כשארי הרו חתם באוגוסט האחרון על עסקת עד מדינה נגד ראש הממשלה, נרשמה כאן סערה בשיח הציבורי. כאשר לפני שבועיים הצטרף לספסל עדי המדינה שלמה פילבר, מקורב נוסף לנתניהו, האולפנים רטטו והכותרות זעקו. השבוע, לאחר שרשויות האכיפה הכריזו על "שלוש בום" ורתמו גם את ניר חפץ אל עגלת העדים, החלו כבר לצוף תהיות באשר לצורך בשיירת העדים המתארכת.
השאלה המרכזית היא האם העגלה שהם מביאים עמם אל להב 433 עמוסה בראיות משמעותיות, או שמא מדובר בעגלה ריקה. בסביבתו של ראש הממשלה נתניהו הגיבו לחתימתו של חפץ על עסקת עד המדינה, ואמרו בביטחון כי "כשיש משהו לא צריך אפילו עד מדינה אחד, וכשאין משהו גם אלף עדי מדינה לא יעזרו. המירוץ הבלתי פוסק אחר עדי מדינה הוא ההוכחה הטובה ביותר שאין כלום ולא יהיה כלום".
לביטחונו המוחצן של נתניהו, ביטחון שהפגין גם בהופעותיו בארה"ב השבוע, יש כמה סיבות. אחת מהן נמצאת אולי אי־אז בשנת 2000. זו אינה הפעם הראשונה שנתניהו מתמודד עם עד מדינה; ב"פרשת עמדי" המפורסמת בראשית שנות האלפיים, נחשד נתניהו כי ניסה להעביר סכומי כסף ממשרד ראש הממשלה לקבלן אבנר עמדי בעבור עבודות פרטיות שביצע עבור משפחת נתניהו. אז, ממש כמו היום, המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין. אז, כמו היום, גויס עד מדינה – עמדי.
התקוות שתלו בו המשטרה והפרקליטות היו גדולות, אך כגודל הציפייה גודל האכזבה. בשעת המבחן הציג עמדי גרסאות מבולבלות ונטולות אמינות. היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין החליט שלא להגיש כתב אישום בפרשה, בנימוק של חוסר ראיות מספיקות. האם התרחיש הזה יחזור על עצמו?
כדי להבין מדוע נאלצו רשויות האכיפה לחתום עם ניר חפץ על עסקת עד מדינה, יש לנתח את מרכיבי תיק 4000. במרכז הפרשה עומדות הטבות שהעניק לכאורה נתניהו, בכובעו כשר התקשורת, לחברת 'בזק' שבשליטת שאול אלוביץ', בתמורה לסיקור חיובי באתר 'וואלה' הנמצא גם הוא בשליטת אלוביץ'. הסעיף הפלילי הרלוונטי הוא שוחד והפרת אמונים, שכן החשד הנחקר הוא שנתניהו השתמש בתפקידו הציבורי כדי להשיג טובות הנאה אישיות.
בדומה לתיקים 1000 (המתנות) ו־2000 (מוזס), גם בתיק 4000 נתניהו מאשר למעשה את עיקרי העובדות, אולם מנמק אותן כקבלת החלטות המצויות במתחם הלגיטימיות. טענתו היא שההחלטות שקיבל בנוגע לחברת בזק נבעו משיקולי מדיניות שאותם נימק בחקירה, ושגובו על ידי חלק מהגורמים המקצועיים. כלומר, המחלוקת איננה על העובדות אלא על הפרשנות, ועל השאלה האם המעשים מצויים בתוך הזירה הפלילית או מחוצה לה.
כדי לקיים את ההיבט הפלילי של הסיפור, נדרשים החוקרים להציג ראיות משמעותיות הקושרות בין החלטות נתניהו בנוגע לבזק ובין אופי הסיקור באתר 'וואלה' – ראיות שיחזקו את הפרשנות הפלילית של העובדות המוסכמות. ככל הנראה החקירה לא סיפקה את הראיות הללו, ולכן עברה המשטרה לאפיק עדי המדינה. תחילה גויס מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר, כדי שיצייר את הרקע הבעייתי לכאורה להחלטות נתניהו בנוגע לבזק ויוכיח כי להחלטות לא היה בסיס ענייני – אולי אף באמצעות עדות על הנחיות ואמירות מפורשות של נתניהו.
אלא שזה לא מספיק: עדיין חסר בפאזל החלק של אופי הסיקור באתר 'וואלה'. להשלמת החלק הזה גויס עד המדינה השלישי ניר חפץ, שהיה אמון על יחסי הציבור בכל הנוגע לענייניה האישיים של משפחת נתניהו, ובעיקר של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו. ייתכן שחפץ מחזיק באי־אלו סרטונים או תכתובות סלולריות שנערכו בינו ובין שרה נתניהו, כמי שניהל את הממשק שלה עם התקשורת. אם בידי חפץ תכתובות או הקלטות שמהן אפשר להוכיח כי נשלח מטעם המשפחה לדרוש את מימוש הסיקור החיובי ב'וואלה' תמורת ההטבות לבזק, יהיה זה חיזוק לנרטיב הפלילי שיסייע לחוקרים. כלומר, על פילבר להפליל את נתניהו בחוליית בזק, ועל חפץ להפלילו בחוליית 'וואלה'.
האקדח הריק פעל
ובכל זאת, גם אחרי גיוס עדי המדינה חסרה לחוקרים חוליה משמעותית, אולי המשמעותית ביותר. ניר חפץ ניצח על המגעים בין שרה נתניהו לכלי התקשורת, אך עובדים במשרד ראש הממשלה מבהירים כי הוא כלל לא נגע בפעילותו של בנימין נתניהו עצמו וכמעט לא קיים עמו קשרים ישירים או פעל בשליחותו, אלא בשליחות רעייתו בלבד.
אם התיאור הזה נכון, רוב החומר שיספק חפץ לחוקרים עשוי לגעת באשת ראש הממשלה, אך לא בראש הממשלה עצמו. גם אם חפץ העביר לחוקרים הודאה מפורשת של שרה נתניהו כי על 'וואלה' לסקרהּ באופן חיובי בתמורה להחלטות בעלה בנוגע לבזק, אין זה מעיד כי ראש הממשלה היה שותף לכך. כזכור, גם יאיר נתניהו הוקלט אומר לבנו של טייקון הגז קובי מימון כי אביו של הראשון היטיב עם אביו של האחרון ו"סידר לו 20 מיליארד דולר". אז יאיר אמר, אז שרה אמרה; עדיין אין בכך עדות מספקת לכוונותיו של נתניהו בהחלטות שקיבל בנוגע לבזק או במסרים ששיגר לבעלי האתר.
גם לאחר גיוס עדי המדינה, החוליה המשמעותית החסרה כנראה לרשויות האכיפה היא זו המקשרת בין שרה לבנימין נתניהו, שבבסיסה עומדת השאלה – ראש הממשלה ידע או לא ידע? בתיק המעונות, למשל, לא עלה בידי רשויות האכיפה לקשור את ראש הממשלה למעשי אשתו.
ועוד בנוגע למידע שיעביר חפץ לחוקרי המשטרה: ביום שני השבוע פורסם כי חפץ מסר לחוקרים מידע על כך שהחלטות ראש הממשלה בפרשת המגנומטרים בהר הבית ובפרשת המאבטח בשגרירות ירדן, התקבלו בעקבות לחצי הבן יאיר והרעיה שרה. במשך יום שלם עסקה המדינה בדיווח הדרמטי לכאורה, אבל רק לכאורה – מכיוון שגם חיפוש מדוקדק עם נר ונוצה לא ימצא כאן אבק של פלילים.
מאוחר יותר הבהירה המשטרה כי "בעקבות פרסומים רחבים בכלי התקשורת, פרסומים המפרטים פרטי מידע שכביכול מסר ניר חפץ לחוקריו במסגרת הסכם עד המדינה, משטרת ישראל מוצאת לנכון להבהיר כי חלק נכבד ממה שפורסם טרם נמסר לחוקרים מפי העד. לצערנו מדובר בתופעה שאירעה לא פעם גם בעבר, ועל הציבור לדעת כי כל פרסום של דברים שכביכול מסר העד הוא על אחריות המפרסם בלבד". כך או כך, מכיוון שבמידע אין חשד לפלילים, ממילא הוא אינו רלוונטי לחקירה. טראמפ היה מכנה זאת "פייק ניוז"; ידידו נתניהו יטען "לא היה כלום, כי אין כלום".
כפי שכבר פורסם, בתמורה לעדותו יזַכו רשויות האכיפה את ניר חפץ בהימלטות מן הדין ובחסינות מלאה, זאת בניגוד לעדי מדינה אחרים שזכו להקלה בעונשם אך לא לחסינות מוחלטת. ההטבה לחפץ מעניינת כאשר נזכרים בדברים שהשמיע רק לפני חודשיים פרקליט המדינה שי ניצן, בנוגע לעסקאות עדי מדינה: "בעבר נחתמו הסכמים לא מעטים שבמסגרתם הובטחה לעד המדינה חסינות מוחלטת. בשנים האחרונות אנו משתדלים במידת האפשר להימנע מהסכמים כאלה, ולערוך הסכמים שבמסגרתם גם עד המדינה ייתן את הדין, יורשע וירצה עונש מאסר. מדובר בצעד חיוני למאבק בעבריינות, ולכן צעד זה ננקט הן בתחום הפשיעה האלימה והן בתחום המאבק בשחיתות. אף בפרשות מעוררות הסערה העומדות כיום על הפרק, שחקירתן עודנה מתנהלת, אנו פועלים בכיוון זה".
מדוע, אם כן, חרג פרקליט המדינה במקרה של חפץ מהמגמה של הימנעות מחסינות מוחלטת? לוחם נכנע בקרב כשהוא חושד שלאויב יש יכולת חזקה משלו, או כשהוא יודע שלו עצמו אין יכולות מספיקות. יש שביארו השבוע כי "כניעתו" של ניצן נובעת מכך שתחמושת הראיות של חפץ גדולה ומשמעותי, אולם רבים שכחו את האפשרות השנייה – שאולי ניצן סבור כי הראיות נגד חפץ חלשות, וממילא לא יחזיקו בשדה המערכה של בית המשפט, ועל כן שווה לוותר עליהן ולקבל את הראיות נגד נתניהו, גם אם אינן עוצמתיות כל כך.
ייתכן כי גם ההדלפה על החקירה נגד חפץ ב"תיק 1270" – שבו נטען, כזכור, כי הציע לשופטת בדימוס הילה גרסטל להתמנות לתפקיד היועמ"ש בתמורה לסגירת תיקי שרה נתניהו – נועדה לגרום לחפץ לחוש שעננה כבדה מרחפת מעליו, ולהובילו לעסקת עד המדינה. החקירה שיצרה כותרות דרמטיות ושנקשר בה גם שמה של נשיאת בית המשפט העליון, התאיידה כלא הייתה מיד עם החתימה על הסכם עד המדינה. הדבר דומה לאדם המאיים באקדחו, כאשר רק הוא יודע כי הוא ריק מכדורים.
