בעוד כשבוע וחצי יתקיימו הבחירות לנשיאות בארה"ב. שני הצדדים, הרפובליקנים והדמוקרטים, רואים בבחירות הללו מהגורליות ביותר שהמעצמה החשובה בעולם ניצבה בפניהן אי־פעם. אבל האמת היא שהבחירות כבר בעיצומן, באמצעות אופציית ההצבעה המוקדמת, שמתרחשת בהיקף ובאינטנסיביות שארה"ב טרם הכירה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "תמיד נהיה מקום בטוח ליהודים": אלבניה מצטרפת למאבק באנטישמיות
– משפחה אחת: קליפ חדש יאחד את העולם במאבק בקורונה
– עתירה חדשה נגד איכוני שב"כ: פגיעה שאינה מידתית
אפשרות ההצבעה המוקדמת אינה חדשה במסורת הפוליטית האמריקנית, ונעשה בה שימוש כבר בזמן מלחמת האזרחים, באמצע המאה ה־19. אולם במערכות הבחירות האחרונות התרחב מעגל המדינות שמאפשרות הצבעה מוקדמת, מרחוק – בקלפיות רגילות או דרך הדואר. כל מדינה מחמישים המדינות יכולה לקבוע את חוקי ההצבעה המוקדמת בעצמה, ואכן ישנם כללים שונים במדינות שונות. כך למשל, ישנן מדינות שמאפשרות לעשות זאת כבר 55 ימים טרם תאריך הבחירות, ויש שפותחות את שערי ההצבעה רק ארבעה ימים לפני יום הבוחר. יש מדינות שבהן לא צריך כל סיבה כדי להצביע מוקדם, ויש מדינות שמגבילות את האפשרות רק לבעלי צרכים מיוחדים, או השנה עקב נסיבות הקורונה.
כך או כך, שיעור האמריקנים שרשאים להצביע מוקדם בבחירות הנוכחיות, עומד על כ־75 אחוזים – שיא של כל הזמנים. אם ב־1992 הצביעו רק שבעה אחוזים מהבוחרים באמצעות בחירה מוקדמת, הרי שמאז עולה המספר באופן קבוע: בשנת 2000 הצביעו 16 אחוזים מוקדם, ב־2004 עשו זאת 22 אחוזים, ב־2008 וב־2012 סביב 30 אחוזים, וב־2016 קרוב ל־37 אחוזים. בחירות 2020, כאמור, ישברו בוודאות את השיא הקודם, באופן שמשפיע על הקמפיינים ועשוי להעניק רמזים מטרימים בנוגע לתוצאה הסופית.
בטקסס למשל, כבר הצביעו כארבעה מיליון בני אדם, שהם כ־45 אחוזים מסך כל המצביעים בבחירות הקודמות לנשיאות ב־2016. זה נתון מדהים שחובה לקחת בחשבון לפני שמנסים לנתח את מצבם של שני המועמדים, דונלד טראמפ וג'ו ביידן, בישורת האחרונה של הקרב על הבית הלבן. טקסס, שנחשבה עשרות שנים למדינה אדומה בוהקת שמצביעה באופן אוטומטי למועמד הרפובליקני לנשיאות, הולכת ומשתנה מבחינה דמוגרפית. כבר ב־2016 עשתה סימנים של אפשרות למהפך, אף כי הוא לא התרחש לבסוף. לקראת בחירות 2020 היא נחשבת למדינה מתנדנדת, שמעניקה כרגע בממוצע הסקרים שלה 4.4 אחוזים בלבד לטובת טראמפ.
הדעה המקובלת והמעוגנת בסקרים, היא שמצביעים דמוקרטים נוטים יותר להשתמש באפשרות של הצבעה מוקדמת לעומת רפובליקנים. לפיכך, נתונים דרמטיים כאלה של הצבעה מוקדמת עשויים בהחלט לרמז על התגייסות רבתי של טקסנים אוהדי ביידן. התגייסות כזו יכולה לגרום בסופו של דבר ל־38 האלקטורים היקרים מפז של טקסס – שעד כה נחשבו לאדומים בטוחים – ליפול לצד הכחול, מה שיסגור את הגולל באופן סופי על סיכוייו של טראמפ להגיע ל־270 האלקטורים הנכספים הדרושים לניצחון.
גם במדינות מתנדנדות וקריטיות נוספות נרשמים שיעורים מרשימים ותקדימיים של הצבעה מוקדמת: גו'רג'יה עם כ־35 אחוזים ממספר המצביעים ב־2016, צפון־קרוליינה עם קצת יותר מ־30 אחוזים, ומישיגן, ויסקונסין ופלורידה, שכבר חצו את קו ה־25 אחוזים מסך מצביעי הבחירות הקודמות.
אחרי הערת האזהרה הזו, ננסה לנתח את סיכוייהם של שני המועמדים. במשפט אחד: מצבו של דונלד טראמפ בממוצע הסקרים הלאומי לא טוב, והוא זקוק לשינוי מגמה מהיר או לטעות קולוסאלית בחיזוי כדי להישאר בבית הלבן ארבע שנים נוספות. עם זאת, דווקא הנתונים במדינות המתנדנדות מותירים לו פתח לתקווה.
וכעת בפירוט: לפני ארבע שנים בדיוק, הילרי קלינטון הובילה בממוצע הסקרים הארצי על טראמפ ב־5.5 אחוז. נכון למועד כתיבת שורות אלו ביידן מוביל על טראמפ בכ־7.9 אחוזים, כלומר בכ־2.5 אחוזים יותר. מדובר בהבדל קריטי; הדמוקרטים נהנים בשנים האחרונות מרוב דמוגרפי מובנה, עקב צמיחתן של קבוצות מיעוט שמצביעות בהפרשים גדולים לטובתם, לעומת הצטמצמות הדרגתית אך ברורה של האוכלוסייה הלבנה שמצביעה ברובה לרפובליקנים. לעומת זאת, מבחינת החלוקה למדינות, לרפובליקנים יש יתרון מובנה בחלוקת האלקטורים.
לפיכך, ההנחה הרווחת היא שהרפובליקנים יכולים להפסיד במספר הקולות הכולל אפילו בחמישה אחוזים, ועדיין לנצח בבחירות לנשיאות. זה בדיוק מה שקרה ב־2016, כאשר קלינטון קיבלה כ־2.8 מיליון קולות יותר מטראמפ, ולמרות זאת הפסידה במרוץ. כלומר, אם הסקרים משקפים את המציאות, יתרון של כחמישה אחוזים לטובת המועמד הדמוקרטי כמותו כשוויון במרוץ לנשיאות, ואילו הפרש גבוה יותר כבר מצמצם את אפשרויותיו של המועמד הרפובליקני להדביק את הפער שישתקף באלקטורים. היתרון של קלינטון בסקרים בנקודת הזמן הזו עדיין אִפשר לטראמפ לזכות בנשיאות; אך ביידן מחזיק כרגע ביתרון כמעט כפול, מה שמקשה לראות את הנתיב לניצחונו של טראמפ.
אלא שממוצע הסקרים הלאומי הוא אינדיקציה אחת, חשובה, אך לא בלעדית. בממוצע הסקרים של המדינות המתנדנדות, שהאתר הנחשב "ריל קליר פוליטיקס" עוקב אחריו באדיקות, טראמפ שומר על יתרון – מזערי, אבל עדיין יתרון – לעומת מצבו ב־2016. אז עמד המדד הזה בנקודה זו לפני הבחירות על כ־4.1 אחוזים לטובת קלינטון, ואילו כיום ביידן מוביל על טראמפ במדינות המפתח ב־3.8 אחוזים. הפער הזה זניח מבחינה סטטיסטית, ודאי כשהוא מורכב ממספר מדינות שאין שום קשר ביניהן, אבל העובדה שטראמפ מצליח להותיר את הפער במדינות החשובות הללו, שבסופו של דבר הן שקובעות מי ישב בבית הלבן, בשיעור של כמחצית מהפער לרעתו בסקרים הלאומיים, מהווה עבור הקמפיין שלו מקור לתקווה.
חלון הזדמנויות צר
האירוע המרעיש ביותר של בחירות 2020 לנשיאות הוא הידבקותו של הנשיא טראמפ בקורונה. בסוף ספטמבר, רגע לפני שנודע על ההידבקות הנשיאותית, עמד הפער בסקרים הלאומיים על 6.1 אחוזים בלבד לטובת ביידן. היה זה צמצום משמעותי מהשיא השלילי שאליו הגיע טראמפ בסוף חודש יוני, אז נסק הפער לטובת המועמד הדמוקרטי לכדי 10.2 אחוזים.
עם היוודע דבר מחלתו של טראמפ נחלקו הפרשנים לשני מחנות. היו שטענו שמחלתו תהיה המסמר האחרון בסיכוייו להיבחר בשנית, מכיוון שהמתלבטים ייזכרו שוב בכשלי ממשל טראמפ בראשית משבר הקורונה, ויפנו עורף לנשיא שלא נזהר ואף נדבק בעצמו בנגיף. המחנה השני גרס שההידבקות תיצור דווקא גל אמפתיה כלפי הנשיא.
השבוע שאחרי ההדבקה הוכיח כי ידם של אנשי המחנה הראשון הייתה על העליונה: ביידן זינק וחזר שוב לשיאו מחודש יוני בממוצע הסקרים, וב־11 באוקטובר, עשרה ימים לאחר ההידבקות, שבר אותו והגיע לפער של 10.3 אחוזים. מאז חלה כאמור ירידה, אפילו משמעותית, והפער הוא כאמור 7.9 אחוזים (נכון ליום רביעי בלילה). בהתחשב בנתוני ההצבעה המוקדמת ובעובדה כי הזמן לא פועל לטובתו, חלון האפשרויות שעומד לרשות טראמפ כדי לצמצם את הפער הולך ונסגר. אם לא נראה בימים הקרובים התחלה של צמצום נוסף, דרמטי, שיוריד את הממוצע בחזרה לאזור ששת האחוזים – טראמפ ככל הנראה יפסיד את הבחירות.
אבל יש גם מומחים שטוענים אחרת. לדבריהם, הקונספציה שבה שבויים עורכי הסקרים והעיתונאים מראה כי הם לא למדו דבר מהמערכה הקודמת, ב־2016. גם אז כולם דיברו על ניצחון מוחץ לקלינטון, והשאר היסטוריה. אף שנתוניו של ביידן, כפי שהראינו, טובים מאלה של קלינטון, הם טוענים כי מתחת לפני השטח רוחשות תנועות שיצוצו בעוצמה ביום הבחירות, ולמרות כל הניתוחים המלומדים יעניקו את הניצחון לטראמפ.
אחד מהקולות הללו הוא רוברט קאהֶלי, הסוקר הראשי של קבוצת טרפלגר. מדובר במכון שנוטה במובהק לכיוון הרפובליקני – עניין שצריך לקחת בחשבון – אולם אי־אפשר להתעלם מהצלחותיו בניבוי תוצאות הבחירות במספר מדינות מפתח ב־2016, בהן פנסילבניה ומישיגן. בריאיון שהעניק קאהלי למגזין "נשיונל רוויו" הוא מפרט את נקודות העיוורון של מכוני המחקר האחרים, שלדעתו מונעות מהם לראות את המציאות נכוחה ואת ניצחונו של טראמפ בבחירות הקרובות, למרות הכול.
הנקודה המרכזית היא שיטת איסוף הנתונים. מכוני מחקר נחשבים אמינים יותר ככל שסקריהם מבוצעים אחד על אחד; כלומר, נציג מכון הסקרים מול נסקר בשיחת טלפון. אלא שעל פי קאהלי, השיטה הזו מטה את התוצאות לכיוון הדמוקרטי. לדבריו, קיימת בארה"ב תופעה של התעמרות במצביעי טראמפ, כולל פיטורים מהעבודה או אי־קבלה לעבודה, ורבים מתומכי טראמפ אינם מתכוונים לסמוך על סוקר שאינם מכירים ולשטוח באוזניו את אמונותיהם הפוליטיות.
לכן, במכון טרפלגר מאמינים בסקרים שנערכים באמצעים שונים ומגוונים ובהם שיחות אוטומטיות, דואר אלקטרוני, מסרונים ועוד, באופן שלדבריהם מעניק לנסקר הרפובליקני טווח גדול יותר של אפשרות להביע את דעתו האמיתית. התופעה הזו, שלא מעט רפובליקנים טוענים לקיומה, זכתה לכינוי "מצביעי טראמפ ביישנים". אם תופעה כזו אכן קיימת באופן נרחב, הרי שמכוני סקרים אינם מצליחים לדגום נכונה את המצביעים הרפובליקנים, מה שעשוי להתברר בסופו של יום הבחירות כהפתעה שתשאיר את טראמפ בבית הלבן.
מצביעים דמוקרטים נוטים יותר להשתמש באפשרות של הצבעה מוקדמת, וההיקף הרחב שלה עשוי בהחלט לרמז על התגייסות רבתי שלהם
עניין שני שאנשי מכון טרפלגר מצביעים עליו הוא שרוב הסקרים ארוכים מאוד, בני 25 שאלות ויותר, וכי למצביעים שנוטים לתמוך בטראמפ יש פחות זמן ורצון לענות עליהם. הסקרים שלהם, לעומת זאת, כוללים בין שבע לתשע שאלות בלבד, וכך משקלם האמיתי של בוחרי טראמפ מקבל ביטוי טוב יותר לעומת סקרים אחרים. עניין נוסף הוא הסירוב של שמרנים רבים להשתתף בסקרים; בערך אחד לחמישה רפובליקנים לא מוכן להשתתף בסקרים, מה שגורם לכך שנדרש מאמץ מיוחד של הסוקרים להגיע לאותם בוחרים ולשקלל אותם בתוצאות הסקר. בעוד הם עושים את המאמץ הזה, טוענים במכון טרפלגר, סוקרים אחרים עושים אותו הרבה פחות ובכך מטים את התוצאות לטובת הדמוקרטים וביידן.
הנקודה האחרונה שמעלה הסוקר שמאמין כי טראמפ ינצח למרות הכול היא גודל המדגם. לדבריו, רוב המכונים מבצעים סקרים של כמה מאות אנשים, ולטענתו אין זה מספר מספיק כדי לתת תמונת מצב אמיתית. בטרפלגר, לדבריו, משתתפים בכל סקר למעלה מאלף נשאלים.
תנועה שהכתה שורש
משבר הקורונה לא מאפשר לנו לסקר הפעם את הבחירות בארה"ב מקרוב, וכל שנותר לנו הוא לנסות ולהבין את רחשי הלב של האמריקנים באמצעות הפילטרים של כלי התקשורת המשדרים משם – כמעט כולם מוטי אג'נדה לכאן או לכאן, רובם לטובת השמאל – הסקרים השונים והרוח ברשתות החברתיות.
מהאופן שבו נראים הדברים כרגע, טראמפ מצליח לעורר התלהבות בעצרות הרבות שהוא עורך בישורת האחרונה של הקמפיין במדינות המתנדנדות. מאז שהחלים מקורונה טראמפ לא נח לרגע ועובר מעצרת לעצרת, כאשר גילו המתקדם יחסית (74) לא ניכר עליו. לעומתו, ג'ו ביידן בן ה־78, שלא נדבק מהנגיף ולכן נדרש להיזהר הרבה יותר, משתדל בעיקר שלא לעשות טעויות ומופיע כמה שפחות בתקשורת ובעצרות. מהבחינה הזו, אין ספק שפעילות השטח בצד הרפובליקני בולטת יותר. יש גם אינדיקציות אחרות, כמו רישום בוחרים חדשים, שהצד הרפובליקני מוביל בהן, ולעומת זאת יתרון של הדמוקרטים בגיוס תרומות לקמפיין.
בסיכומו של דבר נראה שכרגע היתרון נמצא בצד של ביידן, ושטראמפ צריך לעבוד קשה כדי לסגור את היתרון שביידן פתח עליו, יתרון שנובע בעיקר ממשבר הקורונה והשלכותיו. מדובר במשבר בקנה מידה אפי, שאפשר להשוותו רק לאירועים דרמטיים ספורים בהיסטוריה האמריקנית והעולמית, ושספק גדול אם יש נשיא שהיה צולח אותו בשלום לעבר כהונה שנייה.
העובדה שטראמפ בכלל מחזיק בסיכויים כלשהם לנצח בבחירות הקרובות, מראה כשלעצמה עד כמה הטראמפיזם הוא תנועה משמעותית שהכתה שורש באמריקה. כמעט אין סקר שבו טראמפ יורד מתחת לקו 40 אחוזי התמיכה, הישג שאי־אפשר לזלזל בו בתקופת משבר כה עמוק ורחב. בעוד רוב המודלים מעניקים לביידן כ־90 אחוזי סיכוי לגבור על יריבו, צריך לזכור שטראמפ אינו מועמד רגיל אלא כזה שכבר הכה את התחזיות שוק על ירך בפעם שעברה. רבים מתומכיו משוכנעים שהוא יעשה זאת גם הפעם. אם אכן יצליח, בהתחשב בנתונים שלפנינו שבוע וחצי לפני הבחירות – יהיה זה ניצחון ענק, מפתיע אף יותר מזה שהדהים את העולם ב־8 בנובמבר 2016.
