לו בנימין זאב הרצל, אבי הציונות המדינית, היה משתתף בקונגרס הציוני הל"ח שהתקיים לפניח כשבועיים – הוא בוודאי היה מופתע. במאה ה־19 הוא לא היה יכול לדמיין את עצמו יושב מול מחשב, כלי שהוא לא הכיר בימיו, וצופה בדיונים אידיאולוגיים או בהתחשבנויות פוליטיות הנערכים בידי ראשים אנושיים מדברים מתוך ריבועים קטנים. אך לא רק ההתנהלות הטכנית הייתה מפתיעה אותו, אלא גם מגוון ההשקפות בכנס. הוא היה יכול להתרשם מכך שבניגוד לזמנו הרפורמים הצטרפו לתנועה הציונית, וכך גם החרדים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עתירה חדשה נגד איכוני שב"כ: פגיעה שאינה מידתית
– "תמיד נהיה מקום בטוח ליהודים": אלבניה מצטרפת למאבק באנטישמיות
– צפו: משבר ההתנתקות – הגרסה החרדית?
לפני כמאה שנה, שני הזרמים הללו פעלו נגדה. ב־1909 כתב הרב הרפורמי דוד פיליפזון על הציונות כי "תהא זו אשר תהא, היא קודם כל דת". בעיניו, ראשיה החילוניים של הציונות ראו בה תחליף דת. בעקבות התכנסות הקונגרס הציוני הראשון התבטא יו"ר הלשכה האורתודוקסית בהונגריה, הרב משה ליפשיץ כי "ביחס לציונות, האורתודוקסים עומדים בדעה אחת עם היהודים המתקדמים (הרפורמים; צ"ק). אף הם מגנים את התנועה הפזיזה, החוטאת נגד הדת ונגד הפטריוטיות גם יחד" (הציטוטים מספרו של רפאל פטאי The Jews of Hungary: History, Culture, Psychology).
ההצטרפות הרפורמית התרחשה כבר בשנת 1972. הקונגרס הציוני הנוכחי ייזכר כהיסטורי בזכות סיעה חרדית חדשה מארה"ב שהתמודדה וזכתה במקום בו. הסיעה, "ארץ הקודש" שמה, הגיעה למקום השלישי והמכובד אחרי הרפורמים ותנועת המזרחי, ועקפה תנועות שקיימות עשרות שנים ויותר. מי שעומד בראשה הוא הרב פסח לרנר, בעצמו לא ממש חרדי, אולי חרד"לי, אולם הוא הצליח לקבל הסכמה ותמיכה מגדולי הרבנים החרדים. הנציג הלא רשמי של הסיעה בישראל הוא ח"כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה. תוסיפו לכך את העובדה שש"ס בקונגרס כבר כ־15 שנה, והנה לכם שינוי מהותי במרקם הצירים בקונגרס.
בקונגרס הנוכחי השתתפו 770 צירים מ־30 מדינות והוא התפרס על פני שלושה ימי דיונים מקוונים, מדי יום אחר הצהריים, בהתאמה לשעון בצפון אמריקה, בדרום אמריקה, באירופה, באוסטרליה ובישראל.
"למה הסיפור הזה צריך לעניין אותנו", שאלו אותי השבוע עיתונאים ועורכים רבים בתקשורת הישראלית והיהודית בעולם. תשובתי היא שהקונגרס הוא הדבר הקרוב ביותר ל"פרלמנט יהודי עולמי", גוף שבו יושבים סביב שולחן אחד יהודים מכל הזרמים והדעות הפוליטיות. זה לא קורה בשום מקום אחר.
מדובר במוסד – אמנם ותיק ויש שיגידו מיותר – ש"בעלי המניות" שלו הם יהודים בארץ ובעולם. ארבעת המוסדות הלאומיים שהוקמו על ידי הקונגרס ולכאורה נשלטים על ידו – ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, קרן היסוד וקרן קיימת לישראל – הם גופים האוחזים בתקציבים ונכסים בשווי עשרות ואולי מאות מיליארדי שקלים. מבחינה היסטורית היה להם חלק משמעותי מאוד בהקמת מדינת ישראל. לאחר מכן הרלוונטיות שלהם אמנם ירדה, אך כל עוד הם קיימים העין הציבורית צריכה לפקח עליהם. יש לוודא שהם מייצגים את כלל יהודי העולם, ומתנהלים באופן התואם את הערכים הציוניים.
יש כאן, למשל, הזדמנות להעביר כספים ותמיכה להתיישבות ביהודה ושומרון – או למנוע זאת, כפי שמנסים לעשות הרפורמים בארה"ב. זה המגרש ה"סודי" שבו מוכרע גורלם של תקציבי עתק המשפיעים על חיינו בישראל ועל העולם היהודי כולו, אם כי אכן, פחות מבעבר.
כ־525 מתוך כ־750 המקומות בקונגרס נחלקים לפי המפתח הבא: כשליש מהם ישראלים, וחלוקתם נעשית בהתאם ליחסי הכוחות בכנסת, כאשר כל חבר כנסת במפלגה ציונית מתורגם לשני צירים. שליש נוסף יהודים אמריקנים, ושליש יהודים משאר מדינות העולם. כגוף שמשקף את יהדות העולם ושנציגיו נבחרים בקהילות השונות, הקונגרס כולל נציגים רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוקסים וחילונים. נוסף אליהם חברים בקונגרס עוד כ־230 צירים לא פוליטיים, המייצגים את הארגונים הציוניים הותיקים ובהם נשות הדסה, אמונה, מכבי ועד.
נוכחותם של החרדים, וכן גידול במספר הצירים של הליכוד והמזרחי העולמי, גורמים לכך שגוש הימין־אורתודוקסים בקונגרס חזק מאי פעם. המזרחי העולמית אמנם הייתה חלק מהתנועה הציונית מתחילתה, אך לאורך השנים נתפסה לעיתים כעוף מוזר עם סדר יום אורתודוקסי ואידיאולוגיה ימנית. אף שמדובר בארגון פוליטי, הקונגרס נהג תמיד להרכיב "קואליציה רחבה" שחברות בה כל הסיעות, כדי לשמור על יציבות ואווירה חיובית ומאחדת.
בין ציונות לציניות
כששואלים אותי על רלוונטיות הקונגרס, אני משיב שיש לי תשובה "ציונית" ותשובה "צינית". התשובה הציונית היא שזה באמת מרגש לראות יהודים מכל העולם יושבים יחד ומחליטים מהם הנושאים החשובים על סדר יומה של הציונות, מקדמים אותה בקהילותיהם ומנסים בכל כוחם להנחיל אותה לדור הבא. יש המון עשייה חיובית בגופים שהזכרנו, שלעיתים מושחרת בעקבות התנהלות בכיריה, שהם מינויים פוליטיים של הסיעות השונות. בקק"ל למשל עובדים אנשים רציניים ומסורים. עם זאת, ראשיה האחרונים הואשמו לא פעם בשחיתות, ובהעברת כספים למטרות שבינן ובין תכלית הארגון אין קשר. לסוכנות היהודית ולהסתדרות הציונית יש שליחים אידיאליסטיים שפועלים כדי לחבר את יהודי העולם לישראל, ובקרן היסוד מגייסים את יהודי העולם לתרום לטובת מטרות ציוניות.
הקונגרס הציוני הנוכחי ייזכר כהיסטורי בזכות סיעה חרדית חדשה מארה"ב, "ארץ הקודש", שהתמודדה והגיעה למקום השלישי והמכובד, אחרי הרפורמים ותנועת המזרחי
התשובה הצינית לשאלה מדוע כל זה נדרש, מרומזת בתשובה הציונית. מדוע צריך את קק"ל כאשר חברות ממשלתיות יכולות לעשות את אותו הדבר? האם אנו זקוקים גם לסוכנות היהודית וגם להסתדרות הציונית? כיום שתיהן פועלות בזירות זהות. השתתפתי כמה פעמים בקונגרס – פעם כסגן ציר (פסגת פעילותי הפוליטית) ופעמיים כעיתונאי. אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בי לקראתו. היא התפוגגה ברובה כשנכנסתי לבנייני האומה ונוכחתי לדעת שמרבית המשתתפים מבוגרים מאוד, וכי אין ממש דיונים אידיאולוגיים סוערים.
בשנים האחרונות התקבלה אמנם חקיקה הדורשת ייצוג של צעירים ונשים, ובבחירות האחרונות לקונגרס הצביעו בארה"ב יותר מצביעים מאי פעם, אבל נדרש רענון דחוף. אני מצטרף לדבריו של פרופ' גיל טרוי, שכתב השבוע בג'רוזלם פוסט על ניצול ציני של הפוליטיקאים הישראליים את המוסדות המדוברים. "הם מתייחסים לקונגרס הציוני כאל פרה חולבת השווה מיליארד דולר", כתב. גם התחושה הציבורית כי הם מהווים קריירה חלופית לפוליטיקאים שלא הצליחו להיבחר, לא מיטיבה עם המוסדות הללו.
את הקונגרס הציוני העולמי הראשון שהתכנס בשנת 1897 בבזל, יזם והגה הרצל. אז לא היה מדובר בסידור עבודה עם לשכה ונהג. הוא דאג כבר בתחילת הדרך להקים "מועדוני נוער ציוניים ומועדוני נשים ציוניים". בבקרים הוא נסע על אופניו למערכת העיתון שבו עבד, ולאחר מכן המשיך במאבקו למען תקומת עמו. בעיניי, על הנבחרים החדשים בשלל התפקידים שחולקו השבוע, לראות מול עיניהם את אופי מנהיגותו של הרצל.
"כאשר תקום פעם מדינת היהודים, ייראה הכול זעיר ומובן מעצמו", כתב הרצל ב־1901 בעקבות הקשיים שנתקל בהם כשרצה להיפגש ולקבל תמיכה מבתי מלוכה באירופה ואסיה. "אך אולי יימצא היסטוריון ישר שיאמר כי בכל זאת היה זה דבר מה, כאשר עיתונאי יהודי מחוסר־אמצעים, במצב השפלות העמוק ביותר של עם ישראל, בימי האנטישמיות המזוהמה ביותר, הפך סמרטוט לדגל ואספסוף ירוד לעם המגן על הדגל הזה בקומה זקופה". 
