח לסיים. מצד אחד, זה באמת הצליח להוציא מדי פעם את ביידן מפוקוס, והיו מצידו כמה מלמולים וגמגומים בעייתיים; אך מצד שני, טראמפ פשוט לא נתן לביידן די זמן ליפול בעצמו בלשונו, כך שבמידה מסוימת השיטה הזאת אפילו עזרה קצת למועמד הדמוקרטי, שהיה יכול להקדיש עוד כמה שניות של מחשבה לפני משפטים ארוכים מדי.
הרגע החזק ביותר מצד טראמפ נרשם כשהנושא בעימות היה "חוק וסדר". זהו נושא רגיש אצל הדמוקרטים, שזקוקים לשמאל הפרוגרסיבי כדי לנצח, ומדובר באגף שמעוניין לקצץ בתקציבי המשטרה, מה שבוחרים מתלבטים פחות אוהבים בדרך כלל.
אחרי שטראמפ אמר שביידן אפילו לא מסוגל לומר "חוק וסדר" מפחד השמאל הרדיקלי, הוא ביקש מביידן לנקוב בשמו של ארגון אחד העוסק בחוק וסדר שתומך בו. יש בארה"ב כ־175 ארגונים כאלה, ומן הסתם חלקם לפחות תומכים בביידן, אבל המועמד הדמוקרטי היסס לשנייה או שתיים, מה שאפשר לטראמפ לומר – יש לנו זמן. ביידן לא השיב על השאלה, שנותרה תלויה באוויר, וטראמפ סימן וי על ניצחון בשלב הזה של הערב
הרגע החזק ביותר של ביידן היה כשדיבר על בנו בּוֹ, שלחם בעיראק וזכה בכמה מדליות. "הוא לא לוזר, הוא פטריוט", אמר ביידן מדם ליבו, ולא משנה אם עבד על המשפט הזה בבית – וטראמפ שיחק לידיו כאשר ניסה מיד להסיט את האש לבנו השני של ביידן, האנטר, וטען כי הוא נזרק מהצבא בגלל התמכרות לקוקאין. אפילו במונחי קרב הבוץ המבחיל שהתנהל השבוע בקליבלנד, הרגע הזה היה בטעם רע במיוחד, ונזקף לרעתו של הנשיא המכהן.
אם היו דקות חסד בעימות הזה, אלה קרו כשהמנחה ניסה, וסופסוף הצליח, לכוון את הדיון כרצונו, והשניים דיברו על משבר האקלים. זה כנראה משעמם את השניים עד כדי כך שלא ייכנסו זה בדברי זה. כאן הייתה לביידן נפילה כשאמר שהתוכנית הירוקה שלו תשלם על עצמה, ומיד אחר כך הוסיף שהוא לא תומך בה. אבל לפחות היה אפשר לשמוע תוכניות מעשיות מצד שניהם במשך חצי דקה רצופה בלי שיקטעו זה את זה.
הנפילה הרצינית ביותר של טראמפ התרחשה כאשר הוא סירב לגנות בפה מלא את ארגוני הימין הקיצוני והעליונות הלבנה. תחילת תשובתו לוואלאס בנושא הייתה "כמובן, אני מוכן לעשות את זה", אבל אז הוא מיד עבר לדבר על אלימות מהצד השמאלי של המפה. כשוואלאס התעקש וביידן זרק את שם קבוצת השנאה הימנית "פראוד בויז", טראמפ מעד בלשונו ובמקום רק לקרוא להם "לסגת" הוסיף ביטוי שהיה אמור לחזק את המסר נגדם אבל למעשה קרא להם "לסגת ולהיות מוכנים".
השמאל כמובן קפץ על פליטת הפה כמוצא שלל רב, אבל גם בלעדיה נכון היה מבחינת הנשיא האמריקני לגנות את אלימות הימין בפה מלא ובלי סייגים והתפתלויות, ורק אז לעבור לגנות את השמאל כאוות נפשו ולדרוש מביידן לעשות זאת. כשהמטרה היא הגעה ללב הבוחרים המתלבטים בפרברים, זה מה שהיה צריך לעשות, וטראמפ ישלם מחיר על הטעות הזאת.
החלק המדאיג באמת היה כששני המועמדים דיברו על קבלת תוצאות הבחירות. מה שאמור להיות נושא מובן מאליו הפך גם הוא לזירת התגוששות, כאשר ביידן הפך למסביר לאומי כיצד למלא את הטפסים והתצהירים שמסבכים מאוד את ההצבעה בדואר, וטראמפ דיבר שוב ושוב על הונאה שמתרחשת במיליוני פתקים כאן ועכשיו. טראמפ גם שחרר איום מרומז לגבי האפשרות לדעת מי ייבחר בסופו של דבר לנשיאות כשאמר "זה לא ייגמר טוב". לפי החלק הזה בדיון נראה כי ארה"ב הולכת בעקבותיה של מדינה מסוימת במזרח התיכון שאינה מצליחה להגיע להכרעה פוליטית מובהקת.
טראמפ, נשיא מכהן, הגיע לעימות הזה כאנדרדוג שמפגר בסקרים באופן עקבי למדי. כמו תמיד, הוא העלה את גובה ההימור בחודשים האחרונים כשמיתג את ג'ו ביידן כישנוני וכבעל בעיות קוגניטיביות. בעיקר בשל כך, הציפיות מביידן היו נמוכות להפליא – הוא בסך הכול היה צריך לשרוד על הבמה במשך 90 דקות בלי ליפול, פיזית או מנטלית. פיזית הוא כמובן עמד, מנטלית כמעט במאה אחוז. הגמגומים המעטים לא יצרו את תמונת הניצחון שמטה טראמפ קיווה וייחל לה. הנמכת הציפיות מביידן למינימום אפשרה לו להדהים את העולם בביצועים בינוניים מאוד.
המשך מופע האימים ייערך ב־15 באוקטובר במיאמי. אולי אז תושג הכרעה ברורה יותר בין שני המועמדים, ואולי תהיה שם גם קצת יותר מהות ופחות היאבקות בסגנון חופשי.
הסקרים ממשיכים כרגע להאיר פנים לביידן, ביתרון ממוצע של כ־6.5 אחוזים במישור הארצי וכ־3.5 במדינות המתנדנדות והחשובות לניצחון בבחירות. אך זהו יתרון שביר, משום שביידן אינו מצליח להלהיב באישיותו ומשום שסוגיית כשירותו ממשיכה להיות עננה שאינה סרה מעל ראשו, אבל גם כי הסקרים בארה"ב נוטים לא פעם בכמה נקודות לרעת השמרנים. המצב הזה מבטיח לנו המשך קרב רגשי ועיקש, כולל כמובן בשני העימותים שנותרו, ממש עד הרגע האחרון.
