בעוד סימנים אופטימיים של ירידה בתחלואה ניכרים בשבוע האחרון, הנתונים הכלכליים לא נראים טוב בכלל. האוברדראפט של מדינת ישראל הולך ומעמיק. הגירעון הממשלתי הגיע כבר בחודש ספטמבר ל־9.1 אחוז בחישוב שנתי, בור של כמעט 100 מיליארד שקל, והוא צפוי להמשיך ולהעמיק. בעוד יש צורך בהמשך סיוע ומענקים, ההכנסות ממיסים יורדות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למרות הפרת ההנחיות: גילה גמליאל לא תועמד לדין
– קובי אריאלי לא יכול לסבול שיהודי מוגבל בהר הבית
– סקר חדש: 75% מהיהודים האמריקנים יצביעו לג'ו ביידן
הגירעון הזה, שבמוקדם או במאוחר יתגלגל אלינו, מציף שוב את סוגיית השכר הגבוה במגזר הציבורי והפנסיות התקציביות, שנוגסות מיליארדים מהקופה המתרוקנת. נכון, דשנו בעניין לא מעט, אך העובדה שבינתיים אף אחד לא קיבל החלטה אמיצה, מחייבת אותנו להמשיך ולהציף את הנושא. הפעם נשתף בנתון מעניין שדליתי מהדו"חות הכספיים שפרסם החשב הכללי באוצר לפני כחודש. פרק נכבד שם עוסק בהתחייבויות המדינה לפנסיה התקציבית.
תנאי הפנסיה התקציבית מפורטים בחוק שירות המדינה, ובעקבותיו חוקקו חוקים הנוגעים לתאגידים ממשלתיים וגופים נוספים הנהנים מתשלום על חשבון המדינה. בהתאם לכללים שנקבעו בחוק, עבור כל עובד העומד לפני פרישה, יש לחשב מה תהיה קצבת הפנסיה שלו בהתאם לפרמטרים האישיים – תקופת הוותק וכו'. החשבון הזה חשוב מאוד לעובד. כל שינוי של חצי אחוז לכאן או לכאן הוא דרמטי. לאורך 20־30 שנות קצבה, ההבדל עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים יותר או פחות. אבל בהתחשב בכך שהתשלום מגיע מהקופה הציבורית, מה ש"יותר" לעובד זה "פחות" למדינה, וכן להפך. לכן יש לא מעט חשיבות לשאלה מי עורך לעובד את החשבון המכריע שקובע את קצבת הפנסיה שלו, ומי מפקח על ההליך הזה.
ובכן, מסתבר שישנן קבוצות בקרב עובדי המדינה שגם מחשבות לעצמן, גם מפקחות על עצמן ובחלקן גם משלמות לעצמן, לעיתים בלי עין חיצונית שמפקחת.
כך למשל השופטים והדיינים, שנהנים באופן מסורתי משכר שהוא מהגבוהים ביותר במגזר הציבורי, הן בשנות עבודתם והן לאחר פרישתם. בניגוד לעובדי הוראה למשל או לעובדי מערכת הבריאות הממלכתית, שעבורם נציבות שירות המדינה היא שמאשרת את תנאי הפרישה, ואגף החשב הכללי מופקד על בחינת התנאים ועל אישור הגמלה – אצל השופטים הכול "נסגר בפנים". השופטים עצמם, קרי הנהלת בתי המשפט, הם שמאשרים את תנאי הפרישה והם המופקדים גם על בחינה ואישור של התנאים שנקבעו. והם לא היחידים. גם חברי הכנסת קובעים, בוחנים ומאשרים את הקצבאות של עצמם.
כך גם לגבי תנאי הפרישה בצה"ל. לחשב הכללי או מי מטעמו אין ממש דריסת רגל במקומות הללו. "בגופים בהם אגף החשב הכללי הוא הממונה על הגמלאות או הגוף המשלם את הקצבה, קיימים תהליכי עבודה המאפשרים בקרה ושקיפות על תשלומי הקצבה", נכתב בדו"ח. ו"מכלל הן אתה שומע לאו" – היכן שהוא לא מעורב, כנראה אין ממש פיקוח. למעשה, הדו"ח מציין את זה כמעט במפורש.
