בוקר יום הבחירות בארה"ב החל בעבורי בקלפי מקומית במנהטן. בקור מקפיא ובתור שהתארך על פני כמה רחובות, עמדו שם מאות בוחרים שבאו למלא את חובתם הדמוקרטית. מדינת ניו־יורק בוחרת באופן מסורתי בדמוקרטים ואינה נחשבת מדינת מפתח, אך הדבר לא מנע מתושבי העיר ניו־יורק לצאת בהמוניהם יום אחר יום במסגרת ההצבעה המוקדמת ולגדוש את הרחובות, גם אם נדרשה מהם המתנה של כמה שעות כדי להגיע לקלפי.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
רכבי יוקרה ועסקי נדל"ן: בדובאי מתכוננים למבקר הישראלי
העימות סביב פרקליט המדינה: בכחול לבן החליטו להלך אימים על הליכוד
דיון הלכתי: האם המבורגר משובט הוא בשרי?
אחד הממתינים בתור היה קורטיס סליווה, שדרן רדיו מקומי ומייסד ארגון המשמר האזרחי "המלאכים השומרים", הפועל בשכונות ברחבי ארה"ב. "יש לנו 250 פעילים במנהטן ו־4,000 במדינה כולה", סיפר לי. "הפעילות שלנו היא יומיומית, ואנחנו עושים הכול כדי לשמור על ביטחון התושבים ולמנוע מקרי אלימות והשחתת רכוש בעיר".
בבוקר יום שלישי, חוסר הוודאות והחששות הכבדים מהעתיד לקרות נשמעו מכל מקום. הם הורגשו גם בימים הבאים. "אני אסיים היום לעבוד בשעה שלוש ואלך הביתה, כי אני לא יודע מה הולך לקרות ולא מתכוון לקחת שום סיכון", אמר עבדלאק, נהג המונית המרוקני שלקח אותי לתחנת הרכבת בדרכי לוושינגטון.
כאשר הגעתי לבירת ארה"ב ונסעתי למלון באזור הדאון טאון, נדהמתי לגלות את כל בתי העסק, אבל כולם, מוקפים בפלטות עץ כדי להגן על שמשותיהם מהתפרעויות אלימות של מפגינים, אם וכאשר. "לצערי אני חושב שבעולם צוחקים על המדינה שלנו, על איך שהדברים מתנהלים פה כרגע", אמר אלכס, נהג המונית שאסף אותי מתחנת הרכבת. "מוכרים את אמריקה לעולם כארץ החלומות, אבל בפועל רוב התושבים כאן מדוכאים על ידי השיטה, מקבלים שכר מעליב ונמצאים בתחתית שרשרת המזון. רק עכשיו הרסו כאן בוושינגטון בנייני דירות שיועדו לדיור ציבורי, וכעת יהפכו לדירות פאר במיליון דולר ליחידה. יש הרבה דברים שצריכים לעבור שינוי במדינה הזאת, כולל שיטת הבחירות, אבל כל עוד האנשים החזקים מכל הצדדים נהנים מהכוח והכסף, זה כנראה לא יקרה".
גם הכניסה לבית המלון שבו התארחתי כוסתה במשטחי עץ, בהחלט לא מראה שמשדר רוגע. המציאות בבתי הארחה מסוג זה שונה מאוד בימי הקורונה: חדר האוכל סגור, אפשר לשהות רק בחדרים, אם אתה מעוניין שינקו את החדר עליך לבקש במיוחד, וכמובן חובה לעטות מסכה על הפנים בחללים הפתוחים. הפטיפון שמצאתי בחדרי, לצד כמה תקליטים של סטילי דן וברוס ספרינגסטין, עזרו לי לחוש כמה רגעי נחת באווירה הלחוצה שכבר חלחלה אליי.
כדי להיות מוכן לכל תרחיש, מיהרתי לצאת ולחפש מקום לרכוש בו כמה מוצרים לשעת חירום. למרות המראה של עיר במצור שמכינה עצמה למתקפה, המציאות בחוץ הייתה רגועה ולבבית. אנשי הביטחון שדיברתי איתם בדרך אמרו לי שהם יודעים בדיוק כמוני מה הולך לקרות הערב.
בניגוד למראות שראיתי בניו־יורק במשך כמה ימים, כאן הקלפי המקומית הייתה כמעט נטושה. מסביב ניסו מועמדים למשרות מקומיות לעוט על כל עובר אורח ולחזר אחר קולו. נאלצתי לאכזב כל אחד מהם ולספר שאין לי זכות הצבעה.
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי במוסף יומן של מקור ראשון
