במבט ראשון המערך נראה מרשים: צה"ל בנה בתוך כחודשיים מעין אוגדה ייעודית למלחמה בקורונה. זוהי מפקדת אלון, "המפקדה המשימתית לקטיעת שרשראות ההדבקה" של פיקוד העורף. ביום שלישי השבוע נראתה המפקדה ברמלה כמו חמ"ל אוגדה תקני בעיצומה של מערכה. לפי הערכות הצבא, המפקדה תגיע לשיא התפוקה שלה – התמודדות עם כ־5,000 נדבקים ביום – בעוד כשבועיים, ב־1 בנובמבר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אהלן וסהלן: הצעירים שעברו לאבו-גוש כדי ללמוד ערבית
– נקמת דם בירדן: פושעים תקפו נער וקטעו את ידיו
– צפו בשידור: האם ג'ו ביידן כבר ניצח בבחירות?
אבל המסקנה מהביקור דווקא מתסכלת. הסיכוי של ישראל להשתלט על המגפה, גם אחרי הסגר השני והשלמת בניית הכוח של המפקדה, אינו גבוה. למעשה, צריך הרבה מזל כדי להימנע מהתפרצות ענק נוספת ומסגר שלישי. המסקנה העגומה הזאת נובעת מניתוח הנתונים והמצב גם בזרועות האחרות של המלחמה בנגיף. מבט במציאות, ולא תקוות בלבד.
נתחיל בעובדות יבשות. ההוראה לבנות את מפקדת אלון התקבלה ב־1 באוגוסט. המשימה הוטלה על תא"ל ניסן דוידי, שסיים את שירותו כראש חטיבת הלוגיסטיקה בצה"ל והיה בדרכו לאזרחות. בתוך כחודש התמקמה המפקדה במבנה שהיה בעבר סימולטור של פיקוד העורף. מסביב צצו אוהלים ממוזגים, ובהם כאלפיים חיילים ואזרחים שגויסו למשימה, כולל גדוד צה"לי חדש שנקרא "אלה".
כמקובל באוגדות מבצעיות כאשר האויב נראה בעין ואינו וירוס חמקני, במפקדה החדשה הוקמו מטה וכמה יחידות מבצעיות. חלקן אחראיות לחקירות האפידמיולוגיות (בעוד כשבועיים יפעלו בהן כ־2,800 חוקרים, כולל אחיות משרד הבריאות, סטודנטים, בני שירות לאומי ובהם חרדים, ובעיקר חיילים), ואחרות למערך הדגימות ופענוח הבדיקות. המערך הזה אמור לאפשר 50 אלף בדיקות ביום.
כאשר הועברה המשימה ממשרד הבריאות לצה"ל היו ביחידה כ־700 חוקרים, שהצליחו לגלות חמישה קשרים בלבד בממוצע לכל נדבק, ולסגור מעגלים רק לאחר כמה ימים. היעד של המפקדה כעת הוא למצוא בממוצע עשרה אנשים שהיו במגע עם כל חולה מאומת, ולקבל את תוצאות הבדיקה של כל אחד מהם בתוך 30 שעות לכל היותר. כדי לקצר את לוחות הזמנים ולהביא את המערכת כולה – כולל קופות החולים – לתפקוד שיא, נרתמו אנשי יחידה 8200 לפתח מערכת שליטה למפקדה. על אגף התקשוב הוטלה המשימה למחשב את מערך החקירות, שהיה עד כה ידני לחלוטין.
המערך משוכלל, ויעילותו גוברת מיום ליום. ובכל זאת, הסיכויים להכיל את המגפה עדיין נמוכים. נתעלם מהתסכול מכך שצה"ל קיבל את המשימה רק חמישה חודשים אחרי פרוץ המלחמה בקורונה. המחדל הזה בלתי נסלח, אבל הבה נביט קדימה – מה יקרה מסיום הסגר השני ואילך? מה הסיכוי לשמר את מספר הנדבקים מתחת לאלף ביום במהלך החורף?
לכאורה, לישראל יש יתרון בסיסי במלחמה בקורונה: היא אינה אי יבשתי אבל היא "אי בפועל", שכן הכניסות אליה מעטות ומפוקחות, להבדיל מרוב מדינות העולם, שאינן יכולות לשלוט הרמטית בגבולותיהן. מדינות אי דוגמת ניו־זילנד, טאיוואן וסינגפור הגיעו להישגים מרשימים במלחמה בקורונה ולמעשה מיגרו את המגפה.
ובכל זאת, מבחינה מתמטית גרידא, ישראל לא תצליח למגר את הקורונה עד לבוא החיסון. הסגר השני יסתיים בתנאי פתיחה רעים מבחינת מאמצי ההשתלטות על המגפה, אפילו אם יימשך עוד כמה שבועות. בתחילת הסגר הגיע ראש הממשלה נתניהו למפקדת אלון והבטיח לתא"ל דוידי ש"יקבל את המדינה" אחרי הסגר עם 400 עד 500 מאומתים ביום. כעת ודאי כמעט שהסגר יסתיים עם מספר נדבקים גבוה בהרבה. נקודת הפתיחה קריטית, משום שבסדר הכוחות של מערך קטיעת שרשרות ההדבקה, אפשר להשתלט ביעילות על 50 אלף "קשרים" ביום, בהתאם למספר הבדיקות היומי המרבי. בממוצע של עשרה קשרים לחולה מאומת אפשר לטפל לכאורה ב־5,000 מקרים ביום, אבל העולם אינו מעבדה.
הממוצע העולמי מראה שכדי למגר מגפה צריך להעלות את ממוצע החקירות ל־18 קשרים לכל נדבק, ולא רק 10. זה יעד לא ריאלי בישראל, כשרבים אינם משתפים פעולה עם החוקרים; ובכל מקרה, במפקדת אלון מעריכים שעם יותר מאלף נדבקים ביום יהיה קשה מאוד "לשלוט בגובה הלהבות" לאורך זמן. כ־2,000 נדבקים ביום עלולים לצמוח במהירות ל־8,000 ביום ויותר, כמו לפני הסגר השני.
חוסר אמון וחוסר תיאום
גם בתנאים מיטביים של חקירות מושלמות ובדיקות יעילות קשה לשלוט במגפה כשההתפרצות במספרים גבוהים. על אחת כמה וכמה כאשר נותרת בעינה בעיית האמון הקשה בין הממשלה לציבור. יהיה קשה להפעיל את תוכנית הרמזור ולהחיל כללי שמירת מרחק רק במוקדי המגפה לאחר הסגר, בגלל התנהלות הציבור החרדי. במפקדת אלון זיהו השבוע בעיה חמורה – ירידה דרמטית במספר הנבדקים במגזר החרדי (עד כדי 30 אחוז). שיעור הבדיקות החיוביות נותר גבוה, כ־15 אחוז, והדבר עשוי להעיד על ניסיון מלאכותי להוציא ערים מרשימות "אדומות" (השבוע עדיין היו בארץ שלושים ערים אדומות, לעומת 130 לפני הסגר השני).
אם יהיו רבנים שיורו לחסידיהם שלא להיבדק, בין השאר כדי להפוך את הערים שלהם מאדומות לכתומות או ירוקות, המגפה רק תגבר. אלוף רוני נומה ואלוף מיקי אדלשטיין, אנשי הקשר של צה"ל למגזר החרדי, מנסים להגיע למתווה לפתיחת הישיבות ולמנוע התחמקות מבדיקות במגזר החרדי, אבל הסיכוי להשתלט על המגפה במגזר הזה הוא אפסי, במציאות הנוכחית.
מנגד, הנהגת הציבור הערבי בישראל הוכיחה בשבועות האחרונים שאפשר אחרת, בשיתוף פעולה מצוין של הציבור הערבי והרשויות המקומיות; אך במגזר החרדי המצב אחר. נכון לעכשיו, ההתנהלות של קבוצות רחבות במגזר החרדי (אך לא רוב הציבור החרדי) היא סיבה מרכזית לאפשרות של אובדן שליטה על המגפה פעם נוספת.
בעיה אחרת קשורה לחוסר התיאום בין הארגונים במדינה, למרות החמ"ל בראשות הממונה פרופ' גמזו ומנכ"ל משרד הבריאות פרופ' חזי לוי. הנה שתי דוגמאות. ראשית, גם היום לא ברור מי מוביל את מערך ההסברה לציבור – פיקוד העורף או משרד הבריאות. שני הגופים מריצים מסעות פרסום מקבילים. מרכז הכובד בהסברה יעבור בקרוב לפיקוד העורף, אבל כרגע אין תיאום מלא.
שנית, בתחום החקירות האפידמיולוגיות חסר תיאום בין מערך איכוני השב"כ ובין חקירות מפקדת אלון. סך האיכונים של השב"כ הגיע השבוע לכ־80 אלף מגעים חשודים, אבל רק כרבע מהאנשים שמקבלים הודעה נכנסים לבידוד בפועל, בגלל שיעור הטעויות הגבוה. ממילא, בגלל שיקולי ביטחון מידע, במפקדת אלון לא יכולים לדעת כעת אם ה"קשרים" שהם מגלים בחקירות חופפים לאיכוני השב"כ או שאלו קשרים חדשים. שתי המערכות נפרדות לחלוטין, והכשל הזה לא עומד להשתנות בקרוב.
תקציבים נעולים
מלבד זאת, סדר העדיפויות להקצאת המשאבים לקוי. תקציב מפקדת אלון עומד על 700 מיליון שקל, אבל אין בכוחה להשפיע על סדרי עדיפויות של תקציבים שאינם ברשותה. כל גוף לעצמו. המשטרה, משרד הבריאות, צה"ל, משרד האוצר – הקצאת המשאבים הלאומית למלחמה בקורונה נקבעת ללא עבודת מטה מקיפה.
אי אפשר להסיט תקציבים מגוף לגוף, למשל ממשרד הבריאות למשטרה. המשטרה קיבלה תקציבים נאים למימון הגברת האכיפה, ואף שכרה לשם כך כוח אדם ייעודי וכלי רכב, אך נראה שהאכיפה נערכת באזורים שנוחים לאכיפה ולאו דווקא היכן שצריך באמת. לדוגמה, כיום שוהים בבידוד כ־20 אלף איש שחזרו ממדינות אדומות. זו הקבוצה היחידה שאפשר לעקוב אחרי הבידוד שלה באופן מלא, בגלל החובה למלא "טופס בידוד" בכניסה לארץ. אך מבין האנשים שמתבקשים להיכנס לבידוד בעקבות חקירה אפידמיולוגית, רק מחצית ממלאים את הטופס, ועל סמך איכוני שב"כ – רק רבע.
אז מה עושה המשטרה? לפני כחודש שבתי מניו־יורק, שהתחלואה בה הייתה אז אפסית. שוטרים ביקרו בביתי לא פחות מארבע פעמים בשבועיים, כדי לוודא שאני בבידוד. האם לא עדיף להפנות חלק מהמשאבים לחקירות יעילות, או להרתעה בריכוזי חרדים שמזלזלים בהוראות? במילים אחרות, מאמץ האכיפה משווע להכוונה.
הישועה תבוא מחיסון ומפעילות של הרשויות המקומיות. בימים אלה מתחיל במכון הביולוגי בנס־ציונה ניסוי קליני ראשון לקראת פיתוח החיסון הישראלי. גם כאן הייתה יותר מדי בירוקרטיה, ואף שמדינות רבות הקלו על הכללים כדי לזרז ניסויים קליניים, הניסוי הישראלי יצא לדרך באיחור רב. חיסון ישראלי יהיה, בסבירות גבוהה מאוד, אבל לא לפני האביב (יש לקוות שעד אז יגיעו חיסונים מחו"ל). עד אז צפויה תחלואה גבוהה, הלוואי שבלי סגר שלישי.
