נכון שבכל מערכת בחירות השורה התחתונה היא החשובה, ודאי כשהדבר נוגע למשרת נשיא ארה"ב של אמריקה. ובכל זאת, שתי מסקנות לא ישתנו, ולא משנה מה תהיה התוצאה הסופית. האחת, ההבנה שהעולם המערבי לא ראה מעולם קמפיינר כמו טראמפ. וינר בנשמה, עקשן כפרד ובעל יכולות כמעט על־אנושיות ללכת נגד הזרם. השנייה, שעולם הסקרים ומכוני המחקר הפוליטיים חייב להיהרס עד היסוד ואז להיבנות מחדש. הקריסה של האנליסטים מהדהדת הפעם עוד יותר מאשר ב־2016, מקצה פלורידה בדרום ועד פאתי מישיגן בצפון, באופן שלא מאפשר יותר לעבור על כך לסדר היום.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בג"ץ: המנהל האזרחי גורר רגליים באכיפת השתלטות פלסטינית על קרקעות
– שלום או הסדרה: המהלכים שטראמפ יכול לקדם בזמן הקרוב
– השקט בוושינגטון ביום שלאחר הבחירות מתעתע
טראמפ הגיע ליום הבחירות כאנדרדוג מוחלט, עם פערים לרעתו בסקרים הארציים ובמדינות המתנדנדות שהיו כפולים מאלה שנרשמו ביום הבחירות מול הילרי קלינטון לפני ארבע שנים. בשתי מדינות הדבר בלט במיוחד, ויסקונסין ומישיגן. ממוצע התמיכה בו בסקרים גירד בהן את עשרת האחוזים. כל אדם שנחשב שפוי בדעתו היה מביט בסקרים הללו ומוותר על שתי המדינות הללו, כדי להשקיע במדינות אחרות שבהן יש לו סיכוי כלשהו. ובכל זאת, טראמפ לא ויתר והשקיע בהן. במיוחד במישיגן שבה הוא קיים בשבוע הבחירות, כמו ב־2016, את העצרת האחרונה של מערכת הבחירות.
התוצאות הסופיות של שתי המדינות הללו יעניקו בוודאות כמעט מוחלטת את כל 26 האלקטורים שלהן לביידן, אבל ההפרשים לרעת טראמפ מדהימים בזעירותם: כחצי אחוז בלבד בכל אחת משתי המדינות. בשיטה האמריקנית שבה המנצח לוקח הכול אין משמעות לגודל ההפרש, הוא רק עושה את ההפסד צורב יותר ואת הניצחון מתוק יותר, אבל ביום שלישי בבוקר לא היה כמעט מי שהאמין שטראמפ מסוגל להגיע בהן לתוצאה הזאת.
בעצם, יש כמה אנשים כאלה. שני מכוני סקרים, רסמוסן וטרפלגר, העניקו לטראמפ לאורך כל הקמפיין מספרים טובים בהרבה משאר הסקרים והמכונים, בכל המדינות המתנדנדות ובכללן מישיגן וויסקונסין. לשיטה של טרפלגר אף הקדשנו חלק גדול מכתבה שהתפרסמה בעמודים אלה לפני שבועיים. המכונים הללו, שנחשבים נוטים לצד הרפובליקני, ספגו לאורך הדרך קיתונות של שופכין, בוז וגיחוך מרוב מוחלט של הפרשנים בתקשורת הממוסדת, ומצד אנליסטים וכאלה שנחשבים "אורקלים" בניבוי וחיזוי בחירות. אמרו שהם מוטים, אמרו שהרפובליקנים משלמים להם, אמרו שהם הזויים. מתברר שהם היחידים שצדקו.
הנפילה בקנה מידה אפי של שיטות המחקר הישנות – ובראשן קדושת השיחה הטלפונית בין סוקר לנסקר – לעומת ההצלחה הפנומנלית של שיטות העבודה החדשות והמתקדמות של שני המכונים האלה, חייבת לבוא לידי ביטוי בחשבון נפש עמוק ושורשי של כל עולם התחזיות הפוליטיות בארה"ב ובעולם כולו. טרפלגר ורסמוסן שמים דגש על שאלונים באמצעי מדיה מתקדמים כמו מסרונים ושאלוני אינטרנט, ונהנים מהיקף גדול בהרבה יותר של נסקרים.
מהפארסה של 2016 הסוקרים הכושלים הצליחו עוד לצאת בחיים, אמנם בשן ועין, הפעם אסור לתת להם להתחמק. העניין הזה קריטי כי הוא משפיע על המציאות ואפילו יוצר אותה; שוו בנפשכם כמה תומכי טראמפ במישיגן או בוויסקונסין ראו בבוקר הבחירות שהפער בממוצע הסקרים גדול מכדי שאפשר לסגור אותו, ובגלל זה נותרו בבית? וכמובן יש גם אפשרות הפוכה, של אדישות דמוקרטית שיצרו אותם סקרים; כך או כך, כפי שהתברר בצורה מובהקת, מדובר במצג שווא בעייתי מאוד.
אמור לי מתי הצבעת
שלא כמו ב־2016, הפעם קמנו לבוקר שאחרי הבחירות בארה"ב בלי לדעת מיהו הנשיא הבא. היה זה ערב מורט עצבים שהתחיל בקול תרועה רמה למפלגה הרפובליקנית ולטראמפ, עבר לבלימה של ביידן והסתיים בסימן שאלה גדול. כשהתוצאות ממדינת המפתח החשובה הראשונה, פלורידה, התחילו לזרום, נראה היה כי המדינה הזאת – שידועה כמתנדנדת ומורטת את עצבי המתמודדים משני הצדדים – הולכת לעשות זאת גם הפעם. אלא שאז הגיעו התוצאות הפנטסטיות מהמחוז שבו נמצאת העיר מיאמי והכריעו את הכף: במחוז שבו הילרי קלינטון סיפקה 30 אחוז הפרש לטובתה לפני ארבע שנים, ביידן קרס לנתון תמיכה חד־ספרתי בן תשעה אחוזים בלבד, והתוצאה היא ניצחון מרשים וחד־משמעי של טראמפ במדינת פלורידה.
ברגע שהנתון הזה הוברר, החלו מדינות אחרות להפוך למשמעותיות; אם טראמפ היה מפסיד בפלורידה, בהתחשב במסדרון הצר ממילא שהיה לו מראש לזכות בנשיאות, ביידן היה יכול ללכת לישון בשקט בידיעה שהוא הנשיא הבא. מדינות המפתח הבאות היו צפון קרוליינה וג'ורג'יה שבחוף המזרחי, ולאחר מכן אוהיו. בין לבין העניקו רשתות הטלוויזיה ניצחונות צפויים למי משני המועמדים, אבל עיני כולם היו נשואות ל"מחט" המפורסמת באתר הניו־יורק טיימס, שזזה מצד לצד מדי כמה דקות והכריזה על סיכויי הניצחון של טראמפ או ביידן במדינות האלה.
התנודות הללו נבעו במקרים רבים מסדרי ספירת הקולות במדינות השונות. בין השאר, הן ביטאו את ההבדל העצום בין אנשי ההצבעה המוקדמת למצביעי יום הבחירות. במדינות שבהן נספרו קודם כול מעטפות ההצבעה שהגיעו בדואר ובקלפי בימים שלפני 3 בנובמבר, היתרון הראשוני היה של ביידן, וכך להפך. כאשר הקלפיות של הערים הגדולות הנוטות לדמוקרטים הן שנספרו תחילה, הכף נטתה לביידן, וכך להפך.
צפון קרוליינה נטתה בתחילה למועמד הדמוקרטי, ולאחר מכן לרפובליקני. כלי התקשורת כבר העניקו את המדינה הזאת על 15 האלקטורים שלה לטראמפ באופן כמעט ודאי, אלא שאז נמצאו כמה עשרות אלפי קולות שהוענקו בטעות (של ועדת הבחירות המקומית) לטראמפ, והמחט נעה שוב מעט לכיוונו של ביידן. טראמפ ככל הנראה יקטוף בסופו של דבר את האלקטורים של המדינה הזו.
בג'ורג'יה, מדינה רפובליקנית בדרך כלל שהפכה הפעם למתנדנדת, קרה דבר מוזר שגרם לעצירת ספירת הקולות והזרמתם, ובכך להמשך הערפל באשר לזהות הנשיא הבא: צינור מים שהתפוצץ באזור אטלנטה. המצב השברירי במדינה גרם למחט להשתולל ולעבור מטראמפ לביידן וחוזר חלילה, ובשעת כתיבת שורות אלה עומד הסיכוי של ביידן להפוך את המדינה לכחולה על 64 אחוזים.
באוהיו קרה דבר הפוך: הנתונים הראשוניים שהוזנו הראו על יתרון מפתיע לדמוקרטים, אולם ככל שהערב התקדם התברר שמדובר בפאטה־מורגנה, והמדינה שלה 18 אלקטורים – ושבלעדיה לטראמפ אין תקומה – הלכה ונצבעה אדום וסיימה את ספירת הקולות בהפרש דומה מאוד לטובת הנשיא המכהן כמו ב־2016, סביב שמונה אחוזים. טקסס, שהולכת ומשנה את הדמוגרפיה שלה לטובת הדמוקרטים, החזיקה גם היא מעמד מבחינת הרפובליקנים והותירה את 38 האלקטורים היקרים מפז שלה בחיקו של טראמפ. כך עשתה גם מדינת התירס הקטנה אייווה, על ששת אלקטוריה. הרחק במערב.
מעבר לחלוקה המסורתית בין שמרנים לליברלים ובין תושבי הערים לאזורים הכפריים, בבחירות האלה התחלקה אמריקה גם לאלה שמצביעים מוקדם ולאלה שמגיעים לקלפי ביום הבחירות. התנגדותו של הנשיא טראמפ להצבעה המוקדמת מחשש לזיופים הצטרפה לאווירה שנוצרה במחנה הרפובליקני ולפיה מי שמצביע מוקדם חושש לשווא מהקורונה – או "הנגיף הסיני" כפי שנוהג טראמפ לכנותו – וכמעט מטביע על מצחו אות קין של פחדן ליברל.
התוצאה הייתה שההצבעות בדואר ובקלפיות מוקדמות העניקו יתרון עצום לדמוקרטים, ואילו ביום הבחירות הרפובליקנים נהרו לקלפיות בהמוניהם. החלוקה הזו חיזקה את שני המחנות, והביאה לשיעורי הצבעה היסטוריים במדינות רבות. זו הייתה יכולה להיות חגיגה לדמוקרטיה, אם לא הזמן הרב מדי שעובר בין סגירת הקלפיות למתן תוצאות האמת.
רוצים שקט
קשה לדמיין שני אנשים שונים מדונלד טראמפ וג'ו ביידן. באופן די מובן, הם גם ניהלו קמפיינים שונים זה מזה ב־180 מעלות. התוצאות מראות ששני הקמפיינים עבדו: הבייס של טראמפ, בתוספת לא מעט אנשים שלא הצביעו לו בבחירות שעברו, התחבר למסרים התוקפניים, לעצרות המשולהבות ועתירות המשתתפים, ולפרץ האנרגיה המחודש שהציג טראמפ לאחר שהחלים מקורונה. מצד שני, הקמפיין המנומנם של "סליפי ג'ו" – כינוי הגנאי שהדביק טראמפ לביידן – עשה גם הוא את העבודה בקרב הבוחרים הדמוקרטים, שגם הם הגיעו בהמוניהם לקלפיות או שלחו את טופס ההצבעה שלהם כאומרים: כן, אנחנו רוצים נשיא ישנוני. מגיע לנו קצת שקט אחרי ארבע שנים של קקפוניה.
רבים הזדעזעו לשמוע את נשיא ארה"ב מכריז על ניצחון בטרם עת וקובע כי הבחירות הן הונאה. מדובר באמירה מחושבת שמכוונת בעיקר לתשעה אנשים: שופטי בית המשפט העליון
והם ככל הנראה יקבלו את מבוקשם. ככל שהשעות נוקפות הסיכוי של דונלד טראמפ להמשיך לכהונה שנייה נעשה צר יותר ויותר, והנתיבים לניצחון הולכים ומזכירים את אוהדי נבחרת ישראל בכדורגל שלמרות נבחרתם הכושלת מנסים לסמוך על תיאוריות קלושות ומצבים חצי בדיוניים כדי לשמור על אופטימיות בנוגע לסיכוי של הכחולים־לבנים להשתחל למפעל משמעותי.
טראמפ יודע זאת. הוא מכיר את המספרים, ולכן החל כבר בליל הבחירות בבניית נרטיב משפטי וקמפיין געוואלד על גניבת הבחירות במדינות שהדמוקרטים שולטים במנגנונים הממשלתיים שלהן, כגון מישיגן ופנסילבניה. רבים הזדעזעו לשמוע את נשיא ארה"ב מכריז על ניצחון בטרם עת וקובע כי הבחירות הן הונאה. האמת היא שמדובר באמירה מחושבת שנועדה לעצב תודעה ומכוונת בעיקר לתשעה אנשים: שופטי בית המשפט העליון, בפרט ששת השמרנים שבהם, ובפרטי פרטים השלושה שמינה בשנות נשיאותו. האם יצליח טראמפ לחזור על תקדים בחירות 2000, שבהן הכריע בית המשפט העליון לטובת ג'ורג' בוש הבן על חשבון המועמד הדמוקרטי אל גור? דבר אחד לפחות בטוח, את התשובה לשאלה מי ישב בבית הלבן נדע לכל המאוחר בתאריך שקבע התיקון ה־20 לחוקה: חצות היום של 20 בינואר 2021.
זירה חשובה נוספת ופחות מדוברת היא השליטה בבתי הקונגרס. בבית הנבחרים, הבית התחתון של הקונגרס, הצליחו אמנם הרפובליקנים להעביר חמישה מקומות דמוקרטיים אליהם, אבל הרוב בבית הנבחרים יישאר דמוקרטי ויעמוד ככל הנראה על הפרש של עשרה מושבים: 195 מול 185. לעומת זאת, בקרב האיתנים שנערך על השליטה בסנאט, נראה כי הרפובליקנים הצליחו לשמור על הרוב שלהם, שעמד על 53־47. מדובר היה במשימה לא פשוטה, מכיוון שהרבה יותר סנטורים רפובליקנים היו צריכים לשמור על כיסאותיהם בסבב הזה של החלפת שליש סנאט, המתבצע כל שנתיים. הדמוקרטים חלמו על מהפך, ובסך הכול השיגו עוד כיסא אחד נטו; נכון לעת כתיבת שורות אלה נראה שלא יהיה להם הישג נוסף בתחום זה. הרוב הרפובליקני אמנם קטן במעט, אבל נשאר על כנו. גם עם ביידן כנשיא, אם הסנאט אכן נשאר רפובליקני מדובר בבשורה רעה מאוד לדמוקרטים, שיתחילו את הקדנציה הנשיאותית עם סנאט לעומתי ועוין, ובבשורה מנחמת של ממש למפסידים.
המציאות הזו שבה גם למעלה מיממה לאחר הבחירות שהתקיימו בה, המעצמה הגדולה בעולם מתקשה לספק תוצאות ברורות, מעוררת מחשבות נוגות. בימים של קדמה, טכנולוגיה ומחשבים – פיצוץ של צינור בפאתי אטלנטה גורם לעולם שלם לכסוס ציפורניים במשך שעות ארוכות, אולי ימים. בעידן של אפליקציות מתוחכמות, מאות אלפי מעטפות הצבעה מתניידות להן בכבישי ארה"ב במשאיות דואר חורקות, שמעכבות באופן בלתי נסבל את פרסום אחת התוצאות הדרמטיות ביותר שידע העולם. ואולי זו דרכו של העולם לומר לנו שבסופו של דבר גם את הדמוקרטיה החשובה ביותר עושים אנשים ולא מכונות.
