במלון שערי ירושלים בכניסה לבירה, מישל יחזקאל כאבה בשבועיים האחרונים את מות אחיה דודו גינת (50), ומיאנה להינחם. היא שהתה במקום מאז ימי השבעה על האח, לאחר שנדבקה מאחד המנחמים שהגיע לבית האבלים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בעוון אנטישמיות: ג'רמי קורבין הושעה ממפלגתו
– שימוע סוער בסנאט בעקבות הצנזורה הפוליטית בטוויטר ובפייסבוק
– מתעצם המאבק הישראלי בזרוע המדינית של חיזבאללה
גינת נפטר מקורונה לאחר מאבק בן שלושה שבועות. הוא הותיר אחריו אם, שבעה אחים, רעיה, חמישה ילדים וחמישה נכדים, שהאחרון שבהם נולד כמה ימים לפני פטירתו. שבעה מבני המשפחה האבלה נדבקו בנגיף בזמן שנפגשו עם מנחמים בימי השבעה. השאר נדרשו לשהות בבידוד.
"הייתי קוראת לו פיטר פן והרקולס", מספרת לנו מישל ומנסה להחניק את בכיה. "הוא היה כול יכול ואין דבר שלא ידע לעשות, כמו הרקולס, והיה חייכן וצעיר ברוחו כמו פיטר פן. הכול מסביבו היה תמיד מלא שמחה וטוב. הוא לא נתפס אף פעם בכאב וצער".
דודו, תושב חדרה שהיה צלם אירועים מוכר, נדבק כנראה בקורונה ככל הנראה בזמן שצילם בחתונה: התברר שהחתן נשא את הנגיף. "זה קרה לפני התפרצות הגל השני, כשהחזירו את האירועים והחתונות לשבועיים בערך. החתונה הייתה על פי הכללים שהיו תקפים אז, ובקפסולות היו כמאה איש", מציינת האחות.
ימים ספורים לאחר החתונה חש גינת שלא בטוב וסבל מתסמיני שפעת. הוא המתין לשיפור במצבו ולא נבדק. אחרי יומיים הגיעה מישל לביתו כדי לתת לו ויטמינים שיחזקו את כוחו, אבל מצבו הידרדר. "ביקשתי ממנו לקחת ויטמינים אבל זה היה כבר מאוחר מדי. לא חשבנו שזו קורונה אף שהיה עייף במיוחד, והוא אדם שלא עייף סתם ככה באמצע היום. הוא התקשה מאוד בנשימה, וכתב לי שהוא לא מסוגל לדבר בשל המאמץ. הוא התפנה לבית החולים ושם נבדק לקורונה, אבל הגיע כשהריאות שלו היו מחוקות לגמרי, ובמהירות הורדם והונשם. בהמשך הוא חובר למכשיר אקמו", המעשיר את הדם בחמצן.
גינת לא סבל ממחלות רקע, לא עישן ולא שתה אלכוהול. חבריו ולקוחותיו כינו אותו "דודו ספונטני", על שם עסק הצילומים שלו. הוא הכיר אינספור אנשים ברגעים השמחים בחייהם. "אפילו כאן במלון הקורונה, אנשים ראו שאני בוכה ולבושה שחורים ושאלו מה קרה, וסיפרתי להם על דודו, והם אמרו לי שהכירו אותו ושהוא צילם באירועים שלהם", אומרת מישל. היא ובתה, שנדבקה אף היא בימי השבעה, מחלימות במלון הירושלמי משום שבן הזוג של מישל ובת נוספת שלהם, שלא נדבקו, הם בקבוצת סיכון, והשתיים לא רצו לסכן את שלומם.
מאז פרוץ המגפה מתווכחים בני משפחתה של מישל בדבר סכנות הקורונה, ובמהלך השיחות הללו הושמעו לא אחת אמירות שמפקפקות בחומרתה של המחלה. מישל נחשפה לא אחת לטענות כמו "אין להיבדק לקורונה או לפנות לבית חולים", או לדעה שהפתרון הטוב ביותר הוא לקחת ויטמינים ותרופות טבעיות כמו זרעי לבונה ושורש זנגביל. "האמירות האלו הרגו את אח שלי, ולא אתן לאחרים למות. אחי נשאר כמה ימים בבית וחשב שיתמודד לבד, והוא מת. מי שמזלזל בקורונה, סופו להגיע אל מתחת לאדמה", היא אומרת לנו בכאב.
מישל החליטה להקדיש מזמנה, לאחר שתחלים, לשיחות הסברה בדבר החובה להיזהר מהנגיף: "אני כועסת וזועמת, ואהיה שליחת ציבור לקנוס אנשים שחושבים שלא צריך ללכת לבית חולים ולא צריך לקבל תרופות. אני בטוחה שאחי היקר, שריר הלב שלי, המחלה האיומה הזאת לקחה אותו כי הוא לא התפנה בזמן לבית החולים. הוא סבל בבית ולא הקשיב לי".
גינת אושפז במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים איכילוב, ולטענת בני משפחתו, אף שהטיפול בו נעשה "בידי צוות מלאכי בית החולים שעשו הכול למענו", הוא נפטר במפתיע לאחר ניתוח דחוף שכשל. מישל ובני המשפחה פועלים לחקר הנסיבות שהובילו להידרדרות החמורה במצבו, וחוששים כי שילמו מחיר כבד גם בשל הלחץ והעומס שהיו מוטלים על כתפי הצוותים הרפואיים.
במהלך השבעה ילדה בתו של דודו בן, ולפני כשבוע וחצי, כשפקדו את קברו עם תום השבעה וימי הבידוד, ערכו בני המשפחה את ברית המילה לנכד שלא יזכה להכיר את סבו, אך יישא את שמו, דוד.
ביום חמישי, בחלוף תסמיני המחלה הקשים שפקדו את יחזקאל ואת בתה, הן השתחררו ממלון הקורונה. "אני מרגישה שאני שליחה כאן. אני מסבירה פה לאנשים מה היא קורונה, ויוצאת מכאן לשליחות חדשה בחיים: לגרום לאנשים להבין שהקורונה היא מפלצת איומה, ואף אחד לא באמת מכיר אותה".
