ח"כ מאי גולן פתחה השבוע את כנס ההשקה המחודש של שדולת הר הבית בכנסת הנוכחית, בקריאה לפעילי ההר לא להתייאש. מלבד הקרן למורשת הר הבית וקרן נחלת עצמאות ישראל שפעלו להקמת השדולה, הקריאה הזו הופנתה בידי גולן בעיקר כלפי עצמה, לנוכח מה שתיארה כקשיים בלתי מבוטלים שהוערמו בדרך לחידוש פעילות השדולה מצד אנשים ש"אמונה רבה בליבם אך לא אומץ בקרבם".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ההלוויה של יהודה בארקן הזכירה לנו איך כאן חיים יחד
– האם השלום עם סודן יגיע גם לדרום תל-אביב?
– הציבור הדתי צריך להפנים שיצירה היא לא שדה מוקשים
יושבי הראש של השדולה הם אריאל קלנר ומאי גולן, שניהם מהליכוד. עוזריהם שיגרו מראש הודעות על דבר הכינוס לכל חברי הכנסת, ועם כמה וכמה מהם דיברו יושבי הראש גם בעל פה וביקשו שיגיעו. בכל זאת, בהתרחשות מוזרה, התייצבו בסופו של דבר לכנס ההשקה – שבעידן הקורונה מתבצע כשאר שדולות הכנסת באמצעות זום – רק חברי כנסת מהליכוד. מלבד קלנר וגולן נכחו שם הח"כים אבי דיכטר, עוזי דיין ועמית הלוי, וכן חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק – מי שהיה יושב ראש השדולה הזאת בכנסת העשרים לצד שולי מועלם, שעברה בינתיים גם היא לליכוד.
האם הר הבית הוא נושא שנוגע רק לליכודניקים? שמטריד רק את מצביעי מפלגת השלטון? היכן נציגי ימינה והבית היהודי, אלו שלכאורה ממוקמים ימינה מהליכוד? היכן בנט, שקד וסמוטריץ'? האם יש סיבה בעולם שהר הבית יעסיק את אבי דיכטר ואת עוזי דיין יותר מאותם? האם אין להם עמדה בנושא?
נכון, שדולה היא כלי פרלמנטרי חלש, החלש ביותר מבין האמצעים העומדים לרשות נבחרינו. נכון, הליכוד הוא בלי ספק המפלגה שחתומה כיום על העוולות היומיומיות המתרחשות בהר כלפי יהודים וגם אחרים. נכון, במציאות הפוליטית הנוכחית נדמה לפעמים שכוחם של חברי כנסת איננו גדול בהרבה מזה של חברי הפרלמנט הירדני או הלבנוני. אבל האמת צריכה להיאמר, שלא ראינו את נציגי הבית היהודי וימינה יוצאים מגדרם למען הר הבית והנעשה בו גם באופנים ובהקשרים אחרים. לא כשנוסד מסגד חדש בשער הרחמים, לא כשרשות העתיקות אפשרה כלאחר יד חסימת מחילת מילוט עתיקה בהר ולא כשהנשמות הטובות של הווקף פיזרו שברי זכוכיות בנתיב ההליכה של היהודים בו.
אולי התפיסה שם היא שהעניין המטריד הזה הוא עול, אולי ההר נכפה עליהם כגיגית בעל כורחם והם סבורים שמוטב לעסוק בקורונה או בנושאים המניבים תמורה מיידית וקלה יותר, בלא כתמים תדמיתיים ובלי שיודבקו עליהם תוויות בלתי מחמיאות בידי מי שממונה בישראל על הדבקת תוויות. אולי מי שהביא לכך שהר הבית נחשב מחוץ לתחום הלגיטימי לעיסוק ולעלייה – ובכלל מעבר להרי החושך – במשך יובל שנים, עדיין מצליח להרתיע רבים מלהזכיר את שם המקום הזה בלי להתנצל על כך. כך או אחרת ברור שההר משמש נייר לקמוס שמבהיר באופן חד מהן עמדותיהם האמיתיות של נבחרינו. לא אלו המוצהרות.
יו"ר השדולה, ח"כ אריאל קלנר:
בכל פעם שאני עולה להר הבית או עוסק בהר הבית עוברת בי צמרמורת. בשבת יחול ו' במרחשוון, יום העלייה של הרמב"ם להר הבית. בכתבי הרמב"ם מתוארת עלייתו להר: 'וביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשוון, שנת שישה ועשרים ליצירה (הכוונה לשנת 1165 לספירה. א"ס), יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה. ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי ששה ימים לירח מרחשוון. …ושני הימים האלו, שהם שישי ותשיעי במרחשוון נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפלה ושמחה בה' ואכילה ושתיה. וכשם שזכיתי להתפלל בה בחורבנה כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה מהרה אמן'.
"רבים באים בטענות על המצב בהר הבית להנהגת המדינה, למשה דיין שנתן לווקף לנהל את המקום. כמובן יש מה לבוא להנהגה בטענות, אבל חשוב גם לזכור: בשחרור ירושלים הצנחנים עברו דרך הר הבית ורצו לכותל. יהודה המכבי לא רץ לכותל, הוא חיפש את המקדש. ההנהגה שלנו בששת הימים לא הבינה את משמעות ההר ואת מקומו אבל גם העם לא היה בשל מספיק. בשנים האחרונות קיימת עלייה במודעות ובתודעה, והכול בזכות העושים במלאכה.
"הרמב"ם כותב (הלכות בית הבחירה ב, ב): 'ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארוונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים: אדם ממקום כפרתו נברא'.
"הר הבית הוא המקום שבו הארץ פוגשת את השמיים. לכן לא מפתיע שזה גם מקורו של האדם. זה מקום החיבור בין החומר לרוח, בין הנשמה לגוף. זה המקום שבו הפוליטיקה פוגשת את האמונה. בגלל זה, אולי, המקום הזה מפחיד אנשים משני הצדדים. יש הרואים בהר הבית חבית חומר נפץ שעדיף לא לדבר עליו ולא לגעת בו. לכן חשוב לומר שהר הבית הוא הראשית אבל גם התכלית. הוא המקום שממנו תצא בשורת השלום העולמית ככתוב בישעיהו (ב', ב'־ד'): 'והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א־לוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
יו"ר השדולה, ח"כ מאי גולן:
לא צריך להיות שומר מצוות כדי להבין שהר הבית הוא הסמל לקיום שלנו. גם אם יש פחד וגם אם אין תמיכה ולא הגיעו הרבה חברי כנסת היום לשדולה, אסור להתייאש. הרי אותם קשיים ליוו גם את הקמת מדינת ישראל.
"כמי שנולדה, גדלה והתחנכה בתל־אביב, אני מבינה שבלי מימוש הזכות לעלות ולהתפלל בהר הבית אין לנו זכות קיום בשום מקום אחר במדינת ישראל. רק כך נוכל להחיל את הריבונות על כל ארצנו. זה מחדד את הכאב, את הפצע, את השבר הקיים בהר הבית – מקום שלא הווקף אמור להחליט מה ייעשה בו, אבל היהודים אינם מקבלים בו זכויות בסיסיות. אני מקווה שהשדולה שלנו תהיה פתיחה לתהליך ארוך, אמיתי ושורשי של הבנה בקרב אזרחי ישראל שהר הבית הוא המקום הקדוש לנו ביותר".
ח"כ עוזי דיין:
כשנחתם הסכם השלום עם האמירויות כולם קפצו ושאלו מה נאמר בו בעניין הר הבית. התשובה היא שלא נאמר בו כלום בעניין ההר. למה בכלל צריך לומר? זה המקום שלנו, שמצוי בריבונות שלנו. הר הבית הוא המקום שמחבר את ירושלים של מעלה עם ירושלים של מטה, והסמל שמחבר אותנו לארץ הזאת. ההצעה שלי, שאני מקווה מאוד שלא תיתפס כפרובוקטיבית, היא להדגיש את הצד האזרחי של הר הבית. כל אורח שמגיע לארץ, לחתונה משפחתית או לחלופין משלחת של הוועד המנהל של ארגוני ההגרלות באירופה (דיין כיהן בעבר כיו"ר מפעל הפיס. א"ס) – אני נוהג להביא לירושלים ולהעלות להר הבית.
"קשה מאוד להסביר לאורחים כאלו את הדברים הקטנים והפשוטים. הם שואלים: אם זה מקום מקודש, למה רבנים אוסרים ללכת לשם? ואז צריך להסביר שחלק מהיהודים לא עולים להר דווקא בגלל קדושתו. ואז הם שואלים: אבל למה המשטרה לא מאפשרת לכם להתפלל שם? יש כאן אוסף של שאלות קשות ואמיתיות.
"יש לנו המקום הכי מרתק בעולם, אבל כולם מגיעים רק לקיר התמך המערבי שלו. אני מציע להגיע אליו מתוך רצון פשוט להכיר כראוי את הארץ שלנו. צריך שבתי ספר יעלו להר, ולהביא אליו אורחים רשמיים של הממשלה. הקריאה שלי לשדולה היא בעיקר לפתוח את ההר למבקרים מהמניין. אם הר הבית היה באירופה, כל הישראלים כבר היו מבקרים בו. אני נוהג לשאול קבוצות שעמן אני נפגש מי לא היה במערת המכפלה ומי לא היה בהר הבית. מספר המצביעים מפחיד. לעומת זאת, כשאני שואל מי לא ביקר במנהטן רק מעטים מצביעים. הרי זו הארץ שלנו. חשוב שנדע מהיכן באנו ומהם השורשים שלנו".
ח"כ אבי דיכטר:
צריך לשאול איך זה שעד לא מזמן לא הייתה בכנסת שדולה כזו. הרי מה יותר שורשי מהר הבית? הדבר הקשה ביותר שקורה לנו בהר הוא העובדה שהמוסלמים הפכו בתודעה את כל הר הבית לאל־אקצה. הם קוראים לכל הר הבית 'אל־אקצה', ולא במקרה. מבחינת הפלסטינים והווקף מי שמגיע להר ולא מוצא חן בעיניהם כדוגמת אותו בלוגר סעודי שהגיע לשם וכן אותה קבוצה שהגיעה מהאמירויות השבוע, יורקים עליהם וזורקים עליהם נעליים.
"לכן חשוב לומר שאנחנו רוצים בהר הבית, במשמעות הקדושה שלו, בהר המוריה. מתקיים כאן מאבק כבר אלפי שנים, שמדינת ישראל היא צד בו 53 שנים בסך הכול. בתגובה לטענות קיצוניות מוטרפות שנטענות כלפינו, צריך לומר שאין לנו כל כוונה להרוס את אל־אקצה. אנחנו רק מעוניינים לוודא שהר הבית יישמר כמקום קדוש ליהודים, ובנוסף גם למוסלמים – במסגד אל־אקצה עצמו. איננו מתכוונים לשחזר את ההיסטוריה כפי שחלק מאיתנו היו רוצים (דיכטר מתכוון כאן לשאיפות להקמת המקדש מחדש. א"ס). בחלומות זה עובד אבל במציאות לא. אבל באותה נשימה יש להבטיח שהר הבית יהיה בידינו.
"אי אפשר לקרוא לכל היהודה־גליקים משוגעים, מפני שהם דווקא מבינים באמת את טובת עם ישראל על ההר. אי אפשר לכנות אנשים שחרדים לזכויות יהודים שם על ההר שתחת שלטון ישראל – מטורפים. צריך שיהיה ברור שהר הבית הוא בשליטה ישראלית. אסור שתהיה בעיה ליהודי להיכנס להר הבית. צריך גם להודות בחטאי העבר. המסגד הגדול ביותר באזור נבנה לא בימי הטורקים, לא בימי המנדט הבריטי ולא תחת שלטון ירדן. הוא נבנה תחת שלטון ישראל באורוות שלמה. כלומר אף מוסלמי אינו יכול לבוא בטענות על אפליה לרעה מצד מדינת ישראל, נהפוך הוא.
"נכון, בעקבות ההבנות הבינלאומיות אין דגל ישראלי על הר הבית. הסממן השלטוני הישראלי היחיד שם הוא נקודת המשטרה על ההר. בעקבות הפיגוע בסבארו ב־2001 זרקנו את הרשות הפלסטינית מירושלים בכלל ומהר הבית בפרט, כולל את אנשי הווקף. אנחנו בהר הבית לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות. צריכים להיות שם נחושים. אנושיים, אבל נחושים".
ח"כ עמית הלוי:
המציאות המוזרה והלא נורמלית מביאה לכך שהר הבית זקוק שכנסת ישראל תקים בעבורו שדולה. המציאות הזאת עצמה היא בעיה שצריכה תיקון. אין מקום בישראל שקיים בו פער גדול כל כך בין עוצמת הזיקה של העם היהודי אליו – לבין היחס הרופף והבלתי אפשרי של המדינה כלפיו בפועל. הפער הזה נכון גם בהקשר הדמוקרטי ובפגיעה בחירויות הפרט בהר. הפער האבסורדי הזה שבין הנורמות הדמוקרטיות לבין אי המימוש שלהן בהר, מוביל להעצמה של הבדותות הפלסטיניות ושל המיזמים של ראאד סלאח ואחרים בהר. זה גם מביא להעצמה של חשיבות המקום הזה לאסלאם הרבה מעל ליחס המקורי של הדת הזאת כלפיו.
"ובנוסף זה מביא למצב שאונסק"ו מפרסם החלטה שלפיה אל־אקצה הוא שטח כבוש. יש רבים שמתוך בורות ברור להם שהר הבית הוא חראם א־שריף וכל ההיסטוריה שלו מוסלמית ופלסטינית. המשימה העיקרית היא לגשר על הפער העמוק והבלתי נסבל הזה, שמציב סימן שאלה על ההצהרה 'הר הבית בידינו'. צריך להציף ולהנגיש את כל המידע התרבותי, ההיסטורי והארכיאולוגי שמבטא את הזיקה שלנו למקום הזה. דרושה פעולה נמרצת של השדולה כי למרות השינויים לטובה, עדיין יהודים מהלכים בהר על קצות האצבעות. יש לאפשר לעם היהודי להרגיש בבית בהר הבית. הר הבית הוא בית תפילה, מקום שבו שמיים וארץ נושקים, מקום שבו האדם המודרני לומד לדעת שיש א־לוהים. זה המקום שבו אנחנו מבקשים לפתוח לאנושות כולה את השער לא־לוהים, את השער לאמונה".
