ממונת בריאות הציבור לא תיתן שישתיקו אותה

בתחילת אוקטובר, עם ותק של חודשיים בתפקיד המורכב של ראש שירותי בריאות הציבור בעת מגפה עולמית, הקימה עליה ד"ר שרון אלרעי־פרייס סערה ציבורית ראשונה. בריאיון לכאן רשת ב', בעיצומו של הסגר, אמרה כי "סגירת השמיים בישראל לא נובעת רק משיקולים רפואיים של מניעת קורונה", אלא גם מ"הצדקה של שוויוניות. אנשים במדינת ישראל שמוטלות עליהם הגבלות לא יכולים לזוז אלף מטר, אבל מישהו שיש לו כסף יכול לקנות כרטיס טיסה ולנסוע למקום אחר". אלרעי לא העלתה בדעתה שהאמירה הזו, השולית מבחינתה, תסייע לטוענים כי הממשלה מבקשת לכלוא את הישראלים בארצם, "כמו בברית המועצות".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מרצה מהאוניברסיטה העברית למכון מחקר: תישרפו בגיהינום
– 5 עובדות שחשוב לדעת על לימודי כלכלה
– צפו: הרב אליהו בירנבוים על ספרדים, אשכנזים והשסע העדתי

"זה היה עיסוק בטפל", היא אומרת לנו בריאיון שקיימנו השבוע במרכז השליטה המרכזי של המאבק בקורונה, החולש על שתי קומות משרדים במתחם איירפורט סיטי סמוך לנתב"ג. "במקום להבין שאנחנו מתמודדים מול תחלואה מרקיעת שחקים שחייבים לעשות הכול כדי להוריד אותה, לקחו את עניין הטיסות והפכו אותו לכותרות. מה שביקשתי להבהיר היה שאם הסגר אינו שוויוני, הוא לא אפקטיבי. אם כל אחד יחפש את החריגות וכיצד לעקוף את ההגבלות, לא נצליח להוריד את שיעורי התחלואה".

היא לא מתחרטת על האמירה הזו, גם אם היום הייתה מתבטאת באופן זהיר יותר. היא סבורה שבשעת מגפה נדרשת ערבות הדדית, וזאת מלבד העובדה שעצם ההתקהלות בשדה התעופה, בטיסה החוצה ובחזרה, מהווה גורם סיכון. עם זאת, מאז ההיתקלות הזו היא ממעטת להתראיין, ועד עתה לא שוחחה עם העיתונות הכתובה מחשש שיעוותו את דבריה.

את הקריאה לדגל קיבלה ד"ר אלרעי, סגנית מנהל בית החולים כרמל בחיפה, בשיחת טלפון מפתיעה בשלהי חודש יולי מפרופ' גבי ברבש. הוא נערך אז להיכנס לתפקיד ממונה הקורונה – עניין שכידוע לא צלח בסופו של דבר – והתבקש לסייע במציאת מחליף לפרופ' סיגל סדצקי, שפרשה מתפקידה כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות.

"ברבש התקשר ואמר לי שקיבל לידיו את קורות החיים שלי והוא חושב שאני מתאימה, וביקש להיפגש", היא מתארת. "משם זה התגלגל הלאה". נוכח ההכרה בחשיבות המשימה, היא אומרת, היה לה ברור שהיא תקבל אותה על עצמה. "ראיתי את זה כמשימה לאומית. יכולתי להמשיך לשבת בצד ולהעביר ביקורת, אבל כשמבקשים ממך לבוא ולעזור, אני מתייצבת. זה באופי שלי להילחם בשביל המדינה הזאת, והיה לי ברור שאני צריכה ויכולה להיכנס מתחת לאלונקה". היא מונתה ללא מכרז ומוגדרת כממלאת מקום, וזאת בשל הצורך לאייש בדחיפות את התפקיד. במקביל, היא מתמודדת במכרז רשמי לתפקיד.

במכתב ההתפטרות של קודמתה בתפקיד, תקפה פרופ' סדצקי את מה שכינתה "פתיחה מהירה וגורפת של המשק בהליך מסורבל שבו איזון השיקולים הגיע לממדים הדוחקים את שיקולי הבריאות". במובנים רבים אנחנו נמצאים כרגע שוב באותה תחנה, אני אומר לד"ר אלרעי.

"אני חושבת שסדצקי שילמה מחיר אישי יקר", היא משיבה. "מאז השתנו הרבה דברים, ובהם גם אנשים בצמרת משרד הבריאות וגם השר עצמו". עם זאת, היא מודה כי גם הליך היציאה מהסגר הנוכחי "הוא אתגר משמעותי, כשאנחנו מנסים לעשות את אסטרטגיית היציאה ולהחליט על השלבים הבאים. זה לא פשוט לקבוע מה נכון מבחינה מקצועית ולנסות לשמור על האמירה הבריאותית, ותוך כדי להתנהל עם המניעים האחרים, שלגיטימיים בפני עצמם".

אגב, מאז שסיימה את החפיפה "המזורזת מאוד" כדבריה עם פרופ' סדצקי, השתיים לא עמדו בקשר. "אני עובדת כל יום משבע בבוקר ועד שתיים בלילה, וכל היום משתתפת בדיונים ובישיבות קבינט ופגישות בזום ועסוקה בקבלת החלטות", היא מתארת. "אין לי זמן גם לילדים ולחברות שלי, אז בטח שלא לאנשים שלא הכרתי קודם לכן".

לא במגדל השן

אחד הנושאים המרכזיים שאלרעי עסקה בהם בשבועות האחרונים, ולא רק היא כמובן, הוא המתווה לחזרת תלמידי החינוך היסודי ללימודים. הפשרה שהתלמידים יופרדו לקפסולות בשעות הבוקר אך בצהרונים חלקם יתערבבו אלה באלה, ספגה ביקורת. בעיניה, היא ממחישה את מורכבות קבלת ההחלטות מתוך שיקולים שונים ואף סותרים.

"אנחנו יכולים לשבת במגדל השן שלנו ולהנחות מדיניות, אבל אם בסוף היא לא מתכתבת עם המציאות,  לא יעזור שנאמר אותה", היא מסבירה. "אחרי הרבה מאוד שיחות, גם עם משרד החינוך והשלטון המקומי, הבנו שיש דברים שלא יכולים לעבוד. כשיו"ר השלטון המקומי חיים ביבס אומר שהוא לא יודע לעשות צהרון לחמישה ילדים, ושאין דרך להפעיל צהרון בקפסולה זהה לזו שהייתה בבוקר, אני לא יכולה לפטור את העניין ולומר 'אז לא יהיו מסגרות'. במצב כזה יהיו הורים שלא יהיה להם מענה ויישארו בבית, יהיו הורים שייקחו את הילדים לסבא וסבתא ויסכנו אותם, ויהיו כאלה שיעשו כל מיני מסגרות פיראטיות לא מפוקחות.

"בסך כל השיקולים, ההחלטה היא לנסות לצמצם סיכונים. במקום ש־90 תלמידים יתערבבו אלו באלו, עכשיו זה 45 וכבר הופחתה מידת הסיכון. זה ינוהל תוך כדי ניטור של התחלואה, בדיוק כמו שעשינו בגנים. אנחנו עוקבים אחרי סקר בדיקות הקורונה לצוות החינוכי בגנים ובבתי הספר, ולפי הממצאים נחליט האם נכון ובטוח להמשיך באופן הזה, כיצד נכון לנהוג בערים אדומות ועוד. אנחנו בפיילוט".

ב־1 בספטמבר, כשעוד רצינו לקוות ששנת הלימודים תיפתח כמעט כרגיל, עצרה אלרעי את סדר יומה העמוס כדי ללוות את בן הזקונים שלה יואב לכיתה א'. "מאז שקיבלתי על עצמי את תפקיד הממונה על בריאות הציבור אני כמעט לא נמצאת בבית, אבל ילדיי ובעלי מאוד תומכים ומבינים. רק הבוקר יואב ביקש ממני שאשתדל להגיע היום יותר מוקדם הביתה כדי שיוכל לראות אותי. הבטחתי לו שאשתדל. זו תקופה והיא תעבור, וזה משהו שצריך לעשות למען המדינה. אנחנו מנסים לחזק אחד את השני".

על הדיונים בוועדות הכנסת: "נדהמתי איך אפשר להתייחס ככה לאנשי המקצוע, ולא רק לנו. לדיון הראשון שלי בוועדת הקורונה הגעתי עם נתונים ומצגת, אבל לא יכולתי להציג אותם. בואו נעביר את הדיונים כבני אדם שמדברים אחד לשני בצורה מכבדת"

ביום ראשון, כשילדייך יצעדו שוב לבית הספר, תהיי רגועה שהפעם זה יצליח ולא יהפוך למוקד מרכזי של התפרצות המגפה מחדש?
"רגועה זו מילה חזקה. הייתי מעדיפה שלכל ילד תהיה את הקפסולה שלו, ה־15 ילדים שהוא איתם, והוא לא רואה אף אחד אחר לא בהסעה ולא בצהרון ולא אחר הצהריים. אבל צריך לאזן את הסיכונים ובדרך הזו לפתוח את המשק. אני יכולה להעביר הנחיות, אבל אם לא יֵדעו  ליישם אותן בשטח, בתי ספר יישארו סגורים והילדים יישארו בבית ולא ילמדו וזה עוד יותר גרוע. הלימודים גם חשובים לבריאות הציבור הנפשית, ולשבת בבית מול המסכים זה גם בעייתי".

ילדיה הגדולים יותר, תלמידי תיכון, יישארו לעת עתה בבית וימשיכו ללמוד בזום, "אבל עכשיו לפחות הם יוכלו להקדיש יותר זמן ללימודים ולא יצטרכו לתפעל את שני האחים הקטנים שלהם, כי גם אבא שלהם עובד חיוני בבית החולים כרמל, ואני כאן במשרד הבריאות".

כעמיתיה בצמרת המקצועית של משרד הבריאות, אלרעי נדרשת להתמודד עם ביקורת המבוססת על פרשנויות שונות לנתונים, ועם האשמות ב"חרדתיות יתר". "אני מבינה את הקולות השונים, וזה באמת קשה שכל אחד חש בעלות על הדבר הזה", היא אומרת. "אנחנו מדברים עם הרבה מומחים בתחום, ולפעמים רואים דברים אחרת וזה בסדר. אין שחור ולבן בניתוח הממצאים ויש לנהוג בזה בזהירות. אני לא בעד סיסמאות שבתי ספר הם 'מדגרות קורונה'. אני לא עוסקת בסיסמאות אלא בנתונים, ועל פיהם לומדת איך להתקדם הלאה בצורה בטוחה. אם אני מבינה שאין ספק שילדים נדבקים ומדבקים, ובמקרים רבים הם א־סימפטומטיים, זה אומר שאני חייבת לקחת משנה זהירות בפתיחת בתי הספר".

זיכרונות מאמריקה

היא בת 46, נשואה לד"ר מאיר פרייס, מנהל מכון ההמטולוגיה בבית החולים כרמל בחיפה, עיר מגוריהם. להם ארבעה בנים. לאחר שהשלימה בהצטיינות את לימודי הרפואה בטכניון, הוסמכה בתחום בריאות הציבור מטעם דארטמות' קולג' בארה"ב. היא בוגרת תוכנית ענבר של ארגון מעוז, המכשירה מנהלים במערכת הבריאות. באתר רשת מעוז מתוארים גם תחביביה: ריקוד, סקי, צילום וקריאה.

את ניסיונה האפידמיולוגי רכשה אלרעי־פרייס מחוץ לגבולות ישראל: בין השנים 2010־2013 כיהנה כאפידמיולוגית הראשית של מדינת ניו־המפשייר בארה"ב, לאחר שקודם לכן יצאה עם משפחתה לארה"ב כדי להשתלם בתת־התמחות במחלות זיהומיות וברפואה מונעת. בן זוגה התמחה אז ברפואה פנימית, והמשיך לתת־התמחות כפולה בהמטולוגיה ובאונקולוגיה. למרות השכר הגבוה לאין שיעור מהמקובל בישראל והעבודה הנוחה בסביבה יוקרתית, לשניים היה ברור כי הם מתכוונים לחזור לישראל.

היא בחרה להתמחות ברפואה פנימית, תחום שנחשב לשוחק ומאתגר ביותר. "פנימית בעיניי זו הרפואה האמיתית, זה כל הגוף ולא עיסוק בחלקים, כמו עיניים או אף ואוזן", היא אומרת, ומייחלת שבבוקר שאחרי המגפה, היחס אל המחלקות הפנימיות ישתנה. "אני מאוד מקווה שמהמגפה הזאת למדנו כמה דברים. קודם כול לחזק את בריאות הציבור. זו מערכת שהורעבה במשך שנים. אי־אפשר להרעיב את המערכת ואחר כך לצפות שהכול יהיה בסדר. ביום־יום זו מערכת שעושה חקירות אפידמיולוגיות כל הזמן, על אירועים של סלמונלה וחצבת ופוליו. לא הייתה אפילו מערכת ממוחשבת שבה עושים את זה. אנשים נותנים את כל הלב והנשמה במסירות מטורפת, בתנאים מאתגרים ובתשתיות הכי נמוכות".

עם שובם לישראל החלה לעבוד בבית החולים כרמל, כרופאה בכירה במערך הפנימי וביחידה למחלות זיהומיות ולמניעת זיהומים. "אני שומרת מכאן על קשר עם חבריי בארה"ב. גם להם מאוד קשה במאבק מול הקורונה", היא מספרת. "מי שהיה הבוס שלי בניו־המפשייר הפך להיות סגן יו"ר ה־CDC (המרכז האמריקני לבקרת מחלות ומניעתן; י"ק) והוא שיתף אותי בהתמודדות המורכבת שלו שם. בניגוד לתפקיד שעשיתי במדינת ניו־המפשייר תחת הדגל האמריקני, פה אני מרגישה שאני נלחמת על הבית שלי והעם שלי. מערכת הבריאות בישראל מצוינת והצוות לצידי מעולה. התשתית שלנו הרבה יותר טובה מאשר בארה"ב. לא לכולם שם יש ביטוח בריאות, וזה מאוד מורכב ולא פשוט".

עייפות מובנת

על פי דיווחו של מיכאל שמש ב"כאן 11", במהלך דיוני קבינט הקורונה השבוע, תוך כדי ויכוח סוער, פנה שר האוצר ישראל כ"ץ לאלרעי ואמר לה: "אני לא מתווכח איתך, את פקידה. מספיק יש לי ויכוחים עם שר הבריאות".

את באמת בסך הכול פקידה?
"ככה אומרים לי כל הזמן, אבל אני רואה את עצמי רופאה. אני מניחה שאומרים לי 'את פקידה' במובן של מחמאה, שאני לא פוליטיקאית".

אני לא משוכנע שלזה הם מתכוונים…
"אני מבינה, אבל הדבר הזה לא גימד אותי, לא באותה ישיבה ולא בישיבות הקבינט אחר כך. אמשיך להגיד את האמת המקצועית האפידמיולוגית שלי גם מול השר ישראל כ"ץ וגם מול ראש הממשלה. לא יגמדו אותי באמירות האלה".

לאלוף פיקוד שממליץ מהיכן לתקוף במלחמה לא היו אומרים "תשתוק אתה פקיד". יש שיאמרו שזו ההשוואה.
"אתה כנראה צודק. הייתי מציעה שכל אחד יתעסק בתחום המקצועיות שלו, ושכל אחד ייתן מקום וכבוד לאנשים שזה המקצוע שלהם וגם יקשיב להם".

ביטוי נוסף למתח הרב ששורר בין אנשי המקצוע ובין נבחרי הציבור, נחשף השבוע בעת דיון של ועדת הכלכלה בכנסת. במהלך חילופי דברים בסוגיית פתיחת הצימרים, ולאחר שח"כ מיקי לוי טען כי "משפחות מתמוטטות" בשל השבתתם, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' איתמר גרוטו נטש את הדיון בזעם. אלרעי, שצפתה בעמיתה הבכיר מאבד את עשתונותיו, מבינה לליבו.

"כל סקטור בפני עצמו מבקש להביא לדיון חתיכה קטנה מהעוגה הכוללת, ולבקש לשחרר רק אותה", היא אומרת בהבנה. "בוודאי שכל היבט קטן, באופן מנותק מהכלל, נראה לא הגיוני, אבל כשמחברים את כל הקטנים האלה שמבקשים להשתחרר בבת אחת, צריך לעשות את זה מאוד בזהירות. בסגר הקודם יצאנו עם 20 מאומתים ביום, ובתוך ארבעה חודשים הגענו לסגר שני. הפעם יצאנו מהסגר עם אלפיים מאומתים, ונגיע הרבה יותר מהר לסגר אם לא ניזהר".

בדומה לפרופ' גרוטו, גם היא ועמיתיה ניצבים לא פעם תחת אש צולבת בוועדות הכנסת השונות. ויש לה בהחלט מה לומר על תרבות הדיון בבית המחוקקים: "נדהמתי איך אפשר להתייחס ככה לאנשי המקצוע, ולא רק לנו. באחת הישיבות השתתפה גם פרופסור גליה רהב משיבא, שדיברה וקטעו אותה והשתיקו אותה. הזמנתם אנשי מקצוע, תקשיבו. אתם יכולים לחשוב ולהגיד דברים אחרים, אבל שיהיה שיח מכבד ונותן מקום לאנשי המקצוע שהזמנתם. לדיון הראשון שלי בוועדת הקורונה הגעתי עם נתונים ומצגת, אחרי שכל הזמן ביקשו ממשרד הבריאות להראות נתונים. הבאתי אותם, אבל לא יכולתי להציג אותם. דחקתי בחברי הוועדה לדבר על הנתונים ולא על תאוריות – גם אם לא כל נתון שיש בידינו מטויב עד הסוף כי הכול קורה תוך כדי תנועה, ואני מקבלת את הביקורת על כך. כאב לי מאוד לראות כך את גרוטו. הוא איש מקצוע שעושה כבר חודשים עבודה כל כך מסורה ומנסה להסביר את העמדה ולא נותנים לו לגמור את המשפט. לפחות בוועדות בכנסת, בואו נעביר את הדיונים כבני אדם שמדברים אחד לשני בצורה מכבדת".

האם את מבינה את האבסורד הזועק, כמו ההנחיות שמאפשרות להתקהל בחדר סגור לשירה בציבור, אבל לא לקיום תפילות במניין?
"אף אחד לא העביר הנחיה שזה בסדר, הכלל הוא 10 בפנים ו־20 בחוץ, ואפשר לקחת את זה לכל מקום ולתת אינספור דוגמאות שמגחיכות את ההחלטה. אני בפירוש לא ממליצה להתכנס גם עשרה בני אדם ולשיר, גם אם זה מותר. אנחנו צריכים להקפיד כמה שיותר לא להיות בהתקהלויות, ובטח בלי מסכות חלילה".

מה לגבי חתונות? בלתי אפשרי לעמוד בהנחיות של 20 איש בלבד.
"ולכן כרגע אי־אפשר לעשות את זה, וצריך להגיד את זה באומץ לציבור. רק יצאנו מסגר, ואם נתחיל לעשות מתווה של קפסולות לחתונות, נגיע מהר שוב לעלייה בתחלואה".

בגל הראשון כולנו התייצבנו מדי ערב להאזין לנאומי נתניהו ובר סימן־טוב. כעת הציבור רוצה לחזור לנורמליות ונמאס לו לצפות באנשי הבריאות. אולי גם זה חלק מהאנטגוניזם שאתם סופגים.
"יש איזו עייפות, שהיא מאוד מובנת גם לי. עייפות מההקפדה על המסכה שקשה להיות איתה במשך שעות, ומההנחיות שמשתנות כי אין ברירה. לפעמים הן לא נראות הגיוניות, ויש צעדים שאתה עושה בדקה התשעים כמו לסגור בתי ספר בערים אדומות בלילה האחרון לפני הפתיחה שלהם. אתה עושה את זה מכל הכוונות הכי טובות, ואני מבינה שזה יוצר תחושה שדברים לא נעשים במחשבה ופוגעים באמון הציבור. זה לא פשוט לנהל את המגפה הזאת, שיש בה גם שיקולים אחרים שהם עניינים – כלכליים, חברתיים ופוליטיים".

"לא ויתרנו על הרמזור"

אם יש משהו שמסעיר את אלרעי במהלך שיחתנו, הוא דברים שצייצה השבוע כתבת גלי צה"ל הדס שטייף, ובהם טענה כי בתי החולים משלמים עשרות אלפי שקלים למשפחות נפטרים כדי לקבל את הסכמתן שסיבת המוות תהיה קורונה. על פי שטייף, שהסתמכה לדבריה על "אנשים באמצע הדרך" ו"בעלת בית קפה", זה קורה משום שבתי החולים מקבלים מהמדינה 220 אלף שקל על כל חולה שמת מקורונה. הציוץ עצמו נמחק, אך צילומו הופץ.

"זה ביזיון שעיתונאי לא עושה את העבודה הבסיסית הנדרשת ממנו", אומרת אלרעי. "אבן כזו שזרקת לבאר, לא ניתן להוציא. לא משנה שהיא מחקה את הציוץ, לאנשים כבר נכנס הדבר הזה שהוא שקר מוחלט. זה פשוט להכפיש אנשי מקצוע בבתי החולים בצורה הכי נוראית".

הדס שטייף הסבירה בהמשך בציוץ בטוויטר: "צייצתי במפורש שכך סיפרה לי האישה בבית הקפה. סיפרה על גיסתה האלמנה". לדבריה, "בשל הציפורניים שנשלפו, חזרתי לקחת מהאישה את עדותה. בינתיים קיבלתי עדות נוספת דומה. בעדות הנוספת אלמנט הכסף גם עולה, אבל בדרך שונה".

שטייף אינה היחידה שמשמיעה אמירות שמגמדות את הקורונה. מדברים למשל שאנשים מתים עם קורונה ולא בגלל הקורונה, ותאוריות נוספות, כמו קיומה של "מגפת בדיקות" שמעלה את מספר המאומתים ולא מגפה מדבקת.
"זה מאוד קשה לי. יש אמירות כאלה גם בתוך העולם הרפואי, וכל אחד זכאי לדעתו. בואו נדבר על נתונים, ופחות על דעות. רואים שיש עלייה בתמותה במדינה. אם אנשים היו מתים עם קורונה ולא מקורונה, היינו במספר מתים ממוצע דומה. רק בחודשים יולי ואוגוסט ראינו עלייה של 5%, ובספטמבר־אוקטובר זה יהיה הרבה יותר".

הסגר בחגים היה מוצלח בעינייך?
"הוא הביא את התוצאות שהוא היה צריך להביא. הורדנו את שיעורי התחלואה, מקדם ההכפלה ירד וכמות המאובחנים יורדת, וזה קרה בזכות עם ישראל שברובו המכריע עמד בהנחיות. עם כל הביקורת על הממשלה והציבור, העם הזה עשה מה שצריך".

לדברי אלרעי, אף שניסו לעשות הכול כדי להימנע מהסגר השני, לא היה מנוס ממנו. "במהלך כל ספטמבר, כל צמרת משרד הבריאות – מהשר יולי אדלשטיין וכל המטה, ובטח מצד פרופ' גמזו – ניסינו להימנע מהסגר. אמרנו שאנחנו מנסים להסתכל דיפרנציאלית ולפעול על פי הרמזור, ולראות איפה צריך לעשות סגרים. אבל בשורה התחתונה, הדבר הזה לקח יותר מדי זמן וזה הפך לתחלואה מפושטת במדינה וכבר לא עבד".

בהינתן ההתנגדות של הפוליטיקאים החרדים להגבלות דיפרנציאליות, אפשר להניח שבחנוכה, בעוד כחודש וחצי, אנחנו צפויים לסגר כללי נוסף?
"אני מקווה שלא. אנחנו עושים הכול כדי שזה לא יקרה, ואני מקווה שהעם והממשלה יהיו איתנו כדי לעבור את התוכנית כמו שבנינו אותה. התוכנית הזאת היא לא תעודת ביטוח נגד סגר, אבל ככל שנעשה את הדברים בצורה מדודה ושקולה ולא כל אחד ינסה להשיג 'הקלות' לסקטור שלו – יש יותר סיכוי שנימנע מסגר נוסף".

מבחינת אלרעי היעד איננו "אפס נדבקים" – היא סבורה שזה איננו יעד ריאלי – אלא לשמר את התפרצות המגפה "על אש נמוכה" ולנטרל ביעילות ובמהירות שרשראות הדבקה. "המטרה היא להגיע לכמות של מאות בודדות של חולים ביום שאנחנו יכולים כמדינה להכיל ולמצוא אותם ואת המגעים שלהם, ולקטוע את ההדבקה. במקום שיש תחלואה גבוהה כי אנשים ממשיכים לעשות חתונות פיראטיות ופותחים בתי ספר בניגוד להנחיות, שם נהיה חייבים לעשות הגבלות יותר חמורות כדי שלא כל המדינה תסבול מהתנהגות שהיא לא תקינה. אנחנו כמשרד הבריאות לא ויתרנו על העניין של הדיפרנציאליות, ואנחנו חושבים שהוא כלי מאוד חשוב וישרת אותנו בהמשך. אני מקווה שכל המערכת, הממשלה והכנסת למדו משהו ממה שעברנו בספטמבר. אנחנו למדנו, ואני מקווה שכל האחרים גם למדו".

בתחילת המגפה דובר על הדבקה ממשטחים, ולאחרונה הוזכרה הדבקה באוויר. מה את יודעת לומר על זה?
"אפשר לבודד וירוס ממשטחים גם אחרי חמישה־שישה ימים, אבל זה קרה אחרי שבמעבדות שמו כמויות אדירות של וירוסים על משטחים ובדקו אם אפשר אחר כך להצמיח אותם בתרביות תאים. כנראה שבחיים האמיתיים זה פחות רלוונטי, כי הכמויות של הווירוסים לא כאלו גדולות. הדבקה אירוסולית זה לא משהו שנשלל לגמרי. יש עדויות שאי־אפשר לשלול, שזה עובר באוויר".

בלי הכללות

לסיום אני מבקש לשמוע מאלרעי מה הכי מדאיג אותה כאשת בריאות הציבור בהתנהגות הנגיף – האם אלו תסמיני המחלה? ההדבקה המהירה? ההשלכות על המחלימים? "האמת, מה שהכי מדאיג אותי זה עם ישראל", היא משיבה באופן מפתיע. "ההבנה שהמגפה הזו כרגע מגבירה את הפערים והשסעים בינינו ואת הטחת האשמות בין מגזר למגזר – זה מה שמדאיג אותי. החשש הוא שאנחנו נצא מהמגפה הזו יותר מפולגים ממה שנכנסנו אליה".

אבל הטענות נגד החרדים והערבים מוצדקות במידה רבה. אי־אפשר להתעלם מכך שאכן יש שם הרבה יותר הפרות של ההנחיות, לעיתים באופן שיטתי ומוצהר.
"יש דברים שהם לא לגיטימיים וצריך לאכוף אותם בצורה נחרצת, בין אם חתונות פיראטיות שלא צריכות להתקיים, ובין אם תלמודי תורה שבכל המדינה הכיתות סגורות, והם נפתחים בניגוד לכל ההנחיות הבריאותיות. זה דבר שעלול להחזיר את היישובים הללו כמה צעדים אחורה ולהביא עליהם סגר. אבל בין זה ובין להגיד שכל החרדים וכל הערבים, זה בדיוק המקום הבעייתי, כי זה לא כל הערבים והחרדים, ויש הרבה אנשים שנענים להנחיות. יש מקומות בישראל שתנאי החיים שם הם קרקע נוחה להתפשטות מגפה. צריך להבין איך מסתכלים לאנשים שם בעיניים ורואים איך אפשר לעזור להם. בני־ברק למשל היא המקום הצפוף בישראל, והצפיפות הזו מזרזת מעבר של הווירוס בין אנשים. זו לא אשמת התושבים. צריך להבין אותם ולראות איך לעזור, ובטח שלא לעשות הכללות".

ושאלה אחרונה: את יכולה לנסוך בנו מעט אופטימיות ולהעריך מתי כל זה ייגמר והקורונה תהפוך להיסטוריה?
"זה בידינו, כל עוד נקפיד על מסכה ולא להתקהל. אני מבינה שזה מתסכל ואין מה לעשות. רק כשיהיה חיסון נוכל להסתובב בלי מסכות על הפנים ולהתקהל בהמונינו. אולי בשנה הבאה, אולי בסוף החורף, זה עוד ייקח כנראה חודשים ארוכים. אני לא יודעת כמה החיסון אכן יהיה טוב ולכמה זמן הוא יקנה חסינות. יכול להיות שבסוף הקורונה תהיה כמו עוד שפעת, והחיסון אולי לא יקנה לך 100 אחוז חסינות אבל התסמינים יהיו קלים יותר. הדבר העיקרי שנדרש מאיתנו זה להבין באומץ ובצניעות שהמגפה נמצאת איתנו כבר חודשים ארוכים והכלים להתמודד איתה הם בידיים שלנו. כן, זה מציק, אבל אלו הכלים שיש לנו. אני לא יודעת מתי זה ייגמר".