סכסוך התושבים בקריית ארבע בנוגע לפתיחת הברכה גם לשעות של שחייה מעורבת, הגיע הבוקר להכרעה. בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ קבע כי הבריכה בקריית ארבע שמופעלת על ידי המועצה המקומית קריית ארבע תיפתח גם לרחצה מעורבת כשזו תקצה 12 שעות בשבוע לרחצה משפחתית. כמו כן, בית המשפט פסק כי המועצה תישא בשכר טרחת העותרים בסך 20,000 שקלים.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
"בכל קיבוץ יש בריכה, בעיר ברהט לא הייתה"
לקראת סיום ההקפאה ביו"ש: פורסם סדר היום לישיבת מת"ע
ההפתעה שמכינים בצה"ל לעימות הבא בצפון
את העתירה הגישו כמה מתושביה החילונים של קריית ארבע, זו הפעם השנייה: העתירה הקודמת שהוגשה לפני שלוש שנים הסתיימה בפשרה בין המועצה לבין העותרים על קיומן של שעות משפחה בבריכה הציבורית, פשרה שניתן לה תוקף פסק דין. ראש המועצה המקומית דאז מלאכי לוינגר והרב דב ליאור שכיהן כרבה של קריית ארבע הסכימו לפסק הדין אך לא בלא הבעת עמדתם המנוגדת להחלטה.
לאחר פסק הדין הראשון, הקצתה המועצה שבע שעות שבועיות לרחצה מעורבת ולטענת העותרים, בשעות לא נוחות במיוחד. התושבים האדוקים של קריית ארבע החרימו את הרחצה בבריכה כתוצאה מכך, מה שהביא לסגירת הבריכה משיקולים של אי כדאיות כלכלית לפתיחה. ביוני האחרון, התחלף ראש המועצה. עונת הרחצה נפתחה שוב על ידי אליהו ליבמן ראש המועצה, אך לרחצה נפרדת בלבד ובניגוד להוראת בית המשפט. משכך, עתרו התושבים שוב לבג"ץ.
בפסק הדין שניתן היום על ידי השופט עמית וחבריו השופטים גרוסקופף וברון, בחנו השופטים את הבסיס המשפטי עליו מבקשים העותרים לייסד את זכותם וקבעו כי יש להקצות מספר שעות זה בהתאם ליחסם באוכלוסייה של התושבים החילונים שעתרו נגד המועצה. כשלושים אחוזים מתושבי הקרייה אינם דתיים.
השופט עמית קבע בפתח פסק הדין כי הבריכה היא משאב ציבורי וכי על המועצה המקומית לפעול באופן סביר הוגן ושוויוני באופן שישרת את כל תושבי הקריה. סגירת הבריכה על ידי התושבים באמצעות החרמת ההחלטה לפתוח אותה לשעות מעורבות היא מעין "עונש" לבריכה אך נמצאו בני הקריה מענישים באותה הזדמנות גם את עצמם.
השופט עמית הזכיר כי עוד בעתירה הקודמת, "הקשינו לדעת מה הבעיה ההלכתית שמתעוררת, מבחינת מי שדוגל בהפרדה בין גברים לנשים, אם ביום אחר ובשעה אחרת הרחצה תהא מעורבת. נענינו… כי שחייה מעורבת כמוה כ"גילוי עריות", "בריכה מעורבת זה יהרג ובל יעבור, יותר גרוע מחילול שבת […] זה כמו לגור בדיר חזירים […] טיפת נבלה שנופלת בסיר" ותשובות כגון דא. מראש המועצה דאז נמצאנו למדים כי פתיחת הבריכה לרחצה משפחתית מעורבת, עלולה לפגוע בצביון היישוב, וכי הבריכה הוקמה מלכתחילה לפני עשרות שנים, מתוך הבנה והסכמה כי הרחצה בה תהיה בנפרד".
עוד קבע השופט עמית כי "הדרך בה פעלה הרשות המקומית קרובה מאוד לביזיון פסק הדין, אם לא באותיותיו המפורשות אזי ברוחו של פסק הדין". הוא גם דחה את טענת המועצה המקומית כי הפעלת הבריכה לשעות מעורבות פוגעת בה כלכלית ומשכך המועצה לא יכולה להרשות לעצמה לפתוח אותה לרחצה שאינה נפרדת. השפט עמית השווה בפסק הדין בין עתירה זו למקרה המקווה בכפר וורדים: עתירה משנת 2014 בה הורה בג"ץ ליישוב החילוני להקצות ממשאבי הציבור לצורך הקמת מקווה טהרה במקום.
השופטים גרוסקופף וברון התייחסו בפסק הדין בפגיעה בזכויות יסוד של העותרים כמו הזכות לשוויון וזאת על ידי כפיית הפרדה מגדרית.
ב"כ העותרים, עו"ד פרופ' אביעד הכהן אמר בתגובה: "פסק הדין מדבר בעד עצמו וחבל שהיינו צריכים להגיע לכך. אני משער – ולוואי ואתבדה – שלמרות פסק הדין יעדיף ראש המועצה להשאיר את הבריכה סגורה וכך יסבלו רוב תושבי הקריה שמבינים שכדי לחיות בצוותא יש לנהוג בסובלנות הדדית. יש להצר על כך שבעקבות סירובה העיקש והלא מובן לכבד את התחייבותה מפסק הדין הקודם ולמנוע זכות זו, בניגוד להוראות הדין ולעקרונות יסוד של שוויון, נמנעה מתושבי קריית ארבע היכולת ליהנות משירותי הבריכה העירונית גם בקיץ האחרון".
