בבחירות הפנימיות לראשות מרצ שיתקיימו בעוד כשבוע וחצי, ייפתחו לראשונה בתולדות המפלגה קלפיות גם באשקלון, בשדרות ובירוחם. פתיחת קלפיות בשלוש הערים הללו, שאינן מזוהות עם השמאל, היא תוצאה של התפקדות תושבים באותן ערים למרצ. מי שחתום על ההתפקדות הזו הוא המועמד לראשות המפלגה, אבי דבוש. החיבור של דבוש לעיירות הדרום והנגב איננו חיבור פוליטי, אלא תעודת הזהות שלו. אשקלון היא עיר הולדתו. הוא נולד וגדל בשכונת עתיקות בעיר, למד בישיבה התיכונית אור־עציון, והיה מדריך בבני עקיבא. שדרות היא מקום מגוריו היום, ובה הוא גם הקים בית מדרש חברתי. החיבור של דבוש לירוחם נוצר בעקבות ביקורים רבים שלו בעיר, ומעורבותו ב'צעדת השוויון' שיצאה מירוחם לפני כשנתיים.
אחרי הבחירות האחרונות לכנסת, שלקראתן הוצב במקום השמיני ברשימת מרצ, הסתובב דבוש בערי הדרום ונפגש עם תושבים כדי ליצור תנועה של פעילים חברתיים מבתים פוליטיים שונים, שתקדם את הצרכים של הפריפריה. במפגש שהתקיים בירוחם, שאלתי אותו אם הוא לא חושב שמי שצריך לעשות סיורים כאלה הם זהבה גלאון, תמר זנדברג או חברי כנסת אחרים בשמאל, שמכירים פחות ממנו את תושבי אשקלון ושדרות. דבוש ענה שנמאס לו לשכנע את עמיתיו למפלגה תושבי המרכז בחשיבות צמצום הפערים. הוא העדיף לפעול במחוזות המוכרים לו ולכונן כוח פריפריאלי עצמאי, מאשר לנסות לחבר את אנשי גוש דן לדרום ולצפון. כך נולדה בסופו של דבר 'תנועת הפריפריות', שהקים לפני כשנתיים עם ניבה ראם. שם גם אני הכרתי אותו.
בעקבות פרישתם של זהבה גלאון ואילן גילאון מהמרוץ, הופנו הזרקורים לח"כ תמר זנדברג, הנחשבת פייבוריטית לניצחון. למעט מן האור התקשורתי זוכה גם המועמד אבי בוסקילה, כנראה בגלל עברו כמנכ"ל 'שלום עכשיו' והשתייכותו לקהילה הלהט"בית. אבל אם מרצ רוצה באמת להגיע לקהלים חדשים, היא צריכה מנהיגות מהסוג של דבוש. זנדברג התל־אביבית היא פחות או יותר דור ההמשך המשוכפל של זהבה גלאון. לכנסת היא באה מעיריית תל־אביב, והדגלים שהיא מניפה הם בערך אותם דגלים שהניפה גלאון. בשבוע שעבר פורסם שזנדברג עתרה לבג"ץ, יחד עם ח"כים נוספים ממרצ, נגד האיסור להכניס לבתי החולים חמץ בפסח. דבוש המסורתי, שמכהן כגבאי בבית כנסת ואינו מתגלח בספירת העומר, לא נוהג להשתתף במלחמות דת כאלו.
באשר לבוסקילה, למרות מוצאו המרוקאי ולכך שגדל במשמר־הירדן שבצפון, כבר עשרים שנה שהוא מתגורר בתל־אביב. הרקורד הציבורי כולל בעיקר מאבקים של הקהילה הלהט"בית ולא מעורבות שקשורה לפריפריה גיאוגרפית וחברתית. בוסקילה יכול להמשיך לדבר על הצורך של מרצ לצאת מאזור הנוחות ולהתחבר לפריפריה, אבל מי שנמצא שם בפועל הוא אבי דבוש. לדבוש יש רקורד של עשייה בפריפריה. בין השאר הוא היה ממובילי המאבק בהקמת תחנת הכוח הפחמית באשקלון, וממקימי התנועה לעתיד הנגב המערבי. אם בוסקילה מגיע למרוץ עם הדגל של 'שלום עכשיו', דבוש מגיע עם דגל של צדק חברתי עכשיו.
בעזרת השם
כשלושה שבועות חלפו מאז החליפה המועצה האזורית עמק־לוד את שמה למועצה האזורית שדות־דן, ומאות משפחות חדשות כבר צובאות על שערי היישובים של המועצה. טוב, לא באמת. שום דבר דרמטי לא התחולל בינתיים במועצה הקטנה שכוללת תשעה יישובים, אבל ראש המועצה דוד יפרח משוכנע ששינוי שמה של המועצה, ימתג אותה מחדש ויחולל גם שינוי משמעותי בתדמיתה.
בראיון וידאו לפני כחודש לאתר החב"די 'שטורעם. נט', אמר יפרח: "לצערי, וחלילה אין לי שום דבר נגד העיר לוד, הסטיגמה של לוד פוגעת בנו. אין לנו שום קשר ללוד. כל מי שאתה אומר לו 'עמק לוד', אומר 'מה לוד'. עם כל הכבוד ללוד, אני חושב שעמק־לוד הוא אזור הרבה יותר מפותח, והרבה יותר נעים לגור בו מאשר בלוד. זה פגע בנו".
בשיחה טלפונית איתו בשבוע החולף, יפרח כבר נזהר במילותיו, וטוען שהמועצה פשוט יושבת על אזור ששבט דן ישב בו, ולכן השם החדש הולם אותה יותר. שמה של העיר לוד לא נדבק במקרה למועצה האזורית עמק־לוד. העיר הוותיקה היא שכנת המועצה ממזרח כבר למעלה משישים שנה. כשיפרח אומר "אין לנו שום קשר ללוד", הוא רחוק מלדייק. רק לאחרונה אושרה בנייתם של 11 אלף יחידות דיור חדשות בעיר לוד, על שטחים השייכים למועצה האזורית עמק־לוד. עמק־לוד קיבלה בתמורה אפשרות לבנות 180 וילות במושב ניר־צבי, ופיצוי כספי של 44 מיליון שקלים. נוסף על כך, שתי הרשויות עתידות להקים אזור תעשייה ומסחר משותף. מסתבר שעמק־לוד והעיר לוד בונות יחד ועושות עסקים משותפים, אבל לפחות אחת מהן מתביישת כנראה בחיבור הזה.
עמק־לוד היא לא המועצה האזורית היחידה ששמה נכרך בעיר הסמוכה לה. למועצה האזורית חבל־מודיעין אין בעיה עם השיוך לעיר מודיעין, וכך גם למועצה האזורית גדרות הסמוכה לגדרה וחבל־יבנה הסמוכה ליבנה. כשבשנת 2002 שינתה המועצה האזורית עזתה את שמה לשדות־נגב, המהלך היה מובן. כבר שלושים שנה שעזה נתפסת בישראל כעיר אויב, ואפשר היה להבין את חוסר הנוחות מהזיהוי איתה. בשנת 2008 שינתה המועצה האזורית עמק־בית־שאן את שמה ל'עמק המעיינות'. אולי בבית־שאן לא אהבו את הפניית הגב, אבל במקרה ההוא היה למועצה צידוק תיירותי משמעותי למיתוג מחדש. במקרה של עמק־לוד, לעומת זאת, שינוי השם לא נועד לצורכי תיירות אלא יותר לצורכי נדל"ן. אמנם למועצה ולתושביה עומדת הזכות לשינוי שמם, אך לחברי ועדת השמות הממשלתית עשויים להיות שיקולים נוספים. הם אינם חייבים לשתף פעולה עם כל מהלך של מיתוג.
