בזמן הבית נטלו לולב גם כשיומו הראשון של סוכות חל בשבת: "יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גב האצטבא (הכוונה היא לסטיו – חצר העמודים שהקיפה את הר הבית. א"ס), והזקנים מניחין את שלהן בלשכה. ומלמדים אותם לומר, 'כל מי שמגיע לולבי בידו, הרי הוא לו במתנה'. למחר משכימין ובאין, והחזנין זורקין אותם לפניהם. והן מחטפין ומכין איש את חברו. וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה, התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו" (סוכה ד, ד).
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– התקשורת סוף סוף נזכרה שיש חולים ומתים במגפה
– תגלית חדשה: שערים בקיר המזרחי של רחבת כיפת הסלע
– תקיעת שופר גם בשבת: הייתכן?
הלולבים נותרו בהר הבית מבעוד יום כדי למנוע את טלטולם ברשות הרבים בשבת, ובלבד שבשורה התחתונה ארבעת המינים יינטלו כסדרם אף בשבת. גם כשהאלימות הובילה לשינוי הנוהג לא בוטלה המצווה אלא רק הועברה לביתו הפרטי של כל אדם ואדם. ואם מאן דהו עלול לחשוב שהדברים השתנו אחרי החורבן, באה משנה נוספת בפרק הקודם (ג, יג) ומודיעה שלא כך: "יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת. למחרת משכימין ובאין, כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו".
מתי אם כן הפסיקו ליטול לולב ביומו הראשון של סוכות כשזה חל בשבת, היום היחיד מימי החג שבו מצווים בנטילתו מהתורה (רק במקדש מחויבים מהתורה ליטול לולב כל שבעת ימי החג)? על פי התלמוד הבבלי (סוכה מג, א) ארבעת המינים דוחים את השבת ביום החג הראשון רק בארץ ישראל שבה כבר יודעים מתי קודש החודש ושזהו אכן יומו הראשון של החג. בחו"ל לא היו נוטלים לולב בשבת ביום הזה, וזאת מאותה הסיבה שבה חוגגים שם יום טוב שני של גלויות – אי ודאות באשר לתאריך.
אולם הגמרא משנה כיוון, ועמוד בלבד אחר כך מתהפכת המגמה ב־180 מעלות. מצוין שם שגם בני ארץ הקודש אימצו את הנוהג הבבלי ואינם נוטלים לולב ביום החג הראשון שחל בשבת, ורק במקדש עצמו היו מקיימים את המצווה כסדרה ביום הקודש. אם להוסיף לתסבוכת, הרי שב"ספר החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל" שחובר כנראה במאה השמינית בארץ הקודש, כ־700 שנה לאחר החורבן, מצוין שבניגוד לבבל, בארץ ישראל עוד נטלו אז את ארבעת המינים ביום החג הראשון שחל בשבת. יש מי שסובר שהפִסקה האוסרת על בני ארץ ישראל ליטול אותם בשבת נוספה כעריכה מתקופה מאוחרת יותר מהמאה השמינית, כאשר ההלכה הבבלית כבשה בסערה את העולם היהודי וגם את קהילת יהודי ארץ הקודש וביטלה את מנהגי ארץ ישראל הקדומים.
בכל אופן, הסיבה שבה מנמקים המפרשים את הפסקת נטילת הלולב בארץ ישראל היא הצורך ליישר קו עם יהדות העולם, ובלשון רש"י "לא לעשות ישראל אגודות אגודות". הדבר נובע כנראה מכך שהיישוב היהודי בארץ בעת ההיא היה דל וזניח, וממילא נגרר אחר הרוב הגדול שבחו"ל אשר נמנע מליטול את ארבעת המינים בשבת. יש שהסיקו מכאן, פרופ' יואל אליצור שעוסק שנים רבות בנושא ביניהם, שכאשר רוב עם ישראל ישוב לחיות על אדמתו יהיה צורך לשוב וליטול לולב ביום הראשון כשזה חל בשבת.
47 אחוזים מהיהודים מתגוררים כיום בישראל, כשבעה מיליון מתוך כ־15 מיליון יהודים על פני כדור הארץ. בעוד שנים אחדות סביר מאוד שרוב יהודי העולם יחיו בארץ. להתרחשות כזו קיימות משמעויות הלכתיות רבות שאחת מהן היא כאמור סיפור הלולב.
לדעת פרופ' אליצור שעוסק בנושא שנים רבות, כבר כיום יש מקום ליטול לולב בשבת. הרי ירושלים שבעניינים רבים נחשבת כולה למקדש – כבר בנויה וממילא שב לתוקפו בארץ ישראל כולה הדין המקורי שבו נוטלים לולב מהתורה ביום הראשון גם כשזה חל בשבת. "בימי התנאים והאמוראים הראשונים הייתה ירושלים חרבה, ובדרך כלל נאסר על יהודים לשבת בה", כתב במאמר הלכתי בעניין, "אבל עכשיו, שזכינו שהעיר בידי ישראל וחיים בה בקביעות ישראלים רבים, הרי כבר עכשיו היה מקום להחזיר את דין הלולב למקומו".
מכתב יד נידח שאותר מתברר שאפילו בצרפת של המאה ה־14 נטלו לולב ביום החג הראשון שחל בשבת. כך כתב רבי אברהם בן משה ממונייטו שנמנה על משפחת תלמידי חכמים חשובה שישבה בצרפת והייתה קשורה לבית מדרשם של בעלי התוספות הצרפתיים: "ראינו לרבותינו שביום טוב ראשון של חג שאירע בשבת, שהם מטלטלין לולב ומברכין עליו".
ואם מותר להוסיף על כך: בימינו שבהם מטלטלים בשבת כל דבר וסומכים על העירוב מעט מוזר לבטל דווקא מצווה מפורשת בתורה ובמקורות חז"ל – וזאת מתוך חשש רחוק ובלתי רלוונטי כמעט לטלטולו ברשות הרבים. ומלבד זאת, בימינו גם בחו"ל יודעים היטב מתי חל חג הסוכות מפי שהלוח העברי קבוע מראש. גם אילו יחזור להתקיים קידוש החודש על פי ראיית הירח, האמצעים הטכנולוגיים של זמננו יאפשר לעדכן על כך בטווח זמן מיידי כל יהודי מקצה העולם ועד קצהו.
בשורה התחתונה: בשבת הקרובה, כשבכל המניינים ברחבי הארץ והעולם אי אפשר יהיה להבחין בקצה קצהו של לולב, הדס או שאר חבריהם למצווה – כמה וכמה יהודים יטלו את ארבעת המינים כמצוות התורה. לעת עתה זה ייעשה בבתיהם כפי שתיקנו לנהוג עוד בטרם חורבן, כאשר הר הבית הפך לזירת קטטות. אבל מי יודע? אולי בתשפ"ד שגם בה יחול יומו הראשון של סוכות בשבת זה כבר יהיה נוהג ציבורי מובן מאליו.
