אחרי בית החרושת המפורסם לטקסטיל בדימונה, המכון הביולוגי בנס־ציונה נחשב לאחד המוסדות החשאיים ביותר במדינה. מאז נוסד ב־1952 כדי לעסוק במחקר הגנה מפני איומים כימיים וביולוגיים, הוא פועל תחת מעטה כבד של חשאיות. כפיפותו ל"ממונה על האמצעים המיוחדים במשרד הביטחון", מה שזה לא יהיה, רק מוסיפה להילת השושו. את הפרוטוקולים של מחקריו קוראים אנשים שאפשר למנותם על כף יד אחת, והוא נהנה מחסינות ביטחונית ברמה הגבוהה ביותר. אלא שהשבוע, כמו מרמיטה המגיחה ממאורתה עם סיום החורף, פרץ המכון לאוויר ברמות חשיפה חסרות תקדים, כאשר הודיע על תחילת הניסויים בבני אדם למציאת החיסון המיוחל לנגיף הקורונה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "מוכנים לכל תרחיש": צה"ל מסכם את תרגיל חץ קטלני
– חצי יובל לרצח רבין: מליאה חצי ריקה וקריאות נגד נתניהו
– דעה: מודיעין לקוי: "יום הכיפורים" של קהילת הלהט"ב
המכון מתהדר בכך שהוא הראשון בעולם שהשיג פריצת דרך בשלושת הפרמטרים הדרושים לפיתוח החיסון: מדובר בנוגדן חדש ומזוקק עם שיעור נמוך במיוחד של חלבונים העלולים לסכן את החולה המטופל, הוא מסוגל לנטרל את נגיף הקורונה, ונבדק ספציפית על נגיף הקורונה האלים.
מנהל המכון, פרופ' שמואל שפירא, הצהיר כבר לפני כמה חודשים בפגישה מתוקשרת עם שר הביטחון בני גנץ כי "יש קבלות, יש חיסון מצוין", בעודו מנופף בבקבוקון קטן. גם ראש הממשלה נתניהו הביע תקווה שהמכון יוכל "להביא לכך שעד סוף הרבעון הראשון של 2021 יהיו בידינו חיסונים בטוחים ויעילים".
"הטכנולוגיה הזו כבר נוסתה בעבר על ידי האמריקנים כשהם פיתחו את החיסון לנגיף האבולה, ולכן הבחירה של המכון הביולוגי היא נכונה", אומר פרופ' עמוס פנט, וירולוג בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית וחבר הוועדה המלווה לפיתוח התרכיב של המכון הביולוגי. הוא מסביר את התהליך: "לוקחים וירוס שגורם למחלה בסוסים ובפרות ולא בבני אדם, ומהנדסים אותו על ידי הוצאת גן מתוכו והחלפה שלו בגן של הקורונה. הגן הזה, שאינו אלים, יוצר את החלבון שגורם למערכת החיסון לפתח נוגדנים שיגנו בעתיד מפני הנגיף מהזן האלים. חברת מודרנה, למשל, נוקטת שיטה אחרת שבה אין שימוש בווירוס חי אלא בהזרקת RNA (מולקולה המגדירה את כל תהליכי החיים בתא, מ"ט) עם קוד גנטי שיכול לייצר את החלבון. זו גישה שונה, חדשנית, שטרם נוסתה בתחום התרכיבים, ואין בה דבר מהעבר שיכול להבטיח את הצלחתה".
הניסויים במכון מפוקחים על ידי משרד הבריאות, הנעזר בייעוץ חיצוני של המכון הגרמני לחיסונים "פאול ארליך", בהיעדר מדענים מיומנים בארץ בתחום. ככל הידוע הוא אינו מתכוון להמתין לאישור מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) או מקבילו האירופי. מעטה החשאיות מעלה חשש בקרב גורמי מדע ורפואה כי גם הפרוטוקולים של הניסויים לא ייחשפו. שקיפות היא דבר מתחייב בתחום זה. "החשאיות מזכירה את החיסונים שפותחו בסין ורוסיה", אומר לנו אחד הגורמים.
אבל פרופ' פנט מפיג את החשש. "הם לא עובדים בשיטה הסודית הידועה של פיתוחים ביטחוניים. הדברים לא נעשים במחשכים אלא תחת פיקוח של משרד הבריאות ובתי החולים. עד כה הם פרסמו שני מאמרים בעיתונות המדעית הפתוחה, והפרוטוקולים שלהם יפורסמו".
פרופ' יונתן הלוי, נשיא המרכז הרפואי שערי צדק, אופטימי ביחס להצלחת החיסון הישראלי. "גם אם החיסון עדיין רחוק מלהיות זמין לבני אדם, ההישג מתבטא בכך שהניסיונות בבעלי חיים הצליחו", הוא אומר לנו. "זה מסר מעודד מאוד".
רגע לפני קריסה
בתחילת המשבר הבטיח מנהל המכון כי השלמת המחקר ואספקת החיסונים תיעשה בתוך כמה חודשים, ובעקבות זאת הוזרמו למכון 180 מיליון שקל. אלא שלוח הזמנים הזה היה משאלת לב. חברות רבות בעולם שוקדות כעת על פיתוח החיסון. עשר מהן נמצאות בשלב מתקדם ביותר, ושלוש – "מודרנה", "פייזר" ו"אסטרהזנקה" בשיתוף אוניברסיטת אוקספורד באנגליה – נמצאות בעיצומו של השלב השלישי שבו מתקיימים הניסויים על עשרות אלפי בני אדם. אמנם אסטרהזנקה הפסיקה את הניסוי אחרי שאחד הנסיינים פיתח תסמינים, אך לאחר חוות הדעת של הוועדה המקצועית ובחינה נוספת של נתוני הבטיחות על ידי ה־FDA המחקר נמשך, וכיום הוא מתנהל באנגליה, ארה"ב, ברזיל, דרום אפריקה, יפן והודו. החברה אף החלה בייצור מסחרי כדי לא לבזבז זמן, במקרה שהחיסון יימצא יעיל. היא חתמה על הסכמים עם חברות ייצור נוספות, שיפיקו יחד שלושה מיליארד מנות של חיסון עד סוף 2021.
פרופ' יונתן הלוי, שערי צדק: "גם אם חברות אחרות יקדימו אותו, אם החיסון שלנו יהיה שווה לכל נפש וייוצר בכמויות, זה מבטיח עדיפות לתושבי ישראל. זה כמו כיפת ברזל"
"מהרגע הראשון ידעתי שלא נהיה ראשונים, אבל אנחנו נמצאים במקום טוב", הצהיר פרופ' שפירא בישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת. "איני יודע אם בחמישייה הפותחת או בעשירייה, אבל אנחנו משיגים גם את אלה שנמצאים לפנינו בכל הקשור להיבטים המוקדמים כמו בדיקות בטיחות. האופציות האחרות, כמו קניית חיסונים מאחרים, הן 'ציפורים על העץ'. אני חושב שאנחנו נביא חיסון טוב למדינת ישראל בפרק זמן סביר רלוונטי לקורונה".
דברים ברוח אחרת אומר תחקירן "ישראל היום" עקיבא ביגמן, שפרסם סדרת כתבות על המכון בנס־ציונה. "אלמלא הקורונה המכון היה מגיע לפשיטת רגל", טען. "הם בהחלט מצאו נוגדנים, אבל לא לקורונה אלא לקיצוץ בתקציב".
על פי ביגמן, לפני שנה המליצה ועדת מומחים שהוקמה על ידי יועץ שר הביטחון להתגוננות וראש אגף אמצעים מיוחדים תא"ל משה אדרי, לסגור את חטיבת החיסונים ולקצץ את תקציבו של המכון באופן ניכר. בין המנכ"ל שפירא ובין משרד הביטחון נתגלעו מחלוקות, שהגיעו לצעקות ולחילופי האשמות כבדים. המנכ"ל נאלץ לקבל את עמדת המערכת ולהציע כיווני מחקר אלטרנטיביים.
"אלא שאז הגיעה הקורונה", מספר ביגמן. "שפירא הוזמן לישיבת הממשלה שבה נתניהו הכריז כי 'ישראל הקדימה את העולם בדברים רבים, וכעת הנחיתי את המכון הביולוגי ומשרד הבריאות לפעול ליצירת חיסון לנגיף, וכמו כן להקים מפעל לחיסונים'. זו הייתה החלטה חסרת בסיס מקצועי שהתקבלה תוך הסתרת מידע קריטי מראש הממשלה. שפירא לא סיפר על מסקנות הוועדה בנוגע ליחידת החיסונים, או על הקשיים התקציביים שאליהם נקלע המכון. לראש הממשלה לקח זמן להבין מה קורה, ובתחילת מרץ, בישיבה בביה"ח שיבא, שינה את הנחייתו והורה למכון 'לסייע לגורמים המובילים בעולם להגיע במהירות לפיתוח חיסון ונוגדנים'".
פרופ' הלוי דוחה את הטענות. "לא מדובר בפייק ניוז שנועד לתת הנשמה מלאכותית למכון. יש לי אמון רב בשמוליק שפירא, וגם בהצהרות שלו וביכולת המדעית של המכון. נכון שכדי לתת חיסון לתשעה מיליון תושבי ישראל הדרך עוד ארוכה, ודרושים בין שישה לעשרה חודשים. אבל גם אם מודרנה או אוקספורד יקדימו אותו, אם החיסון שלנו יהיה שווה לכל נפש וייוצר בכמויות שכל תושבי ישראל יוכלו לקבל, זו גאווה ישראלית. זה מבטיח עדיפות לתושבי ישראל, ולא הייתי מזלזל בזה. זה כמו כיפת ברזל או כל הפיתוחים בעולם הדיגיטלי. גם אם יצטרכו לתת חיסון בכל שנה כמו בשפעת – גם זה הישג חשוב".
בין הגנה להתקפה
המכון למחקר ביולוגי בנס־ציונה מעסיק כ־300 איש, מחציתם מדענים בעלי תואר שלישי ומעלה. בין מייסדיו היה מרקוס קלינגברג, שברבות הימים התברר כי ריגל לטובת בריה"מ ונידון לעשרים שנות מאסר.
בשנות החמישים עסק המכון בפיתוח חיסון לפוליו, והפעם האחרונה שעסק בתחום הייתה בתחילת שנות ה־2000, כאשר פיתח באופן חשאי חיסון לנגיף האנתרקס, בשיתוף פעולה עם צבא ארה"ב. גם אז לווה הדבר בשערורייה רבתי, כאשר התברר כי בוצעו ניסויים במאות חיילים בניגוד לכללי אמנת הלסינקי, וצה"ל נאלץ לפצותם במאות אלפי שקלים.
"המכון לא הוקם למטרות רפואה ציבורית אלא כדי למצוא תשובה מדעית לתקיפה כימית או ביולוגית העלולה לאיים על ישראל", אומר לנו הפרשן לענייני מודיעין יוסי מלמן. "על פי מקורות זרים השתמשו בפיתוחיו גם לצורך תקיפות שונות, כשנוצר צורך לחסל טרוריסטים בכירים כמו חאלד משעל או מחמוד מבחוח. אולי היו מקרים נוספים שאנחנו לא יודעים עליהם".
בין היתר מושמעת ביקורת על כך שמנהל המכון אינו ביולוג או מדען. עם זאת, הרקורד של פרופ' שמואל שפירא כרופא מרדים וכמנהל רפואי הוא מרשים. הג'רוזלם פוסט בחר בו למקום השני ברשימת 50 היהודים המשפיעים בעולם לשנת 2020.
"פרופ' שפירא הוא איש ניהול רפואי מעולה", אומר לנו פרופ' יונתן הלוי. "הוא אדם מקובל, חביב על הבריות, ישר מאוד ולא עושה 'מונקי ביזנס', לכן אני נותן בו אמון. אז מה אם אינו מדען? הוא אינו מוביל את הפיתוח אלא את הלוגיסטיקה. גם נשיא מכון ויצמן מגיע מתחום הפסיכיאטריה".
שפירא (65) נולד בירושלים, למד בתיכון ליד האוניברסיטה, התגייס לצה"ל במסגרת העתודה הרפואית, למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים וברבות הימים הגיע לדרגת אלוף משנה. הוא שימש ראש ענף טראומה והיה ממקימי מערך הטראומה הלאומי בישראל. פרופ' שפירא ביצע עבודות מחקר וייעוץ עבור משרד הביטחון וגופי מחקר אמריקניים, בהם מכון ראנד והמרכז למניעת מגפות באטלנטה – גוף המקביל למכון הביולוגי. הוא גם הקים את בית הספר לרפואה צבאית לעתודאים ויזם את תוכנית הלימודים "צמרת". שפירא פרסם 110 מאמרים בעיקר בנושאי טראומה, רפואת טרור, רפואה צבאית וניהול אירוע רב נפגעים, וגם בענייני מנהל רפואי.
פרופ' אריה אלדד, לשעבר קצין רפואה ראשי, אומר לנו כי שפירא נמנה עם חלוצי תורת הטיפול בטראומה וההיבטים הארגוניים של הטיפול באירוע רב־נפגעים, רפואה בשדה הקרב ובאזורים מוכי אסון. "לשמוליק שפירא שמורה זכות הראשונים להגות ולהקים, יחד עם הקרפ"ר דאז ברוך מרגנית ופרופ' יואל דונחין מהדסה, את אגף הטראומה בצה"ל", אומר לנו תא"ל (מיל') ד"ר גיורא מרטינוביץ, אף הוא קצין רפואה ראשי לשעבר. "לכאורה עיסוק ברפואה קרבית וטראומה בשדה הקרב הם טריוויאליים לצבא, אך איש לא חשב לפניהם לארגן זאת כענף נפרד או ליזום מחקרים ייחודיים".
מרטינוביץ מספר כי בימי כהונתו של שפירא פותחו טכניקות חדשניות בתחום תחליפי הדם שבאמצעותם אפשר להציל חיי לוחמים שנפגעו בשדה הקרב, בתנאים שאין בהם מנות דם זמינות. כמו כן חולל מהפך בתפיסת סדר הקדימויות בטיפול בנפגעים ובפינוי.
"פצוע בשדה הקרב מקבל בדרך כלל 'שעת זהב' מטפורית שבה הוא בר־הצלה, וטיפול ראשוני יכול להציל את חייו לפני פינויו להמשך טיפול", מסביר מרטינוביץ. "יש פצועים שאין להם הזדמנות כזאת ולכאורה הם לא בני הצלה, אלא אם קיבלו טיפול בהקרבה ותעוזה מקצועית, כמו טיפול תחת אש שניות לאחר הפציעה. בצבאות העולם נהוג לא להעניק טיפול לפצועים ברמה כזאת, אך אצלנו אומרים כעת שגם להם אפשר להעניק 'שעת זהב' באמצעות טיפול מיידי. הם הופכים לבני־פינוי תוך ליווי רפואי. אלה ערכי צה"ל. להשקיע מאמץ וסיכון גם באחוזים אבודים, לכאורה".
שפירא, לדברי מרטינוביץ, ראה בתפקידו שליחות. "כל דור במשמרת שלו לוקח את תפקידו קדימה ללימוד ולפיתוח תפיסות וטכנולוגיות חדשות. שפירא היה באותו מרוץ שליחים של הערוץ החשוב ביותר המוביל בשדה הקרב – הרפואה הקרבית או רפואת הטראומה".
הציבור הרחב התוודע לדמותו בתקופת האינתיפאדה והטרור הפלסטיני הרצחני, כאשר כיהן כסמנכ"ל הדסה והיה האיש שמסר את המידע מטעם בית החולים ושימש כ"פנים" שלו בתקשורת. "הוא ידע להעביר באופן מקצועי את ההתמודדות של בית החולים בתקופה הקשה ביותר, של טיפול בפצועים בכל שעות היום והלילה".
"ההיכרות שלי עם שמוליק הייתה משני עברי שולחן הניתוחים, בתפקידו כרופא מרדים", אומר לנו פרופ' שלמה מור־יוסף, ששימש באותם ימים מנכ"ל הדסה. "הוא אדם מקצועי, נמרץ ומחויב למדינת ישראל בכל שעות היום והלילה. זה היה שמוליק שפירא במיטבו".
נכנס בתפר
בין שאר התפקידים שמילא, שפירא שימש חבר בוועדה המייעצת לבטיחות גרעינית, המפקחת על פעילות הוועדה לאנרגיה אטומית. במאי 2013 החליטה ועדת איתור מיוחדת בראשות מנכ"ל משרד הביטחון אודי שני למנותו למנהל המכון הביולוגי בנס־ציונה. שפירא הגיע למכון אחרי 18 שנים סוערות תחת כהונתו של אביגדור שפרמן, שלוו בחקירות שונות על שימוש לא ראוי בתקציבים, ניגודי אינטרסים ודיווחים על יחסי אנוש בעייתיים. אגב, בין המתמודדים על התפקיד היה גם פרופ' נחמן אש, שמונה לממונה הקורונה. עתה ינסו השניים, איש איש בתחומו, להתמודד עם הנגיף.
"כעת, עומד לפני שפירא אתגר גדול כמנהל מכון קטן מול חברות ענק", אומר לנו פרופ' מור־יוסף, "במיוחד בניסויים הקליניים שצריכים להיות רחבים ביותר עם השקעה כספית עצומה. באופיו הוא מאמין במה שהוא עושה".
לעומתו, מלמן סבור כי שפירא עסוק ביחסי ציבור מוגזמים. "הוא אינו פוליטיקאי כמו נתניהו, בנט או גנץ שעניינם מראית עין של התקדמות, לא משנה אם מדובר באמת או לא. יחסי העבודה במכון לא פשוטים ורק לאחרונה פרשו משם שני בכירים. שפירא פחד לומר לנתניהו 'אל תבטיח ואל תפיח תקוות שווא, גם אם יש לנו המדענים הטובים ביותר', אבל לנתניהו אצה הדרך – גם בשל התחרות שהייתה לו עם שר הביטחון בנט. שפירא ניצל את התחרות, נכנס בתפר בין נתניהו לבנט ופתח חזית של יחסי ציבור שבה הוא מוציא פעמיים בחודש הודעות על ההתקדמות הרבה שלו בכל שלב. מדעני המכון יודעים את האמת – הוא לא בחזית הפיתוח של החיסון. זה מכון קטן ותקציבו לא גדול מול הענקיות, ואפילו לא מול המכונים הסיניים או הרוסיים שאין להקל בהם ראש".
פרופ' פנט משוכנע כי לישראל צורך רב בפיתוח חיסון משלה. "יכול להיות שנשיא ארה"ב, בין אם זה יהיה טראמפ ובין אם ביידן, יחליט שהוא רוצה בראש ובראשונה לחסן את אוכלוסיית אמריקה לפני שיתיר למכור את התרכיב שיפותח אצלו, כי הרי הממשלה מממנת את כל הפיתוח לכל החברות. שנית, איננו יודעים אם התרכיב שלהם יהיה טוב. אנחנו עובדים בשיטה שמרנית יותר שנוסתה בעבר. יש סיכוי שהחיסון הזה יהיה טוב יותר.
"אני אופטימי מאוד", מצהיר פנט. "חשוב שלישראל תהיה יכולת ליצר תרכיבים, לא רק לקורונה אלא גם לשפעת השנתית, שלא נצטרך בכל שנה לרוץ ולקנות חיסונים בעולם. הגיע הזמן שישראל תדע לייצר חיסון לרווחת תושביה ולא רק טילים שיעופו לירח".
