יום שלישי בבוקר. אל־אח'באר, עיתון הבית של חיזבאללה, טוען כי שטח המריבה במים הכלכליים בין ישראל ללבנון אינו משולש של 860 קמ"ר אלא כפול מזה. הבסיס לטענה של חיזבאללה: האיים שְׂגַביון ותכלת, המוכרים כשתי מושבות דגירה של ציפורים סמוך לאכזיב. המטרה, להכניס עז לשיחות העתידות להיפתח למחרת היום בין ישראל ללבנון במחנה האו"ם בראס־נאקורה. ביום רביעי בבוקר נפתחו השיחות. שעתיים וחצי אחר כך שחררו בישראל אנחת רווחה. בפעם הראשונה אחרי שלושים שנה נפתח מו"מ אזרחי בין ישראל ללבנון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אנשי הטיפול: מתקשים לעמוד בעומס שיוצר המשבר המתמשך
– סין, ששולחת מיעוטים למחנות ריכוז, מונתה למועצת זכויות האדם
– תרגול צבאי בזמן מגפה: האם המחיר שווה את התועלת?
הלחצים הכבדים שהפעיל חיזבאללה בשבועיים האחרונים על נשיא לבנון מישל עאון בניסיון לפוצץ את השיחות עוד בטרם החלו – כשלו. גם האיומים הגלויים והסמויים, האישיים־כמעט, שהפעיל הארגון על אנשי המשלחת הצבאית הלבנונית לשיחות כאשר פרסם את שמותיהם, לא צלחו. לאחר עשור שבו הצליח חיזבאללה פעם אחר פעם לחבל בשיחות על קביעת הגבול הימי בין ישראל ללבנון, התהפך הגלגל.
המשא ומתן על שיחות לתיחום הגבול הימי בין ישראל ללבנון התנהל עשור שלם בעצלתיים. לפני שלוש שנים החלו העניינים לזוז כאשר לתפקיד המתווך נכנס עוזר שר החוץ האמריקני לענייני מדינה דיוויד סאתרפילד. בשנה האחרונה ירש אותו בַּתפקיד סגנו דיוויד שנקר, וכמעט הצליח להביא את הסוס לאבוס.
באופן טרגי, הטריגר לכניסה לשיחות על קביעת הגבול הימי בין המדינות היה דווקא הפיצוץ בנמל ביירות. הפיצוץ שאב את שארית החמצן החברתי, הפוליטי והכלכלי של לבנון. האצבע המאשימה שהופנתה לחיזבאללה פגעה קשות במעמדו הציבורי של הארגון. בעקבות הפיצוץ החלה הצמרת הפוליטית הלבנונית להפנים שהסיכוי היחיד לצאת מן הבוץ הנוכחי הוא פיתוח מהיר של משאבי הגז הטבעי של לבנון.
היטיב לתאר את המצב מקור בכיר במשרד האנרגיה של ישראל: "השיחות אמנם חשובות לישראל", אמר השבוע, "אבל קריטיות ללבנון. בעוד ישראל כבר מספקת את צריכת הגז הטבעי שלה ואף מייצאת למצרים ולירדן, לבנון עדיין רוכשת דלק יקר ב־5־6 מיליארד דולר בשנה". במצב שבו לבנון נמצאת, לסכום כזה יש משמעויות פוליטיות וחברתיות הרבה מעבר לערך הכסף עצמו.
השאלה היא אם ההיגיון הפוליטי־כלכלי־חברתי הזה יגבר לאורך זמן על ההיגיון הפוליטי־מהפכני של מלחמת ההתנגדות של חיזבאללה. פתיחת השיחות השבוע בנאקורה רומזת שיש מקום לאופטימיות זהירה. השאלה היא כמה זמן עוד יישאר חלון ההזדמנויות פתוח. אם לשפוט על פי התנהלותו של הארגון בשבועיים האחרונים, חיזבאללה יעשה ככל יכולתו לעכב את השיחות ולחבל בהן. מבחינתו של הארגון, פתרון בעיית הגבולות עם ישראל מייצג סכנה קיומית, המטילה צל ארוך על הלגיטימיות שלו כארגון ההתנגדות. גם בעבור מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה אלו ימים לא קלים. פתיחת השיחות השבוע היא כישלון שהוא יצטרך לתת עליו דין וחשבון בפני פטרוניו האיראנים.
ואכן, בחיזבאללה עבדו קשה מאוד בשבועיים האחרונים לתקוע מקלות בגלגלי המשא ומתן. וזה לא היה פשוט. היה עליהם לתמרן בין שני מהלכים סותרים: מצד אחד, לנהל מאבק פוליטי על תיק האוצר בממשלת לבנון בפרופיל תקשורתי נמוך ככל האפשר, כדי להרדים את ההתנגדות הציבורית לחיזבאללה. מצד שני, לנהל מסע הפחדות ואיומים בפרופיל תקשורתי גבוה מעל דפי אל־אח'באר, נגד פתיחת השיחות עם ישראל.
האיום הראשון הופנה נגד שר האנרגיה יובל שטייניץ. בכתבה בשבוע שעבר טען העיתון כי ישראל מנסה בכוח להעלות את דרג השיחות, מדרג צבאי ומומחים טכניים לדרג דיפלומטי. לאחר ששטייניץ הודיע כי ינהיג את השיחות, כתב אל־אח'באר כי אם שטייניץ מתכוון לחצות את הגבול לעיירה נאקורה שבצד לבנוני, השיחות יתפוצצו עוד לפני שיתחילו. בישראל לא הגיבו לאיומים.
בהמשך עבר חיזבאללה להפעיל לחצים כבדים על נשיא לבנון עאון ועל אנשי משרדו שהופקדו על הרכב המשלחת עם צבא לבנון. כחלק ממסע הלחצים פרסם העיתון את שמם של אנשי המשלחת הצבאית, ותהה מדוע נוסף עליהם הוכנסו נציגים של משרד החוץ הלבנוני ושל רשות הנפט הלבנונית. בלבנון כמו בישראל, הרכב המשלחת לא היה ברור עד הרגע האחרון.
התמונה התבהרה בבוקר יום רביעי. בראש המשלחת הישראלית עומד מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי. עם חברי המשלחת נמנים תא"ל ד"ר אורן סתר, ראש החטיבה האסטרטגית בצה"ל ראובן עזר, יועץ מדיני לראש הממשלה אלון בר, ראש מטה שר האנרגיה מור חלוץ, ויועצו המדיני אביב איאש.
בראש המשלחת הלבנונית עומד סגן הרמטכ"ל של צבא לבנון באסם יאסין. נוסף על נציגי צבא לבנון כוללת המשלחת הלבנונית גם את ראש מנהלת הנפט והאנרגיה של לבנון ומומחה למשפט בינלאומי. באל־אח'באר הזדעקו השבוע על צירופם של שני האזרחים למשלחת, בטענה כי מטרת המו"מ היא לקבוע את גבול המים הבינלאומיים ולא לנהל במקביל מדיניות כלכלית בנושאי גז ונפט.
משולש אזהרה
מי שניהל עד כה את המו"מ המורכב הזה הוא המתווך האמריקני דיוויד שנקר, והוא גם הגיע השבוע למפגש הפתיחה. אולם מהפגישה הבאה ב־28 באוקטובר יחליף אותו ג'ון דורשר, שגריר ארה"ב לשעבר באלג'יריה, והוא יהיה מעתה המתווך בשיחות שיתנהלו בבסיס האו"ם בנאקורה. תהיה לו לא מעט עבודה. על פי ההסכם, המשלחות הישראליות והלבנוניות אמנם ישבו באותו אוהל, אבל לא יפנו ישירות זו לזו אלא באמצעות המתווך האמריקני. מסורבל, אבל זה מה שאפשר לצד הלבנוני לטעון שהשיחות לא יתנהלו ישירות מול המשלחת הישראלית. דורשר הוא דיפלומט מקצועי ממחלקת המדינה של ארה"ב, אינו מזוהה עם ממשל טראמפ, ומינויו רומז כי הוא צפוי להישאר בתפקיד המתווך גם אם יתחלף הממשל בארה"ב בבחירות לנשיאות בחודש הבא. הבחירה בשגריר ששירת במדינה ערבית בעלת היסטוריה ותרבות פרנקופונית, היושבת לחוף הים התיכון, רומזת כי הושקעה מחשבה רבה בבחירת מתווך שיקל על הלבנונים לקבל. מה שיאזן במידת מה את התפיסה הרווחת בלבנון ולפיה המתווך האמריקני הוא פרו־ישראלי. דורשר זכה לפופולריות באלג'יריה, ואשתו קרן רוז אף קיבלה בשלב מסוים טלפון ממעריץ שביקש את ידה של בת השגריר.
אבל שום דבר לא יהיה קל או פשוט. הצהרת כוונות לקו שהלבנונים עתידים להוביל בשיחות, הגיעה השבוע מראש המשלחת הלבנונית באסם יאסין. "אנו ננהל את המו"מ בנושא תיחום המים הטריטוריאליים על בסיס החוק הבינלאומי ועל בסיס הסכם ניוקומב־פולה משנת 1923 על קו הגבול היוצא מראש הנקרה. אנו מצפים שהצדדים האחרים ימלאו אף הם את חובותיהם לפי החוק הבינלאומי", אמר ראש המשלחת. זהו רמז לכך שהלבנונים מתכוונים לנהל מו"מ עיקש וקשוח, למרות מצבם הכלכלי הדחוק. בין השאר, מכיוון שלהערכת מומחים שונים החוק הבינלאומי נוטה לטובתם.
ההכרזה של ראש המשלחת הלבנונית, שלפיה הקו המנחה של לבנון הוא הסכם ניוקומב־פולה, היא אבן נגף רצינית מאוד. המשמעות הפיזית היא ירידה של ישראל מהמצוק של ראש־הנקרה. זה לא יקרה. ואם זו נקודת המוצא, ד"ר בני שפנייר, עמית מחקר במרכז לחקר ביטחון ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, מעריך ש"אין מצב שבו יוכלו העמדות של ישראל ולבנון להתכנס. מצד שני", הוא אומר, "בזמן הקרוב יעסקו בפרוצדורה ולא במהות. ירוויחו זמן. עד שלא יניחו מפות על השולחן, אי־אפשר לדעת מה יקרה. יכול להיות שבתמורה להישארותנו בראש הנקרה נוותר על אחוזים בים".
אבל מבחינות מסוימות ההצהרה הזאת, קשוחה ככל שתהיה, היא מתונה יחסית לעמדת חיזבאללה, הגורסת שקו הגבול הוא מדרום לראש־הנקרה. במסגרת מאמציו של חיזבאללה לחבל בשיחות, טען העיתון אל־אח'באר כי שטח המריבה בין ישראל ללבנון אינו משולש ששטחו 860 קמ"ר, אלא כפול מזה. את הטענה ביסס העיתון על כך שאת גבול היבשה צריך למדוד לא מקו הגבול בראש הנקרה אלא משני איים קטנים בים, המרוחקים קילומטר וחצי מן היבשה. שפנייר מעריך כי במאמר באל־אח'באר כיוון חיזבאללה לאיים שגביון ותכלת הסמוכים לחוף אכזיב, שישראלים נוהגים לשחות אליהם. באיים יש מושבות דגירה של ציפורים והם נחשבים שטח מוגן.
"הטענה שהעלה חיזבאללה רק מדגישה את הרצון של הארגון להמשיך לחבל בשיחות. מבחינות מסוימות", אומר ד"ר שפנייר, "זו טענה השייכת למשפחת הטענות בסכסוך בין טורקיה ליוון בשאלת הזכויות על איים בים האגאי. אולם כאן לא מדובר באיים מיושבים והטענות חלשות הרבה יותר".
בשורה התחתונה, שפנייר מעריך כי "ישראל ולבנון הכריזו על תחום המים הכלכליים שלהן וסימנו את גבולם בקו היוצא מראש־הנקרה. אך ישראל", אומר שפנייר, "סימנה קו שנוטה קצת יותר צפונה, ולבנון סימנה קו שנוטה קצת יותר דרומה. שני הקווים יוצרים משולש – שם נמצא בלוק 9 העשיר במרבצי גז טבעי, והשאלה היא כמובן מי יזכה בו". שפנייר אומר ש"מכיוון שישראל סימנה קו 'נסיבתי' יותר, ואילו הלבנונים סימנו קו 'מקצועי' התואם יותר את אמנת הים, יש לישראל אינטרס ללכת לפשרה. לא רק כדי שתוכל לנצל את המשאבים בתחום המים הכלכליים שלה, אלא גם כדי שלבנון תהיה יציבה, שתהיה לה אסדה בים ויהיה לה הרבה מה להפסיד".
לא בטוח שזה גם הקו המוביל במשרד האנרגיה. אבל במסגרת הדיון באל־אח'באר, העמדה של חיזבאללה היא כי ישראל להוטה להתחיל לנצל את שטח המים שלה הסמוך ללבנון. אם תהיה הסכמה על הגבול הימי וללבנון תהיה אסדה בים, עלויות העתק בהשקעה בביטחון ובביטוח מסחרי יקטנו מאוד לטובת ישראל – אף שלטענת הארגון לא ישנו מהותית את זכותו למוקאוומה (התנגדות). נכון לעכשיו, כוונות לחוד ומעשים לחוד. הקריקטוריסט הירדני עימאד חג'אג' צייר השבוע את מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה נושא טיל שהופך לעיפרון. משהו בין כלאם פאדי לבין מה שווה כרגע מטריית הטילים של חיזבאללה.
