אחרי בית החרושת המפורסם לטקסטיל בדימונה, המכון הביולוגי בנס־ציונה נחשב לאחד המוסדות החשאיים ביותר במדינה. מאז נוסד ב־1952 כדי לעסוק במחקר הגנה מפני איומים כימיים וביולוגיים, הוא פועל תחת מעטה כבד של חשאיות. כפיפותו ל"ממונה על האמצעים המיוחדים במשרד הביטחון", מה שזה לא יהיה, רק מוסיפה להילת השושו. את הפרוטוקולים של מחקריו קוראים אנשים שאפשר למנותם על כף יד אחת, והוא נהנה מחסינות ביטחונית ברמה הגבוהה ביותר. אלא שהשבוע, כמו מרמיטה המגיחה ממאורתה עם סיום החורף, פרץ המכון לאוויר ברמות חשיפה חסרות תקדים, כאשר הודיע על תחילת הניסויים בבני אדם למציאת החיסון המיוחל לנגיף הקורונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הזקנים שבינינו: הקורונה העלתה את המודעות לאוכלוסייה המבוגרת
– בעזה מאותתים לישראל: השקט עומד להסתיים
– הדרמה אתמול בכנסת מוכיחה: בליכוד איבדו שליטה
המכון מתהדר בכך שהוא הראשון בעולם שהשיג פריצת דרך בשלושת הפרמטרים הדרושים לפיתוח החיסון: מדובר בנוגדן חדש ומזוקק עם שיעור נמוך במיוחד של חלבונים העלולים לסכן את החולה המטופל, הוא מסוגל לנטרל את נגיף הקורונה, ונבדק ספציפית על נגיף הקורונה האלים.
מנהל המכון, פרופ' שמואל שפירא, הצהיר כבר לפני כמה חודשים בפגישה מתוקשרת עם שר הביטחון בני גנץ כי "יש קבלות, יש חיסון מצוין", בעודו מנופף בבקבוקון קטן. גם ראש הממשלה נתניהו הביע תקווה שהמכון יוכל "להביא לכך שעד סוף הרבעון הראשון של 2021 יהיו בידינו חיסונים בטוחים ויעילים".
כ־300 איש מועסקים במכון, מחציתם מדענים בעלי תואר שלישי ומעלה. בין מייסדיו היה מרקוס קלינגברג, שברבות הימים התברר כי ריגל לטובת בריה"מ ונידון לעשרים שנות מאסר.
בשנות החמישים עסק המכון בפיתוח חיסון לפוליו, והפעם האחרונה שעסק בתחום הייתה בתחילת שנות ה־2000, כאשר פיתח באופן חשאי חיסון לנגיף האנתרקס, בשיתוף פעולה עם צבא ארה"ב. גם אז לווה הדבר בשערורייה רבתי, כאשר התברר כי בוצעו ניסויים במאות חיילים בניגוד לכללי אמנת הלסינקי, וצה"ל נאלץ לפצותם במאות אלפי שקלים.
"המכון לא הוקם למטרות רפואה ציבורית אלא כדי למצוא תשובה מדעית לתקיפה כימית או ביולוגית העלולה לאיים על ישראל", אומר לנו הפרשן לענייני מודיעין יוסי מלמן. "על פי מקורות זרים השתמשו בפיתוחיו גם לצורך תקיפות שונות, כשנוצר צורך לחסל טרוריסטים בכירים כמו חאלד משעל או מחמוד מבחוח. אולי היו מקרים נוספים שאנחנו לא יודעים עליהם".
"אלמלא הקורונה המכון היה מגיע לפשיטת רגל", טוען תחקירן "ישראל היום" עקיבא ביגמן, שפרסם סדרת כתבות על המכון בנס־ציונה. "הם בהחלט מצאו נוגדנים, אבל לא לקורונה אלא לקיצוץ בתקציב". על פי ביגמן, לפני שנה המליצה ועדת מומחים שהוקמה על ידי יועץ שר הביטחון להתגוננות וראש אגף אמצעים מיוחדים תא"ל משה אדרי, לסגור את חטיבת החיסונים ולקצץ את תקציבו של המכון באופן ניכר. בין המנכ"ל שפירא ובין משרד הביטחון נתגלעו מחלוקות, שהגיעו לצעקות ולחילופי האשמות כבדים. המנכ"ל נאלץ לקבל את עמדת המערכת ולהציע כיווני מחקר אלטרנטיביים.
"אלא שאז הגיעה הקורונה", מספר ביגמן. "שפירא הוזמן לישיבת הממשלה שבה נתניהו הכריז כי 'ישראל הקדימה את העולם בדברים רבים, וכעת הנחיתי את המכון הביולוגי ומשרד הבריאות לפעול ליצירת חיסון לנגיף, וכמו כן להקים מפעל לחיסונים'. זו הייתה החלטה חסרת בסיס מקצועי שהתקבלה תוך הסתרת מידע קריטי מראש הממשלה".
בין היתר מושמעת ביקורת על כך שמנהל המכון אינו ביולוג או מדען. עם זאת, הרקורד של פרופ' שמואל שפירא כרופא מרדים וכמנהל רפואי הוא מרשים. הג'רוזלם פוסט בחר בו למקום השני ברשימת 50 היהודים המשפיעים בעולם לשנת 2020.
"פרופ' שפירא הוא איש ניהול רפואי מעולה", אומר לנו פרופ' יונתן הלוי. "הוא אדם מקובל, חביב על הבריות, ישר מאוד ולא עושה 'מונקי ביזנס', לכן אני נותן בו אמון. אז מה אם אינו מדען? הוא אינו מוביל את הפיתוח אלא את הלוגיסטיקה. גם נשיא מכון ויצמן מגיע מתחום הפסיכיאטריה".
שפירא (65) נולד בירושלים, למד בתיכון ליד האוניברסיטה, התגייס לצה"ל במסגרת העתודה הרפואית, למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים וברבות הימים הגיע לדרגת אלוף משנה. הוא שימש ראש ענף טראומה והיה ממקימי מערך הטראומה הלאומי בישראל. פרופ' שפירא ביצע עבודות מחקר וייעוץ עבור משרד הביטחון וגופי מחקר אמריקניים, בהם מכון ראנד והמרכז למניעת מגפות באטלנטה – גוף המקביל למכון הביולוגי. הוא גם הקים את בית הספר לרפואה צבאית לעתודאים ויזם את תוכנית הלימודים "צמרת". שפירא פרסם 110 מאמרים בעיקר בנושאי טראומה, רפואת טרור, רפואה צבאית וניהול אירוע רב נפגעים, וגם בענייני מנהל רפואי.
פרופ' אריה אלדד, לשעבר קצין רפואה ראשי, אומר לנו כי שפירא נמנה עם חלוצי תורת הטיפול בטראומה וההיבטים הארגוניים של הטיפול באירוע רב־נפגעים, רפואה בשדה הקרב ובאזורים מוכי אסון. "לשמוליק שפירא שמורה זכות הראשונים להגות ולהקים, יחד עם הקרפ"ר דאז ברוך מרגנית ופרופ' יואל דונחין מהדסה, את אגף הטראומה בצה"ל", אומר לנו תא"ל (מיל') ד"ר גיורא מרטינוביץ, אף הוא קצין רפואה ראשי לשעבר. "לכאורה עיסוק ברפואה קרבית וטראומה בשדה הקרב הם טריוויאליים לצבא, אך איש לא חשב לפניהם לארגן זאת כענף נפרד או ליזום מחקרים ייחודיים".
