קבוצות הוואטסאפ של הפסיכולוגים, הפסיכאטרים, המטפלים הזוגיים והמשפחתיים רועשות וגועשות בשבועות האחרונים. "מי פנוי לסייע לזוג ביעוץ בירושלים?" ו"מחפשים פסיכאטר דחוף במרכז, מי יכול לסייע?", הן רק חלק מהשאלות שעולות בבהילות ומבקשות מענה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סקר: 83% מהיהודים האורתודוקסיים בארה"ב תומכים בטראמפ
– הרב אליהו: "כל מי שמנצל מינית ייתפס במוקדם או במאוחר"
– ריחות של שינוי: המחקר הישראלי שיציל את האטמוספירה
הסגר השני, המצב הכלכלי והכללי, משפחות שמכונסות יחד לאורך זמן בסיר לחץ, בני זוג שאחד מהם או שניהם בחל"ת, מביאים משפחות, זוגות ויחידים אל מצבי קיצון הדורשים טיפול.
"כל מי שעוסק בטיפול מדבר על העומס", אומרת הפסיכולוגית ד"ר ציפי ריין, מטפלת זוגית משפחתית ומינית, מנהלת המרכז למשפחה במכללת אורות ישראל. "תמיד יש המתנה כדי לקבל טיפול, אבל עכשיו עומס הפונים שמבקשים סיוע הוא מטורף. ההצפה מאד גדולה, הרבה יותר מהסגר הראשון". לדבריה, אם בסגר הראשון אנשים עוד התייחסו למצב כאל משהו זמני, גיבוש משפחתי לזמן קצוב שיעבור, הרי שעכשיו מאגר האנרגיות אזל. "לאנשים היה מאגר אנרגיה, הם השתמשו בו בסגר הראשון, וזהו, נגמר. נוצרה מצוקה זוגית, עול משפחתי גדול. העלייה היא בכמות הטיפולים ובחומרת הדברים שאנשים מביאים איתם לקליניקה. אלו בעיות הרבה יותר משמעותיות מימים רגילים, וגם הפונים, אלו לא אנשים שהיו פונים בעבר".
ריין מציינת כי גם אנשי המקצוע בעצמם מוצפים. "העומס לא קל בכלל. כל מטפל צריך בעצמו קבוצת תמיכה". לדבריה, עמיתיה הפסיכאטרים משתפים בעליה במספר הנזקקים לתרופות אנטי דיכאוניות. "כמות האנשים שסובלים מדיכאון עלתה, אנשים שיש להם תופעות כמו ocd, פתאום הקורונה נתנה לזה לגיטימציה וזה התפרץ ביתר שאת. באופן דומה, גם אנשים שמתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז סובלים – כמה קשה לילדים ולמבוגרים כאלו להתמודד עם שעות על גבי שעות מול הזום".
מה אופי הפניות שמגיעות אלייך?
"החל מכעסים בתוך משפחה, מריבות, זוגות שבאים עם רצון להתגרש ופחות כוח לעבוד על הזוגיות, שוברים את הכלים היום יותר בקלות, הכול נפיץ. אנשים מגיעים עם הרבה אשמה הורית, יש המון מצוקה סביב זה. "אני לא הורה מספיק טוב", או "אני מתעצבן הרבה על הילדים". ניהול המצב של עבודה פלוס הלימודים של הילדים גובה מחירים יקרים, מביאה תחושות של הורות לא טובה. לפעמים זו הגזמה של ההורים ולפעמים התחושה אמיתית, כל מי שהיתה לו בעיה בתוך המשפחה הסגר הקפיץ אותה, טראומה מעצימה קשיים שהיו קודם".
אם יש נקודת אור שריין רואה במצב, זאת העובדה שסוף סוף הבעיות יוצאות החוצה. "אלו בעיות שקיימות. הן לא התפתחו עכשיו, אבל בדרך כלל מחליקים אותם וממשיכים הלאה בלי טיפול. עכשיו אין ברירה, הבעיות צצות בצורה יותר חזקה וחייבות טיפול. אז עצם זה שאנשים באים לטיפול זה טוב, במקום לחכות לפיצוץ בעוד כמה שנים".
הטיפולים השונים מתקיימים היום בצורה פרונטלית או בזום, כל מקרה לפי העדפת המטפל והמטופל.
שי יהודאי, עובד סוציאלי קליני ומטפל זוגי ומשפחתי מוסמך, מספר הפונים לצורך טיפול זוגי נשאר יציב, והעלייה הדרסטית היא בתחום הטיפול המשפחתי. "יש המון קשיים שמתעוררים גם אצל משפחות סטנדרטיות, וגם במשפחות בהן ההורים גרושים, ונוצרו מתחים סביב המצב. למשל מצב שבו ההורה המשמורן נמצא בבידוד, וההורה השני צריך לגלות יותר אחריות". לדבריו "אנשים מנסים להחזיק ולהחזיק, עד שהם לא יכולים ופונים לעזרה". כמי שבימי שיגרה עוסק לא מעט בייעוץ זוגי, הוא מבקש לשים לב דווקא אל הזוגיות הנדחקת לפינה בימים אלו. "במצב נורמטיבי אנשים יוצאים לעבודה, חוזרים הביתה, מטפלים בילדים ואז בערב יש זמן זוגי. המציאות כפתה עלינו להיות הורים, עובדים, מורים שתומכים בילדים, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו צריכים להיות גם בני זוג".
לדבריו, אם בסגר הראשון יכולנו לאפשר לעצמנו סוג של "זרימה" עם המצב, הרי שכעת כדאי להתעשת ולארגן לו"ז מובנה לשגרה הלא שגרתית.
"אם אתם נשטפים לתוך המצב, ומתמודדים עם מתח ואימפולסיביות, כדאי לעצור ולחשוב על התגובות שלנו. כדאי לעצור, לחשוב ולהחליט איך מנהלים עכשיו את הבית. אסור לתת לגבולות שלנו להתגמש. כדאי להחליט על זמני ארוחות קבועים, על מי מכין אותם, מי מפנה ומנקה אחרי, וגם למצוא זמן זוגי, זה נכון תמיד, ובמיוחד בקורונה. נכון שמסעדות ואטרקציות סגורות, אבל כדאי לייצר זמן זוגי שקט".
כך גם לגבי הילדים. "צריך לייצר אלטרטנטיבה ולנהל את האירוע במקום שהוא ינהל אותנו. אנחנו אומנם לא מפעילי קייטנה אבל אפשר לייצר מהזמן הזה גיבוש וחוויה משפחתית, למרות הכול, ועם התסכול גובר והקושי עולה, לפנות לטיפול, כי זה פשוט משנה חיים".
